09-06-2005, 13:53
|
|
|
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
|
|
תגובה
א. ההתסבכות הקשה בקרב היותר הזה מזכירה מאוד את התסבכויות הדמים בקרבות דומים במהלך מלחמת יום כיפור - החווה הסינית, סואץ - והסיבות גם הן זהות: זלזול מוחלט באויב ויכולותיו בכל הרמות, העדר מודיעין מספק בקרב גורמי הביצוע לגבי סד"כ האויב, כוונתיו ומיקומו, העדר לימוד מוקדם מסודר של השטח, הקצאת המשימה לסד"כ קטן מדי (למרות שסד"כ ניכר היה זמין בקרבת מקום), אי הקצאת גורמי חי"ר וסיוע מתאימים (למרות שסד"כ ניכר משניהם היה זמין בקרבת מקום), חובבנות בכל דרגי הפיקוד - תרבות ה "מאצ'ו" וה "סמוך", אין ירידה לפרטים וסגירת קצוות פתוחים, ריבוי קודקודים חסרי תפקיד, התפרצות קודקודים לרשתות קשר של מסגרות קטנות ללא תיאום וכו'. כאילו לא עברו 9 שנים בין המלחמות ולא הופקו שום לקחים.
ב. בקרב הקשה נהרגו 11 חיילים (כולל שלשת הנעדרים), 2 נפלו בשבי, כ 30 נפצעו וכ 20 טנקים פגועים נותרו בשטח. הגדוד שאיבד כרבע מחייליו ושני שליש מהרק"מ שלו, ירד למעשה מסד"כ החטיבה. למיטב ידיעתי כל הנעדרים השתייכו לאותה המחלקה שהובילה את הגדוד אל תוך המארב הסורי. המ"מ זהר ליפשץ ז"ל, נפל בקרב. התותחן שלו, יהודה כץ, הוא אחד הנעדרים ולא ברור עד היום האם נהרג מפגיעה כלשהי בטנק או אולי דווקא במהלך היחלצות רגלית לאחור. שני אנשי הצוות האחרים מטנק זה הצליחו לחלץ את עצמם רגלית בחזרה אל קווינו. מפקד טנק הגור, חזי שי, והתותחן שלו אריה ליברמן, נפלו בשבי במהלך ניסיון היחלצות רגלית לאחור (השניים נעו בנפרד ולא ידעו זה על זה - שי נפל בידי המחבלים בעוד שליברמן נפל דווקא בידי הסורים). שני אנשי הצוות האחרים מטנק זה - צבי פלדמן וזכריה באומל - נחלצו אף הם מהטנק, התפצלו גם כן וכלל הנראה נהרגו במהלך ניסיון להחלץ רגלית לאחור.
מאחר וחזי שי ואריה ליברמן חזרו מהשבי (גם אם בנפרד), מאוד לא הגיוני שהסורים או אפילו המחבלים היו נוהגים אחרת בשלשת הנעדרים האחרים לו אכן נפלו חיים או מתים בידיהם. סיבות לכך:
1. בדומה לליברמן ושי, השלשה היו חיילי שריון מן המניין ללא חשיבות יוצאת דופן.
2. גם הסורים וגם המחבלים היו יכולים לזכות באתנן פוליטי רב בדמות פדיון מחבלים נוספים עצורים בישראל, כפי שכזו בגין שחרור שי וליברמן ושבויים אחרים שנפלו בידיהם במהלך המלחמה ולאחריה.
3. גם הסורים וגם המחבלים נהגו בכבוד בגופות חיילי צה"ל שנפלו בידיהם - לדוגמא גופתו של טייס ח"א אהרון כץ ז"ל. הגיוני שאם היו בידיהן גופות נוספות, היו מחזירים גם אותן או לפחות מדווחים על קיומן.
