כפי שנכתב בחלק הקודם, החלק זה ידון על אמצעי עילוי המותקנים בשפת הזרימה (AKA "מדפים").

"מדף חצוי" (Split Flap)

אמצעי זה היה בשימוש נרחב בימים עברו, במיוחד במטוסי קרב. המדף החצוי מעניק בקרה טובה על גובה הטיסה וזווית הגישה לנחיתה, אך אינו מגדיל את כמות העילוי המיוצר. למרות זאת, כמעצור-אוויר הוא מתפקד טוב יותר מספויילר, שכן הוא מייצר גרר אך אינו פוגע בכמות העילוי המיוצרת. אמצעי זה אינו בשימוש מטוסים מסחריים מודרנים.



DC-3 Dakota


"מדף חריץ פשוט" (Simple Slotted Flap)

התקן זה מורכב מפאנל בעל שפת התקפה מפותחת (בעלת צורה אווירודינמית), שבדר"כ נע על ציר ומורכב קצת מתחת לעקימון התחתון של הכנף. בדר"כ מדפים אלה מורדים לזוויות של בין 30 ל 35 מעלות. מכיוון שצורתו אינו מושלמת, והתנועה שלו לא רחוקה מספיק, הוא לעולם לא נכנס בצורה מושלמת לתוך הכנף, ולכן מתאים רק למטוסים הטסים במהירויות נמוכות.



"מדף פואלר בעל חריץ בודד" (Single-Slotted Fowler Flap)

כאשר מדף זה מקופל, קיימת חפיפה טובה בין המדף לכנף. כאשר הוא מורד, הוא מגדיל את שטח הכנף ע"י תנועת Fowler (אחורה ולמטה). מדף זה הוא הפשוט ביותר מבין סדרת מדפי ה Fowler, ולכן האטרקטיבי ביותר מבחינת משקל ומבחינה כלכלית. כאשר מתוכנן טוב, מדף החריץ הבודד יכול להיות מוטה בזוויות של עד 40 מעלות. מדפים כאלה היו בשימוש נרחב בעבר, וכיום הם מוחלפים ע"י מדפים בעלי שניים ושלושה חריצים.




Boeing 747SP


"מדף בעל חריץ כפול" (Double-slotted Flap)

התקן זה מורכב בעצם משני מדפים המורכבים אחד מאחורי השני. המדף הראשי הוא הגדול יותר, ומאחוריו מותקן אחד קטן יותר. למדף הראשי ישנה חפיפה לכנף, ולמדף המשני ישנה חפיפה לחלקו האחורי של המדף הראשי. זוויות ההטייה האופייניות הן 30-35 מעלות למדף הראשי ו 28-30 למדף המשני, מה שיוצר בסה"כ זווית הטייה של 60 עד 65 מעלות. התקן זה מגדיל את שטח הכנף בצורה ניכרת, וכתוצאה מכך מייצר יותר עילוי (וגם יותר גרר), המאפשר שליטה טובה יותר בגובה הטיסה ובזווית הגישה לנחיתה.

Airbus A300




"מדף בעל חריץ משולש" (Triple-slotted Flap)

התקן זה מאוד דומה למדף בעל החריץ הכפול, רק שבמקום שני מדפים, ישנם שלושה מדפים המותקנים אחד מאחורי השני. היתרון ברור: ניתן להטות את המדפים בזוויות גדולות יותר, עד 80 מעלות ברוב המקרים. אבל יש לו גם חיסרון: הוא מאוד מוסבך וכבד, וגורם לאף המטוס לרדת (Nose-Down pitching), מה שמצריך קיזוז רב עם הגה הגובה. שלושת מטוסי הבואינג שמשתמשים בתצורה הזו הם ה 727, 737 וה 747.

Boeing 737




אם יהיה עיניין יש ברשותי מספר שירטוטים המציגים את היישום של כל אחד מן ההתקנים בסקירה על מטוסים שונים.

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

למרות שלא הכל ברור לי עד הסוף- הפכת את המונח "מדפים" שהכרתי כבודד, לעולם גדול הרבה יותר.

אני אפנה שאלה דווקא לתמונה האחרונה:
מהם הלוחות המתרוממים מהכנף? אלה הספויילרים?
מדוע הזווית בהם כל לוח מתרומם שונה? האם זה נשלט במדוייק? באיזה גורמים תלוי?

הזווית של כל אחד מהם נשלטת במדוייק ע"י הזרוע ההידראולית שמפעילה אותם. זרוע ארוכה יותר = זווית גדולה יותר ולהפך כמובן.

קיימים שלושה סוגים שונים:

Flight Spoilers - הספויילרים שמבוצע בהם שימוש באוויר. הסוג הזה מתחלק לעוד שני סוגים, Air Brakes, בהם מבוצע שימוש על מנת להאט את מהירות המטוס והגדלת שיעור ההנמכה, ו Spoielrons, שילוב של הספויילרים עם המאזנות (כנף אחת בכל פעם. זזים ביחד עם המאזנות. פנייה ימנית: מאזנת ימין עולה למעלה + ספויילרים ימנייים גם עולים למעלה, אומנם בזווית די קטנה על מנת לא לייצר יותר מידי גרר ולחבל ביותר מידי עילוי). ה Flight Spoilers נפתחים בזוויות של עד 70% (בדר"כ) מהזווית המקסימלית שלהם.

Ground Spoilers - הספויילרים בהם מתבצע שימוש מיד לאחר הנחיתה, על מנת לחבל בעילוי המיוצר ע"י הכנפיים וע"י כך להפעיל כוח יותר גדול על כני הנסע ולייעל את הברקסים.


לגבי התמונה ששאלת, חלק מן הספויילרים הם גם Flight וגם Ground Spoilers, וחלק מהם רק Flight Spoilers (בגלל עיניין אורך הזרוע ההידראולית שציינתי מקודם), ולכן ההבדל בין הזוויות שלהם.

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook