מפגעים רפואיים נפוצים ראשית, נבהיר, השירות הצבאי שלכם, בעיקר בחודשים הראשונים, הוא כנראה התקופה האינטנסיבית ביותר שתעברו בחיים: תידרשו להשקיע את מרב היכולות הפיזיות והנפשיות שלכם, ובו בזמן תקבלו מזון ותנאי מחיה שרובכם אינו רגיל אליו, רמת היגיינה תרד פלאים, לפעמים תוכלו להתקלח רק פעם בשבוע לכמה שניות. לעיתים לא תוכלו להחליף בגדים או אפילו לחלוץ נעליים במשך ימים ארוכים.
בתנאי חיים קיצוניים לבעיות רפואיות יש נטייה להחמרה. לכן, במצב דברים כזה יכולים להיווצר מפגעים בריאותיים או שמפגעים שכבר היו לכם יוחמרו. חשוב מאוד לדווח לצבא על כל בעיה בריאותית שאתם יודעים עליה.
חשוב להבין, החיילים הם הנכס החשוב ביותר של הצבא לכן הוא משתדל לשמור עליהם מכל פגע, חייל חולה מפסיד ימי אימונים והכשרה, לא יעיל בפעילות מבצעית וגם עולה לצבא יותר כסף מחברו הבריא, לכן, צה"ל ישתדל לשמור עליכם בריאים. בכל בעיית בריאות דרשו לקבל טיפול ממפקדיכם ע"י החובש הפלוגתי ו/או הרופא היחידתי.
האדם הוא יצור אינטליגנטי, כלומר יודע להסתגל לחיים בתנאים קשים, גם אתם תצליחו לעבור את השרות בשלום אם רק תשמרו על כמה כללים פשוטים.
ננסה לסקור בקצרה את המפגעים הנפוצים, דרכי ההימנעות מהם והטיפול אם כבר נפגעתם (רוב האמור מתייחס לחיילים קרביים ונדיר יותר אצל חיילים לא קרביים).
קריאה מומלצת לכל מתגייס, לחברות ולאימהות.

1. שלשולים ומחלות מעיים � מסתבר שזו התופעה הנפוצה ביותר בצה"ל, בכל שנה לוקים בה כ20%-25% מכלל החיילים!
חשוב להבהיר שיתכן שההערכה מוגזמת היות שחיילים רבים מדווחים על שלשולים כדי להיפטר מתורנות מטבח, חייל משלשל לא יכול לבצע תורנות מטבח.
"שלשולים נפוצים יותר ביחידות שדה, בטירונות ובבסיסי הדרכה" אומר רע"נ ברה"צ במקרפ"ר (ראש ענף בריאות הצבא במפקדת קצין רפואה ראשי) סא"ל ד"ר איתמר גרוטו, "הסיבה היא שבמקומות כאלה יש תנאי צפיפות המאפשרים הדבקה, וגם מאחר שביחידות שדה, בדרך כלל, התשתית מבחינת היגיינת המזון פחות מפותחת וגם ההיגיינה האישית סביבתית פחות טובה".
צריך להבחין בין שלשולים שנובעים ממחלה לבין כאלה שנגרמים ממזון מקולקל. צה"ל הצליח להראות ירידה משמעותית בשלשולים מהסוג השני בגלל הקפדה קשוחה על איכות המזון ותנאי הסניטציה במטבחים.
עם זאת, עדיין ישנם מיקרי שלשולים רבים שנגרמים ממחלות ולכך שלש סיבות:

א. החיילים היום מחוסנים פחות � בגלל איכות החיים הגבוהה בארץ, ילדים רבים לא נדבקים במחלות זיהומיות (כמו צהבת זיהומית מסוג A) במהלך הילדות ולכן הגוף שלהם אינו מחוסן מפני מחלות אלו. בהיחשפות בשירות הצבאי נוצרות 'מגיפות'.
ב. חוסר הקפדה על היגיינה אישית! � חיילים לא שוטפים ידיים לאחר יציאה מהשירותים ולפני האכילה. בנוסף אי הקפדה על הפרדת החיילים המשלשלים משאר הכח.
ג. רוב החיילים המשלשלים (כ75%) סובלים גם מהתייבשות. ההתייבשות יכולה להיגרם בגלל שלשול אולם גם יכולה לגרום לו.

חיל הרפואה של צה"ל מנסה להילחם גם בתופעות אלה, חלק מהחיילים מקבלים חיסונים נוספים על החיסונים הרגילים ביום הגיוס ובמהלך השירות (אני קיבלתי צהבת A), בידוד תאי שירותים "למשלשלים בלבד" ומסעות הסברה להיגיינה אישית (כרזות בסגנון רחוב סומסום: "שטוף ידיים לארוחה החיידק יברח לך, עם ידיים נקיות השעועית טובה מאד "J ) .
ד"ר גרוטו: "בסך הכל חלו בשנים האחרונות בצה"ל שיפורים גם ביחידות השדה, גם בטירונות וגם בבסיסי ההדרכה. במקביל השתפרה טכנולוגיית המזון (הוא מתכוון לסנדוויצ'ים במקום ארוחות חמות?), וכיוון שכך, כיום תחלואת השלשולים קשורה פחות במזון, יש הרבה פחות דיזנטריה מבעבר, ויותר בהיגיינה האישית של החיילים. זו השנה השנייה שצה"ל מקיים מסע הסברה בנושא השמירה על ההיגיינה. איני יודע אם זה כתוצאה מכך, אך תחלואת השלשולים נמצאת בצבא במגמת ירידה, אם כי לא משמעותית". עדיין חיילים נדבקים בבית או במסעדות ומזנונים.

>>> מטבח מרכזי בצה"ל<<<


אפשר לחלק את מחלות המעיים ל סוגים:

א. דיזנטריה � חיידק החודר לגוף דרך הפה, יושב במעיים וגורם לשלשול חריף המלווה בדימום ובחום גבוה. יכול להיגרם גם כאב בטן. הדיזנטריה מדבקת מאד, ניתן להידבק גם מכמות קטנה של חיידקים מנגיעה באדם הנגוע או בחפץ שנגע בו.
ב. בחילות והקאות � חיידקים, טפילים ווירוסים שנמצאים בקיבה. יכולים לגרום גם לשלשול, כאבי בטן וחום.

