קישור לאשכול הראשון: טייסת 107 - שנות ההקמה (שנה ראשונה)
כאן


דצמבר 1972

בתחילת דצמבר מגיעים לטייסת ארבעה נווטים צעירים שזה עתה סיימו את קורס 69 ועברו הסבה בת כשבועיים וחצי בטייסת 119: לרנר, פרג, רז (רזצ'יק) ועופר בן צבי (עב"צ). יחד איתם מגיעים גם הטייסים וקס, אלעד ופנאי.

ב 26/12/1972 יוצאים לסיור קו קרקעי ברמת הגולן כדי להכיר את הגיזרה. בבוקר יורים מחבלים לעבר סיור של צה"ל והסיור שלנו כמעט מתבטל.
בתמונה – מהצעירים שזה עתה הגיעו לטייסת: גידי לרנר (ראשון מימין), יצחק רז (רזצ'יק, שני מימין) והטייס חנן וקס (ראשון משמאל).





השמאלי בתמונה הבאה – עופר בן צבי (תודה לרזצ'יק על שתי התמונות הבאות).





למחרת, ב 27/12/1972 שוב משתתפת הטייסת בתקיפה של בסיסי צבא ומחבלים בסוריה, בעקבות שורת פיגועים והתנכלויות באיזור הגבול.
הטייסים ניסים אלעד וחנן ווקס, שזה עתה הגיעו לטייסת, משתתפים בתקיפה כנווטים וצוברים ניסיון מבצעי. יום קודם ראינו את החיילים הסורים ששהו באותו מוצב שתקפנו כעת (במרכז התמונה הקודמת).



תמונות ממצלמת התקיפה (בתמונה הרביעית מימין יש גם סימון פיענוח של איזור המטרות):



החלטתי הפעם להוסיף תמונה אחת באופן שיאפשר התרשמות טובה יותר מהפרטים שבצילום:



ובאותו יום כבר הספיקו לדווח על כך בעיתון (הוספתי גם תמונה אחת של מצלמת התקיפה שצולמה בעת השבירה ביציאה מההפצצה ולכן ניתן היה, ע"י סיבוב התמונה, לראות בצורה אופקית את הנוף הישראלי, הכולל את הכינרת וגם את העשן העולה מהמטרה שהיתה סמוכה לגבול):





28/12/1972 – יום השנה לטייסת.

בניגוד ל"יום השנה" הקודם, שנחגג בדיוק לפני שנה, באותו חודש בו הוקמה הטייסת, הפעם באמת מלאה שנה להקמת הטייסת. סיבה טובה לחגיגה.
התחיל, כרגיל, מיום ספורט של תחרויות בין גף טיסה לגף הטכני. הפעם התחרויות בוצעו במתקנים שהוקמו ליד מבנה הטייסת.
בערב התכנסנו לאירוע באודיטוריום של הבסיס:



הערב התחיל מדברי פתיחה של מפקד הטייסת ומפקד הבסיס, חלוקת תמונות ששת הקורנסים הראשונים לעוזבים (קמאי לפיקוד על טייסת לימודי קרקע בביה"ס לטיסה ומימון לקורס מדריכי טיסה באותו ביה"ס), חלוקת סמלי טייסת בתצורה המחודשת (הענקה ראשונה – למפקד הבסיס) והופעה מושקעת מאוד שלנו בשירה וריקודים בסגנון הלהקות הצבאיות לאחר שדובי יפה, שבין היתר הפך להיות ממונה על התרבות בטייסת, הצליח להביא את יענקלה קלוסקי, כוריאוגרף מפורסם שמיטב הבדרנים והלהקות הצבאיות עברו תחת שרביטו, כדי ש"יהפוך" אותנו ללהקה. את האימונים הרבים היינו צריכים לבצע בלילות באותם ימים עמוסים של פעילות אימונים ומבצעים (רק יום קודם לכן עוד תקפנו בסוריה). בסוף – הופעה של מני פאר וכן להקת האחים והאחיות:

ב 2/1/1973 מתבצעת בלבנון, על גבול סוריה, גיחת צילום של מטוס מטייסת 101 בליווי מטוס קורנס מטייסת 201. אות הקריאה שלהם – "ברקת".
מטייסת 107 יוצאת רביעיה, אות קריאה "גזר", בטיסה נמוכה מעל הים התיכון צפונה, במטרה להיות מוכנה למקרה של יירוט המצלם והמלווה ע"י מטוסים סוריים. התכנון הוא לפנות מזרחה ולהתחיל טיפוס לפיטרול בעיתוי שיתאים ללוח הזמנים של "ברקת".
ספקטור מאוד רצה שראש מרכז השליטה (רמשל"ט), בד"כ מפקד חיל האויר או סגנו באירועים כאלה (הפעם היה זה בני פלד, סגנו של מוטי הוד), לא יהסס לקחת את המבנה למפגש של קרב אויר ולכן דאג לנבחרת חזקה שכללה אותו ואת שני סגניו.
המבנה: ספקטור/מנוף, גילוץ/יערי, גורדון/אראל ושחר/אורן.
יום בהיר. טסים נמוך מאוד ובדממת אלחוט כדי לא להתגלות עד המשיכה. בדרך מסתבר לגילוץ/יערי שאחד ממיכלי הדלק הנתיקים אינו מעביר דלק. המשמעות: אם יתפתח קרב, למטוס יישאר פחות דלק לעומת שאר מטוסי המבנה.



כאשר מבנה "ברקת" מסיים את המשימה ופונה לחזור דרך צד שמאל מגיעה רביעיית מטוסי מיג 21 במטרה ליירט את הצלם והמלווה.
"ברקת 2" (הקורנס המלווה), במברק ששלח לאחר הנחיתה: "מקבלים אתראות מהסוללות של דמשק ודמייר. קיבלנו אתרעה על מיג בודד לפנינו בגובה 33,000 רגל. בשליש הראשון של הפניה החלו מבנים להתייחס אלינו. היה ברור לי שהם מבצעים יירוט נכון, לקחו דרומה לתפוס איסוף וחיתוך הפניה שלנו. בהמשך המיגים התקדמו מתחת 10 מייל. השלכתי גחון והפעלתי פלפל. הבקר הכניס את מבנה "גזר". היתה נעילה של "גזר" עלינו ובנוסף גם נעילה של המיגים עלינו. המיגים נעלו כאשר היו בטווח 5 עד 8 מייל בערך מאחורינו. היה קשר עין עם המיגים, כולל כאשר הקרב התחיל. זוג נוסף המשיך ברדיפה במקביל אלינו בטווח 15 מייל. הבקר טען שהמיגים עסוקים עם מבנה גזר ולפי דעתי אלו היו מיגים שהמשיכו ברדיפה אחרינו".
מבנה "גזר" מגיע לסוף הניווט הנמוך. מושכים מזרחה לגובה. כל האי קפריסין נפרס לעינינו בצד שמאל. מעתה מקימים קשר עם הבקר. גילוץ מדווח את כמות הדלק שבמטוס ובהמשך ספקטור ינחה אותו באיזה כמות עליו לעזוב את המקום.
ספקטור להוט להיכנס לקרב אויר אך הבקר, כפרי, מונע זאת ממנו (כנראה בהוראת הרמשל"ט) עד שמגיעים לטווחים קרובים ומקבלים את מילת הקסם "למפגש". משליכים נתיקים ומתחילים יירוט.
מנוף נועל על אחד המיגים וספקטור מודיע שהוא משגר לביד (טיל מונחה מכ"ם). אני מביט לשניה שמאלה ורואה את השיגור. מחזה בלתי נשכח, דומה לצילום הבא (למרות שבתמונה מדובר בטיל אחר). לקוח מכאן:
http://commons.wikimedia.org/wiki/F...ches_AGM-45.jpg



הטיל אינו פוגע ומעכשיו מתחילה התכתשות של פניות הדוקות תוך כדי ירידה בגובה.
גילוץ ואני נאלצים לעזוב את הקרב בגלל כמות הדלק הנמוכה. אני ממשיך להסתכל אחורה ולראות את הקורנסים והמיגים.
בינתיים מגיעים מיגים נוספים והבקר (בהנחיה של הרמשל"ט) מתחיל ללחוץ להפסקת קרב. ספקטור/מנוף מנתקים.
מיגים נוספים מגיעים לקרב ביתרון. כפרי מזהיר מפניהם וזוג הקורנסים שנותר בקרב שוברים בזמן.
מיכה אורן: "בזוג שלנו, גורדון/אראל ושחר/אורן, נערך קרב אמיתי שבמהלכו "ישב" גורדון על מיג זמן ארוך בגובה נמוך מאוד וניסה להפילו בטיל אך שגה במפסקים (גורדון: "זמן לא רב קודם לכן התחלנו לקבל מטוסים חדשים מארה"ב. בבלוק החדש עבדה לוגיקת חימוש אמריקאית חדשה וחסרת היגיון, לפיה שיגור טילי אויר אויר נעשה מההדק, ולא מהפיקל כפי שהיה עד כה. במצלמת הירי, באימונים, לא יכולנו להבדיל האם הטייס לחץ על ההדק או הפיקל ולכן לא יכולנו לתחקר ולתקן שגיאה כזו כאשר נעשתה. כפי הנראה, שינוי זה האריך את חייו של טייס סורי בכמה דקות"). באותו שלב ישבנו (שחר/אורן) על גורדון, שומרים עליו ומנקים אותו כ700 מטר מאחור, מצד ימין וגבוהים יותר. אז זיהיתי מיג 21 היורד עלינו מלמעלה מצד ימין, התרעתי לשחר, והחלטנו לא לדווח לגורדון כדי לא להטריד אותו בניסיון להפיל.
המשכנו לעקוב אחרי המיג. המיג ירד חריף מאוד ובמהירות גבוהה מאוד, וכשהגיע לטווח המתאים ולזווית המתאימה, הוריתי לשחר לשבור ימינה ולמעלה וכך עשינו. המיג "עף" מאחורינו למטה ושמאלה, הפכנו שמאלה ולא ראינו אותו יותר. באותו שלב ראינו מצנח בגובה נמוך משמאלנו ושחר דיווח על כך".

