|
22-05-2005, 16:29
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
השמאל הקיצוני שוטף את בריטניה בגל עכור של תעמולה אנטי ישראלית
השמאל הקיצוני מסית גם בלונדון
14:03, 20 מאי 2005 / י"א באייר תשס"ה
אמנון רובינשטיין, ממנהיגי מרצ לשעבר טוען כי תסריטאים אנשי שמאל מהארץ מציגים בלונדון סרט המשווה בין צה"ל לנאצים, ועיתונאית מ"הארץ" טענה פומבית כי "הציונות היא האויבת הגדולה ביותר של העם היהודי" [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.a7.org/data/images/2003/02/19/london,.jpg]
שר החינוך לשעבר וממנהיגי מרצ, הפרופ' אמנון רובינשטיין מאשים את השמאל הישראלי, בעידוד, הכוונה והסתה של הציבור בבריטניה נגד ישראל.
רובינשטיין מגלה כי החרם של איגוד המרצים הבריטי נגד אוניברסיטאות ישראליות, בא על רקע של פעילות אנטי-ישראלית רחבה המאורגנת, נכתבת וממומנת ע"י אנשי שמאל ישראליים. בשבוע שבו התקבל החרם, הוצג בלונדון, בתיאטרון ברביקן, פסטיבל של סרטים פלשתיניים ובראשם הסרט האנטי-ישראלי, "כביש ,"181 של אנשי השמאל הישראליים אייל סיוון ומישל חלייפי - סרט המשווה בין ישראל לבין גרמניה הנאצית. בתיאטרון רויאל קורט מוצג המחזה "שמי רייצ'ל קורי" על חייה של צעירה אמריקנית פרו-פלשתינית שנהרגה בהתנגשות עם כוחות צה"ל. עיתון ה"טיים אאוט" המקומי כותב שהמחזה מסמר שיער בשל הזוועות נגד הפלשתינים - ואין כמובן זכר לזוועות נגד הישראלים.
לא מזמן הועלה ב"נשיונל תיאטר," מחזה של דיוויד הייר שבו הובא ביאליק כאומר, ש"בלי רצח לא תהיה ישראל נורמלית". לוסיאנה ברגר, פעילה יהודייה בהתאחדות הסטודנטים, התפטרה מתפקידה כמתאמת הפעולה נגד גזענות בשל התעלמותה של ההתאחדות מתופעות אנטישמיות. בחנויות הספרים קשה למצוא ספר אחד - מלבד ספרו של אלן דרשוביץ - התומך בישראל, ורוב הספרים שנכתבים על ידי אקדמאים ישראלים, תוקפים את המדינה היהודית.
לטענת רובינשטיין, לונדון אינה אנטישמית ואפילו לא אנטי-ישראלית, יהודים נמצאים בצמרת החברה הלונדונית ויש גם תמיכה רבה בישראל בחלק מהתקשורת. אך "בזירה התרבותית-אמנותית, בקרב השמאל האופנתי, ישראל שנואה ומותקפת בהיסטריה, והכרזת החרם נגד האוניברסיטאות היא חלק מכך".
לדברי רובינשטיין, בדיון שיזם העיתון הלונדוני "איבנינג סטנדרד" לפני חודשיים, הצביעה אסיפה של אנשים מכובדים ש"הציונות היא האויבת הגדולה ביותר של העם היהודי." הוויכוח שארגן ה"איבנינג סטנדרד" נסב על הציונות כאויבת היהודים. עיתונאית ישראלית, עמירה הס סופרת "הארץ," באה במיוחד כדי לשכנע את הציבור בנכונות התזה הזו. נגדה התייצב שלמה בן-עמי, אך העיתונאית ניצחה והרוב הכריע: הציונות היא האויב.
רובינשטיין מספר על ספר חדש בשם "שאלת ציון" מאת אקדמאית יהודייה-אנגלייה בשם ז'קלין רוז, אשר טוען כי עצם קיומה של תנועה לאומית יהודית היא אלימות ו"שיגעון קולקטיבי" וכי הקמתה של ישראל ב'48- היתה מעשה פוגע ומסוכן. הספר מתווכח לא עם גוש אמונים אלא עם הרצל - אותו משווה הסופרת לשבתאי צבי - עם חיים ויצמן, יעקוב טלמון, א.ד. גורדון ומשה הס. לדברי אמנון רובינשטיין, הספר שזור בורות ושנאה במידה שווה, מוקדש לאדוארד סעיד, זה שזרק אבנים לעבר ישראל לאחר הנסיגה המלאה מדרום לבנון ואין בו מילה טובה על ישראל: אפילו "הפרחת השממה" היא לדעתה ביטוי לתוקפנות. הספר הוצא לאור על ידי אוניברסיטאות פרינסטון ואוקספורד ומודפסת עליו המלצתם של אילן פפה ועמוס אילון.
רובינשטיין מסכם כי "אכן, בלי סיוע של ישראלים, ההיסטריה הזו לא היתה צוברת תאוצה. סיוע זה וחולשת הקהילה היהודית באנגליה מסבירים את העובדה שמבחינת היחס לישראל, לונדון גרועה מפריז. עובדה היא שבצרפת לא הוכרז חרם אוניברסיטאי ושהסרט האנטי-ישראלי של אייל סיוון נאסר להצגה במרכז פומפידו, עקב פעילות ארגונים יהודיים, אך בית הספר בצלאל, שליד האוניברסיטה העברית, הציג את הסרט והביא את יוצרו ארצה, כחלק מחגיגותיו, ובדרך זו פגע במאבקה של הקהילה היהודית בצרפת נגד האנטישמיות".
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
|
|