איך להימנע? אם לא הבנתם עד עכשיו, אז� פשוט לשטוף ידיים כשאתם יוצאים מהשירותים ולפני שאתם אוכלים! כדאי מאד שסבון יהיה מעורב בתהליך. אתם זכאים לסבון ליד כל ברז שמיועד לרחצה (בכיורים במקלחות ובכניסה לחדרי האוכל) הקפידו לדרוש אותו מהמפקדים שלכם. זמן רחיצת הידיים בכניסה לחדר האוכל לא אמור לבוא על חשבון זמן הארוחה! כשפלוגה של למעלה מ-100 איש מנסה להשתמש בשלושה ברזים זה יכול לקחת זמן, אם לא קיבלתם מספיק זמן לרחיצה זה עילה מצוינת לקבילה.
חשוב לייבש את הידיים במגבת נקייה או באוויר ולא ע"י ניגוב בבגדים! על הבגדים יכולים להימצא בדיוק אותם חיידקים שבגללם רחצנו את הידיים.
אני ממליץ בנוסף לרחצה להשתמש גם באסלניות בשירותים, זה ישמור על הניקיון והבריאות שלכם ויחסוך לכם את ה'ריחוף' [img]../dcforum/Images/bullets/smile.gif[/img]. אני סוחב איתי תמיד אסלניות ונייר טואלט בפק"ל כיסים.
אסור לאכול מזונות לא מבושלים, בעיקר לא בשר או ביצים, אין להכין מיונז, בייחוד לא בקיץ, החום מעודד את התפתחות החיידקים והטפילים.
כיצד לטפל? חשוב מאד שחייל שמשלשל ישתה והרבה. הגוף מאבד בתהליך המון נוזלים. חוסר בנוזלים עלול לגרום להתייבשות ולמכת חום (ראה להלן). במקרים חמורים יקבל חייל משלשל עירוי נוזלים (אינפוזיה). כדי למנוע התייבשות יש לשתות הרבה והימנע מפעילות גופנית.
רצוי מאד להגיע לפחות לחובש ואם אפשר גם לרופא. אם יש חום חובה להגיע לרופא, במקרה כזה, סביר שהשלשול נגרם מזיהום וייתכן שיהיה צורך לטפל באנטיביוטיקה.
לא מומלץ להשתמש בכדורים עוצרי שלשול (אימודיום סטופיט ואחרים), אמנם תוכלו למצוא אותם אצל החובש, אולם השלשול חשוב בכדי לעזור לגוף להתנקות מרעלים שהצטברו בתוכו ועדיף לאפשר לגוף להשלים את תהליך ההתנקות.

2. סלמונלה במקרה של שלשולים חוזרים ונשנים, חובה להגיע למרפאה כדי לשלול הידבקות בסלמונלה.
מסתבר שישראל נמצאת במקום גבוה מאד בעולם בכמות ההידבקויות בסלמונלה, 1%-5% מהאוכלוסייה, פי שש מהמקובל בעולם המערבי. שוב, סיבת ההידבקות המרכזית היא אי הקפדה על היגיינה, של הסועד ושל המסעיד (המטבח).

>>>נגיף סלמונלה- הגדלה<<<


סלמונלה היא המחלה היחידה שהיקף הנדבקים בה עולה, בצה"ל בפרט, ובישראל בכלל, בהתמדה (עליה של פי 2.5 בחמישים השנים האחרונות).
לכן חובה להקפיד על רחיצת ידיים לאחר יציאה מהשירותים ולפני תורנות מטבח, ובטח שלא לבצע תורנות מטבח כשאתה משלשל.
באוגוסט 1995, בבסיס חיל האוויר עובדה בנגב חלו 300 חיילים בסלמונלה ואחד מהם, רס"ב מישל דהאן, נפטר. הגורם, כפי הנראה, היה סלט ביצים ומיונז מקולקל.
החיידקים נמצאים בעיקר במזונות מהחי שלא שהו בקירור (ביצים, בשר, חלב וכו').
הטיפול בסלמונלה הוא במנוחה ואנטיביוטיקה, חשוב להפריד בין חדרי השירותים של חולה הסלמונלה לשאר החיילים.
בישראל התגלו זני חיידקי סלמונלה שעמידים לאנטיביוטיקה כך שהטיפול הטוב ביותר הוא לא להידבק!

אם כבר נגענו בזה, אז, סקירת אירועי הרעלות מזון ושלשולים:

[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] מאי 1995 25 צוערות בקורס קצינות בבה"ד 12 בצריפין חלו בהרעלת קיבה.
[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] אוגוסט 1995 הרעלת המזון בעובדה הנ"ל וכן הרעלת מזון בבה"ד 7 (ביה"ס של חיל הקשר) ממנה נפגעו 60 חיילים.
[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] ספטמבר 1995 הרעלת מזון בבית הספר לצניחה שבתל נוף. 30 חיילים חולים.
[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] יוני 1996 בסיס חיל האוויר בתל נוף. 45 חיילים חולים.
[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] יולי 1996 בסיס השלישות ברמת גן, עשרות חיילים חולים בקלקולי קיבה ושלשולים.
[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] דצמבר 1996, שני מטבחים נסגרים:

[img]../dcforum/Images/bullets/bluebul.gif[/img] מטבח בסיס חיל האוויר "רמת דוד" 30 חיילים חלו בקלקולי קיבה.
[img]../dcforum/Images/bullets/bluebul.gif[/img] מטבח חר"פ (חיל רפואה) צפון, עקב ליקויים שהתגלו בביקורת.

[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] אוגוסט 2000 בית הספר לתותחנות בשיבטה, מכת שלשולים. המטבח נסגר.
[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] אוגוסט 2001 בט"ר (בסיב טירוני) גבעתי "קציעות", שלושים ושבעה חיילים סובלים משלשולים והקאות.
[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] אוגוסט 2002 מטבח בית הספר לשריון "מגן סיירים", נסגר אחרי ביקורת שמצאה בו ליקויי תברואה קשים.