גורדון אכן לחץ על הפיקל כשהמיג שלפניו בכוונת. אמנם לא שוגר טיל אך המיג, מהלחץ של הדולק אחריו, לא שם לב לגובה ופגע בהרי הלבנון הגבוהים.
צילום ממצלמת הכוונת של גורדון:




מנתקים מגע ומדווחים תוצאות. גורדון מדווח שהפיל. אני מעדכן את גילוץ שאני רואה שתי פטריות שחורות נפרדות וגילוץ מעביר את המידע בקשר.
מיכה אורן: "אין כל ספק כי הפטריה הנוספת היתה המיג "שלנו" שלא הצליח לצאת מהכניסה עלינו והשבירה שלנו, וכנראה שהטייס הסורי הבין שלא יצא מהמצב והפליט עצמו. ייתכן שההפלטה היתה בגובה נמוך ולכן הוא נפצע. אין גם כל ספק שהיו שתי פטריות וגם התקשורת הגלויה והמוצפנת דיווחה על שתי נפילות".

לצערינו ההפלה הנוספת לא אושרה לטייסת או לצוות שחר/אורן.

קטעים מתוך הקלטת הקרב:



קישורים להקלטה המלאה:

https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...15/14982097.jpg

https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...15/75841399.jpg

https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...15/91396483.jpg

מכתב תודה ששלח ספקטור לבקר כפרי על עבודתו המצויינת עם המבנה:



מהדברים שכתב ספקטור בספרו "רם וברור" (עמ' 233) מסתבר שלרמשל"ט לא היתה כוונה להגיע למצב של קרב אויר וכנראה שתמונת המצב של ספקטור והתקרבותו להגן על הצלם, אילצה, בסופו של דבר, את ההתרחשות:



בעיתונות למחרת:



צביעת הסמל על המטוס (מספרו של שלמה אלוני):



תעודת ההפלה שקיבל יוני אראל (שמואל גורדון קיבל תעודה זהה עם שמו):

ב 7/1/1973 הטייסת פורסת לאופיר. הפריסה הסתכמה בסופו של דבר ביום אחד כיוון שלמחרת הוחזרנו לחצרים עקב פעילות ברמה הסורית (באלבום לא מצאתי חומר על תקיפה בסוריה אבל בספר הטיסות של ספקטור מופיעה תקיפה כזו ב 8/1/1973).

הניווט לאופיר כלל בסופו גם תקיפה של נמל חיל הים שבמקום:



ארוע שנגמר בשלום:



לאחר הנחיתה, החזקנו כוננות עם שני צוותים ושני מטוסים.



שאר המטוסים עמדו בחוץ ואיתם ביצענו טיסות נוספות:



באלבום הטייסת, מתחת לתמונה הבאה, מופיעה השורה הבאה: "אחרי שנציג הצ"ח הגיע ל"דבל" באופיר, הוצע לעשות פריסה לגרדקה ולבצע הגנת שטח נגד הצ"ח" (גרדקה הינו בסיס חיל אויר מצרי הנמצא ליד שארם, בגדה המערבית שממנו מתחיל מפרץ סואץ).





ממריאים מול האיים טיראן וסנפיר, הנמצאים בפתח מפרץ אילת:



ובחזרה הביתה:




ב 10/1/1973 ספקטור עם אורן נשלחים למשימת יירוטי מיגים סוריים בלילה.

מיקום איזור היירוט:



תאור הארוע מפי הנווט מיכה אורן:





צילום מתוך ספר הטיסות של ספקטור: הדפסות מצילומי מסך המכ"ם בנסיונות השיגור, כולל הסברים על הפרטים המופיעים במסך:



התייחסות של ספקטור לאירוע בספרו "רם וברור" (עמ' 218):





ב 31/1/1973 קורה בטייסת אירוע חמור שבמזל מסתיים ללא פגיעה בנפש.
בעת תירגול הזנקה של צוות כוננות, בעת הוצאת פין אבטחה של אחד הטילים ע"י המכונאי גל נמרוד, הטיל משוגר. הוא פוצע קלות את נמרוד, פוגע בקיר ומתחפר בו בלי להתפוצץ.



בלילה ספקטור מכנס את כל אנשי הטייסת (תמונה שמאלית תחתונה בתמונה לעי"ל) כדי לתחקר את האירוע.

למחרת יוצא מכתב הארוע הבא:

ב 11/2/1973 מגיעים שלושה חניכי נווטות משלב המתקדם בביה"ס לטיסה כדי להתאמן בניווטים וביירוטים. כנהוג, אחרי טיסה ראשונה – דואגים להרטיב אותם כהוגן (תענוג השמור למכונאים) ולבעוט בישבניהם (תענוג של חבריהם). אחד מהשלושה, פלטיאלי (תמונה ימנית תחתונה) יוצב בטייסת מה 1/4/1973 לאחר שיסיים את קורס הטיס. יחד איתו יגיע גם רוזנבלט (שהתאמן בנושא זה בטייסת קורנס אחרת):

ב 5/3/1973 פורסת הטייסת למשך שבוע לשדה התעופה רפידים במערב סיני.
המטרה העיקרית הינה טיסות אימונים אך במקביל מבצעים גם כוננות:











רגע של מנוחה:



וחוזרים הביתה:




ב 25/3/1973 מצטלמים שוב לקראת סיום התקופה. זו תהיה התמונה הקבוצתית האחרונה לפני מלחמת יוה"כ.



מימין לשמאל, עומדים שורה אחורית: חנוך פטישי, דובי יפה, יוסי יבין, משה פרג, חנן וקס, יצחק רז, ניסים אלעד, דוד רגב, רוני פנאי.
עומדים שורה קדמית: רן גורן, ישראל פרנס, דני שקי, יפתח ספקטור, עופר בן צבי, אריה פרי, מאיר מוסט, גידי לרנר, יוני אראל.
יושבים: רועי מנוף, יעקב שמואלי, מיכה אורן, דוד גל, הראל גילוץ, אמיר נחומי, יוסי יערי, ישראל קריגר.


קורס מב"נים
בסוף החודש מתחיל בטייסת קורס חשוב ביותר: קורס מובילים בכירים (קורס מב"נים) המיועד בעיקר לכאלה העומדים להיות סגני מפקדי טייסות או מפקדי טייסות (או מקבילים באיכותם המתוכננים לקידום אחר).
על הסיבה שהוחלט לקיים את הקורס דווקא בטייסת 107 ניתן ללמוד מהדברים שכתב ספקטור בספר "רם וברור" (עמ' 226):



מתוך אלבום הטייסת:



משתתפי הקורס (השמות בצד שמאל למטה – מתוך ספר הטיסות של ספקטור):



בקורס כזה בוחנים הכל ומתרגלים דברים שלא מתרגלים בימי האימונים הסטנדרטיים. כמו כן, מגבלות הטיסה הדרקוניות (לטובת בטיחות) מקבלות הקלות רבות, דבר שהופך את הטיסות למעניינות ביותר.
בזכות המיעוט היחסי של הנווטים בקורס, יוצא לנו, הנווטים הסדירים בטייסת, להשתתף לא מעט בגיחות אלו והרווח היה כולו שלנו.

על חלק מהדברים שקרו במהלך הקורס ניתן לקרוא בספר "רם וברור". כאן אביא רק מעמוד 232 ואילך.
מי שמעוניין יכול לקרוא יותר. הקישור לספר מופיע כאן:
http://www.fisherlibrary.org.il/Product.asp?ProdID=1057













ובכתב ידו של ספקטור:

מתוך אלבום הטייסת (תחילת אפריל מוגדרת כתחילת תקופה של אותה שנה. כל תקופה נמשכת ארבעה חודשים):



לארוע הבא אין לי תאריך מדוייק. הוא מתרחש באחד החודשים הראשונים של שנה זו.
ב 21/2/1973 הופל מטוס נוסעים לובי שחדר לסיני ולא נשמע להוראות המיירטים לנחות ברפידים.
בעקבות כך חיל האויר מתחיל לחזיק כוננות יירוט בש"ת אופיר כדי למנוע הפלה אפשרית של מטוס אלעל בדרכו לדרום אפריקה.
מתוך ספרו של שלמה אלוני:



פעם אחרת קרה אף משהו חמור יותר. צוות הכוננות היה גילוץ/יערי ו גל/רגב. באחד הבקרים, בהיותינו כבר בבגדי ים ומוכנים לצאת לחוף נעמה הסמוך, אנו רואים שני מטוסי סילון לא מוכרים נכנסים ליעף מעל השדה. היה לנו חשש שמדובר במטוסים שבאו לתקוף את הבסיס.
כמו שהיינו, בבגדי ים, קפצנו אל המטוסים. הלב דופק חזק מהתרגשות ומהריצה אל המטוס. התחלנו להניע והקמנו קשר עם הפקח במגדל הפיקוח. הפקח מיד הרגיע אותנו ואמר לנו שמדובר במשהו ידידותי ושהם באים לנחיתה.
מסתבר ששני מטוסי אימון סילוניים, שנרכשו ע"י אתיופיה, נחתו לתדלוק ביניים באופיר והעניין היה מתואם עם כולם למעט איתנו, צוותי הכוננות. אם לא היינו מצליחים ליצור קשר עם הפקח, זה היה עלול להסתיים בעוד הפלה לא רצויה.

צילום של אחד משני המטוסים בעת התדלוק:



ותמונה של המשתתפים באירוע. מפקד הבסיס בצד ימין, אני לידו, גילוץ שני משמאל. גל דוד רביעי מימין. דוד רגב, חמישי משמאל (יעמוד במצב יותר בעייתי באותו שדה, באוקטובר אותה שנה, ביום הראשון של מלחמת יום כיפור).



משהו נוסף שמופיע אצלי ללא תאריך מוגדר (אבל שייך לאותם זמנים) היה אימון מילוט לאחר נטישה.
באימונים אלה היו מטיסים אותנו למקום לא ידוע (למעט העובדה שידענו באופן כללי באיזה איזור מדובר), היינו צריכים ללכת קילומטרים רבים, בעיקר בלילה, לאיזור שהוגדר כאיזור אפשרי לחילוץ ומשם היו המסוקים מחלצים אותנו לאחר שנוצר איתם קשר.
זה היה לא פשוט ללכת בלילה באיזור חשוך, בין אוהלי בדואים עם כלבים מאיימים שנובחים עלינו.









