|
אולי זה או קטעים מזה יעזרו לך :
אימון כושר מנטלי: קודם לנצח את המאמץ בראש
מאמן כושר ורופא ספורט פיתחו להפוך את הריצה וההליכה המהירה מפעילות מאולצת ומייגעת לחוויה של פגישה עצמית והתרשמות מהטבע
שיר-לי גולן-מאירי
רובנו, מה לעשות, לא ממש אוהבים לעשות ספורט. נרתעים מהמאמץ, שונאים להזיע, זוכרים בעצב את הריצות המתישות סביב בית-הספר בשיעורי ההתעמלות, את עליות המתח והטיפוס על חבלים בשיעורי המד"ס בצבא. וכאילו לא די באלה, הרי שבחיינו הבוגרים יש שלל מטלות שרק עוזרות לנו להתרחק מהעיסוק החיוני והבריא בספורט.
ובכל זאת, לאור הפרסומים החוזרים ונשנים אודות חשיבות הפעילות הגופנית, כאמצעי יעיל נגד מחלות ובעיות רפואיות שונות, וכמובן, כשלב משמעותי בדרך למשקל הרצוי, רבים מוצאים עצמם עושים ספורט – וסובלים.
ד"ר רון גולן, רופא ספורט ופיזיולוג של המאמץ, המרצה במכללה האקדמית תל-חי, מאמין שכדי להצליח (למשל, בדיאטה) צריך ליהנות. לפיכך, פיתח גולן שיטה חדשה, אותה הגה מאמן הכושר גל אשל – אימון מנטלי להליכה ולריצה. האימון המנטלי, קובעים שניהם, הופך את העיסוק בספורט לפגישה אינטימית עם עצמנו, להתבוננות בטבע, ובקיצור, להנאה.
השיטה הוצגה לאחרונה בכנס של עמותת "סת"ו" (ספורט, תזונה ואורח-חיים) שנערך במכללת תל-חי. "אנשים סובלים תוך כדי הליכה מהירה או ריצה, כי זה לא טבעי להם", מסביר ד"ר גולן. "בתהליך הגדילה מילדות לבגרות, הריצה, למשל, הופכת לפעילות פחות שימושית. אנשים שלא עשו ספורט במשך שנים מתקשים לרוץ בקלילות. תנועתם הכבדה, הלא מיומנת, יוצרת עומס גדול על מערכות הלב והריאות. איכשהו, הם תופסים את הפעילויות האלו כמשעממות ומנסים להתגבר על השיעמום בעזרת מוזיקה, צפייה בטלוויזיה (מול ההליכון בחדר הכושר), מחשבות על המרחק או הזמן שנשארו. הכל, כדי להגיע, ומהר, לנקודת הסיום המיוחלת".
אם, הוא אומר, במקום להתעסק בסבל ובנסיונות להסתיר את הזיעה הניגרת, יראו המתאמנים את האימון האישי שלהם כהזדמנות להכיר קצת את עצמם, את גופם, יחשבו על התנועות שהם מבצעים, יתרכזו בנשימה שהם מפיקים, יתבוננו בטבע – יהפוך האימון לחוויה חיובית, וגם יהיה יעיל הרבה יותר.
ד"ר גולן מסביר: "האימון המנטלי מתאים בעיקר לספורט אישי, כמו שחייה, ריצה והליכה. יש מי שעושים אותו באופן טבעי, ולמען אלה שלא, בנינו מערך אימון מובנה, שעוזר להם להתנתק מהמחשבות המטרידות על הילדים והעבודה, להיות לא זמינים לפרק-זמן קצר ביום, להתרכז בעצמם, מעין מדיטציה תוך אימון ספורט. הניסיון שלנו, בסדנאות שאנחנו מקיימים, העלה שהפעילות הספורטיבית הנעשית בשילוב האימון המנטלי מתרגלת גיוס משאבים פיזיים ונפשיים למאמץ ולהתאוששות, משפרת את היעילות התנועתית, מגדילה את הערך המוסף של הספורט תוך מיצוי אנרגיות נפשיות, משתמשת במחזורי המאמץ לתירגול מחזורי מיקוד, קשב וריכוז, והופכת את הפעילות למשמעותית ולמעניינת יותר".
