29-10-2004, 00:20
|
|
|
חבר מתאריך: 26.10.04
הודעות: 23
|
|
תגובה מהירה מהמותן.......
אני כבר מצטערת שפירסמתי את זה באתר הזה. למעט כבודו ופיטר, התגובות ילדותיות ולא בוגרות, אפילו מבזות.
אני מגיבה כלפיך, למעשה, את כל התגובות עבור כולן.
ואני מגיבה אך ורק , כדי שתפיגו מעט מהבורות הרווחת פה ותנסו להבין אנשים במצוקה. לא אותי, חלילה. איני צריכה הבנה. החיים בחוץ הרבה יותר קשים ממה שנדמה מהחדר החמים והיפה עם כל הנוחיות בבית ההורים.
תתבגרו ותפסיקו לעשות חושבים ולחטט לאנשים אחרים בכיס הפרטי שלהם. איש לא ביקש כאן תרומה, אלא פשוט תשובה. אם הייתי מבקשת תרומה אולי הייתה למישהו פה הזכות לעשות את החישוב וגם זה בספק.
כל חיי לא ביקשתי מאיש או מוסד תמיכה או סיוע. הכל בכוחות ידיי. לבד עליתי, לבד נפלתי ולבד אעלה שוב. אני בניגוד, לרווח במדינה הזאת, איני מאמינה ב"תורת המגיע לי".
וילדים, תתבגרו אם מישהו חושב שאפשר להסתדר עם 4000 ש"ח בחודש גם כשאין חובות, בטח חיי על חשבון מישהו אחר וזה בעצם רובכם (חיים עדיין על חשבון ההורים, אז המצוקות שלכם מסתכמות ב.....(
בסכום הזה שורדים דיי יפה בלבד. בתנאי שאין חובות.
אני ממש שמחה שמישהו פה יעץ לקנות אוכל לחודש ב 500 ש"ח לחודש. מעניין אם הוא ניסה על בשרו לאכול בסכום הזה..... תתביישו לכם. ולא עבורי, עבור אלה שצריכים לאכול בסכום הזה.
ועל זה נאמר שהשבע לעולם לא יבין את הרעב.
ומי חושב בכלל על אוכל או בגד, או בית קפה. אני אישית שכחתי מה כל אלה. אנשים שרוצים לשרוד, דואגים פחות לנפש ויותר למאמץ כיתד מטפסים מעלה ממעמקי התהום אליה נפלו.
ואל לאדם לשפוט אדם אחר בכלל, אפילו אם הגיע למעמדו.
תלמדו להניח פחות ולחפש עובדות, להעמיק את הידע. ולפעמים לא חייבים להגיב לכל דבר, רק משום שרוצים להגיב.
אני כבר בת 32 בעלת תואר שני לקראת סיום הדוקטורט (שנעשה לבד וכל מה שמונע את סיומו זה כמובן תשלום לאוניברסיטה עבור שנה אקדמאית) וכל כולי נסיון חיים נרחב (שמספיק ליותר ממאתים שנה....)
חסכתי מספיק בחיים שלי והכל אבד, טעות אחת שלי שנבעה מאמונה שלמה באופי האדם. ועל הטעות הזאת אני משלמת יקר. זה מחיר לימוד הלקח.
אם המצוקה הייתה רק לשרוד את היום יום, מישהו מתאר לעצמו, שאדם שפוי היה רוצה לתרום כיליה? לממן חולצה או כוס קפה? תתעוררו.
אני נקלעתי לחובות, שאת סכומם אולי לא תצליחו לספור בעשר שני הבאות. אני נלחמת מידי יום, כדי לשלם. לא ברחתי מפה (למרות שיכולתי וברשותי אזרחויות נוספות), אלא עמדתי בכבוד מול סופת הטייפון.
הרצון לתרום כיליה, זה לא קפריזה של רגע אחד. זהו רעיון אשר עובד במוחי כמעט שנה, תוך לקיחת כל ההשלכות או רובן לפחות
מבחינה בריאותית - הסיכון הוא קטן. ותודה לגולבו על דאגתו הכנה ועל אי שפיטתו. נגעת לליבי על הדאגה ועל הרצון הטוב. כמובן תלוי באיזה מדינה זה מתבצע. כבר עניתי פעם אחת למודעה שפורסמה ורופא בכיר ישב עימי והסביר לי הכל. הבעיה שהקורלציה בין הדם שלי לחולה,לא התאימה בסופו של דבר. מאז לא ראיתי מודעות ולכן החלטתי לחפש באתרים באינטרנט.
וכמובן שאיני מוכנה לבצע זאת בכל מדינה או בכל רופא. המטרה שלי זה לסיים את חובותיי. אמנם כבר אני בסופו של החוב (שזה עדיין הרבה), אבל עייפתי. וגם אני רוצה להתחיל לחיות...... נותרו לי עוד כמה שנים לחיות....
הייתי שמחה, כיום עם הידע הרב שיש לי מבחינה בריאותית,לעשות את המצווה הזאת ולעזור לאדם אחר בתרומה ללא תמורה. לצערי, איני יכולה כיום להרשות לעצמי. הלוואי והיה אחרת.
היות והדאגה הרווחת פה, וזה מוזר בעיני, זה כמה אני רוויחה ועל מה אני מוצאיה. פשוט בושה.
אני מרוויחה הרבה יותר מ 4000 ש"ח. הרי המינימום שאני עובדת ביום זה 12 שעות. היום למשל עבדתי כבר 15 שעות וטרם סיימתי. אז היכן אותה חוצפנית שיעצה לי ללכת למצוא עבודה נוספת? אני מרשה לעצמי לישון שלוש או ארבע שעות ביממה. אבל ההוצאות שלי עוברות את ה- 10,000 בחודש (הסדרי חובות ....)
אוטו? לי? אני יכולה להרשות לעצמי רכב? או מישהו במצבי יכול להרשות לעצמו את זה? תתעוררו. תראו כמה קשה לאנשים בחוץ
ואני אסיים בכך, שאיני מבכה את מר גורלי. אני אדם אופטמי שתמיד צוחק ומחייך, שיודע מה הוא רוצה ועומד בכבוד בכל ההתחייבויות שלו, אדם שאינו נתמך ולמרות הכל גם אדם משכיל.
וחברים אפילו על קצה המזלג לא פרטתי כאן.
תתבגרו ושיהיה לכם רק טוב.
שבת שלום.
|