בשבוע הראשון של אפריל מחליטים שוב על אירועי "יום שנה" (למרות שרק לפני כשלושה חודשים חגגנו "יום שנה"). והפעם, כנראה, במלאת 20 שנים להקמת 107 בפעם הראשונה (עם מטוסי ספיטפייר). עושים זאת הכי "בגדול" שהיה אי פעם.

ב 3/4/1973 מתבצע "יום הורים".
מתוך האלבום: "לרגל יום השנה של הטייסת, וכדי להעלות את מורל אנשינו, הוחלט להזמין את כל ההורים שבניהם משרתים בטייסת. בתשע בבוקר הגיעו האוטובוסים עם הרבה הורים מרוצים. הטייסת הדגימה להורים ביצוע סבב על מטוס וכיצד מוציאים מטוס לטיסה. אותו מטוס גם המריא וביצע אוירובטיקה להנאת ההורים. לאחר המפגן המרשים הוסעו ההורים למטבחו של פרץ ואכלו ממטעמיו כיד המלך"

הדגמת סבב ליום הורים:



ההורים חוזים באוירובטיקה שמדגים נחומי:



למחרת, 4/4/1973, - יום ספורט. כולם נגד כולם.
למתקשים בקריאה (של הכתוב בצד ימין למעלה בפסיפס הבא): הטייסת חולקה לארבע קבוצות: מכונאים, תחזוקה, אנשי קבע וצוות אויר.
יום הספורט נפתח בתחרות סבב (חימוש ודלק) על המטוסים. משניתן האות התחילה ריצה ועבודה פראית אולם להפתעת הכל ניצחו צוות אויר. יתכן שרמת העבודה לא היתה מהגבוהות אבל המהירות הכריעה.
יום הספורט נמשך במגרשים שליד הטייסת. צוות אויר המשיכו וניצחו גם במחניים ומרוץ שקים (ראה תמונה), המכונאים ניצחו בכדורגל ואחזקה בכדור עף ומשיכת חבל.



את היום השלישי לחגיגות מתחילים, ביוזמתו של גילוץ, בקרנבל שטרם נראה כמותו בבסיס:



ומסיימים בארוע באודיטוריום.



הפעם כבר לא היה צריך ללמד אותנו להיות להקה צבאית. נדרשו רק מספר חזרות לרענון:



וכפי שניכתב, גם נשות צוותי האויר תרמו את חלקן למופע, גם בריקודים הרוסיים וגם בריקוד מפתה שלא היה מבייש מופע קברט בפריז.
מימין לשמאל, שורה קדמית הרעיות של גורדון, גל (נילי) ומוסט (פנינה). שורה אחורית – פרנס (מינה), לוט (דבורה, רעייתו של מייק) ואחת שטרם זוהתה:



מסורת זו של השתתפות נשות הקצינים בהופעות ריקוד בימי השנה נמשכה גם בשנים הבאות. הנה דוגמא מאוחרת, שצולמה כנראה ב 1977, בתקופת פיקודו של עמרי אפק על הטייסת. מימין לשמאל: הרעיות של טרנר, אפק, ללא זיהוי, מוסט, יערי, פיינמסר ונוספת ללא זיהוי

7/5/1973 – יום העצמאות ה 25 למדינת ישראל.
מתוך האלבום: "במצעד צה"ל שנערך בירושלים השתתפו כוחות יבשה ואויר. חיל האויר הטיס 400 מטוסים (לפי העיתון), 16 מהם הינם היהלום של טייסת 107. לאחר מעבר מעל הבמות, במבנה אחד, התפצלנו לשלשות ובאנו שוב בשורה עורפית למשיכה עם מבער מעל בימת הכבוד, ושוב התאספנו למבנה יהלום ועברנו את כל הדרום – חצבה, עין יהב ודרומה לאילת. סה"כ כמעט שעתיים ישיבה במבנה מכונס !"

מבנה היהלום והצוותים שהשתתפו. במבנה טסו גם בני פלד (שכעבור שלושה ימים ימונה לתפקיד מפקד חיל האויר. טס באותו מבנה עם בנו, יורם פלד שהגיע לטייסת לאחרונה) וכן דני שפירא (טייס הניסוי הראשי של התעשיה האוירית) את הטייסת תיגברו ארבעה נווטים מטייסות קורנס אחרות: ברעם, גור, שחר ותמיר.



במטוס הימני ביותר (השמאלי בתמונה למעלה) טסו שפירא ורז. לשמחתינו רזצ'יק הביא איתו את מצלמתו ובה פילם צבעוני ובזכותו יש לנו לא מעט תמונות המנציחות את המטס.



המבנה כפי שהצטלם על הקרקע:



וקישור לאותה תמונה עם שמות הצוותים:
https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...16/67916466.jpg

מבט על המטוסים כפי שניצפו מלמטה, כולל מבנה הפוגות שכתב בשמים את גיל המדינה:



וכעת לסדרת התמונות של רזצ'יק, פחות או יותר לפי התקדמות הטיסה.



בתמונה הבאה אנסה לכתוב את שמות הצוותים במטוסים שניתן לראות את מספריהם.
מטוס 151 – יורם פלד/זיו. בהמשך אותו קו, מטוס 175 – ברקת/יערי. והרחוק באותו קו, מטוס 181 בקל/ברעם.
מטוס 101 – גילוץ/שחר. מטוס 184 – גורדון/שמואלי. מטוס 108 – פרנס/תמיר. במטוס השמאלי ביותר (מספר הזנב אינו נראה בתמונה), מס' 125 – פרג/פנאי.



בפברואר 2015 צפוי לצאת לאור ספרו של שלמה אלוני על מטוסי הקורנס במלחמת יוה"כ. מטוסי התמונה שלמעלה שולבו בצילום הכותרת עם צילום מצלמת התקיפה בעת תקיפת שדה התעופה טנטא שבמצרים במלחמת יוה"כ:



הקרוב בשלישיה המרוחקת, מטוס 172 – טרנר/גור.







במטוס 151, המככב בתמונות הבאות, יפילו אגוזי/מנוף חמישה מסוקים ביום הראשון של מלחמת יוה"כ. גורן/מיכה ינטשו אותו לאחר היפגעות כעבור שישה ימים נוספים.









בפניה דרומה לטבריה ניתן לראות את העשנים היוצאים ממנועי המבנים שקדמו לנו. כך נראתה טבריה לפני למעלה מארבעים שנים:



נהר הירדן:



מטוס 181 – בקל/ברעם, יהיה המטוס הראשון שייפגע ויינטש במלחמת יוה"כ (גילוץ/יערי):




בסוף החודש – יומיים של טיול. הנאה והעשרה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari בפברואר 2015 צפוי לצאת לאור ספרו של שלמה אלוני על מטוסי הקורנס במלחמת יוה"כ. מטוסי התמונה שלמעלה שולבו בצילום הכותרת עם צילום מצלמת התקיפה בעת תקיפת שדה התעופה טנטא שבמצרים במלחמת יוה"כ:

סוף סוף יצא לאור. ספר מרשים ביותר.
http://www.amazon.com/Ghosts-Atonem...s/dp/076434756X

תמונה שהועלתה לאחרונה ע"י גילוץ (לא ברור מה מקורה, מי הצלם ומאיזה מטוס צולמה) המציגה את המבנה של 16 המטוסים בארבע רביעיות, לפני ההתכנסות למבנה אחד גדול של 16 המטוסים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari 7/5/1973 – יום העצמאות ה 25 למדינת ישראל. מתוך האלבום: "במצעד צה"ל שנערך בירושלים השתתפו כוחות יבשה ואויר. חיל האויר הטיס 400 מטוסים (לפי העיתון), 16 מהם הינם היהלום של טייסת 107. לאחר מעבר מעל הבמות, במבנה אחד, התפצלנו לשלשות ובאנו שוב בשורה עורפית למשיכה עם מבער מעל בימת הכבוד, ושוב התאספנו למבנה יהלום ועברנו את כל הדרום – חצבה, עין יהב ודרומה לאילת. סה"כ כמעט שעתיים ישיבה במבנה מכונס !"

סוף סוף תמונות מהתיאור הנ"ל (קרדיט: לשכת העיתונות הממשלתית):

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari סוף סוף תמונות מהתיאור הנ"ל (קרדיט: לשכת העיתונות הממשלתית):

הקרדיטים הנכונים:
תמונה עליונה: צלם משה מילנר (לע"מ).
תמונה תחתונה: הספריה הלאומית אוסף דן הדני. (פירוט:https://beta.nli.org.il/he/archives...AL004003676/NLI )

לאחר המעבר במבנה הגדול, התפצלו מטוסי 107 למבנים של שלישיות ומעבר עם מבער.
תמונה מאוסף הארווארד (לאחר שיפוץ מסיבי):



קישור לתמונה המקורית מהאוסף:

https://2020-uploaded.fresh.co.il/2...14/74880159.jpg

וכך התייחס מיכה אורן, הנווט שהוביל את המבנה, לתמונה:
למיטב זכרוני : כמוביל המבנה : בתום המטס הארצי בצענו מעגל איסוף מעל ים המלח ובמהלכו פיצול המבנה לשלישיות, על מנת לבצע יציאת כיוון בגובה נמוך ממזרח למערב לירושלים. איסוף המבנה גזל זמן רב מהמתוכנן ויצאנו באיחור משמעותי, כדי לעמוד בזמנים המוביל נתן הוראה לפתוח מבערים ולהגביר מהירות, כל המבנה המפוצל לשלשות פתח בדהרה, בגובה נמוך ומשיכה יפיפיה מעל היעדים השונים בירושלים. עקב הגרר הגבוה (3 נתיקים) והגובה הנמוך אחדים מהמטוסים חצו את מהירות הקול (מאך) ו "בומים" שמימיים הרעידו את עיר הבירה. היה זה סיום מרשים למטס יום העצמאות. לאחר הנחיתה התבקשנו (ספקטור ואני) להסביר את פשר התקרית. מכיון שמפקד חיל האויר ומפקד הבסיס היו חלק מצוותי הטיסה במבנה, מחלו לנו.

