אתר חדש ומעוצב
של ספינת הטילים אח"י קשת

www.inskeshet.org/

מומלץ

תודה על הקישור.

לא יתכן שרק 249 יראו את האשכול הזה
האתר מומלץ בחום רב!!!!

ראיתי אותה בבנייה ביחד עם אחותה "רשף" בתחילת 1973 בתור תלמיד בבית הספר לקציני ים בעכו אז זה היה סופר סודי ואסור היה לנו לספר על כך אפילו להורים. נוסטלגיה!

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

יש המלצה איך?

נסה שוב את הקישור :

http://www.inskeshet.org/

דרך אגב -
כאשר אתה/ם כבר בתוך האתר , שימו לב שלמרות שהחץ לא הופך ליד מצביעה , כמקובל ,
זו אינה תקלה - והקלקה כן תפתח את הקישור (אנו מקווים לשנות זאת בקרוב לשיטה המקובלת...) .

גלישה נעימה ופוריה !

A friend in need - is a friend indeed

כנראה שחסר לי איזה פלג אין שאני לא יודע עליו.

הנה קטע מועתק כלשונו מאתר קשת הראשונה.

יומן-בסירת גומי בלב האוקיינוס ההודי, מאת רן שדה

רקע:
בשנת 1974 שתי ספינות טילים מדגם סער 4 מקיפות את יבשת אפריקה במטרה להגיע לבסיס שארם-אל-שיך.
ימים ספורים לאחר היציאה להמשך המשימה מנמל דרבן בדרום אפריקה, עולה אח"י רשף על חבל שצף לו בים ו"אוספת" אותו. החבל מתלפף על ציר אחד המנועים ומוציא אותו מאיזון דבר הגורם לרעידות בגוף הספינה. למרות ניסיונות להפליג ללא המנוע הנ"ל הוחלט ע"י הפיקוד להסיר את המדחף.
המשימה- להוריד את המדחף מהציר העקום.

הסיפור:
אנחנו באמצע האוקיינוס ההודי למטרת ניסור גזע המדחף – מתברר שהמלאכה לא פשוטה כמו שניתן היה לעשות במספנה שבקישון.
היות וצריך סירת גומי במים אנחנו מחברים את המנוף הקטן ("בום") שליד הגשר לסירת הגומי שקשורה מעל לכונס אוויר מאחורי התורן.
בניסיון ההורדה קורס המנוף וכך אני מוצא עצמי "נקרא אל הדגל"
בדיוק סוג העבודות שאני אהבתי ועדיין אוהב – ים ואלתור.
נאמר לי שצריך להפליג אל אניית האספקה הנמצאת בקרבת מקום ולהביא זרוע חלופית למנוף שנשבר. הזרוע – צינור ברזל עבה, מיועד היה לשמש כמנוף לפתיחת אום ענק שמאבטח את המדחף, הכוונה הייתה לתת לצוללים שהיו איתנו במשך ההפלגה את משימת פתיחת האום.
אני מצרף אלי לסירת הגומי את דוד בס (כוון ובעל תפקיד בצוות ימאות) ושנינו יוצאים מזרחה על מנת לחבור לאניית האספקה,
הגלים ארוכים וגבוהים מאוד – בשפת יורדי הים "SWELL".- גלי גיבוע.
אנחנו ימאים מנוסים: עברנו את פרעה נעבור גם את זה.
ההפלגה בסירת הגומי נמשכת כרבע שעה וכבר ניתן לזהות בברור את אוניית האספקה-" KONG FU ". אנחנו נצמדים לדופן ומייד מבחינים בעובדה שפעם אנחנו מול המעקה ופעם מול קו המים – סינוס של 6 מטרים בקרוב- השפעת גלי הגיבוע הענקיים.
אחרי דקה של ברכות הדדיות עם צוות האונייה שמביט בנו ברחמים ובכבוד, אנחנו מוכנים לאסוף את הזרוע של המנוף.
הזרוע יורדת בעזרת מנוף לאט לאט ומגיעה אל מרכז סירת הגומי וברגע אחד אנחנו מסמנים לנתק את החבלים ואז .....הזרוע מחליקה לנו מהסירה וצוללת לתחתית האוקיינוס ההודי – אין לנו GPS-(עוד לא הייה קיים ב-1974 ) כדי לבצע MARK"-" , הגדרת מיקומנו וגם לחזור בדרך הקצרה לסטי"ל שלנו.
לא נעים, לא נורא,
אנחנו נפרדים לשלום מהצוות ופונים לכוון כללי מערב לחזור כלעומת שבאנו אבל לא מצליחים לראות קצה תורן או אנטנה של הספינות אח"י רשף ואח"י קשת .
מאחורינו האונייה ומסביבנו ים ורק ים . האופק נשבר בגלל הררי המים אנחנו מפליגים מערבה מטפסים במעלה גל גיבוע אחד ויורדים במורד הגל. גלי גיבוע אינם מתנפצים כמו גלי חוף או גלי סערה . אני שולח מבט למיכלי הדלק ומחשב את הזמן שנשאר לנו להפליג עם מנוע חי – הכדורית האדומה המסמנת את מפלס הדלק נמצאת בצד הנכון ואנחנו נרגעים במקצת.
אחרי יותר מעשר דקות ואנחנו לבד לבד באמצע האוקיינוס אין סימן לספינות.
ושוב זוחל החשש המקנן והגלים נראים גבוהים יותר, ואנחנו מתחילים להרגיש צמאים פתאום, בקיצור "אכלנו אותה" כנראה.
הגלים הגבוהים נותנים לי רמז לכוון ההפלגה הרצוי ואני נותן להם להוביל אותנו עוד כעשר דקות שנראות נצח, ואז ממרומי אחד הגלים אנחנו רואים קצה של ספינה וכל המתח נשבר בן רגע. אני מאיץ במנוע הקטן וגם הוא עם נשמה טובה נותן עוד כמה קשרים בכוון הנכון כך שאנחנו מוצאים עצמנו על הסיפון ללא הזרוע אך מרוצים מאוד מההרפתקה הפרטית שלנו.
סוף דבר

המדחף נוסר וצלל לים, אח"י רשף הפליגה עד לסיום המשימה עם שלשה מנועים במשך שבוע ימים עד לרציף שלנו בשארם אל שייך.
והשאר יסופר..... או שלא.