3. צהבת A � המחלה נגרמת ע"י וירוס שחודר לגוף במזון ופוגע בכבד. הצהבת נפוצה יותר בקיץ. המחלה גורמת לאי נעימות גדולה, כאבי בטן, עלייה בחום הגוף, בחילות והקאות, שתן כהה (לא תמיד ולא בשלבים הראשונים) והצהבה של עור הגוף ולחמית העין.
איך להימנע? חיילים ביחידות שדה מקבלים חיסון שיעיל לכל תקופת השרות, חובשים חוזרים על ומתחסנים מספר פעמים.
ושוב, כמו שאר מחלות המעיים � רחצו ידיים לפני הארוחה.

4. התייבשות הגוף שלנו צריך נוזלים.
בזמן פעילות, ובכלל כשחם, הגוף מפריש נוזלים דרך הזיעה כדי להתקרר (אידוי הזיעה מקרר את העור). המים המופרשים בזיעה חסרים לשאר הפעולות שהגוף אמור לבצע (בעיקר במערכת הדם).
התייבשות נגרמת במצב בו קצב הפסד הנוזלים גבוה מקצב אספקת הנוזלים (שתייה).
התייבשות מאופיינת בכאבי ראש, נפיחות בלשון, ירידה במתן שתן, שתן כהה, הרגשה כללית רעה, עיוות בראיה ואף עילפון ומוות.
איך להימנע? פשוט לשתות! משמעת המים בצה"ל בוטלה מזמן, בכל עצירה מנוחה או הפסקה שתו. גם המפקדים מקפידים על שתייה מרובה, אם אפשר נסו לקבל תרכיז או אבקת שתייה להכנת מיץ ושיפור טעם המים. מיץ במקום מים ומים קרים גורמים לשתיה רבה יותר.
המלצת כמויות השתייה ביום חם היא חצי ליטר (מימיה רגילה) בכל חצי שעה.
חוסר בתחושת צמא לא מעיד על משק מים מאוזן בגוף. חשוב לשתות מעבר לתחושת הרוויה. עדיף לשתות מים קרים וממותקים (מיץ), אין לשתות משקאות תוססים (שמקנים תחושת רוויה גם אחרי שתייה מועטה ובלתי מספקת). מומלץ לשתות בכמויות קטנות ולעיתים קרובות ולא הרבה בבת אחת.
חייל משלשל מאבד יותר נוזלים לכן רצוי שלא יתאמן כלל (אם יש לך ב' או ג' דרוש שיבצעו אותם) או לפחות שישתה המון.
צבע השתן הוא פרמטר טוב למצב משק המים בגוף: שתן כהה מעיד על מחסור בנוזלים.
כיצד לטפל ? חייל שהתייבש חייב להגיע לחובש. בהתאם לחומרת ההתייבשות הוא יטופל במתן נוזלים בשתייה או דרך הוריד. התייבשות עלולה להחמיר למכת חום ואף לגרום למוות! לכן אין לזלזל בתופעה ולמהר לטפל בה.
מאחר וקשה להבחין בין חייל מיובש לחייל שלקה במכת חום יש להגדירו כפגוע מכת חום (ראה להלן).

5. מכת חום � מכת חום היא לא התייבשות!
הגוף מייצר חום טבעי, רמת החום עולה ביחס ישר לעלייתם של שני פרמטרים:

[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] רמת הפעילות הגופנית.
[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] טמפרטורת הסביבה.

הגוף מסוגל להתמודד עם החום ע"י קירור באמצעות מנגנון ההזעה. עלייה מואצת מידי בשני הפרמטרים הנ"ל יכולה לגרום לחוסר אפשרות של הגוף לפנות את החום הנוצר ולפגיעה רב מערכתית "מכת חום".
במכת חום עולה טמפרטורת הגוף מעל לשלושים ושמונה מעלות, החייל הפגוע מבולבל, מאבד את חוש הכיוון. במקרים חמורים ייתכן עילפון ואובדן הכרה, ייתכן נזק למוח.
איך להימנע ? חשוב להקפיד על אקלום, הסתגלות איטית לרמת פעילות וחום מסוימת. יש להקפיד על מנוחה והפסקות באימונים לפי הוראות הצבא ובהתאם לעומס החום.
חשוב לשים לב לחיילים חריגים: כאלה שחזרו ממנוחה או יציאה לא שגרתית מהמסגרת ולא יכולים לשאת במאמצים כמו חבריהם, או חייל שבזמן שחבריו נחו ביצע משימה כמו שמירה או עבודות רס"פ ולא קיבל מנוחה כמו חבריו.
שתייה לא מונעת מכת חום!
כיצד לטפל ? ברגע ההבחנה בפגיעה חשוב להפסיק מייד את פעילותו של החייל הפגוע, לאפשר לו לנוח בצל ולקרר את גופו. אפשר לקרר ע"י הפשטה, צל, הרטבה, שמיכות רטובות וכו'. חובה להעביר את החייל לטיפול רפואי מיידי.
איך נזהה מכת חום או התייבשות?

[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] תלונות על: כאב ראש, סחרחורות, בחילות, הקאות, חולשה ובלבול.
[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] עור סמוק (אדום) ומזיע.
[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] צימאון (בשלב מאוחר יותר אובדת תחושת הצמא וייתכן שחייל מיובש יסרב לשתות) ויובש בפה.
[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] שתן כהה וממועט.
[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] עליה בחום הגוף.
[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] התנהגות 'מוזרה', אובדן חוש כיוון, איבוד הכרה. ייתכן איבוד הכרה ללא סימנים מוקדמים כנ"ל.
[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] תתכן פגיעה עצבית: פרפורים, התכווצויות ואי שליטה על שתן וצואה.

6. כוויות שמש � קרינת השמש מסוכנת לעור ולעיניים. חובה להגן על העור והגוף מפגיעת השמש, חייל ש'נשרף' בשמש עולה למשפט על פגיעה ברכוש צה"ל. מעבר להיות הכווייה תופעה לא נעימה, היא מגדילה את הסיכוי ללקות בסרטן עור בגיל מאוחר יותר.
ביחידות בהן יש חשיפה רבה יותר לשמש, עולה שיעור מקרי סרטן העור. אחת ההשערות שהועלו ע"י ועדת החקירה למקרי הסרטן אצל צוללי הקישון משייטת 13 הייתה שייתכן שהסרטן נבע מחשיפת יתר לשמש ולא לחומרים שבנחל הקישון, לראיה אחוז חולי סרטן העור בקרב אנשי היחידה שלא צללו בקישון זהה לזה של אלו שביצעו צלילות בנחל המזוהם.