ותמונה נוספת מאוסף הארווארד, לקראת המעבר:

ב 11/6/1973 – ערב טייסת.
"לחדר אוכל חוגרים הזמנו את עצמנו, את האמנים האורחים ואת התזמורת של כנף 6. פתח ספקטור והמשיכו דליה עמיהוד (בתמונה עם עוזרי) והזמר עודד זמיר. סיימנו בריקודים לקול צלילי תזמורת הכנף":





ב 20/6/1973 – יום ספורט כנפי:



מנוחת הלוחמים:

יום חיל האויר חל ב 12/7/1973 וגם הוא נחגג בסימן של 25 שנים למדינה.
"יום ח"א צויין במסדר כנפיים ומטס גדול של כל מטוסי החייל. הספיט השחור, תצוגת תש"ח עם פייפרים מוסווים כפרימוסים, תצוגת אש ומבנים רבים. 107 השתתפה עם שישיה שביצעה שושנה אופקית, עם מטוס בודד באוירובטיקת יחיד מרשימה ובמבנה גדול של 15 מטוסים, יחד עם טייסת 201."



ספקטור עם בקל ביצעו אוירובטיקה הדוקה ובסיומה – כניסה לכבל (הדגמת עצירת חירום).

מיומנו של אוירובטיקאי:



ובהגדלה של התרגיל המתוכנן:



וההופעה:





ובעיתונות למחרת:



ועל כך (פניה חדה בגובה נמוך מאוד) נכתב באלבום הטייסת: מזל שלפנטום יש דיהדרל (קצות הכנפיים משוכים כלפי מעלה).


מבנה משותף טייסות 201 ו 107:



שושנה של שישיה מ 107:



והיו עוד הפתעות, כגון: הפלטה של כסא מפלט ואיסוף הבובה (שייצגה טייס) ע"י מסוק.





13-19/7/1973
כפי שכבר הבחנתם, בד"כ לא מופיעים באלבום הטייסת דיווחים על האימונים השגרתיים שמתבצעים מידי יום ביומו (למעט בשבועות הראשונים של ההקמה, כיוון שאז כל דבר היה ראשוני ומיוחד).
מספר הטיסות של ספקטור הצלחתי למצוא שבאמצע יוני ביצענו מספר ימים של סידרת קרבות אויר נגד מטוסי שחק של טייסת 117.
ספקטור, שהיה מרוצה מהתוצאות של אותם מפגשים, דאג לצרף לספר הטיסות שני צילומי הפלות של קורן, מפקד טייסת 117, שקרו בזו אחר זו.




אגב, בתחילת אותו ספר, במרץ 1971,כשהיה מפקד טייסת 101, הוא היה נהנה להפיל את הקורנסים. הוספת התמונה הבאה מוכיחה זאת:



ב 20/7/1973, בעקבות חטיפת מטוס בואינג 747 יפני ובעקבות החשש שהחוטפים יטיסו אותו לארץ, קריגר מטיס את שר הביטחון משה דיין מרפידים:




ריבוי טיסות הראווה מאפשר "לצ'פר" את הבכירים בגף הטכני ואת השליש (הילל שמר). חבל שלא היה ניתן להרחיב זאת ליותר חיילים מהגף הטכני, אחרי המאמץ האדיר שנדרש מהם לאורך שעות יממה רבות. רק בזכותם הצליחה הטייסת לעמוד בכל המשימות שהוטלו עליה.



ורק כדי להדגים את המסירות הרבה של חיילי הגף הטכני, הנה מכתב ששלח אחד מהם, תשעה חודשים אחרי השחרור, ובו הוא כותב שלא ברור לו מדוע הוא טרם זומן למילואים:



ב 30/7/1973 שוב ביצע ספקטור, הפעם עם מנוף, פטרול אלים בעומק השטח הסורי בלילה אך לא נראו מיגים בסביבה.

יערי האם זכור לך האירוע הנ"ל?

http://cafe.themarker.com/post/3374599/

ה"פוגה"שהרג את צלם הטלוויזיה הישראלית

בני גרנות צלם הטלוויזיה הישראלית, נשלח ביולי 1973 ביחד עם צוות כתבים וצלמים של הטלוויזיה הישראלית לסקר את מפגן חיל האוויר לציון 25 שנים לחייל שנערך בבסיס חיל האוויר בחצרים . בעת שעמד בני בפאתי מסלול המראת המטוסים וצילם את המפגן, פגעה בו כנף מטוס פוגה שחלף על המסלול והרגו במקום. בן 28 היה במותו. הותיר אישה ותינוקת. האירוע בו השתתף קהל מוזמנים ובהם שר הביטחון משה דיין ומפקד חיל האוויר, נמשך כרגיל. סיפור התאונה המחרידה, נשכח עם השנים. ולא רבים יודעים כי התרחשה כלל.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari שושנה של שישיה מ 107:

תמונה נוספת מזווית אחרת של שושנת השישיה (קרדיט: source IAF aircraft seriesKURNASS by Jáger Barnabás):

קורס מב"נים הסתיים ומיד אחריו מתחיל, בפעם הראשונה בטייסת, קורס הסבה לקורנסים. שמונה טייסים מתחילים את הקורס. חלקם מיועדים "להתפזר" בסופו בין טייסות הקורנס: ערן גל, גרשוני, יוסי גונן (ג'ינו), אלי הדומי, חפץ, חגי כץ, עודד פולג, ויעקב רביד (ינקי). מצטרפים אליהם הנווטים משה פיינמסר ואבי כהן (קויו) שכבר הוצבו לטייסת וכבר הספיקו לטוס על הקורנס בטייסת 119 במסגרת היותם חניכים במתקדם נווטי קרב בביה"ס לטיסה.


ב 20/8/1973 מבצעים יום פעילות של הטייסות 107 ו 113 הכולל קרבות אויר רבים בין הטייסות.
ספקטור בתדריך הבוקר: "נופצה אגדת השחק". התוצאות היו בהתאם.



ב 21/8/1973 – ערב טייסת:



ב 27/8/1973 – הנטישה הראשונה בטייסת.
בניגוד למדיניות ששני חניכי קורס הסבה אינם טסים באותו מטוס, בעקבות לחץ ציוות באותו בוקר, הדומי ופיינמסר יוצאים יחד למטוס 174, הרביעי במבנה. אחרי המראת השלושה הם מתיישרים ומתחילים בהמראה.
לאחר מעבר כבל חצי מסלול, במהירות 160 קשר במצב אף מעלה, אירע פיצוץ. לאחר שנסיונות עצירה לא הועילו הצוות נטש.


מסתבר שבורג שהורכב ללא אבטחה (שאמור למנוע פתיחתו) השתחרר, חדר למנוע וגרם להתפרקותו.
הדומי נפגע קל ברגלו. נגמר טוב ושניהם יכלו לגשת ולהודות למקפלות המצנחים תוך פתיחת כוסות שמפניה.

13/9/1973
הארוע המשמעותי האחרון לפני מלחמת יוה"כ - קרב אויר המוני כנגד מטוסי מיג סוריים שנשלחו ליירט מטוסי צילום שלנו.
מבצע "דון ז'ואן 9" כלל שתי רביעיות, האחת מטייסת 69 והשניה מטייסת 119, למשימת הצילום. בכל רביעיה שני צלמים ושני מלווים.
שלושה מבנים של רביעיות (מטייסות 117, 107 ו 101) טסו בגובה נמוך בים התיכון לאפשרות תגובה במקרה של יירוט הצלמים.
המבנה של 107: ספקטור/אורן, מוסט/רגב, אגוזי/יבין וגורדון/אראל.
בסיום הקרבות – 12 מטוסי מיג 21 סוריים מופלים (מהם שתי הפלות לספקטור/אורן והפלה אחת לאגוזי/יבין) וגם מטוס שחק ישראלי (שמחוני).

כבר העליתי את סיפור הקרב ב"אשכול" שכתבתי על ההפלות של ספקטור. אחזור על הדברים בתוספת תמונות חדשות.

מתוך ספר הטיסות של ספקטור:



התיאור כפי שכתב ספקטור בספרו "רם וברור":





והתיאור המורחב של מיכה אורן, כפי שסיפר לשלמה אלוני בספר שכתב על הטייסת :



מספר הטיסות של ספקטור: תחילת סרטי הירי ושמות משתתפי הקרב:



סרט ההפלה:



הגדלה של רגע הפיצוץ:



כמעט הפלה נוספת של הצוות אגוזי/יבין (כאמור, הפלה אחת אושרה לצוות):



תמלול ההקלטה של הקרב (הבקר, גם הפעם כמו בקרב הראשון של הטייסת, היה כפרי ואות הקריאה של המבנה היה "מזנון"). ניתן להתרשם מאורך הקרב, שהיה באותן שנים מספר דקות:



צילום משתתפי הקרב לאחר הנחיתה ברמת דוד (תודה לרענן וייס):



קישור לתמונה עם שמות המשתתפים:
https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...16/48701785.jpg

ספקטור ומיכה לאחר הנחיתה בחצרים:







אגוזי ויבין מגיעים לחצרים:





בערב ספקטור מכנס את הטייסת כדי לתאר את המהלכים בקרב:



המכתב שריגש את ספקטור. נכתב ע"י הקצין הטכני הראשון של הטייסת, יעקב ברעם (ברייר) שכבר התקדם לתפקיד אחר:



תעודת ההפלה של ספקטור:



מהעיתון "דבר" שהתפרסם למחרת:




עוד על אותו יום, באתר "מרקיע שחקים" שבקישור הבא:
http://www.sky-high.co.il/%D7%9E%D7...90%D7%9F-9.html

כידוע, ההמשך היה במלחמת יום הכיפורים. קישור לעבודה שהעליתי על פעילות הטייסת במלחמה:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...055#post4438309