אתם מבינים מה שהולך פה?
הבחורצ'יק "ניקרא אל הדגל" כדי לבצע מה שהוא "אוהב ויודע: ים ואלתור" ("זוזו,זוזו, כולם! אני אראה לכם!" אם אצבע מצביעה על עצמו) ו"הימאים המנוסים" שעברו אפילו את פרעה, לא מסוגלים לקלוט איזושהי זרוע אל תוך הסירה ונותנים לה ליפול למים!
הוא לא אשם, כמובן. היו גלי סוואל , והמים היו רטובים...
ככה זה. כולם מומחים ב"אלתור", רק לתכנן משהו אף אחד לא יודע.
ומה התגובה לפשלה הזאת? "לא נעים, לא נורא"...
חכו, זה לא נגמר!
מתברר שהם היו לא רחוקים מלאבד את דרכם חזרה לסטיל. כמעט והם היו צפים במרחבי האוקינוס עד עצם היום הזה...
אבל הוא לא אשם, הבחורצ'יק. לא היה אז GPS.... מסכן...
מענין מה קפטן קוק, או ואסקו דה גאמא היו אומרים על מלחים כאלו...




-----------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.inskeshet.org/frame2/africa/images/BackToTop2.jpg]

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אפשר היה לקשור חבל למדחף, ולהרים אותו על הסיפון לאחר הניסור.
אבל מה אכפת לך, זה המדחף שלך?....
גם ל"ספנים" הללו לא אכפת. זה לא המדחף שלהם.



----------------------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה

המנוע לא פעל גם כך.

צריכת הדלק היתה עולה? המהירות היתה יורדת?

היו מפליגים בסיבובים?


הסבר בבקשה...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

של אנשים שרצו עם הסכין בין השיניים ונתקעו עם הראש בקיר.

בחלק מהמקרים זה מצליח והקיר נשבר.
ברוב המקרים הראש נשבר.

אני מקווה שאני לא מעליב אף אחד מהמגיבים, אבל אני מניח שאף אחד מכם לא היה בס"ג בגלי גיבוע של 6 מ' במרחק אלפי קילומטר מהבית. ככה זה בים, תלמדו. תמיד תתכונן לעשרה תרחישים ויקרה ה- 11 ואז תצטרך לאלתר.
אתם צריכים לזכור שספינות הסער 4 המדוברות היו הראשונות מסוגן, ולא כל הציוד שהיה קיים לגבי ספינות ותיקות יותר כבר היה מבצעי.
אני לא מכיר את נסיבות חיתוך המדחף וגם (תודה לאל) אני לא צ'יף, אבל יש כבר כמה שנים טובות מערכת שנקראת "ערכת עצירת ציר", שמיועדת בעיקר למצבים שבהם המנוע לא פועל ולא רוצים שהציר יסתובב חופשי עם תנועת הספינה. אני לא בטוח שערכה כזו היתה עוזרת במקרה הזה.
לרוב אני מתקשה לקבל את הכלל ש- "אל תשפוט את חברך עד שתהיה במקומו", אבל הואיל והייתי במקומות דומים - נראה לי שקצת אורך רוח מהכותבים "הירוקים" (גם בגלל צבע המדים וגם בגלל הצבע שהיו מקבלים אם היו מפליגים ב- 6 מ' גלים) היה במקום.

שני האחרונים דווקא היו כחולים!

ורק רצינו לדעת, כמאמר הגשש.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

לסטי"ל (סער 2, 3 או 4) ארבעה מנועים, הנשלטים מגשר הפיקוד באמצעות מצערות המכונות "טרוטלים" ומופעלות, כנגזר משמן, על ידי חייל שתפקידו הוא "טרוטליסט". לידו עומד ההגאי שנוהג את הספינה עם הגה עץ גדול כמו בסרטים. בגלל מורכבות תפקידו של הטרוטליסט הנדרש לקבל פקודות מהמפקד לגבי מהירות ההפלגה ומקצין המכונה (המכונה צ'יף, קיצור של Chief Engineer ולא בגלל שהחיילים שלו הם אינידיאנים [סתם, זו בדיחה של חיל הים]) לגבי הויסות בין ארבעת המנועים החזקים (3,300 כ"ס כל אחד) - לרוב ממלא את תפקיד הטרוטליסט חייל ותיק - נגד הגשר או ימאי ותיק.
כאמור לטרוטליסט 4 מנועים לנהל ואם הוא מווסת נכון את הסל"ד שלהם - הספינה תנוע חלק. אם מנוע אחד לא פועל אז כמובן שמהירות הספינה יורדת וגם נדרש ויסות יותר מתוחכם של שלושת הנותרים - המנוע שנותר לעבוד בצד שבו מנוע מושבת מתאמץ יותר וצריך לשמור אותו בסל"ד יותר גבוה כדי לפצות על המשיכה של שני המנועים בצד השני שדוחפים "לצד שלהם" (הואיל ומדחפי הספינה נמצאים בירכתי הספינה - מנועים מימין דוחפים את הספינה להסתובב שמאלה ולהיפך כמובן).
עכשיו למקרה הספציפי (כאמור בלי להיות שם או להכיר את המקרה מקרוב, ויתקנו אותי אלו שמבינים יותר, זה בסדר) - אם מנוע אחד מושבת בגלל חבל בציר אז קודם כל יש גרר גדול לספינה - התנגדות המים גדלה בגלל המדחף שתקוע שם ולא מסתובב ואז שלושת המנועים הנותרים צריכים לעבוד קשה יותר כדי להגיע למהירות הרצויה, אם בכלל הם יכולים להגיע. שהיה ארוכה יותר של הספינה בים בגלל מנוע מושבת יכולה לעלות לה בצריכת דלק מוגברת, למרות שמנוע אחד לא שורף דלק, ואז תיתכן בעיית דלק.