>>> ג'ובניק שהיה יותר מידי בשמש [img]../dcforum/Images/bullets/smile.gif[/img] <<<


משטחי בטון, חול ומים מחזירים את קרינת הUV המסוכנת ומגבירים את החשיפה בכ 90%. לכן, גם אם מתאמנים על משטח חול או בטון מוצל צריך לנקוט באמצעים נגד קרינה.
קרינה מסוכנת קיימת גם בימים מזג האוויר מעונן או אביך.
איך להימנע? לבישת בגדים ארוכים והפשלת השרוולים (גם במד"ס). רצוי להתאמן ככל הניתן בשעות הבוקר ואחר הצוהריים ולא בשעות ה'בוערות'.
מריחת קרם מסנן קרינה, אפשר לקבל אצל החובש, במקדם הגנה 15 לפחות, ככל שרמת בהירות העור עולה כך כדאי להשתמש במקדם הגנה גבוה יותר. את הרם יש למרוח 15-30 דקות לפני החשיפה לשמש ולחזור ולמרוח כל שעתיים.
עדיף להשתמש בקרם ללא בושם, הבושם עלול לצרוב (בעיקר בעיניים) ואף לגרום לשפשפות.
הרכבת משקפי שמש (אם מותר).
וכמובן חבישת כובע, עדיף כובע "פטרייה" רחב שוליים, שמצל גם על עור העורף העדין, ולא כובע מצחייה (גם אם זה כובע יחידתי).

7. פגיעות קור כעיקרון תנאי האקלים בישראל אינם ממש קיצוניים, אבל השילוב בין רטיבות וקור גורם ל"עומס קור" שעלול להוביל לשני סוגי פגיעות קור:

[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] כוויות קור �

[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] רגלי חפירות � "כוויות קור" בגפיים. כאב, פגיעה בתחושה ונפיחות באיבר הפגוע וחיוורון כללי ובאיבר הפגוע בפרט.
[img]../dcforum/Images/bullets/redbul.gif[/img] קפיאת איברים � מתבטא בחיוורון, כחלון, שלפוחיות על העור, הפרעות בתחושה וכאב באיבר הפגוע.

[img]../dcforum/Images/bullets/left.gif[/img] "מכת קור" פגיעת קור מרכזית או היפותרמיה � ירידה בחום הגוף ל-34-35 מעלות, רעד, בלבול ואפטיות וחיוורון כללי של הפגוע. במצב זה נפגע כל הגוף ומערכותיו מחשיפה לתנאי קור קשים. מכת קור יכולה לגרום גם לעילפון, אבדן הכרה ולמוות.

הגורם העיקרי ל"כוויות הקור" הוא שהיה ממושכת בתנאי קור ללא תזוזה (לדוגמא במארבים) רטיבות ולכלוך יאיצו את התופעה.
איך להימנע? בעיקרון, באחריות המפקדים לא לצאת לפעילות (שיגרה ואימונים) כשעומס הקור לא מאפשר זאת. עם זאת כדאי שכל חייל יהיה אחראי לעצמו.

>>> מתחממים ביחד<<<


חשוב ללבוש לבוש רב שכבתי וחם, נותנים לכם ביגוד חורף, השתמשו בו. יש לכסות את כל אברי הגוף כולל כפפות, ערדליים (מגפי גומי מעל לנעליים) וכובע צמר (לדעתי הכובע הטוב ביותר הוא כובע פליס אזרחי ומעליו "כובע כלב" צה"לי).
חשוב לשמור על בגדים יבשים ונקיים, רטיבות ולכלוך מפחיתים את יעילות הבגד ועלולים להביא לקפיאה. יש לשהות באזור מוגן מגשם ורוח או לבודד את הבגדים ע"י לבישת חליפת סערה (או, אם אין ברירה, שכמייה) נגד גשם. גם זיעה היא רטיבות ולכן לקראת פעילות מאומצת יש להפחית את מספר שכבות הביגוד ולהעלות שכבות נוספות במנוחה. בכל הזדמנות חובה להחליף בגדים שנרטבו או ספגו זיעה בבגדים נקיים ויבשים. גם את הגרביים.

>>> ביגוד חורף: צעיפים, כובעי צמר, חרמוניות וחליפת סערה<<<


אוכל חם ומזין שמכיל הרבה קלוריות יכול לעזור בשמירה על טמפרטורת הגוף. חשוב גם להרבות בשתייה, אין לשתות משקאות אלכוהוליים. האלכוהול מרחיב את כלי הדם ומפחית את יעילות שמירת הטמפרטורה העצמית.
חשוב לחמם את המגורים, עם זאת חשוב מאד להקפיד על אוורור החדר המחומם (תנורי חימום פולטים גזים רעילים) והמנע מקרבה גדולה מידי לאש שעלולה להוביל לכוויות ולשריפות, כוויות קור גורמות לאבדן תחושה מסוים ולכן חייל שמחמם איבר פגוע פגיעת קור עלול לא להרגיש הוא נכווה גם מהחום.
אסור לגעת בחלקי מתכת בידיים ללא ככפות! שריונרים שחייבים לעבוד על הטנקים יכולים לחתום באפסנאות על כפפות עור שחורות לעבודה! יחד עם זאת, אסור לעבוד עם כפפות נומקס, כפפות אלו נרטבות בקלות והן גם עדינות מאד. אסור לנהוג עם כפפות צמר או כפפות עבות אחרות, כפפות כאלה מפחיתות את התחושה בכפות הידיים. כל הכפפות שאינן ייעודיות לעבודה עלולות להירטב ולהגביר את הסיכון ללקות בפגיעת קור.
אם אתם חייבים לירות בכפפות בדקו שאתם באמת יכולים להכניס את האצבע לשמורת ההדק. ברוס"ר M16 אפשר לפתוח את שמורת ההדק לירי בכפפות.
אסור לשהות ללא תזוזה לפרקי זמן ארוכים, הקפידו על פעילות, אפילו הזזה במילימטרים של אצבעות הרגליים והידיים.
כיצד לטפל ? במכת קור יש לדאוג לחימום הנפגע כדי למנוע החמרה במצבו ולהעבירו לטיפול רפואי במהירות האפשרית. אין לחמם במקור חום ישיר כדי למנוע כוויות. כמובן יש לדאוג להחלפת הבגדים הרטובים לבגדים יבשים. חימום יכול להיעשות ע"י שמיכות/שק"ש וכן הצמדת האיבר הפגוע לאיבר חם יותר כמו בית השחי או המפשעה.
בכוויות קור מטפלים ע"י חימום, אסור לטפל באמצעות מים חמים, המים עלולים לגרום לכוויה (חמים מידי) וכן התקררות מהירה של המים יכולה להחמיר את מצב הנפגע. אם הופיעו שלפוחיות או שהמצב מחמיר יש לפנות לרופא. כדאי למרוח ווזלין על המקום הפגוע, זה מאיץ את הריפוי.

