16-06-2014, 03:21
|
|
|
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 5,708
|
|
אפריל 1973
מתוך אלבום הטייסת (תחילת אפריל מוגדרת כתחילת תקופה של אותה שנה. כל תקופה נמשכת ארבעה חודשים):
לארוע הבא אין לי תאריך מדוייק. הוא מתרחש באחד החודשים הראשונים של שנה זו.
ב 21/2/1973 הופל מטוס נוסעים לובי שחדר לסיני ולא נשמע להוראות המיירטים לנחות ברפידים.
בעקבות כך חיל האויר מתחיל לחזיק כוננות יירוט בש"ת אופיר כדי למנוע הפלה אפשרית של מטוס אלעל בדרכו לדרום אפריקה.
מתוך ספרו של שלמה אלוני:
פעם אחרת קרה אף משהו חמור יותר. צוות הכוננות היה גילוץ/יערי ו גל/רגב. באחד הבקרים, בהיותינו כבר בבגדי ים ומוכנים לצאת לחוף נעמה הסמוך, אנו רואים שני מטוסי סילון לא מוכרים נכנסים ליעף מעל השדה. היה לנו חשש שמדובר במטוסים שבאו לתקוף את הבסיס.
כמו שהיינו, בבגדי ים, קפצנו אל המטוסים. הלב דופק חזק מהתרגשות ומהריצה אל המטוס. התחלנו להניע והקמנו קשר עם הפקח במגדל הפיקוח. הפקח מיד הרגיע אותנו ואמר לנו שמדובר במשהו ידידותי ושהם באים לנחיתה.
מסתבר ששני מטוסי אימון סילוניים, שנרכשו ע"י אתיופיה, נחתו לתדלוק ביניים באופיר והעניין היה מתואם עם כולם למעט איתנו, צוותי הכוננות. אם לא היינו מצליחים ליצור קשר עם הפקח, זה היה עלול להסתיים בעוד הפלה לא רצויה.
צילום של אחד משני המטוסים בעת התדלוק:
ותמונה של המשתתפים באירוע. מפקד הבסיס בצד ימין, אני לידו, גילוץ שני משמאל. גל דוד רביעי מימין. דוד רגב, חמישי משמאל (יעמוד במצב יותר בעייתי באותו שדה, באוקטובר אותה שנה, ביום הראשון של מלחמת יום כיפור).
משהו נוסף שמופיע אצלי ללא תאריך מוגדר (אבל שייך לאותם זמנים) היה אימון מילוט לאחר נטישה.
באימונים אלה היו מטיסים אותנו למקום לא ידוע (למעט העובדה שידענו באופן כללי באיזה איזור מדובר), היינו צריכים ללכת קילומטרים רבים, בעיקר בלילה, לאיזור שהוגדר כאיזור אפשרי לחילוץ ומשם היו המסוקים מחלצים אותנו לאחר שנוצר איתם קשר.
זה היה לא פשוט ללכת בלילה באיזור חשוך, בין אוהלי בדואים עם כלבים מאיימים שנובחים עלינו.
בשבוע הראשון של אפריל מחליטים שוב על אירועי "יום שנה" (למרות שרק לפני כשלושה חודשים חגגנו "יום שנה"). והפעם, כנראה, במלאת 20 שנים להקמת 107 בפעם הראשונה (עם מטוסי ספיטפייר). עושים זאת הכי "בגדול" שהיה אי פעם.
ב 3/4/1973 מתבצע "יום הורים".
מתוך האלבום: "לרגל יום השנה של הטייסת, וכדי להעלות את מורל אנשינו, הוחלט להזמין את כל ההורים שבניהם משרתים בטייסת. בתשע בבוקר הגיעו האוטובוסים עם הרבה הורים מרוצים. הטייסת הדגימה להורים ביצוע סבב על מטוס וכיצד מוציאים מטוס לטיסה. אותו מטוס גם המריא וביצע אוירובטיקה להנאת ההורים. לאחר המפגן המרשים הוסעו ההורים למטבחו של פרץ ואכלו ממטעמיו כיד המלך"
הדגמת סבב ליום הורים:
ההורים חוזים באוירובטיקה שמדגים נחומי:
למחרת, 4/4/1973, - יום ספורט. כולם נגד כולם.
למתקשים בקריאה (של הכתוב בצד ימין למעלה בפסיפס הבא): הטייסת חולקה לארבע קבוצות: מכונאים, תחזוקה, אנשי קבע וצוות אויר.
יום הספורט נפתח בתחרות סבב (חימוש ודלק) על המטוסים. משניתן האות התחילה ריצה ועבודה פראית אולם להפתעת הכל ניצחו צוות אויר. יתכן שרמת העבודה לא היתה מהגבוהות אבל המהירות הכריעה.
יום הספורט נמשך במגרשים שליד הטייסת. צוות אויר המשיכו וניצחו גם במחניים ומרוץ שקים (ראה תמונה), המכונאים ניצחו בכדורגל ואחזקה בכדור עף ומשיכת חבל.
את היום השלישי לחגיגות מתחילים, ביוזמתו של גילוץ, בקרנבל שטרם נראה כמותו בבסיס:
ומסיימים בארוע באודיטוריום.
הפעם כבר לא היה צריך ללמד אותנו להיות להקה צבאית. נדרשו רק מספר חזרות לרענון:
וכפי שניכתב, גם נשות צוותי האויר תרמו את חלקן למופע, גם בריקודים הרוסיים וגם בריקוד מפתה שלא היה מבייש מופע קברט בפריז.
מימין לשמאל, שורה קדמית הרעיות של גורדון, גל (נילי) ומוסט (פנינה). שורה אחורית – פרנס (מינה), לוט (דבורה, רעייתו של מייק) ואחת שטרם זוהתה:
מסורת זו של השתתפות נשות הקצינים בהופעות ריקוד בימי השנה נמשכה גם בשנים הבאות. הנה דוגמא מאוחרת, שצולמה כנראה ב 1977, בתקופת פיקודו של עמרי אפק על הטייסת. מימין לשמאל: הרעיות של טרנר, אפק, ללא זיהוי, מוסט, יערי, פיינמסר ונוספת ללא זיהוי
נערך לאחרונה ע"י Fang בתאריך 16-06-2014 בשעה 21:36.
|