אגב - אם למישהו ישנה תמונה של גשר סגור בסטי"ל ויוכל להעלות אותה לאשכול - שיבורך.

...יותר מאנשי חיל הים. חפש את האשכול "ניווט ימי" ותיווכח.
מה שמרגיז בסיפור הזה שהכותב הרברבן ("ימאי מנוסה") אפילו לא נבוך מהפאשלה שלו. בעיני עצמו הוא ממש גיבור... הוא אפילו לא מבין עד כמה הוא מגוחך.
אני במקומו הייתי סותם את הפה, ולא מפרסם את דיבתי ברבים.
באופן אישי אני מודאג מהיכולת של חיל הים כפי שהתבטאה כאן ובאשכול האמור לעיל.
זה גם מסביר את המחדלים והכשלונות של החיל לאורך השנים, שעלו בחיי אדם רבים.




------------------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שריונר מרובע ...באופן אישי אני מודאג מהיכולת של חיל הים כפי שהתבטאה כאן ובאשכול האמור לעיל. זה גם מסביר את המחדלים והכשלונות של החיל לאורך השנים, שעלו בחיי אדם רבים... ------------------------------------------ חיל השריון: נלחמים בישיבה

אל תהיה מודאג מחה"י...
עדיף שתדאג שטנקים לא יתהפכו ומפקדיהם ייהרגו ,
עדיף שתדאג שטנקים לא ידרסו ג'יפים בתרגילים ,
עדיף שתדאג שטנקים לא יבצעו ירי-דו"צ ,
והרשימה עוד ארוכה...

אל תסחור בדם ("...שעלו בחיי אדם רבים...") , גם לא למטרת השמצות חסרות שחר ,
מכיוון שאם חה"י היה צריך לספוג את כמות תאונות-האימונים והתאונות המבצעיות של השריון ,
הוא כבר היה נגמר...

התיאור מתייחס לארוע משנות ה-70 (1974) , לא מאמש , וכך צריך להתייחס אליו .
גם הפק"לים והוראות הבטיחות שהיו אז - לא כל כך דומים להיום (בלשון ההמעטה...) ,
אז באמת אל תהיה מודאג כל כך : הלוואי על כל צה"ל רמת הבטיחות והביצועים של חה"י...

A friend in need - is a friend indeed

אינך יכול להשוות בין השריון לח"י הם מבחינת הגודל (יחידות, כלים, לוחמים) , והן מבחינת היקף הפעילות.
אבל הטעות הבסיסית שלך היא שאינך מבחין בין תאונות ובין פשלות, ובמיוחד פשלות הנובעות מרשלנות ומשחצנות (שיטת ה"סמוך") כמו במיקרה שלפנינו.



----------------------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה.

ראשית, לא חייבים להיות יוצא חיל הים כדי לנווט טוב בים. אני מכיר כמה אנשים שחצו את האוקיאנוס האטלנטי ביאכטה, בלי שירות צבאי בים. אני מניח שגם המנצחים במירוץ Vendee Globe (תחרות יאכטות סולו מסביב לעולם. האחרונה הוזנקה בנובמבר 2004 והסתיימה עם הגעת המתחרה האחרונה, קרן ליבוביצי Karen Leibovici , במרץ 2005) לא בהכרח שירתו בצי צבאי כלשהו.
דבר שני חיל הים בנוי המון על אילתור ופארטץ'. אני מניח שזה קשור לאופי הישראלי, ביחד עם שורשי החיל (הפלי"ם, חלק מהפלמ"ח). עם זאת, חלק גדול מהאילתורים נובעים מהסיטואציה, שלרוב יוצאי צבא איננה מוכרת - אתה במרחק אלפי קילומטרים מהבית, תקוע בסיטואציה לא מתוכננת. מה תעשה עכשיו? תלך ותאלתר. זה לא חייב להיות משהו דרמטי כמו אירוע של חיים ומוות, סתם דליפה במקום שקשה להגיע אליו ומצריך מחשבה מבריקה של קצין המכונה, או תקלה אלקטרונית שמחייבת טיפול בדרג מספנה אבל המספנה הקרובה היא בחיפה ואתה בקו אורך סיציליה.
להבדיל - מה עשה הצ'יף של הדבור שנפגע בקרב מרסאת תלאמת במלחמת יום כיפור והצנרת של המנועים שלו התחילה לנזול בגלל פגיעות כדורים? הוריד את הגרביים וקשר סביב הצינור כדי לאפשר לדבור לרדת מהריף שעליו נתקע. זה אילתור. הוא נובע מחוסר ברירה ומהעובדה שאי אפשר לחלץ ברגל לאחור, כמו שקיים על היבשה אם נפגע הרק"ם שלך. או שאתה קופץ למים ונופל בשבי (במקרה הטוב) או שאתה מצליח לנתק מגע באמצעים שיש לך וחוזר לבסיס על מנוע מקרטע וחורים בדפנות, אבל בהפלגה.
לגבי פשלות? השריונר כבר הצליח לפרנס אשכול ארוך בעבר שדן בהצדקה לקיומו של חיל הים ולמי היו יותר פשלות. נראה שהוא מנסה להחיות את הדיון הסוער של אז ולדעתי זה מיותר.