8. שברי מאמץ � שברי מאמץ מופיעים בד"כ בכפות הרגליים, או בירך, בשוק או באגן אולם ידוע גם על שברי מאמץ בידיים (נדירים מאד). העצם שנמצאת תחת מאמצים שלא "התרגלה" אליהם, מאבדת מצפיפותה, הופכת לחלולה ולבסוף מופיעים בה סדקים ואף שברים.
שני הגורמים המרכזיים לתופעה הנם מחסור בסידן והעמסת מאמצים בלתי מודרגת על הגוף.
איך להימנע? חובה להקפיד להתאמן על פי סרגל המאמצים שפותח בצה"ל, חשוב לדרג את המאמץ בהתאם למאמצים הקודמים שהחייל כבר עבר. חשוב מאד לשים לב לחיילים שנעדרו מהיחידה אפילו לתקופה קצרה היות שהיחידה המשיכה להתאמן ולהתקדם ברמת המאמץ והם נשארו מאחור.
עודף מוטיבציה יכולה להזיק - ישנם חיילים המזיקים לעצמם בכך שהם מוסיפים עצמאית על אימוני היחידה. חיילים אחרים, מרגישים בכאב אך אינם מתלוננים עליו, אצל חיילים אלו ניתן היה לפתור את הבעיה בשלב מוקדם ע"י טיפול מתאים, מאחר ולא התלוננו עלול להיווצר נזק גדול יותר לעצמות שלפעמים יהיה אפילו בלתי הפיך!
בנוסף חשוב לאכול מזונות המכילים הרבה סידן, כמו גבינה. הצבא מספק את הגבינה אולם יש חיילים שלא אוכלים גבינה בגלל ש"לא טעים לי", או שאינם אוכלים ארוחות בוקר. חיילים אלה מזיקים לעצמם, הסידן יכול למנוע את השברים.
המניעה מתחיל עוד לפני הגיוס, חייבים ללמוד לאכול גבינה. (אפשר לנסות לערבב את הגבינה עם מזונות אחרים, פלפלים למשל, כדי לשפר את הטעם) וכן להתאמן לפני הגיוס בהדרגה וללא נשיאת משקלים.

כיצד לטפל? חייל עם כאבים ברגליים צריך לפנות לחובש, אם יהיה צורך הוא יופנה לבדיקת אורטופד ולצילום.כדאי לטפל בשבר בשלב המוקדם ביותר ולמנוע את החמרתו לכן חשוב לפנות לחובש כבר בהופעת הכאבים הראשונים. הכאב הוא פנימי, בתוך הגפה, ולא כאב חיצוני של פציעה.חייל שלא מתלונן על הכאבים מחמיר את מצבו.
הטיפול הוא פשוט במנוחה והוספת סידן. גם חייל שהתאחו לו השברים וחזר להתאמן עם חבריו חשוב שיקפיד על השתלבות הדרגתית כדי למנוע את חזרת השברים.

9. פטריות בכפות הרגליים � הפטריות נוטות לצמוח בכפות הרגליים בעיקר בין האצבעות. זו לא מחלה אבל מעיק ומגרד. השילוב בין פטריות לכוויות קור יוצר ריח מזוויע.
כנראה שרוב החיילים סובלים מהתופעה. אצל רובם הפטריות עוד היו שם לפני הגיוס אולם תנאי השרות, זיעה, החלפת גרביים בתדירות נמוכה, חוסר ניקיון, אי חליצת נעליים במשך מספר ימים וכו' החמירו את התופעה.
האגדה אומרת שההדבקה היא במקלחות הצבאיות אולם המקלחות עוברות טיפול בחומר אנטי פטרייתי ורובן "מרוצפות" במשטחי פלסטיק מוגבהים.
איך להימנע ? אווררו את כף הרגל ככל הניתן, אל תישנו בנעליים אם אתם לא מחויבים בכך. לא לחנוק את הרגל עם שרוך הנעל, במקלחות הקפידו לנעול כפכפי פלסטיק, השתדלו לייבש היטב את כף הרגל לפני נעילת הנעליים מחדש. גם אם לא תוכלו להתקלח כל ערב, רצוי לפחות לשטוף את כפות הרגליים. אסור להחליף גרביים עם חברים! אפשר ורצוי לאבק את הגרביים באבקה נגד פטריות כמו "פונגימון".

>>> גם הפסקה באמצע המסע היא זמן טוב לאיוורור כפות הרגלים <<<


כיצד לטפל ? אפשר לקבל אצל החובש חומר אנטי פטרייתי במשחה ו/או באבקה.