ג. הטנקים הפגועים והלא פגועים מהגדוד נותרו בשטח עוד מספר ימים וחלקם אפילו שבוע שלם, עד שהוסעו או נגררו משם על ידי הסורים. בין טנקי השלל שלקחו הסורים היו לפחות 2 תקינים - אחד מהם מוצג במוזיאון תישרין שבפאתי דמשק והשני בקובינקה שברוסיה. אחד הטנקים אף הוסע וצולם ברחובות דמשק (והיו אף שטענו שהנעדרים נראו יושבים עליו). מתמונות שהתפרסו במהלך השנים (וזמינות היום גם באינטרנט- למשל http://www.acig.org/artman/publish/article_444.shtml) ניתן לראות שהטנקים ננטשו במצב תקין, ללא נזק חיצוני משמעותי, דבר שאינו מוסיף כבוד לצה"ל (כפי שגם הקרב כולו ואפילו המלחמה כולה לא הוסיפו). למרות המצאות כוחות צה"ל ניכרים בסמוך (עד כדי אוגדה שלמה!!), שליטה אווירית מוחלטת ולמרות הידיעות על כך שחלק מהחיילים נראו בחיים, לא נעשה כל ניסיון לשוב ולכבוש את האזור ולו זמנית על מנת שיהיה אפשר לחלץ את הכלים ולסרוק את השטח אחר הנעדרים הרבים. עוד דבר שאינו מוסיף כבוד לצה"ל ורבים רואים בו את השבירה הסופית של העקרון שהיה עד אותו רגע מקודש - "לא מפקירים פצועים בשטח".
דרך אגב במוזיאון הסורי מוצג גם טנק מג"ח 3 מקורי עם תותח 90 מ"מ, כפי שהיה בשימוש בתקופת מלחמת ששת הימים - רק שהטנק לא היה פעיל בזירה הסורית - מהיכן הגיע לידיהם?? (דיגום הטנק נראה צה"לי, מה שפוסל תרומה מאירן או טורקיה)
ד. שימו לב להערות ב TALKBACK לגבי מעורבות השרמנים במבצע של"ג. למיטב ידיעתי נותרה בצה"ל חטיבת מילואים בודדת בפד"מ שהייתה מצויידת בגדוד M51 ושני גדודי M50, שרובם שופצו במהלך אמצע שנות ה-70 (דיגום ד'). למיטב ידיעתי החטיבה הנ"ל לא לקחה חלק במבצע של"ג והסיבות לכך הן:
1. היו לצה"ל די והותר טנקים מתקדמים יותר מדגמי מג"ח, שוט ומרכבה. למעשה היו לא מעט חטיבות שריון במילואים המצוידות בכלים מתקדמים יותר שלא גויסו כלל למלחמה. אם היה מחסור בשיריון (ולא היה, אם כבר ההפך - היה גודש מוחלט), הרי שהיו מגייסים חטיבת שריון המצויידת במג"ח או שוט ובוודאי שלא את חטיבת השרמן הבודדת מפד"מ.
2. נחיתות מוחלטת של השרמן מול הטנקים הסורים בזירה.
3. פגיעות מוחלטת של השרמן כלפי רנ"טים וטנ"טים סורים בזירה.
4. מצב מכני תחזוקתי ירוד.
5. צוותים מבוגרים יחסית, חלקם בוגרי ששת הימים (ואפילו קדש), שכבר עשו את שלהם.
אני לפחות מעולם לא ראיתי תמונה של שרמן צה"לי בלבנון, לא לפני המלחמה, לא במהלכה ולא אחריה. יתכן מאוד שמקורות זרים מבלבלים תמונות מאוחרות יותר של שרמנים מדגם M50 שנמסרו לצד"ל במהלך שנות ה-80 עם טנקים צה"ליים.
בכל מקרה, סד"כ ה M51 הצה"לי עבר שיפוץ מקיף אחרי מלחמת יום כיפור ונמכר ברובו לצבא צ'ילה בשנת 1979, כאשר הסד"כ שנותר רוכז כאמור בגדוד יחיד בחטיבת מילואים בפד"מ. באותן השנים אף הוסבו חלק מטנקי ה M50 שנותרו לבונקרים סטטיים לאורך גבול הצפון ובבקעת הירדן ואחרים שמשו כבסיס למערכות רקטיות שונות בחת"מ וח"א. ב 1983 נמכר עיקר הסד"כ הנותר מטנק זה לצבא צ'ילה ורוב הטנקים האחרים נמסרו לצד"ל בשנה לאחר מכן, מאחר והיה צורך לצייד אותו ביכולות שריון עצמאיות לקראת נסיגת צה"ל הצפויה. כמות מסויימת של M50 נשמרה לטובת מוזיאונים מקומיים, החלפות עם מוזיאונים אחרים, אנדרטאות וכו'. גדוד ה M51 הבודד שרד מספר שנים נוספות עד שפורק סופית ב 1987 ורוב הטנקים שבו גם כן נשמרו לטובת מוזיאונים וכו'.
|