יחד עם הכבוד יש גם ביקורת והדברים לא סותרים אחד את השני.

לעניינינו
לפי המקרה רואים שאנשי הס"ג היו קרובים מאוד ללכת לאיבוד.
האם לבצע חבירה עם האונייה השנייה לא היה יותר חכם?
לכל הפחות להגיע למרחק קשר עין כדי שאנשי הס"ג לא יצטרכו לצאת לניווט ימי מיותר???

לשלוח שני נועזים על סירת גומי עם גלי swell בגובה 6 מ' זה מה שאני קורה לרוץ עם הסכין בין השיניים.

באתר אח"י קשת תחת תקופות->זירת ים סוף->אלבום תמונות ישנה תמונה של קורמורנים ע"ג החרטום.
על הגשר מסומן צלב לבן על רקע אדום.
למה הוא שימש?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yrn_n ...על הגשר מסומן צלב לבן על רקע אדום. למה הוא שימש?

לאיתור ולזיהוי ע"י מטוסי חיל האויר .
( כאשר הספינה לא בתנועה , קשה מאוד לאתר אותה מן האויר )

A friend in need - is a friend indeed

משהו בדומה ל- V הצהוב שיש על המסקרים. בגדול אין דבר כזה שכ"ש גדול לא נמצא בתנועה, כי אז הוא יתחיל להסתובב וימצא את עצמו עם הדופן לגלים וזה לא בריא. לכן כ"ש בסדר גודל סטי"ל נמצא בתנועה כמעט כל הזמן ואז גם יש לו שובל לבן שמאפשר איתור עין שלו, אם בכלל צריך איתור כזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shalom77 ...בגדול אין דבר כזה שכ"ש גדול לא נמצא בתנועה, כי אז הוא יתחיל להסתובב וימצא את עצמו עם הדופן לגלים וזה לא בריא. לכן כ"ש בסדר גודל סטי"ל נמצא בתנועה כמעט כל הזמן ואז גם יש לו שובל לבן שמאפשר איתור עין שלו, אם בכלל צריך איתור כזה...

לא מדוייק .
כנראה שלא יצא לך להיות שעות רבות בדריפטינג , כאשר רק מדי פעם נותנים " טאץ' "
עם מנוע אחד כדי לשמור כיוון... (לי יצא לעשות את זה הרבה פעמים , כולל דריפטינג של
יומיים רצופים...)

ובאשר לאיתור , מנסיון קצר של 21 שנה בפענוח תצ"א : לאתר מהאויר כלי שיט בים הפתוח ,
שלא נמצא בתנועה - זו משימה די מתסכלת...

A friend in need - is a friend indeed

כמה דברים והסברים מאחד שהיה שם ואיתם:
מה קרה למדחף ולמה הפתרון היה כפי שהיה (המושגים סמוך, תקלה או פאשלה לגמרי לא מתאימים כאן)
כללי: על אף שכמה (הרוב) שכותבים כאן הם סופר רציניים ועיניניים יש כמה שמפספסים ומחפשים הקנטות. רוצים מסקנות? בררו עובדות וחפשו דפ"אות, העלו את רמת הרצינות וברחו מהכללות)
המקום: בין מוזמביק ומדגסקר, רחוק מכדי לשוב לדרבן בדרום אפריקה ורחוק מאוד מישראל (אפס יכולת סיוע אוירי) ובין דרום אפריקה לישראן אין שום מקום ידידותי בחוף.
האילוץ: ספינה צבאית היא "יחידה אורגנית, עצמאית ומבודדת" בסביבה של טבע אבל לא תמיד נוח( ים סוער, שרטונות, חוף עוין ועוד..) ושלא לדבר על אוייב מעל הים ומתחת. כמובן שיש מגבלת דלק ומי שתיה וגם כמובן הצד ההתנהגותי,חיילים בגיל 18-21 ומפקדים-חובלים בני 21-27 במקום צפוף (מאוד מאוד), עם אפס פרטיות, עם תלות הדדית מוחלטת, עם רצון טבעי להצטיין, עם תחרותיות טבעית כל כך בגיל הזה, עם חובת צינעה וסלחנות (והוסיפו לזה שהייה במקום רחוק כל כך, חרמנות, אגו, קנאה ומה לא....) חיים לאנשים עם תכונות מסויימות מאוד.
מקרהה החבל והציר של אח"י רשף: חבל בקוטר 90 מ"מ לערך (3 צול) שהיה במים על הנתיב הסתבך במדחף אחד מתוך הארבעה. השארת החבל ועצירת הציר נעשתה אבל גרמה לספינה רעד מסוכן למבנה ולגוף הספינה. הסתבר לצוללים שירדו לבדוק שהציר התעקם כלומר, הפלגה עם ציר מנותק הייתה גורמת למדחף להסתובב פסיבית ולציר להסתובב עם פיתול ושוב, לגרום לרעד בתדר שהווה סיכון למבנה גוף הספינה(עד כדי פירוק ריתוכים). פתיחה של האום לא הצליחה, ניסור לא הצליח, הכל היה בלחץ (והיו כרישים במים זוכרים...).
מקרה סירת הגומי: סגנון הכתיבה (הדיווח) לאחר יותר מ- 30 שנה נותנת לקורא אולי הרגשת שאננות או רברבנות. המצב לחלוטין היה אחר, המצב וההתנהגות היו רצינים ואחראים. תיאור אירועים יבש יאה ללוג על הגשר (יומן אירועים) אבל גבר בן 50 שכותב היום רואה את הדברים קצת באופן פיוטי ועוקצני-חברמני. (מזה להוציא מסקנות כפי שאני קורא מכמה המכותבים כאן זה ממש לא לעניין).
תפקיד צולל ספינתי: בתחילת שנות השיבעים הוכשרו כמה מאנשי הצוות בכל סטי"ל לצלילה בקורס שנקרא אז "מים רדודים". התפקיד היה לערוך בדיקה של תחתית הספינה בכל בוקר כשהיא בנמל כדי לוודא שכל פתחי היניקה התת מימיים פתוחים וללא פלסטיקים או גופים זרים, שאין איזשהו נזק חיצוני הנראה לעין בגוף הספינה, שאין מוקשים חס וחלילה מאנשי קומנדו של האויב שאולי ביקרו בלילה ועוד (כמו טייס שמסתובב ובוחן את המטוס סביב סביב לפני ההמראה) כמו כן צללנו בנמל לחפש על הקרקע (הבוץ) ולהוציא חפצים שנפלו למים (חפצים אישיים, חלקי חילוף וכו'). ההכשרה היתה שבועיים בבית הספר לחבלה ימית.
הצלב על הגשר: לזיהוי כ"עמית" ע"י מטוסינו (כמו המשולש הצהוב שהיה על מטוסי חיל האויר של צהל)