10. יבלות - יבלת היא שלפוחית מלאה נוזל על פני העור. היבלות נגרמות משפשוף וחיכוך שחוזר לאורך זמן. נעליים לוחצות או רפויות יכולות לגרום ליבלת. גרביים רטובות מעלות את החיכוך.
איך להימנע? כשאתם מקבלים נעליים חדשות בבקו"מ הקפידו שהן יתאימו לכם בדיוק, המידה שאתם רגילים לקנות לפיה נעלי ספורט לא תמיד זהה למידה הצבאית. אם מדדתם את הנעליים והן לוחצות או משוחררות מידי אל תהססו לבקש להחליף אותן, אם הנעל החדשה מתאימה פחות מהקודמת אל תתביישו לבקש להחליף את המידה שוב.
אל תנעלו נעליים ללא גרביים.
שרכו את השרוכים עד הסוף, בלי "לחנוק" את הנעל ובלי לדלג על חורים. הקפידו למתוח את השרוך.
מומלץ בשבועות הראשונים של השרות, כשהעומס על הרגליים עדיין לא גדול להחליף מידי כמה ימים בין שני זוגות הנעליים שקיבלתם, ככה כשאחרי שנה אחד הזוגות ילך לבלאי, הזוג השני לא יהיה קשה מידי מכדי לנעול אותו.
כשאתם לא נועלים את הנעליים שימו בתוכם נייר עיתון שיספוג את הלחות.
כיצד לטפל? אם יש לך יבלת אל תפוצץ אותה בעצמך! יבלת מפוצצת עלולה להפוך לפצע מזוהם. הטיפול צריך להתבצע ע"י רופא (לא ע"י חובש).

>>> יבלות<<


11. עקיצות/הכשות � חיילים יכולים להיעקץ מבעלי חיים וצמחים שונים, כמו: יתושים, זבובים, קרציות, נחשים, עקרבים, קוצים ועוד.
באופן כללי עקיצה שאינה מלווה בתופעות לוואי אינה מזיקה לבריאות אלא רק יוצרת מטרד. ניתן למרוח על מקום העקיצה חומר להרגעת העור (כמו "פנסטיל" או "קורטיזון"). חשוב לשים לב האם העקיצה מזדהמת או שמופיעות תופעות לוואי כפי שנפרט להלן, העקיצות יכולות לגרום לתופעות רפואיות שונות:

א. קדחת הנילוס המערבי � נגרמת מעקיצת יתוש שנושא את הנגיף. הנגיף מתפתח במזון, לכן חשוב לזרוק מזון מקולקל או מעופש ולדאוג לפינויו מהבסיס בהקדם האפשרי. המחלה דוגרת בגוף מספר ימים, וייתכן שיעבור זמן מהעקיצה ועד להתפתחות תסמיני המחלה.
הרגשת החולה דומה לשפעת, חום, ליחה מוגברת, שיעול וכאבי שרירים.
איך להימנע? כדי לא להיעקץ מומלץ למרוח חומרים דוחי יתושים שהצבא מספק (מכילים את החומר הפעיל D.E.T) ולהסתובב בבגדים ארוכים. את המיטה או אזור השינה כדי לכסות בכילה נגד יתושים. במקומות בעייתיים הצבא מספק כילה שכזו, ניתן גם לקנות כילה בחנויות המטיילים.
יש להקפיד לדווח ולייבש כל מים עומדים בסביבות הבסיס שעלולים להוות מקום מרבץ והתרבות ליתושים ולרסס כאלה שלא ניתן לייבשם.
איך לטפל? המחלה עלולה לגרום להתפתחות קדחת המוח ואף למוות (במקרים נדירים) לכן חובה להגיע לחובש ולהיבדק כדי לשלול את המחלה.
אם החייל סובל מהמחלה יינתן לו טיפול תרופתי בבית חולים.
ב. קדחת חוזרת ("קדחת המערות") � מחלה הנגרמת ע"י חיידק שמועבר בעקיצת קרציות הנפוצות במערות. המחלה אינה מסוכנת לחולה אך אינה נעימה, החייל החולה צריך להיות בהשגחה רפואית.
איך להימנע? במקרה שאין ברירה וחייבים להיכנס למערה, לפני כניסת החיילים למערה צריך להיכנס אליה חובש שמרסס חומר נגד הקרציות. בכל מקרה חייל לא יישב על קרקעית המערה כשהיא חשופה, חובה לבודד את הגוף מהרצפה ע"י שמיכה.
ג. שושנת יריחו � זהו פצע הנגרם ע"י טפיל שמועבר בעקיצת זבוב החול. שפעיל בד"כ בלילות הקיץ. איזור תפוצת הטפיל בדרום הארץ והבקעה. על העור יופיעו פצעים שעלולים לא להגליד ו/או להשאיר צלקות.
איך להימנע? ההימנעות מעקיצה באותה הצורה כמו בעקיצת יתוש. בנוסף, הזבוב תוקף רק בגובה הרצפה לכן יש להמנע משינה בגובה זה.
ד. הכשת נחש או עקיצת עקרב � נחשים נפוצים בעיקר בעונות החמות, בתקופת החורף הם שרויים בתרדמה.
הכשת נחש יכולה לגרום לנזק במערכות הדם והעצבים ואף למוות.
איך להמנע? זיהית נחש? אל תתקרב אליו, אין חובה להרוג את הנחש, אם אתה לא בסיכון וותר מראש ותיפרדו כידידים.
אל תדחוף ידיים אל מתחת לאבנים או מקומות מסתור אחרים בהם נחשים עלולים להסתתר, כמו: גרוטאות, צמחיה סבוכה וכו'.
רצוי למנוע הופעת נחשים בקרבת היחידה: לפנות צמחיית בר (בשריפה, ניכוש או חישוף ע"י דחפור), למנוע מצבורי אשפה וגרוטאות. כדאי גם לשמור על היגיינה של הבסיס ולא להשליך מזון לפחים פתוחים או בשטח, שאריות המזון מושכות אליהן מכרסמים והמכרסמים מושכים את הטורפים שלהם � נחשים.
איך לטפל? חשוב לא להיכנס לפאניקה, עליה בקצב הלב ובלחץ הדם משפרת את פיזור הארס, לכן יש לשמור על קור רוח ומנוחה ככל הניתן, לקבע את האיבר הנשוך כדי למנוע תזוזות שלו. רצוי לתפוס את הנחש או העקרב ולהביאו לבית החולים יחד עם הפצוע, זיהוי העוקץ יקל על איתור חומר הנגד המתאים ביותר לארס שלו. לכן, גם אם לא תפסתם את הנחש העוקץ השתדלו לזכור כמה שיותר פרטים כך שתוכלו לתאר אותו.
אין לירות על נחשים/עקרבים! במרחקים קצרים שכאלו נתזי הקליעים יכולים לסכן את היורה או חבריו.