מיכה אורן, הנווט שהוביל עם ספקטור את הרביעיה, מתאר את מהלך הקרב:
רביעיית קורנסים של 107 עמוק בים בגובה הגלים אל מול טרטוס, ספקטור מוביל הרביעיה ואנכי הנווט המוביל עמו. כבר עם קבלת הפ.מ. בטייסת היה ברור כי יש כוונה להתערבב עם המיגים הסורים ולכן איוש המבנה היה החזק ביותר.
נעילת מכ"מ על 2 רביעיות סוריות הושגה במרחק של 40 מייל אך במהרה התגלו פסי ההתעבות שלהם והיירוט הפך לקשר עין.
פקודות "כח מלא" ו"פלפל" ניתנו ע"י ספקטור עוד לפני הוראת הבקר ל"מפגש".
2 רביעיות המיגים התפצלו, הקרובה מתייחסת אלינו והאחרת פונה מערבה לים, פיצלנו את הרביעיה שלנו לשני זוגות, מספרי 3 ו 4 שעטו לרביעיה הפונה לים ואנו עלינו אל הקרובה. הפרש הגבהים היה גדול, מה שאיפשר לנו לבוא מלמטה ומאחור, שיגור מהיר ומסודר של טיל חום שלנו הפיל את המיג האחורי ולאחר מכן כמה טקטים של רדיפה והפיכות על המיג השני, שיגור וגם הוא נפל.
למעלה מימין זיהינו המיג השלישי והלכנו אליו, אלא שבשלב זה החלו לחזור המיגים מהקרב שהתחולל מעל הים, המיגים עברו דרך הקרב שלנו וכל מיג שיגר טיל לעברנו בעודו חותך באזורנו. נאלצנו לשבור 3 פעמים מטילים ששוגרו ובכך אבדנו את המיג השלישי שנמלט אל תוך העננים.
כאן הסתיים הקרב. אנחנו הפלנו 2 מיגים, אגוזי טען להפלת 2 מיגים נוספים בקרב מעל הים ואושר לו מיג אחד וגורדון טען להפלת מיג אחד ולא אושר לו. חזרנו על אדי הדלק האחרונים לנחיתה ברמת דוד ושם שמענו על המשך הקרב בו הופלה סדרה נוספת של מיגים.

תמונות נוספות מהמלחמה שקיבלתי לאחרונה (התמונה הראשונה כבר הועלתה אך ללא החלק העליון):













בזאת הגיעה לסיומה העבודה על השנתיים שעסקו בהקמה של טייסת 107 קורנסים, עד למלחמת יוה"כ.
המקור העיקרי שעליו התבססה העבודה הינו אלבום הטייסת, שמן הסתם לא מיוצגת בו כראוי העבודה היומיומית ואפילו לא הפעילות המבצעית אלא רק הדברים המעניינים שקרו, ובעיקר- שצולמו, במהלך אותן שנתיים. לדוגמא, מבדיקה לא מדוייקת של ספרי הטיסות שהיה באפשרותי לבדוק, רק כרבע מהגיחות המבצעיות באו לידי ביטוי באלבום (ובעבודה הנוכחית). כל אותן פקודות משימה, כגון פטרולי הגנה, או גיחות מעבר לקווי האוייב למטרות אחרות, שהסתיימו ללא אירוע מיוחד – כלל לא נכתבו.
כל איש צוות אויר, מאלו שהגיעו לטייסת מפתיחתה, ביצע למעלה מ 500 גיחות באותן שנתיים.
הגף הטכני עבד מסביב לשעון כדי שניתן יהיה לעמוד בכך. הם תיקנו, תידלקו, העמיסו פצצות וטילים מידי יום (וברוב המקרים גם פירקו, כאשר הדבר נדרש לכוננויות השוטפות שלא בשעות האימונים, כדי להחזיר את המטוסים לתצורת אימונים), תירגלו, הדריכו ועוד ועוד משימות שבוודאי אינני זוכר כעת (ויש הדיוטות שאינם מתמצאים בעבודתם הסזיפית ומעיזים לכנותם "ג'ובניקים"). להם מוקדשת עבודתי זו כי בלעדיהם לא היינו מצליחים להגיע מוכנים למלחמה כפי שהגענו.

הנה תמונה עם מיטב בחורינו (צולמה ב 1986. חלק מהצוות הטכני שהוזכר לעיל כבר מופיעים כאן בשרות מילואים).
חיים זלינגר: "התמונה צולמה לסיום תרגיל חימוש ענק המדמה מלחמה. התרגיל נמשך שבועיים. פעילות יום של המילואימניקים של מחלקת חימוש ופעילות לילה של כל הטייסת כולל כל המילואימניקים. הוזמנו כולנו לתרגיל בלבד. ביום השחרור הוצא המטוס לצורך תיעוד משתתפי התרגיל.התמונות נשלחו אלינו המילואימניקים הביתה".



ותמונת מהתיקונים במוסך:



ומהמלחמה (תמונה איכותית יותר מזו שהועלתה בעבר):

בהזדמנות זו ברצוני לנצל את ההזדמנות ולהעלות מספר תמונות צבעוניות שצולמו בטייסת בהמשך השנים, עד לסגירתה.

התמונה הבאה צולמה ע"י מטוס קורנס צילום (עוד לפני שמטוסי צילום הגיעו לטייסת) שהיה עם פילם צבעוני. הייתי בכוננות יירוט (כמדומני עם שקי) ותורגלנו בהזנקה ליירוט. המטרה היתה אותו קורנס צילום. בסוף התרגול הוא ביצע מעלינו מספר יעפי צילום והתמונה הפכה לפוסטר בחיל האויר:



סדרת התמונות הבאות (חלקן קיבלתי לאחרונה משריאל שטילר וחלקן סרקתי מהדפסות שמצאתי בטייסת הנוכחית) לקוחות מגיחת אימונים בסוף 1996 (שנה לפני סגירת הטייסת) שבסופה ביצעה רביעיית הקורנסים יעף הצדעה לחברינו רון ארד, במלאת 10 שנים לנפילתו בשבי. טייסת 69 קורנסים, שבה שירת רון, נסגרה ב 1994 ומטוסיה וחלק מאנשיה עברו ל 107 ולכן הצדעה זו בוצעה במסגרת טייסת 107.









וכעת לארבעה צילומים שהועלו לאינטרנט (אין לי קישורים. לגבי השניים הראשונים נכתב שנלקחו מביטאון חיל האויר):





לאחרונה הועלתה לפייסבוק תמונה לא איכותית של שורת הקורנסים של הטייסת יחד עם מטוסי טייסת 69 (לא ברור אם צולמה לפני או אחרי ש 69 נסגרה) וניתן לראות בה, לפי צביעת הזנב, חלק מה"תהפוכות" שעבר מטוס צילום 497 שהחל דרכו ב 107, הועבר בהמשך לגף צילום של טייסת 69. כש 69 נסגרה – הועבר לגף צילום של טייסת 201, ובהמשך, לאחר שחרטומו הוסב לנשיאת מצלמה נוספת, הועבר לגף הצילום של 119. כשטייסת 119 נסגרה – הוחזר לטייסת 201. משם, בסיום דרכו, הועבר לאחסנה בבסיס עובדה (מישהו מעוניין במטוס "יד שישית"?). המידע מתוך אתר "מרקיע שחקים":
http://www.sky-high.co.il/134771/%D...D7%A0%D7%A1-497



ותמונה נהדרת של תדלוק המטוס:




ולסיום: סידרת תמונות שצילמתי בטקס סגירת טייסת 107 קורנסים (1997).





לאחרונה הצלחתי להשיג אחת מהתמונות שצילם הצעיר מהתמונה הקודמת:



והמשך ממצלמתי:







בחברת מטוסי העבר:





והפוסטר שחולק לנו בסיום (מצילום שנעשה ממסוק באויר):

ערב החזרת חצי האי סיני לידי המצרים ערכה טייסת 107 קורנסים מטס פרידה מהמקום. טרנר, שהיה אותה עת מפקד הבסיס, ביקש שבמטס זה ידביקו את הסמל הקודם של הטייסת (מימי מלחמת ששת הימים, כשטרנר היה מפקד הטייסת) על המטוסים וכך נעשה (הוא גם מטיס את אחד המטוסים שבתמונה).

יערי - היכן צולמה התמונה הראשונה שהעלית ובה קורנס 274? האם ברפידים?

משהו לא מסתדר לי כאן.

תודה.

אין לי מושג אבל נראה לי שבחצרים. מה נראה לך מוזר?

שלושה דברים צדו את עיני והעלו סימני שאלה:

א) מהכרותי הקרובה את בח"א-3 (רפידים), והשטח סביב המסלולים לא זכור לי שם חורש או קבוצת שיחים כזאת כפי שמופיעה בתמונה מאחורי הקורנס....

ב) המטוס (274) ממריא למטס פרידה חמוש בפצצות !?

ג) בתמונה הצבעונית האחרונה שהעלית שכותרתה "סיני המראה אחרונה", נראה 274 במבנה "פרידה" מעל רכס הרים (נראה לי כמו רכס ההרים בדרום מזרח סיני - "הר סיני" אבל במרחק הזמן אינני בטוח כרגע), ללא החימוש החיצוני. אמנם קשה לראות זאת בברור בתמונה אולם מבחינה מדוקדקת של התמונה אני נוטה להמר על כך שבתמונה הזאת, 274 אינו נושא פצצות תחת כנפיו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיקיטל שלושה דברים צדו את עיני והעלו סימני שאלה: א) מהכרותי הקרובה את בח"א-3 (רפידים), והשטח סביב המסלולים לא זכור לי שם חורש או קבוצת שיחים כזאת כפי שמופיעה בתמונה מאחורי הקורנס.... ב) המטוס (274) ממריא למטס פרידה חמוש בפצצות !? ג) בתמונה הצבעונית האחרונה שהעלית שכותרתה "סיני המראה אחרונה", נראה 274 במבנה "פרידה" מעל רכס הרים (נראה לי כמו רכס ההרים בדרום מזרח סיני - "הר סיני" אבל במרחק הזמן אינני בטוח כרגע), ללא החימוש החיצוני. אמנם קשה לראות זאת בברור בתמונה אולם מבחינה מדוקדקת של התמונה אני נוטה להמר על כך שבתמונה הזאת, 274 אינו נושא פצצות תחת כנפיו.