הנתונים היבשים :
הספינות לא היו תחת אש או באיזור רווי איומים.
המרחק בין הספינות היה לא גדול (רבע שעה שייט ס"ג).
לא היה קשר עין בין הספינות.
הים היה גלי מאוד (6 מ' swell).

הצורך:
להעביר חלק מספינה לספינה לצורך תיקון תקלה.

הפעולה שננקטה:
נשלחה סירת גומי ובה שני אנשים שבאמצעות ניווט באזימוט כללי הגיעו וחזרו.

השאלה הנשאלת:
מדוע לא בוצעה חבירה בין שני כלי השייט
או לכל הפחות התקרבות עד לקיום קשר עין יציב בין שני הכלים??
ובכך לחסוך את הסיכון של אבדן התמצאות הס"ג.

מה לדעתך היו מסקנות וועדת החקירה אם חלילה הס"ג הזה לא היה שב מהמשימה???

"אנחנו נפרדים לשלום מהצוות ופונים לכוון כללי מערב לחזור כלעומת שבאנו אבל לא מצליחים לראות קצה תורן או אנטנה של הספינות אח"י רשף ואח"י קשת .
מאחורינו האונייה ומסביבנו ים ורק ים . האופק נשבר בגלל הררי המים אנחנו מפליגים מערבה מטפסים במעלה גל גיבוע אחד ויורדים במורד הגל. גלי גיבוע אינם מתנפצים כמו גלי חוף או גלי סערה . אני שולח מבט למיכלי הדלק ומחשב את הזמן שנשאר לנו להפליג עם מנוע חי – הכדורית האדומה המסמנת את מפלס הדלק נמצאת בצד הנכון ואנחנו נרגעים במקצת.
אחרי יותר מעשר דקות ואנחנו לבד לבד באמצע האוקיינוס אין סימן לספינות.
ושוב זוחל החשש המקנן והגלים נראים גבוהים יותר, ואנחנו מתחילים להרגיש צמאים פתאום, בקיצור "אכלנו אותה" כנראה.

קוראים לאירוע כזה "כמעט ונפגע - חמור" וזו עילה להקמת צוות בדיקה לכל הפחות.
אני שמח שהשייט "הנועז" נמצא איתנו היום ויכול לספר את הסיפור כקוריוז.

אכן, כל בר דעת מבין שבתגובתו של מי "שהיה שם ואיתם" ("המפקדים והחיילים היו צעירים וחרמנים...") אין תשובות אלא תרוצים.

הנה כמה תמיהות נוספות:

1. "הזרוע יורדת בעזרת מנוף לאט לאט ומגיעה אל מרכז סירת הגומי וברגע אחד אנחנו מסמנים לנתק את החבלים ..." ברור שהזרוע היתה צריכה להיות מונחת בתחתית הסירה, ורק אז מפעילי הסירה היו צריכים לנתק את החבל, ולא להפך. במקרה כזה גם אם הזרוע היתה נופלת לים, היא היתה עדיין קשורה, ואפשר היה למשוך אותה חזרה לסירה.

2. ברור שהפעולה הנכונה היא שהסטי"ל מתקרב לאונית הליווי, ואז מוריד את הסירה למים. הסטי"ל היה צריך להיות בקשר עין כל העת עם הסירה. ומה היו עושים אם המנוע היה מפסיק לפעול? הרי לא היה להם אפילו מכשיר קשר!

3. ומה עם ציוד חרום- זיקוקים, אבוקות עשן וכו'- שהיה צריך להיות בסירה? אפילו לאוהדי הפועל תל-אביב יש אבוקות עשן...

4. מדוע היה צורך להשליך את המדחף המנוסר למצולות? אפשר היה לקשור חבל לפני הניסור, ואז להעלות את המדחף לסיפון. לא חבל?

5. האם המנוף הקטן (ה"בום") משמש תמיד להורדת הסירה למים, או אולי היה ידוע שהוא לא יעמוד בעומס, ולכן הופעלה כאן שיטת ה"סמוך"?


