 |
31-08-2005, 21:11
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
|
אסון מעלות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סתם מבין שמתחילה ב "אני מבקש בבקשה מידע על חילוצים של בני ערובה על רקע לאומני"
מתוך אשכול במערכת הישנה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2972376,00.html
http://www.bazz.co.il/article.phtml?aid=476&sid=29
ועוד השקעה של עידו, הפרק הרלוונטי מתוך הספר סיירת מטכ"ל של משה זונדר:
ציטוט:
יום ראשון 13 במאי 1974 בשעה 10 בערב חדרו לישראל מאזור זרעית שבגבול הצפון שלושה מחבלים מארגונו של נאיף חוואתמה. על כביש מעונה הם תקפו טנדר שהסיע פועלות מכפר אתא לכיוון פאסוטה, אחת הפועלות נהרגה ואחרות נפצעו. נהג הטנדר נפצע אף הוא אך המשיך בנסיעה.
בחצות וחצי אור ליום שני נמסרה הודעה על הפיגוע למשטרה ולפיקוד צפון. חוליות צבא סרקו את הסביבה אך לא איתרו את המחבלים.
בבוקר יום שני יצאו 102 תלמידים מכיתות ט-י"א בבית הספר הממלכתי בצפת לטיול שנתי. ביום שבו טיילו התלמידים בגליל המערבי שמע מפקד הטיול, המורה לגנ"ע יונא אמרוסי על חדירת המחבלים. הוא ביקש וקיבל אישורים ממשטרת עכו להמשיך לטייל בתנאי שהתלמידים לא ירדו מהכבישים הראשיים.ב-17:00 הגיעו המטיילים ומלוויהם למעלות והתארגנו ללינה בבית הספר "נתיב מאיר". הבנים התארגנו ללינה בפרוזדור הקומה הראשונה והבנות בפרוזדור הקומה השניה.
ב-3:30 נכנסו שלושת המחבלים לבית מספר 134 הנמצא בשולי העיירה מעלות. הם נתקלו בפורטונה כהן בת ה-35 שהחזיקה בבנה אלי בן ה-4, ורצחו אותם.
מיד אחר כך רצחו את האב ז'וז'ו בן ה-45 ופצעו את הבת. רק התינוק החירש אילם יצחק כהן שהיה בן שנה וחצי לא הרעיש ולכן גם לא נפגע. המחבלים יצאו מהבניין לכיוון בית הספר "נתיב מאיר", הם לא ידעו שבאותו הזמן לנים במקום יותר ממאה תלמידים.
ב 4:00 יצא לעבודתו פועל הנקיון שמעול קדוש, כשהגיע לאזור בית הספר פגש שלושה אנשים ובירך אותם לשלום, בהמלך חילופי הדברים בעברית ובערבית שאלו אותו על הדרך לבית הספר. לאחר מכן ירו בו ופצעו אותו.
דקות ספורות אחר כך הגיעו המחבלים אל המורה פנחס וקנין, שישן במכונית שליוותה את המטיילים. הם דרשו ממנו באיומי נשק את המפתחות לרכב, אך מרוב לחץ ובלבול הוא לא מצא אותם. וקנין צעק למורה ציון כהן שיפתח את מנעול השער.
אחד המחבלים נשאר בקרבת דלת הכניסה, והשניים האחרים עלו לקומות הראשונה והשנייה שבהן ישנו התלמידים.
אחד מהם העיר את הבנים וריכז אותם בסוף המסדרון, השני עשה זאת בקומה השנייה והוריד את הבנות לקומה הראשונה שםהתרכזו כולם.
באותן שניות התעורר אחד המלווי, החייל גבי אלפסי שישן בקומת הקרקע, הוא הבין מה קורה ונמלט אל מחוץ לבניין מאחרוי גבו של המחבל ששמר בקומת הקרקע. אחותו שולה נשארה שבויה בבניין.
המורה וקנין טיפס במדרגות כשהוא צועק:"מחבלים ! כל מי שיכול שיברח". רוב התלמידים חשבו שזאת מתיחה אבל הבינו מה קורה ברגע שנשמעו קולות ירי.
מספר תלמידים ומלווים הספיקו לברוח ע"י קפיצה מחלון אחת הכיתות- 17 תלמידים סך הכול, עם התלמידים נמלטו חייל, שני מורים, הרב,ונהג האוטובוס.
המחבלים ראו את ההימלטות והחליטו לרכז את כל התלמידים בכיתה אחת.
85 תלמידים בגילאי 15-17, שתי חובשות, ושני מורים, זה מניין בני הערובה.
המחבלים מילכדו את הכיתה, את חדר המדרגות והמסדרון.
הדרישה שלהם היתה שחרור 20 מחבלים מבוקשים והטסתם לדמשק.