12. שפשפת � שפשפת היא גירוי של עור הירכיים באזור המפשעה הנגרם מחיכוך, לכלוך ורטיבות. כמעט כל חייל קרבי עובר לפחות שפשפת אחת.
שפשפת אינה פטרייה!
אפשר לקבל שפשפת גם בבית השחי.
איך להימנע? לבישת תחתונים רחבים, בוקסר או ללא תחתונים. הקפדה על ניקיון.
איך לטפל? אל אף שהשפשפת אינה פטרייה ניתן לטפל בה במשחה נגד פטריות. אפשר גם לצרוב את השפשוף בתכשירים רפואיים כמו פונגיציט או ספונג'טה ספוגת אלכוהול. אין לשפוך אפטר שייב. הבושם שבתכשיר עלול לגרום לנזק כוויה בעור.

13. ציפורן חודרנית - ציפורן חודרנית נגרמת כמעט לכל חייל קרבי בדרגות שונות של חומרה. ההסתגלות לנעליים צבאיות ולמאמץ לבדה לא גורמת לתופעה אלא בעיקר גזירה לא נכונה של הציפורן. קצה הציפורן גדל לתוך האצבע וגורם לפציעתה ולכאבים, ייתכן גם זיהום.
בדרך כלל הציפורן החודרנית היא בכף הרגל ובעיקר בבוהן אולם תיתכן גם ציפורן חודרנית בכף היד.
איך להימנע ? מאד פשוט, להקפיד על גזירת הציפורניים ולגזור את הציפורן בקו ישר ולא בקשת. הגזירה בקשת גורמת לקצה הציפורן לגדול עקום ולחדור אל הבשר. הפצע שנוצר יכול לגרום לזיהום. אם לא גוזרים ציפורניים יכולה הציפורן להישבר ובגדילתה לחדור אל האצבע.
כיצד לטפל ? ככל שמתחילים בטיפול בשלב מוקדם יותר הטיפול פשוט יותר:
אם אין דלקת אפשר פשוט להרים את קצה הציפורן החוצה מתוך האצבע אם פשוט בעזרת מספרים או ע"י השחלת פתיל עשוי צמר גפן מתחת לקצה הציפורן.
· אם יש דלקת בשלב מוקדם תעשה פעולה דומה של הרמת ציפורן תוך כדי שימוש במשחה אנטיביוטית, באמבטיות לחיטוי וריכוך הציפורן ובחבישה אצל החובש.
· בשלב החמור ביותר של דלקת חריפה, יתכן צורך בקבלת אנטיביוטיקה דרך הפה ובניתוח כירורגי פשוט (ללא אשפוז). בניתוח יוסר קצה הציפורן הבעייתי. התופעה עלולה לחזור ואז יש לחזור על הניתוח. אפשר לבקש טיפול כירורגי (לייזר או "כפיות כירורגיות") שימנע את המשך גדילת חלק הציפורן הבעייתי.

14. סקביאס "גרדת" - טפיל החודר מתחת לעור בעיקר בידיים ובין אצבעות כף היד. הפצעים מגרדים מאד אך לא מהווים סכנה בריאותית. הטפיל חי בתנאי צפיפות לכלוך ואבק. רוב החיילים נדבקים במגע עם ציוד מאובק ולא בהכרח מהשמיכות הצבאיות.
ניתן לזהות את הטפיל בקלות, הם נראים כמו תעלות מתחת לעור.
"שמיכות הסקביאס" מכונות כך רק בגלל שהן מגרדות בעצמן ולא בגלל שהן באמת מכילות את הטפיל.
איך להימנע ? החלפת מדים בתדירות נורמאלית ושמירה על היגיינה מינימאלית. ציוד ששכב הרבה זמן במחסן יש לאוורר ולפרוס בשמש. השמש הורגת את הטפיל.
מחתימים אותך על ציוד מאובק או מלוכלך? אל תחתום! זכותך לקבל ציוד נקי שעבר טיפול נגד סקביאס.
כיצד לטפל ? ניתן לקבל שמפו מיוחד מרופא היחידה. במקרים נדירים תידרש גם מנוחה.
עובדה משמחת: כמות החיילים הנדבקים בסקביאס קטנה משמעותית יחסית לעבר (261 חיילים ב2002 לעומת אלפי חיילים בכל שנה בשנות השמונים).

15. מנדבושקס (כיני ערווה) � ההדבקה רק בזמן קיום יחסי מין !
זה מעצבן ומגרד ולא הרבה יותר. חשוב להתגבר על הבושה ולפנות למרפאה צבאית (או לבית מרקחת אזרחי) כדי לקבל טיפול שיפסיק את המטרד.
גם בתחום הזה יש ירידה תלולה בהיקף התופעה בצה"ל, שנת 1988 התגלו וטופלו 828 חיילים שנדבקו, בשנת 2001 היו רק 93! ד"ר גרוטו: "אולי זה כבר פחות נפוץ בארץ בכלל, אולי כי מקפידים יותר על היגיינה אישית, אולי כי יש שינוי בהרגלי המין וכיום יש יותר בני זוג קבועים, ואולי גם הדיווח בעייתי". ואני מוסיף: בשנים האחרונות ניכר גידול במספר החיילים הבתולים, פחות ופחות חיילים מקיימים יחסי מין בתקופת השירות הצבאי. ולכן, פחות נדבקים.
איך להימנע? מקפידים יותר על היגיינה אישית ועל האדם שאיתו באים במגע מיני.
קונדום לא מונע הידבקות בכיני ערווה !
הכינים לא עוברות במצעים ובבגדים !
כיצד לטפל? חשוב לטפל בחייל/ת המתלונן/ת (יותר בנים מתלוננים) וגם בבן/ת הזוג שלו/ה כדי למנוע הדבקה חוזרת. אפשר לפנות לרופא צבאי ולקבל שמפו מיוחד "מלתיון" (אפשר לקנות גם בבית מרקחת אזרחי ללא מרשם).
הטיפול: רחצת האזור הנגוע עם התכשיר (טוב גם לכינמת הראש) במשך יומיים (הכינים ייעלמו) וחזרה על הטיפול כעבור עשרה ימים להשמדת ביצי הכינים.