עוד רציתי לציין ש"סיפורי הגבורה" אודות הים הסוער והגלים הגבוהים, הוא מוגזם- בלשון המעטה.
גלי swell אינם מסוכנים לסירה קטנה: הסירה פשוט עולה וירדת עם הגלים. לאוניה גדולה ה-swell גורם לאי-נוחות רבה: האוניה מיטלטלת מצד לצד (roleing) או קדימה ואחורה (pitching).
בגלים קצרים ונשברים הבאים מכמה כיוונים המצב הפוך: מסוכנים לסירה קטנה, ואינם משפיעים על אוניה גדולה.
אבל למה להיות קטנונים. הבה נשלח למלח הגיבור ולחבריו את המשאית עם המדליות....




------------------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה.

חברים
* אם היה צורך היה נעשה שימוש בציוד המוכן בבס"ג לצורך חירום.
בס"ג היה ארגז עם כל ציוד הסימון הנדרש (זיקוקים, עשן ועוד)
בס"ג היה גם מכשיר קשר (מ"ק 25 אם אני זוכר נכון)
* אונית הסוחר לא התקרבה לנקודת עצירת הסטי"לים כדי למנוע קשר וזיקה בינה לבין ספינות המלחמה. (זו הסיבה גם שהתדלוקים בים ויניקת מי השתיה מאוניות האם לאורך המסע, נעשו בנוהל מזורז ובחטף).
*מגשר אוניית הסוחר היה קשר עין לסטי"לים. אכן מסירת הגומי (עליה היה כותב היומן) האופק קרוב יותר מאשר מגשר אוניית הסוחר ולכן בגלל הגלים מידי פעם לא ניתן היה לראות את הסטי"לים וגם את אוניית הסוחר.
*זרוע הורדת הס"ג מהסטי"ל (הבום) אכן נשבר, למה? ככה! עד אז הוא עבד אבל דווקא אז הוא נשבר (חוקי מרפי? כי הספינה יוצרה בישראל? לבוגרי הטכניון אולי פתרונים.. עובדה הוא נשבר!). בדרך כלל הס"ג מוצב על סיפון ירכתיים ומורד לים על מגלול. בגלל אופי ההפלגה ושטיפות הסיפונים בסערות הוצב הס"ג מאחורי הגשר מעל כונס האוויר.
* הגלים לא היו סדירים ובמיוחד לאור העובדה שהתנפצו אל דופן אוניית הסוחר אליה נצמדה הס"ג ויצרו גלים חוזרים מקיר-דופן האונייה.
* המוט שהורד מהאוניה היה ארוך יותר מסירת הגומי והונח באלכסון כשהוא מעל לשני הבידונים של הס"ג ולא בתוך הסירה.
* החבל נשלט והקשר הותר מרחוק ע"י ימאי אוניית הסוחר ולא ע"י שני החיילים.
* המדחף גוף כבד מאוד עם ארבע כנפיים ממתכת (בעיקרברונזה?) . לאחר שיצא מכלל שימוש הוא מיותר ואכן לא חבל להפטר ממנו. היה חסר טעם לנסות להעלותו לסיפון (לאיזה תכלית?)
* תגובות ציניות ועוקצניות למושגים שמטרתם לנגוס, להקניט ולהרגיז כגון: תמיהות, משאית עם מדליות, מלח גיבור, ברור ש..., "סמוך" וכדומה לא ראויה למענה בפורום זה יחד עם זאת אני חיב להעיר שמה שקראו בחיל האוויר אז: "כמעט ונפגע- נפגע" קראו בחיל הים: "כמעט וקרה-קרה". המשטר והמשמעת העצמית של חיל הים הופעלה באופן קפדני ונלמדו בכל אירוע ואירוע (עיין ערך מוכנות חיל הים למלחמה ב 1973 הביצועים ותוצאות הקרבות), המקרה הזה לא ראוי כלל להכנס לכזה נוהל .
* קראתם יומן אישי של כותב בן 50 -51 על זכרונותיו וחוויותיו ממרץ 1974פחות או יותר. חברים...קצת פרופורציה.

ידידי
אל תתרגש מנוסח הטקסטים.
יש כבוד והערכה רבה מאוד לחיל הים ופועלו !!
פה ושם נכנסות קצת אמוציות לטקסטים וזה מה שהופך את הפורום הזה למעניין ואטקרטיבי.
ולא סתם דיווחים "אקדמאים" יבשים....

אז יש ויכוחים ואנשים מביעים את דעותיהם וזה בסדר גמור.

מה שכן בהזדמנות זו אני רוצה לציין שנושא חיל הים וכלי שייט מקבל פה מעט תשומת לב באופן יחסי....
אז אנשי חיל הים - תוציאו את השנורקל מאיפה שהוא נמצא ותתחילו לכתוב!!