א. לא יודע מדוע החלטת לשייך את התמונה הראשונה לרפידים...
ב. מדובר בפצצות אימונים. מניח שגם שילבו אימונים במטס זה.
ג. אכן הרי סנטה קתרינה בדרום מרכז חצי האי סיני. ו 274 נשא את הפצצות תחת כנפיו (ההימור נכשל...).

לא הגיוני ואין טעם להעלות השערות נוספות.

ב 1994 נסגרת טייסת 69. המטוסים וחלק מצוותי האויר עוברים לטייסת 107 הנאלצת להפסיק טיסות לחלק מאנשיה.
סרטון זה הופק לאחר מטס הפרידה שהתקיים ב 1994 (הסרטון כולל גם חלקים שלא צולמו ב 107).
פה ושם קוצצו קטעים קצרצרים מפאת ביטחון מידע (זו הסיבה ל"קפיצות" לעיתים במוזיקת הרקע).


ב 1997 נסגרת טייסת 107 קורנסים. הסרט הבא הופק לציון ארוע זה (יש גם קטעים שחוזרים מהסרטון הקודם):

סרטון נוסף שהגיע לידי הינו הסרטון שערך מייק לוט, הקצין הטכני של 107 (כולל במלחמת יוה"כ) ושהוקרן על ידו בנובמבר 2013 במפגש של חיילי הגף הטכני מאותה תקופה (היזמינו גם מגף הטיסה וחלק מאיתנו השתתף במפגש).
הסרטון מבוסס על קטעי וידאו וכן תמונות שהעליתי כאן ובפרוייקט על מלחמת יוה"כ בטייסת.
קישור:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ישנו אתר פייסבוק כלל עולמי לאלו ששרתו במסגרות של קורנסים (וגם למשרתים עדיין. מאיראן מגיעים צילומים רבים) ולחובבי המטוס:
https://www.facebook.com/groups/25487412851/

משם ריכזתי מספר צילומים (הכי קיטשיים שניתן...) והכנתי את הפסיפס הבא (יש מי עדיין חושב שהמטוס אינו יפה?):



וקישור לאותו פסיפס בגודל נרחב יותר:
https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...16/55416842.jpg

ולבסוף, ריכזתי מספר קישורים שבהם מצולמות טיסות של קורנסים בטייסות שונות בעולם. להנאתכם:


לצפייה במקור באתר Vimeo, לחצו כאן.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
https://www.youtube.com/watch?list=...g&v=D827tq7Eh6o


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

כאן הגיע לסיומו הפרוייקט הנוכחי.

יערי כל הכבוד היתה סקירה מעניינת מאוד סוף סוף אפשר לראות הפנים של האנשים שעלהם שמענו בסיפורי קרבות אנחנו(והרשו לי לדבר בשם כל חברי פרש)נשמח לשמוע עוד סקירות כאלו של עוד טייסות
ישר כוח

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari ישנו אתר פייסבוק כלל עולמי לאלו ששרתו במסגרות של קורנסים (וגם למשרתים עדיין. מאיראן מגיעים צילומים רבים) ולחובבי המטוס: https://www.facebook.com/groups/25487412851/

קולאז' נוסף שהכנתי מהצילומים באתר הנ"ל: צביעות מיוחדות על קורנסים בעולם. אין ספק שהמוזה האומנותית עבדה שעות נוספות.



קישור לתמונה גדולה יותר (הנחתה באיכות):
https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...09/16523397.jpg

קישור לקובץ בגודל ובאיכות סבירים:
http://i.imgur.com/xrB8G0k.jpg

זהו יוסי יערי סיים, אפשר להגיב.
נא להגיב רק בהמשך ההודעות של יוסי ולא ביניהן על מנת שרצף המידע יישאר (כלומר מהתגובה שלי ומטה).
אם מישהו מעוניין להגיב להודעה מסויימת נא לציין אותה בתחילת התגובה על מנת שנדע במה מדובר, יוסי יענה על שאלות אבל נא להתאזר בסבלנות - הוא אחד ואנחנו הרבה.

בנימה אישית:
יוסי בחר בנו כפלטפורמה להעלות עוד מסמך היסטורי מרתק, אנחנו זכינו בכבוד הזה.
את כישורי הנווטות שלו ט. 107 מכירה, אבל את יוסי הלבבי והמלא אנרגיה אנחנו מכירים כבר שנים רבות.

תודה לך מקרב לב על היוזמה, התכנון והביצוע!

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אם היה לי כובע - הייתי מוריד אותו !
שאפו ענק על פרויקט אדיר, מרתק ומורשת לדורות הבאים

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

ליערי, אני מעוניין להודות לך על שני דברים:
ראשית, על הפרוייקט הנפלא הזה שהציף והחיה פיסה של מציאות מהתקופה ההיא. בימים אלה אני עובד על כתיבה בנושא אמ"ן/מחקר בתקופה המדוברת והחומר שהעלת צובע את הדברים בצבעים חיים.
דבר נוסף שהייתי רוצה להודות לך עליו, שלא כמקובל ולמרות היותך איש צוות אויר טרחת והצפת גם את הצד של הצוותים הטכניים, אלה שעושים את העובדה האפורה (הרבה פעמים היא גם שחורה תרתי משמע) שלעיתים קרובות לא טורחים להציג אותה.

שוב, תודה רבה!

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

יערי,

תודה רבה על המסמך המרתק ממש כיף לקרוא - ואולי זה המקום לבקש הבהרה קטנה מאחד שהיה שם.
בספרו של אליעזר ציטה כהן ישנו תיאור ארוך של קרב האוויר הראשון והמפורסם של מלחמת יום הכיפורים מעל שדה אופיר, שבגינו הוענק אות המופת לאמיר נחומי על חלקו בקרב. כפי שתואר בספר לנחומי באותה עת לא הייתה הסמכה כמוביל. מצד שני, קראתי בעיון את מה שכתבת לעיל אודות קורס המובילים הבכירים בפיקודו של ספקטור אי שם בשנת 72 כאשר אחד מן החניכים הוא לא אחר מאשר נחומי שכנראה הוסמך להיות מוביל בכיר עוד לפני המלחמה. אשמח להבהרותיך. ושוב תודה רבה על הההשקעה האדירה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Frumer כפי שתואר בספר לנחומי באותה עת לא הייתה הסמכה כמוביל. מצד שני, קראתי בעיון את מה שכתבת לעיל אודות קורס המובילים הבכירים בפיקודו של ספקטור אי שם בשנת 72 כאשר אחד מן החניכים הוא לא אחר מאשר נחומי שכנראה הוסמך להיות מוביל בכיר עוד לפני המלחמה. אשמח להבהרותיך. ושוב תודה רבה על הההשקעה האדירה.

מדובר בשנת 73, קורס שהתקיים כחצי שנה לפני המלחמה. נחומי באותה עת אפילו לא היה מוסמך להיות מוביל זוג. הכוננות באופיר היתה מיועדת להגן על מטוסי אל על בדרכם לדרום אפריקה ובוצעה בבודדים (למרות שהיו שני צוותים). זו הסיבה שלאור ההנחיות שקיבל, ביום כיפור בבוקר, הוא התקשר לספקטור ושמע בתשובה לבעיה שהעלה: "עכשיו הוסמכת" (להיות מוביל זוג).
קורס מובילים בכירים אינו קשור להסמכת טייסים להיות מובילים בטיסה. הובלה בטיסה נעשית בעת שמפקד הטייסת מחליט שהמועמד נמצא מתאים לכך ובד"כ העניין מלווה במבחן הסמכה (להזכירך שבפרוץ המלחמה אפילו קריגר, שכבר היה באותה עת סמ"ט ב', טרם הוסמך להובלה בכירה ומבחן ההסמכה נעשה לו בבוקר היום הרביעי למלחמה, כשקיבל להוביל את מבנה השמיניה שתקפה בתקיפה ישירה את שדה התעופה כותמיה. כתבתי על כך בפרוייקט שעשיתי על המלחמה).
קורס מב"נים, כמו קורסי מפקדים למיניהם (פו"מ וכד') מספק את הכלים להכשרה של כאלה המיועדים לקידום (בנוסף מנצלים את העובדה שמרוכזים בו "מיטב בחורינו" כדי לבחון ולקדם נושאים הקשורים בתורות לחימה וכד') אבל אינו קשור להסמכה בפועל להובלה בטיסה.

כל הכבוד על ההשקעה האדירה!
מעניין לראות טייסת גם מהפן האנושי ולא רק מסיפורי קרבות.

יישר כח

ד"א, סיפור ההפגעות של קורנס 118 מופיע בספר "חליפת לחץ" (עמ' 95).
הטייסים שם הם מ' והנווט ד'.
כ"כ מוזכר שם שזהו המטוס הראשון בטייסת שהרכיבו לו מצלמת כוונת.

עדי בניה ויאיר דוד מט. 201 נטשו את קורנס 18 (618) במלחמת יום-כיפור

יישר כח !
באמת אין מילים.

אין מילים כל הכבוד ותודה רבה.

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

רוב תודות. מרתק ומלהיב!
כל הכבוד!

"אין זו סבלנות לשאת את שאתה יכול לשאת בסבלנות. סבלנות היא לשאת את שאינך יכול לשאת."

"בונם הוליד את ינאק, ינאק הוליד את זליג, זליק הוליד את מישק, ומישק הוליד את גיורא" עמוס עוז

הצלחת להחיות את התקופה, למרות שלא הייתי אז.
שרתתי בחצרים הרבה שנים אחרי (שנות ה-90) ומעניין שהרבה דברים לא השתנו.
אהבתי את התמונה של טבריה עם העשן.
ניר

חסרות המילים לתאר את חשיבות התרומה שלך כאן בפורום, שהמקבילה היחידה שלה אאל"ט היא המפעל המפואר של עופר דרורי לתיעוד גיבורי ישראל.