כדי ליישם את העצות, ממליץ ד"ר גולן להעדיף פעילות ספורטיבית במקום פתוח, ואם הדבר לא אפשרי, לבצע את האימון מול סרט טבע בטלוויזיה. בסדנאות, מלמדים גולן ואשל את המתאמנים על מה לחשוב בכל שלב של האימון. עם זאת, הם מותירים זמן ואפשרות לכל אחד להיות פשוט עם עצמו בעת האימון, מנותק מטרדות היומיום, מהטלפון הסלולרי, וגם מהמחשבות על הצעד הבא, על המרחק שעוד מצפה לו.
בשלב הראשון של הריצה או ההליכה בשיטת האימון המנטלי, המיקוד הוא כללי. שתיים-שלוש הדקות הראשונות מיועדות לחימום ולכניסה לקצב. בשלב השני ממליצים גולן ואשל להתמקד במה שקורה בפנים, בעזרת נשימה מכוונת וחסימת מחשבות שאינן קשורות לאימון, למשך חמש עד שמונה דקות.
השלב השלישי, שגם הוא נמשך חמש עד שמונה דקות, במאמץ קל עד בינוני, מנוצל מנטלית למיקוד בתחושת המפרקים המשתתפים בתנועה – הראש, הכתפיים, המרפקים, כפות הידיים, הבטן, הגב, הירכיים, הברכיים, הקרסוליים ואצבעות הרגליים. ההתייחסות למפרקים והמחשבה על התנועות, טוענים השניים, מביאות לשיפור ניכר בסגנון התנועות ובמיומנות לביצוע נכון.
לאחר מכן מגיע, אין ברירה, שלב המאמץ בעצימות גבוהה. שלב זה אמור להימשך שלוש עד חמש דקות, ובמהלכו ממליצים גולן ואשל למקד את התחושה במרכז הכובד – לדמות איך האנרגיה מרוכזת שם ומושכת אותנו קדימה. המחשבות צריכות לנוע סביב הפעילות המבוצעת ולא לעסוק בנקודת הסיום העתידית.
אחרי השלב הזה, הקשה, מגיע שלב המאמץ הקל-בינוני (שלוש-שבע דקות). לאורכו, המיקוד יכול להיות חיצוני, במטרה לגייס משאבים מהמראות הנגלים לעינינו. במילים אחרות, יש להביט בשמיים, בעננים, בעצים, בפרחים ובאבנים שבדרך. אגב כך, מומלץ לנשום עמוק ולדמיין את הגוף מתמלא באנרגיה.
בשלב הבא מתבקשים המתאמנים לשלב בין עצימות נמוכה ועצימות גבוהה, ובהתאם לכך, להחליף בין מיקוד פנימי לחיצוני: לפני המאמץ, יש להתמקד בדימוי הגוף הנטען באנרגיה מהסביבה, עד הסדרת הנשימה. בעת המאמץ עצמו, יש להשתמש באנרגיה הפנימית. על המקטעים האלו כדאי לחזור ארבע-חמש פעמים לפחות, במשך ארבע דקות בסך הכל.
אחר כך, שוב, מצפה קושי: אשל וגולן ממליצים על שלב שביעי, בן שלוש-חמש דקות. זהו אימון בעצימות גבוהה, בו מתמקדות המחשבות בדברים נעימים, באנשים ובפעולות שאנחנו שאוהבים. ורגע לפני שהכל נגמר, הם מציעים דקה של אימון בעצימות נמוכה, להתמקדות בנשימה עד להסדרתה והגעה לרוגע. סוף האימון, לדברי אשל, הוא "טריפ אמיתי": חמש עד עשר דקות של מנוחה, בשכיבה, תוך הסתכלות פנימה בלבד והנאה מהתחושה של "אחרי", ללא דחיפות לחזור לסדר היום הרגיל.
מקור : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3102505,00.html
_____________________________________
_
אני הלוחם של היום והלויס ליין של המחר
נערך לאחרונה ע"י macox בתאריך 28-06-2005 בשעה 13:34.
|
ראשי
צ'אט
28-06-2005, 08:34
מצב כלאיים