לא הכבוד וההערכה הם החשובים אלא ההבנה של המתעניינים. אני תמהה לפעמים עד כמה גדול הפער בין הידע שיש לציבור לבין המציאות. אני כבר לא ילד אבל זוכר היטב איך לא סיפרתי בבית להורי ואחיי מה אנחנו עושים בצבא כי אמרו לנו שאסור כי" יד לפה האויב מאזין". אבל היום הכל כל כך פתוח ועדיין דברים טריוויאליים לא מובנים, ממש מפלא. על כן הצטרפתי (נסחפתי) להשתתף כאן בפורום ולהעלות הסברים מתוך הידע הנובע מעניין שישלי ומנסיון שעברתי. אשמח להוסיף בנושאי חיל הים ככל שאדע. אני רואה כחשוב בהתכתבויות ביננו כאן בפורום, שלא להתרגש כמו שאתה מציע וגם לא להכנס לתחרותיות ועוקצנות כמו שאני פוגש אצל הבנים שלי ...."אצלנו ביחידה זה ככה ואצלנו ביחידה זה אחרת"... .
ובעניין הקירבה בין הספינות, כולם יודעים אבל לא ממש מבינים עד כמה נזהרים בעולם שלא להיות נחשבים כמי שעובד עם ישראל. (ראה את הדלפקים המרוחקים אליהם מופנים הנוסעים הישראלים בשדות התעופה) אוניות סוחר כוללות אנשי צוות מעמים שונים ופוקדות נמלים שונים בעולם. הם פשוט מ-פ-ח-ד-י-ם שיפגעו בהם כי הם בקשר עם כוחות ישראליים. יש חשש אמיתי לזרים מקשר עם ישראל ויש גם שנאה רדומה שעולה מידי פעם. וממש ברצינות, המפגשים עם אוניות סוחר ואפילו שבבעלות חברות ספנות ישראליות, היו במהלך במבצעי לינול (מבצעי לינול- ראה באתר אח"י קשת הראשונה) ובמשך הקפת אפריקה נערכם במקומות נידחים, לזמנים קצרצרים ובמרחק הכי גדול האפשרי. אנחנו באמת לא אהודים בעולם. יש תמונה באתר אח"י קשת הראשונה של מטוס אנגלי מסוג "נימרוד" שטס לצלם אותנו כשהיינו ממערב לאיטליה בליווי אוניות סוחר שהביאו לארץ ציוד לחימה בחורף ההוא של 73 לאחר שלא נשארו מטרות במצריים ובסוריה (באוקטובר 1973). לאוניות הסוחר היו סיבות למה לא להחשב לידידות שלנו ובחנו אותנו כל הזמן.

אני חשבתי שכל אוניות התיספוק הן שלנו.

עדיין נשארו מספר סימני שאלה:

1. אם היה ציוד חרום על הסירה, מדוע הם לא השתמשו בו? הם לפחות היו צריכים לידע את הסטי"ל בקשר!
2. באשר לזיקה בין האוניה לסטי"ל: להזכירך, המקרה קרה בלב האוקינוס. אפשר היה לבדוק במכ"ם אם יש אוניה אחרת בטווח- נאמר- 100 מייל, ואז אין חשש להתקרבות בין כלי השייט.
3. זרוע הבום בהחלט יכולה להישבר סתם ככה: חוק מרפי אכן פועל.
השאלה היא האם הבום יכול לשאת במעמסת סירת הגומי, ואם הורדת הסירה בדרך זו לא היתה פעולה "פרטיזנית" של הצוות.
4. אם המוט היה ארוך והונח על שני הבידונים, הרי היה צורך לקשור ולאבטח אותו לפני שמשחררים את החבל! החבל אומנם נשלט בידי צוות האוניה, אבל החיילים בסירה הם אלו שהורו להם לשחרר את החבל.
5. המדחף העשוי ברונזה מיותר? הרשה לי להטיל ספק בכך. אני בטוח שאפשר לתקן אותו ולהחזירו לשימוש.
סלח לי על הטירחה, אבל אספר לך מה קורה בטנק.
יש להחליף את הבוגי (גלגלי המרכוב הנושאים את הטנק, היושבים על הזחל) כאשר הגומי העוטף אותו מתכלה. הבוגים המשומשים מועברים לבית החרושת, שם שמים עליהם גומי חדש, והבוגי מוכן לשימוש חוזר.
6. התוכל לספר לנו על "האופי הקפדני" בו נחקר האירוע? מה היו המסקנות?
רגע, "המקרה הזה לא ראוי כלל להכנס לכזה נוהל " ???
הבנתי. כלום לא נחקר. כלום לא קרה.





---------------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה.

זה מתחיל להגיע קצת לפילפול
* לא היה חרום לכן לא השתמשו בציוד. הייתה מן הרגשה כזו כך נזכר הכותב(וזכור-קראת מתוך יומן חוויה של לפני 30 שנה ויותר שנכתב כחוויה קצת פיוטית ורומנטית ולא כיומן ארועים תקני ויבש(Log Book)
* אני זוכר אחרת לא הייתי כותב, המכ"מ הופעל בצינעה כדי להמעיט גילוי וזיהוי ע"י מגלי מכ"מ. האוניות התייחסו אלינו למרבה האי נעימות כאל בואש. לא יעזור, לא אוהבים אותנו ומפחדים מאויבנו.
* הזרוע תוכננה ועבדה נכון בהרמה והורדה של ס"ג מלא דלק ועם מנוע מורכב. הקפדה על כללים ואי חיפוף איפיין את הצוות. התנהגות פרטיזנית הייתה בשעות הפנאי בלבד. עם כל הצניעות: צוות אח"י קשת הראשונה של השנים 1973-1976 היה מצטיין (וגם קפדן וקצת "יורם"), מעבר למלחמה בה הצטיין הוא קיבל אח"כ גם אות הצטיינות במבחני כשירות של כל שייטת 3 .
* זכור את הסיטואציה, געש גלים מתנפצים אל דופן האוניה, הס"ג בתוך הטווח הזה קרוב לאוניה ומטלטל, חייל אחד מפעיל מנוע וחייל אחד "פנוי", צעקות באנגלית לצוות האוניה... נסה להזדהות עם המצב....
* ראיתי פעם טנק וגם זה בתוך נחתת, ואולי פעם ראיתי מקרוב טנק בתצוגה בכיכר מלכי ישראל. איני מבין בטנק ב"מלכת הקרב" (כך קראו לשיריון כשהייתי בצבא). ככל שאני מבין, מדחף כמו כל אימפלר חייב להיות מאוזן לחלוטין לכן אני מניח שהוחלט לא לנסות להרימו לספינה.
* הייתי חייל ולא חובל, וכך גם היתה גיזרת האחריות שלי. יתכן והנושא נחקר, אבדוק (כמה מחובלינו באום ימים (סגנים וסג"מים) השתחררו תאל"ים ואל"מים ואנו ממש חברים, הם בטח יודעים מה היה בחלונות הגבוהים. אנסה לברר.

" הייתי חייל ולא חובל" .
אני הייתי קצין בשריון וקצין (חובל) בצי הסוחר, ועל כן אני "מרים גבה" לנוכח ההתנהלות הזאת.
* "המכ"ם הופעל בצינעה"
גם אם היו מגלים שהמכ"ם של הסטי"ל מופעל, הרי אף אחד לא היה יודע שזהו מכ"ם של חיל הים של היהודים דווקא. וממה בדיוק חששתם, מחיל הים המלכותי של מדגסקר? עד מיצרי באב-אל-מנדב לא היה ממה לחשוש. במיצרים הסיפור שונה, ואני זוכר את עצמי עומד על ה-wing של הגשר עם קלצ'ניקוב ביד כשעברנו על יד התימנים הללו...
* "זכור את הסיטואציה"
אני זוכר היטב את הסיטואציה, אלא שאני עשיתי זאת לא עם סירת גומי המתמרנת בקלות, אלא עם סירת הצלה כבדה ומגושמת ובלי מנוע! המנוע היה כמה מלחים עצלנים שהיו צריכים לחתור במשוטים...
* אינני יודע בכמה נמלים ביקרת, אבל אתה בהחלט מגזים בתאור היחס הרע והפחד של זרים ממגע עם ישראלים. מלבד העובדה שבאו מאבטחים ישראלים לאבטח את האוניה, לא הרגשנו שום הבדל ביחס ביניניו ובין אוניות אחרות.
* העובדה שקיבלתם אותות הצטינות אינה מלמדת דבר. יתכן שלפי הסטנדרטים (הנמוכים?) של ח"י הגיע לכם מדליה. האם הייתם עומדים גם בפני סטנדרט זר?
* גם אני ראיתי טנק בתוך נחתת: הטנק שלי. עליתי וירדתי כמה וכמה פעמים בחוף ניצנים, ופעם, בתרגול הצלה, נאלצנו לקפוץ מהסיפון אל המים המטונפים של נמל אשדוד...

היה נעים "לשוחח" איתך.




-------------------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה.

"גם אם היו מגלים שהמכ"ם של הסטי"ל מופעל, הרי אף אחד לא היה יודע שזהו מכ"ם של חיל הים של היהודים דווקא".........

לא מדוייק !
כל מערכת ל"א בסיסית אמורה לקלוט תדרי מכ"ם לאכן את מיקום המכ"ם המשדר לדעת מאיזה דגם הוא, ידעת מאיזה דגם - קיים בהחלט סיכוי שתגלה איזה כלי שיט מפעיל אותו, מכאן ועד ל"הבנה " כי מדובר בכלי שיט מלחמתי ואף ישראלי הדרך קצרה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני ...ידעת מאיזה דגם - קיים בהחלט סיכוי שתגלה איזה כלי שיט מפעיל אותו, מכאן ועד ל"הבנה " כי מדובר בכלי שיט מלחמתי ואף ישראלי הדרך קצרה...

זה לא נכון .
הוצאתי לך הודעה פרטית עם הסבר .

A friend in need - is a friend indeed

מה נכון ומה לא נכון?






-----------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה.

העניינים "לובנו" והובהרו בפרטי .......

אכן זה נעים ל"שוחח" על נושא שהעניין בו משותף.

את תעודת היכולת שלנו קיבלנו במלחמת יום הכיפורים. מי שקיבל ביום שישי הוראה שאין יציאות ומחר מלחמה. מי שפיזר את ספינותיו (למנוע אפקט פרל הרבור) ביום שבת בצהריים, בעוד שגולדה כאילו לא ידעה מה יקרה, מי שהצליח לשרוד ולתעתע בטילי האויב להם היתה עדיפות טווח של 22 ק"מ (אתם מבינים? לנו טילים ל 18-20 ק"מ ולאויב טילים ל 40 ק"מ! ) מי שיישם תרגולות הטעיה וריצה פנימה אל תוך טווח הטילים (א.מ.ט. "אזור מוכה טילים") על אף השחץ והזלזול שהיה נהוג אז בצהל וגבהות הרוח של "כלום לא יקרה ואנחנו כה טובים בכל",הוא זה שזכה להצליח וקיבל את תעודת היכולת הטובה. אצלנו בספינות הונהגה שיטה של לימוד מתמיד ואימונים ללא סוף כי אין יכולת אם לא בונים אותה. עשינו המון שעות של אימונים, תירגולים ולימוד ואכן כל הספינות בשייטת 3 הצליחו ובכל!!!! ובחיל שזכה לכל כך הרבה זלזול מצהל "הגדול". זו ההוקרה הטובה ביותר.

ככלל חיל הים "דרך את הקפיץ" במשך כמעט 10 שנים ואימן את הצוותים שלו בתורת הקרב ולוגיקת המערכות. אנחנו בני ה 50-53 היום פשוט היינו שם כשזה קרה ויישמנו את שלמדנו. אנחנו היינו בשלב שהקפיץ השתחרר. זה צרב לנו משהו בנשמה ותרם לנו לערכים וזה מקור הגאווה.

וכמובן לאלו שנלחמו יש במה להתגאות !!