אתה מנגיש מידע היסטורי מרתק שזמין למעטי מעטים, בדמות ספרי הטייסות הרשמיים של ח"א, שלצערי תפוצתם מוגבלת ורמתם אינה אחידה, בעוד שפרסומים אזרחים שנפוצו בשנים האחרונות איכותם מצויינת אך תג המחיר בהתאם.

אם כבר העלת את הנושא, האם תוכל להרחיב במעט על מערך הקורנס בערוב ימיו בשנות ה-90?
איך נתפס המערך המתיישן והמתכווץ, שפעם היה חוד החנית, מול מערכים מתקדמים יותר כמו הברק והרעם, הן בקרב פיקוד החיל והן בקרב צ"א בטייסות עצמן?
על הכוננות במלחמת המפרץ וההשתתפות בבט"ש בלבנון ובמבצעי דין וחשבון וענבי זעם?
על שילוב נש"מ מסוגים שונים לצד זניחת כשירויות אחרות לאור קליטת מטוסים מתקדמים?
על פרויקט הקורנס 2000? מעבר טייסת 69 לחצרים? פרשת המפגן באפריל 1993?
עד מתי המשכתם לקלוט צ"א חדש? מאיזה קורס היו טייסי ונווטי הקורנס האחרונים שקלטתם?

טסת ב 107 למעלה מ 20 שנה - האם וכיצד השתנתה הטייסת לאורך השנים הארוכות הללו? כיצד השתנתה רמת צ"א וצ"ק?
האם המשכת לטוס עם הותיקים או שהספקת לטוס גם עם צעירים שהתגייסו 20 שנה אחרייך?

מי היו המפקדים הבולטים והאהודים ביותר שקמו מתוך הטייסת, מעבר לספקטור ולוקר , שכבר ציינת?

המון שאלות אני יודע קח את הזמן

"חסרות המילים לתאר את חשיבות התרומה שלך כאן בפורום, שהמקבילה היחידה שלה אאל"ט היא המפעל המפואר של עופר דרורי לתיעוד גיבורי ישראל"
תודה אבל ישנם כאן רבים שתורמים הרבה יותר ממני בפעילות יומיומית ובהשקעה אדירה (אצלי ההשקעות הגדולות אינן רבות ותחומות בזמן). לא אתחיל להזכיר שמות וכינויים כיוון שאני עלול לפספס רבים אבל עופר דרורי הוא בהחלט דוגמא מובהקת.

"אם כבר העלית את הנושא, האם תוכל להרחיב במעט על מערך הקורנס בערוב ימיו בשנות ה-90?
איך נתפס המערך המתיישן והמתכווץ, שפעם היה חוד החנית, מול מערכים מתקדמים יותר כמו הברק והרעם, הן בקרב פיקוד החיל והן בקרב צ"א בטייסות עצמן?"
תהליך טבעי של מערך שהכשירויות שלו הולכות ויורדות לעומת המטוסים המתקדמים. תחושות לא נעימות כאשר בקרבות אויר מעניקים לקורנסים ייתרון בפתיחה (לדוגמא - זוג קורנסים נגד בודד מתקדם וכד') כדי שלקרב יהיה איזשהו ערך ולא יסתיים מהר מידי (אין ספק שאת המתקדמים הדבר אימן היטב).
"נקודת שבר" נוספת היתה כאשר הקורנסים הפסיקו לבצע כוננות יירוט אלא כוננות תקיפה בלבד. כאן התחלנו להרגיש כמו שמערך העיט חש לעומתינו לאורך השנים.
היתה "נקודת אור" אחת בלבד, במלחמת המפרץ, כאשר גם מערך הקורנס הצטרף לפטרולי ההגנה לשמירת שמי המדינה (לעיתים תוך ציוות עם מטוסים מתקדמים) בגלל בעיית כמות מטוסים שנדרשו להיות בשמים לאורך זמן ארוך במיוחד.

"על הכוננות במלחמת המפרץ וההשתתפות בבט"ש בלבנון ובמבצעי דין וחשבון וענבי זעם?"
לגבי מלחמת המפרץ, מלבד מה שכתבתי למעלה על הפטרולים הרבים, היו אימונים רבים מאוד של טיסות ארוכות טווח שכללו בסופן תקיפות, תוך כדי אימונים רבים בתידלוקים באויר.
משהו אישי מבחינתי באותה תקופה (אולי כבר הזכרתי זאת כאן): אחרי שהוזעקנו לטייסת וקיבלנו תדריך על הצפוי, זימן אותי מפקד הטייסת (זייטמן) לחדרו ושאל אותי אם אהיה מוכן להיות הנווט האישי שלו בגיחות הצפויות. רק אז הבנתי שלמפקד הטייסת הנוכחי לא יצא להשתתף במלחמת יוה"כ (מלחמת של"ג לא היתה מלחמה "בעייתית" מבחינת לחץ אישי) וזו הסיבה שהוא רוצה מישהו מנוסה מאחוריו. כמובן שהסכמתי (אפילו שמחתי) ורק ציינתי בפניו שחסרה לי כשירות של אמצעי ראיית לילה (כשירות זו הושגה באימונים מיוחדים שכללו שבוע של 5 לילות טיסה עם המכשיר. כל לילה שתי גיחות. בגלל חוסר באמצעים ובשעות טיסה לא היה טעם שאוכשר לכך כשתוחלת שנות הטיסה הפעילה שלי היא לקראת סיום). "אם כך", אמר לי זייטמן, "לך לנוח שעה, תחזור ותתכנן טיסת לילה, שקיבלנו לבצע כנגד ספינת חיל הים וסוללת תותחים, ונעשה זאת עם המכשיר". כך היה ולאחר טיסה אחת הוסמכתי. בשנתיים וחצי הבאות, עד לסיום טיסותי, המשכתי להיות בכשירות זו ומאוד נהניתי.
לגבי מבצע דין וחשבון, כבר ציינתי, בתגובה לשאלה שהיתה על הגיחות הנמוכות של חיל האויר בלבנון, שלמרות כל הוותק של עשרות שנות טיסה זו היתה פעם ראשונה שיצא לי לטוס בגובה נמוך במהירות של 1.3 מאך בין בתי צידון (שחלקם היו גבוהים מאיתנו בגלל שצידון בנויה על גבעות). אז כל מי שלא שומר מהירות כחוק ומגיע ל 150 קמ"ש, שיחשוב על כך שטסתי במהירות גבוהה פי 10 (!) באותו גובה.
מגיחות הבט"ש זכורים לי בעיקר הטיסות הליליות בלבנון כיוון שבלילה רואים בקלות את שורת פגזי הנ"מ הנורים כלפי מעלה ומדובר במחזה מיוחד.
אני מניח שהתכוונת שאדבר על נושאים נוספים אחרים אבל מעבר לחוויות פה ושם - לא אני הכתובת לתשובות.

"על שילוב נש"מ מסוגים שונים לצד זניחת כשירויות אחרות לאור קליטת מטוסים מתקדמים?"
טרם הגיע הזמן לפרסם דברים על כך.

"על פרויקט הקורנס 2000? מעבר טייסת 69 לחצרים? פרשת המפגן באפריל 1993?"
פרוייקט קורנס 2000 פסח על 107 ולכן אין לי מה להוסיף. גם על מעבר טייסת 69 לחצרים אין מה להרחיב. צעד הגיוני כאשר המערך מצטמצם ורוצים לחסוך בעלויות. סגירת הטייסת היתה משמעותית מבחינתי האישית כיוון שהעבירו את מטוסיה וחלק מאנשיה אלינו. התוצאה היתה שנאלצו להפסיק טיסות לחלק מאיתנו. לי כבר לא נותרה תוחלת של שנות טיסה רבות וטיסותי הופסקו (למרות שהצעירים התפלאו כיוון שהם היו בטוחים שאת רועי מנוף ואותי ישאירו בזכות הניסיון המלחמתי).

"עד מתי המשכתם לקלוט צ"א חדש? מאיזה קורס היו טייסי ונווטי הקורנס האחרונים שקלטתם?"
כל הזמן נמשכה קליטת טייסים ונווטים חדשים. אינני מתמצא במספרי הקורסים.

"טסת ב 107 למעלה מ 20 שנה - האם וכיצד השתנתה הטייסת לאורך השנים הארוכות הללו? כיצד השתנתה רמת צ"א וצ"ק?
האם המשכת לטוס עם הותיקים או שהספקת לטוס גם עם צעירים שהתגייסו 20 שנה אחרייך?"
מהתשובות הקודמות כבר נוכחת בשינויים וכן במעמד המערך בחיל האויר.
הנה קוריוז על שינוי, לכאורה מינורי, שהשפיע על שינוי בתו"ל וגרם לי לתחושה מסויימת של "עלבון". במטוסים נקלטה מערכת ניווט חדשה (תחליף ל INS ה"פרימיטיבי") שדייקה הרבה יותר מהקודמת. כיוון שכך, הוחלט שאם למוביל המבנה מערכת הניווט מתקלקלת הוא מעביר הובלה למוביל המשנה. למרות שהדבר הגיוני (שהרי למה שהנווט המוביל יתאמץ וישקיע מאוד בהמשך הניווט אם באותו זמן מטוס אחר יכול לעשות זאת ללא מאמץ ולאפשר לנווט להתרכז בדברים חשובים אחרים) אני אישית ראיתי בכך "פגיעה" כיוון שהדור שלי ידע לנווט היטב גם ללא מערכת ניווט (ובנוסף - גם להוביל). אבל צדק מי שהחליט. התרגלתי...
לגבי רמת צ"א וצ"ק - ברגע שנכנסו המטוסים המתקדמים הרי שברור שברגע שחלקם יימצאו מתאימים - הכמויות הנדרשות יעברו למטוסים אלה. יחד עם זאת, לא הרגשתי איזו בעיה של רמה. אין לשכוח שמטוס הקורנס לא היה מטוס פשוט, מבחינת צוות אויר וצוות קרקע, ולכן מראש הגיעו למערך רק המתאימים שנמצאו ברמה הנדרשת.
לגבי טיסות עם ותיקים/צעירים - אך הגיוני שככל שאתה ותיק יותר - מצוותים אותך לצעירים ביותר. טייס צעיר יכול להתקדם טוב יותר אם יש לו נווט וותיק מאחור (בגיחות מבצעיות העניין הוא כמובן שונה. הוותיקים יובילו). בשנותיה הראשונות של הטייסת היתה תקופה שהשתדלו להטיס צוות קבוע של טייס/נווט כדי לקבל תיאום מצויין בצוות. הדבר די התמסמס ברגע שהגיעו צעירים והיה צריך לצוות צעיר עם וותיק.