16. השמנת יתר � אין מה לעשות גם אם בתחילת השרות רוב החיילים מורידים במשקל, כולם וזה כולל את כולם יוצאים מהצבא שמנים יותר ממה שהיו לפני הגיוס.
אחוזי הסובלים מעודף משקל נכון להיום הוא: 23% מהמשתחררים, אצל אנשי הקבע הבעיה חמורה יותר ושיעור השמנים עומד על כ 60%. האחוזים עולים בהתמדה, בסוף 2002 היו הנתונים 18% מהמשתחררים ו40% מאנשי הקבע. ההחמרה
ירידת המשקל בתחילת השרות נובעת מעליה בהוצאת האנרגיה (טירונות וכאלה), ולעומתה אכילה פחותה אם בגלל שעדיין החיילים לא התרגלו לאוכל הצבאי ואם בגלל שהאוכל פחות נגיש ויש פחות זמן לאכילה.
אולם בהמשך השירות הגורמים הללו מתמעטים ואף נעלמים כליל, החיילים מבצעים פחות אימונים, רמת המזון והנגישות שלו משתפרת ויש יותר אפשרות לזלילת צ'ופרים ושאר מטעמים מחוץ לחדר האוכל.
השאלות איך להימנע? וכיצד לטפל? מיותרות במקרה זה. השיטה היא לאכול פחות ולבצע יותר פעילות גופנית. אם תנאי השרות לא מאפשרים ריצה, רצוי לבצע פעילות אירובית אחרת ולא פק"לי כוח, באימוני כח נבנה שריר ולא נשרף שומן! שריר שטופח והפסיקו לאמן אותו הופך במהירת לשומן.
גם הצבא כמערכת משתדל לעזור, התפריט הצבאי מגוון יותר ומכיל יותר ירקות וסלטים ופחות פחמימות שמן ומזון מטוגן.
ויחד עם זאת האחריות היא של החייל עצמו.

17. כלבת � נכון, הכלבת אינה מחלה נפוצה בצה"ל ובכלל שיעור ההידבקות בכלבת בישראל נמוך מאד. אולם היות ששיעור התמותה מכלבת הוא 100%, כלומר המחלה חשוכת מרפא, הצבא מתייחס אל הסיכון להידבקות בחומרה רבה, ומשתדל מאד למנוע אותה.
הכלבת מועברת לאדם במגע עם בעל חיים נגוע. המחלה תוקפת את מוחו של בעל החיים או האדם החולה ומביאה למותו תוך מספר ימים בייסורים קשים.
הנגיף מצוי ברוקו של בעל החיים החולה. ההדבקה היא ע"י מגע עם הרוק: נשיכה, שריטה או ליקוק. גם ליטוף תמים של חיה נגועה עלול להוביל להידבקות.
כל בעל חיים יונק יכול להיות חולה במחלה! גם חתולים ובהמות משק (כמו פרות). עם זאת המחלה נפוצה יותר אצל כלבים ושועלים.
איך להימנע? פשוט מאד: לא לבא במגע עם בעלי חיים לא מוכרים. אין לאמץ חיות משוטטות! גם אם זה הכלב הכי חמוד שראיתם.
כדאי מאד לשמור על ניקיון הבסיס ולסגור את מתקני האשפה. שאריות מזון מושכות בעלי חיים משוטטים אל הבסיס.
הרבה פעמים חיילים מטפחים ומאכילים כלב או חתול שנמצא באזור הבסיס, בזמן שירותי במוצב דלעת בלבנון אימצו חיילי התצפית שלושה כלבים לבנוניים משוטטים. אחד הכלבים נשך חייל, כל חיילי המוצב הוכנסו להסגר, כולל אלו שהיו בחופשה בבית, עד שהכלב נותח ונמצא שהוא בריא.
במוצב אחר, אחד המ"פ מחטיבת גולני, היום מג"ד, ירה בחתולים משוטטים והעניש קשות חיילים שלא סגרו את פחי האשפה של המוצב.
כיצד לטפל? במקרה של נשיכה יש לשטוף מיידית את המקום במים וסבון, לפנות את החייל הנשוך לטיפול רפואי מיידי. גורמי הרפואה יערבו את קצין ברה"צ (בריאות הצבא הפיקודי) ואת לשכת הבריאות האזורית. לשכת הבריאות מוסמכת להורות על חיסון החייל.
חשוב מאד לתפוס את בעל החיים הנושך ולהביאו להסגר, אם אי אפשר לתופסו חי להרוג אותו ולהביאו לנתיחה (לפחות את הראש). ע"י בדיקת מוח החיה ניתן לקבוע אם היא חולה בכלבת.

ו� טוב, תהיו לי בריאים.
כמו ששמתם לב:

[img]../dcforum/Images/bullets/greenbul.gif[/img] נקיון - של המגורים, המזון והגוף שלכם.
[img]../dcforum/Images/bullets/greenbul.gif[/img] אכילה נכונה.
[img]../dcforum/Images/bullets/greenbul.gif[/img] לבוש נכון.

כל הנ"ל, יגבירו את הסיכויים שלכם להיות בריאים לאורך השרות.
אימא שלכם נשארת בבית בזמן הזה והמפקדים אמורים להחליף אותה בדאגה לכם ולבריאותכם, הישמעו לפקודות שלהם.
עם זאת, כדאי שתשמרו על עצמכם, אף אחד לא יכול לדאוג לכם כמו אתם עצמכם.נסה לדמיין לעצמך את אימא שקוראת אחריך "תלבש סוודר, קר בחוץ"� או "אכלת משהו?!"� אתה חייל, אדם מבוגר, התנהג בהתאם, למענך!

בנתונים, באיסוף וריכוז החומר נעזרתי ב:

* כתבה מעיתון "לאישה" 25.11.2002.
* כתבה מעיתון "במחנה" 11.7.2003.
* החובש י' ועוד חיילים, חובשים, רופאים וקצינים.

תודה לכולם על העזרה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הרבה מעבר שזה קצת מבאס, אני חושב שלמדתי ממה שכתבת.
תודה רבה על ההשקעה הרבה!

ענית לי פה על כמה שאלות שהיו לי...
תודה.

רק חסר שאמא שלי תקרא את זה.