שעת הגג נקבעה ל 18:00 ולא- הם יפוצצו את בית הספר על יושביו.
במהלך הבוקר הוטסו למעלות במסוקי יסעור עשרות לוחמים מסיירת מטכ"ל בפיקודם של סא"ל גיורע זורע שהיה מפקד הסיירת ורס"ן עמירם לוין סגנו.
את שר הביטחון משה דיין הדרישות לא עניינו, לא היתה ל שום כוונה לשאת ולתת עם המחבלים, הוא אמר ללוחמים: "כשתהיה לכם הזדמנות-תדפקו אותם".
המלווים הבוגרים של התלמידים לא תפקדו- דווקא חלק מהתלמידים הם אלה שגילו יוזמה, תושייה וקור רוח.
הנמנהיג שהתגלה שם היה יעקוב קבלה מכיתה י"א, נער שקט ומופנם אשר בשעות השבי הקשות התגלו בו כוחות נפש יוצאי דופן. הוא הרגיע את חבריו, העז לבוא בדרישות למחבלים, דאג לאספקת מים ומזון לכיתה ואף דיבר במגפון עם אנשי השב"כ.
ב- 11:00 החל "טקס" מבעית, מדי חצי שעה נבחרו 5 תלמידים אשר הועמדו בשורה מול חלון הכיתה, נופפו לשלום ומאחוריהם נורה צרור יריות לכיוון הריצפה.
ב 14:00 שודרה ברדיו הידיעה שממשלת ישראל החלטיה להכינע לדרישה לשחרור האסירים, ידיעה אשר שימחה את המחבלים ואת בני הערובה. התלמידים אף מחאו כפיים, כאשר ראו את המחבלים מנתקים את פתילי ההשהיה מהמטענים אשר הוטמנו בכיתה ובבניין.
במקביל לפעולות המדיניות נערכה סיירת מטכ"ל לקראת מבצע החילוץ.
זורע מפקד היחידה תדרך את לוחמיו ופיצל אותם למספר כוחות.
שלוש חוליות צלפים תפסו את מקומן: חוליה אחת נערכה מדרום לבניין, משקיפה על החלון שבו עמד אחד המחבלים. אחד הצלפים בחוליה הזאת היה י' מנהלל- בכחר הצלפים ביחידה. שתי חוליות נוספות נערכו מצפון לבנייןמול חלונות הכיתה.
קצין מהיחידה שהיה בשטח ציין כי רובי הצלפים היו מדגם לא משוכלל- רובים לא מתאימים ותחמושת לא מתאימה כדבריו.
עמירם לוין מונה כמפקד כוח הפריצה העיקרי, מוקי בצר (שהיה ממקימי שלדג מאוחר יותר) מונה למפקד כוח פריצה נוסף שתפקידו היה להגיע ליד החלונות של הכיתה ולהרוג את המחבלים.
אל הכוח של לוין הצטרף אלוף פיקוד הצפון רפאל איתן. הכוח עשה איגןף גדול מסביב לבניין וכך גם הכוח של בצר. שני הכוחות הגיעו ללא התגלות של המחבלים.
בינתיים נבחנו עוד מספר אפשרויות לחילוץ אך כולן נפסלו- כניסה מהגג, ונסיון לצליפה מרחוק היו חלק מהן.
הכוחות הפורצים המשיכו להמתין לפקודת הפריצה, המתנה אשר ארכה כמעט 5 שעות.
בבית הספר המחבלים החלו לגלות סימני מתח ועצבנות, ואחד מהם ראה חייל משקיף על החלון- ירה בו והרגו, החייל ההרוג היה סילבן זרח בן 20 מחצור.
המחבלים זכרו היטב את פעולת "סבנה" שארעה שנתיים קודם לכן ונזהרו לא ליפול בפח- הם לא הסכימו לחלק מהדברים שביקשו מהם והזהירו מנסיון להוליך אותם שולל.
ב -15:15 אישרה הממשלה למשה דיין להורות על פעולה צבאית.
הרמטכ"ל מוטה גור החליט לעכב את הפעולה עד 16:30.
תוכנית הפעולה הסופית כללה ירי צלפים וכניסה מהירה של כוח הפריצה העיקרי בפיקוד עמירם לוין.
אחרי עוד מספר עיכובים שנבעו מידיעה אשר התבררה כלא נכונה על כך ששגרירי רומניה וצרפת בדרכם למקום על מנת לשכנע את המחבלים לשחרר את בני הערובה, פקד מוטה גור על פתיחת המבצע. השעה היתה 17:15, 45 דקות לפני פקיעת האולטימטום. גיורע זורע עידכן מייד את כל החוליות.
כל הכוחות נדרכו ועשו הכנות אחרונות לקראת הפריצה שאמורה להתחיל בירי צלפים.