"מי היו המפקדים הבולטים והאהודים ביותר שקמו מתוך הטייסת, מעבר לספקטור ולוקר , שכבר ציינת?"
היו לנו מפקדים מצויינים אחד אחד ולא נכון להתחיל לסווג אותם בענייניים שביקשת. כל אחד וסגנון הפיקוד הייחודי שלו, כל אחד וההדגשים שנתן. כך זה כשמדובר באנשים.
לא חסרים כאלה שהתפרסמו ו/או הגיעו לדרגות גבוהות.
די אם אזכיר שמות מוכרים כגון את גורן (אלוף במילואים, ראש אכ"א לשעבר), נחומי, גת, עוזי רוזן (תתי אלופים), דני חלוץ (רב אלוף במיל', רמטכ"ל לשעבר) ואת חגי כץ שהיה בין תוקפי בכור בעירק (והשתתף בגיחות מבצעיות במלחמת יוה"כ בטייסת 107 בעת שהיה בקורס הסבה).
כבר הזכרתי בעבר שמתוך 8 התוקפים הישירים של הכור בעירק, ארבעה מתוך ששת וותיקי מלחמת יוה"כ הגיעו מטייסת 107. לשלושה מתוך הארבעה יצא גם לפקד עליה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari משהו אישי מבחינתי באותה תקופה (אולי כבר הזכרתי זאת כאן): אחרי שהוזעקנו לטייסת וקיבלנו תדריך על הצפוי, זימן אותי מפקד הטייסת (זייטמן) לחדרו ושאל אותי אם אהיה מוכן להיות הנווט האישי שלו בגיחות הצפויות. רק אז הבנתי שלמפקד הטייסת הנוכחי לא יצא להשתתף במלחמת יוה"כ (מלחמת של"ג לא היתה מלחמה "בעייתית" מבחינת לחץ אישי) וזו הסיבה שהוא רוצה מישהו מנוסה מאחוריו. כמובן שהסכמתי (אפילו שמחתי) ורק ציינתי בפניו שחסרה לי כשירות של אמצעי ראיית לילה (כשירות זו הושגה באימונים מיוחדים שכללו שבוע של 5 לילות טיסה עם המכשיר. כל לילה שתי גיחות. בגלל חוסר באמצעים ובשעות טיסה לא היה טעם שאוכשר לכך כשתוחלת שנות הטיסה הפעילה שלי היא לקראת סיום). "אם כך", אמר לי זייטמן, "לך לנוח שעה, תחזור ותתכנן טיסת לילה, שקיבלנו לבצע כנגד ספינת חיל הים וסוללת תותחים, ונעשה זאת עם המכשיר". כך היה ולאחר טיסה אחת הוסמכתי. בשנתיים וחצי הבאות, עד לסיום טיסותי, המשכתי להיות בכשירות זו ומאוד נהניתי.

יוסי, תוכל לפרט קצת יותר על איזה אמצעי ראיית לילה מדובר? האם זה השפנפן PVS-5 שהיה גם בשימוש טייסי מסוקים, או מכשיר אחר? אם כן, איך היה לטוס עם המשקולת על הפרצוף (זכור לי סיפורים על טייסי מסוקים אמריקאים שגידלו שרירי צוואר של מרימי משקולות בגלל המשקל)?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד יוסי, תוכל לפרט קצת יותר על איזה אמצעי ראיית לילה מדובר? האם זה השפנפן PVS-5 שהיה גם בשימוש טייסי מסוקים, או מכשיר אחר? אם כן, איך היה לטוס עם המשקולת על הפרצוף (זכור לי סיפורים על טייסי מסוקים אמריקאים שגידלו שרירי צוואר של מרימי משקולות בגלל המשקל)?

האמצעי לראיית לילה נקרא "ז'ורנל" ואכן שקל לא מעט (אבל לא מוגזם. סתם לא נוח ולא נעים). את וקטור המשקל בצד הקידמי של הקסדה איזן חלקית משקל הסוללה, שהיתה מחוברת לחלק האחורי של הקסדה.
גם טייסי המסוקים השתמשו בו (או במשהו דומה לו). אינני מכיר כינוי אחר למכשיר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari היתה "נקודת אור" אחת בלבד, במלחמת המפרץ, כאשר גם מערך הקורנס הצטרף לפטרולי ההגנה לשמירת שמי המדינה (לעיתים תוך ציוות עם מטוסים מתקדמים) בגלל בעיית כמות מטוסים שנדרשו להיות בשמים לאורך זמן ארוך במיוחד.

האם מטוסי הכפיר גם כן השתתפו בפטרולים?
האם תוכל להעיד על ההרגשה של אצ"א (שלך, אם יצא לך, או של אחרים) כאשר הוא נמצא בפטרול באוויר ובאותה עת משוגרים ופוגעים טילי סקאד בערי ישראל? מעניין היה לשמוע עדות כזו, במיוחד על הפגיעות הראשונות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי HSI האם מטוסי הכפיר גם כן השתתפו בפטרולים? האם תוכל להעיד על ההרגשה של אצ"א (שלך, אם יצא לך, או של אחרים) כאשר הוא נמצא בפטרול באוויר ובאותה עת משוגרים ופוגעים טילי סקאד בערי ישראל? מעניין היה לשמוע עדות כזו, במיוחד על הפגיעות הראשונות.

לשאלה הראשונה - אין לי מושג. מניח שלא (ההנחה מתבססת על העובדה שיחסית לא היה עומס פטרולים על טייסות הקורנס). אם כן - אז משיקולים של "טבילת אש" ו"טבלת צדק".
לשאלה השניה - לא מניח שיש עדות כזו כיוון שלא מדווחים למפטרלים באוויר דברים שאינם קשורים למשימה שלהם.

במשימות אוויר-קרקע יתרונו של הקורנס ברור, אך האם גם במשימות אוויר-אוויר נחשב הקורנס לעדיף על הכפיר? אם כן, אני מניח שהסיבה לכך היתה קיומו של המכ"ם, שהיה חסר בכפיר.
מתי הפסיקו הכפירים להחזיק כוננות יירוט? האם במקביל לקורנסים? או אולי כשעזבו את עובדה ב-1988?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי HSI מתי הפסיקו הכפירים להחזיק כוננות יירוט? האם במקביל לקורנסים? או אולי כשעזבו את עובדה ב-1988?

מניח שקרה בתהליך מקביל לכניסת מטוסי ה F-15 לכוננות יירוט (לא פסח בהמשך גם על מטוסי הקורנס). גיחות פטרולי ההגנה במלחמת המפרץ של הקורנסים לא נעשו כהזנקות של מטוסי כוננות אלא כמשהו מתוכנן.

יוסי,
העבודה שהשקעת באיסוף, מיון ועריכת החומר ללא ספק נותנת את אותותיה.
הצלחת להחזיר אותנו 40 שנה לאחור. למטוסים, לאנשים של מערך הקורנס.
עבודה נהדרת שאני מקווה שחיל האויר יודע להעריך אותה. עשית כאן ממש עבודת קודש ויהיה חבל אם בעוד זמן מה החומר יעלם וישכח.
אני מקווה שענף היסטוריה בח״א יתן חסותו עליה כי זאת ההיסטוריה האמיתית.
אתה גדול
אריק

על עבודת תיעוד מרתקת, על שירות ארוך ומשמעותי ואולי בעיקר על דמותך שעולה בין השורות בתיאוריך ה"היסטוריים": דמות אנושית, אמיצה, חושבת, מתלבטת, מתחשבת - מענטש.

תודה
עופר

ולחם בשורותיה במלחמת יוה"כ (שותף לתקיפות רבות והפלות נוספות).
את תיאור הקרב הראשון ותעודת ההפלה ניתן למצוא בבתחילת האשכול הנוכחי (בידיעה השניה,"ינואר 73").
יוני העדיף לשרת בטייסת בשנתיים שבהם מילא תפקיד מפקד מגמת נווטים בבית הספר לטיסה והיה אחד האהובים בטייסת בזכות אישיותו.
יוני נפטר ב 17/11/2016 בעת תחרות ברידג' באילת, כנראה ממפרצת.

לקראת מפגש ה 40 שנים למלחמה, כל לוחם כתב תקציר "קיצור תולדות הזמן" שלו והנה חלק מהדברים שכתב:

שירות בחיל האויר:

סיום קורס טייס מספר 49 במרץ 1966
יחידות בהן שרתת לפני הגיעך לטייסת 107:
• ט. 103 נורדים אפריל 66 עד נובמבר 66
• ביס"ט- מדריך בנמ"א ובלמ"ק- דצמבר 66 עד יולי 69 (בדצמבר 68 מעבר לט. 110 ווטור הצ"ח בלבד)
• 201- אוגוסט 69 עד יולי 71
• רמ"ד חימוש באוויר 2- אוגוסט 71 עד ינואר 72
• ביס"ט- מפקד אמנ"ט- ינואר 72 עד אוקטובר 74

שרות בטייסת 107:

שרות הצ"ח בטייסת 107 מספטמבר 72 עד ספטמבר 74

תפקידים בחיל האוויר לאחר השרות בטייסת 107:

• מ.ט. 200- 10/74 עד מאי 77
• מ. יב"א 509- מאי 77 עד יוני 79
• לימודים- יולי 79- יולי 80
• סגן נספח צה"ל בפריס- יולי 80- יולי 83
• לימודים- אוגוסט 83- אוגוסט 84
• רע"נ מודיעין להשתתפות אוגוסט 84 עד אוקטובר 85

תאריך שחרור מצה"ל- 30 אפריל 86

תמונה של יוני בעת מלחמת יוה"כ:



יהי זכרו ברוך