כוח הפריצה של עמירם לוין החל בפריצה, הלוחמים נכנסו לחדר המדרגות ופתחו בירי. הלוחמים המשיכו לכיוון הכיתה ובדרך נתקלו באחד המחבלים אשר ירה לכיוונום ופצע שלושה לוחמים.
החוליה השנייה המשיכה ואז התפוצץ רימון זרחן שזרק אחד הלוחמים ונוצר מסך עשן.
הבעיה עם עשן של רימון זרחן היא שזה עשן דחוס מאוד, אי אפשר לראות דרכו וגם לנשום.
מישהו תירא את מה שאירע בתוך העשן- "חיילים רצים כמו בוקים". בגלל העשן הם פיספסו את הפנייה לקומה הראשונה ועלו בטעות לקומה השנייה, ממש בכנישה לקומה השנייה הם הבינו שטעו וחזרו למטה.
הטעות גרמה לעיכוב של כ 7-15 שניות.
בזמן הזה הספיק המחבל שנפצע בכתף לרצוח את התלמיד יעקוב קבלה אחרי שקבלה נאבק בו וניסה לנטרל אותו.
אותו מחבל המשיך לירות לעבר התלמידים והוא זה שאחראי על רוב הפגיעות בהם.
עקב הצפיפות בכחתה- 85 תלמידים ב 48 מ"ר כמעט כל הכדורים פגעו ו 22 תלמידים נהרגו, 18 בנות 4 בנים.
החיילים בינתיים חיסלו את שאר המחבלים אך הזמן היקר שאבד עקב הטעות בכניסה לקומה וההחטאה של הצלף גרמו לאבידות הרבות.
רשימת הטעויות של היחידה:
1. הצלף י' נכשל ולא הצליח להרוג את המחבל זיאד רחים.
2. בקרב כל הכוחות היה חוסר בהירות לגבי מתן ההוראה לפתיחה באש ותחילת המבצע.
3. הכוח הפורץ ירה צרורות במהלך הכניסה לבניין בצורה בלתי מבוקרת, ירי אשר סיכן חלק מהתלמידים.
4. סרן צ' ל' טעה וזרק רימון זרחן על המחבל. הרימון החטיא וגרם למסך עשן מחניק אשר עיכב את ההתקדמות.
5. רס"ן עמירם לוין טעה בקומה וגרם לעיכוב של 7-15 שניות.
6. היה היסוס לגבי המשך הריצה לכיתה עקב מסך העשן שנוצר.
7. אי הבנה בשרשרת הפיקוד בין מפקד היחידה לבין מוקי בצר אשר פיקד על החוליה שהיתה אמורה לטפס אל חלון הכיתה.
8. נגרם עיכוב גדול בפריצת הכוח מהחלון משום שהם הופתעו מעיתוי תחילת הפעולה. הם פרצו לכיתה רק לאחר רוב הירי.
אסון מעלות מוגדר עד היום ככישלון הצורב ביותר של היחידה.
אלה שמות ההרוגים:
מלכה אמרוסי בת 15, רחל אפוטה בת 16, שרה בן שמעון בת 16, תמר דהן בת 16, יוכבד דיעי בת 15, יפה כהן בת 17, רינה כהן בת 17, שושנה כהן בת 16, יעקוב לוי בן 17, דוד מדר בן 15, יהודית מדר בת 15, שרה מדר בת 16, לילי מורד בת 17, צביה מור יוסף בת 15, יוכבד מזוז בת 16, אילנה נאמן בת 17, יונה סבג בן 17, שרה סופר בת 15, מיכל סיטרוק בת 16, אביבה סעדה בת 15, יעקוב קבלה בן 17, אילנה תורג'מן בת 15.
יהי זכרם ברוך.
|
סירפד הצביע על שתי הטעויות המרכזיות:
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי סירפד
שתי טעויות מרכזיות הביאו, בסופו של דבר, לתוצאה הקשה של החילוץ.הראשונה היתה הצלף שהחטיא. אותו צלף היה מצוייד, ככל הידוע, ברובה מאוזר K98 עם כוונת צלפים - לא בדיוק רובה צלפים ייעודי. להבנתי, אחת מתוצאות התחקיר היתה ההחלטה להכניס לשימוש נשק צלפים ייעודי.
זריקת רימון זרחן בפריצה. פיצוץ רימון שכזה גורם לעשן רב וסמיך - כתוצאה מכך פספס הצוות הפורץ פתח שאליו היה אמור להיכנס, והשניות שאבדו עד לתיקון הטעות תרמו לתוצאה.
|
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|
ראשי
צ'אט
.. "צר לי עליך אחי יונתן נעמת לי מאוד" .. הי"ד !
).
מצב כלאיים
