בדבר אחד לא הייתי בטוחה יותר בכל ימי חיי
האתר הזה, ביחד עם כל מה שכתבתי בו בעוונותיי במשך השנים, הוא אחת הטעויות הגדולות ביותר שעשיתי בחיי. אין יום אחד בחיי שאני לא מתחרטת, אוכלת את הלב ומוטרדת עד עמקי נשמתי. מתכוונת לכל מילה.
אני כל כך לא שלמה עם כל המידע האישי מדי שפרסמתי כאן על עצמי במשך השנים, כל כך אוכלת את עצמי וזה כל כך מציק לי.
שום דבר טוב לא יצא לי מהאתר הזה ומהכתיבה בו. שום דבר. אני באמת לא חושבת שיש כאן עוד גולש/ת שזכה לכל כך הרבה חוסר כבוד, שנאה, לעג, רוע, זלזול, ובקיצור: יחס רע. רע מאוד. עד עצם היום זה אוכל אותי מבפנים.
אילו רק יכולתי להחזיר את הזמן ל-2010, לא הייתי כותבת כאן בכלל. בטח ובטח שלא הייתי מפרסמת כאן תמונות שלי, דבר שביחד עם הדברים ששיתפתי, בכמות, בצורה ובנוסח בהן שיתפתי, "הצמיח" לי לא אחד, לא שניים כי אם שלושה סטוקרים אובססיביים מטורפים.
על שלושה סטוקרים דיברה התורה:
הראשון - המטרידן הסופר-נואש שלא הפסיק לכרכר סביבי באתר, למרות שאמרתי לו במפורש שאינני מעוניינת בו. הוא אשכרה חי באשליות שנחישות, התמדה ועקשנות ישתלמו לו בסוף. זה ממש לא אחד המקרים האלה. מעניין כמה בחורות נוספות הוטרדו על ידו כך. יש לי גם חשדות מסוימים כלפיו, שנוגעים לחיים שמחוץ לאינטרנט, אבל מכיוון שאין לי הוכחה מוצקת, זה עדיין בגדר ספקולציה אז אני נמנעת מלכתוב זאת פה.
מה שגם שייתכן שעצם זה שאני כותבת את הדברים הללו זה סוג של לתת לו תשומת לב וזה עלול "להעיר מתים מרבצם", אבל הייתי חייבת להוציא את זה, מה לעשות? אחד הדברים הנוספים שממש עיצבנו אותי הוא שגולשים אחרים כאן אשכרה ניסו לעודד אותו, סוג של "Wingmen", כאילו נקודת המוצא שלהם הייתה שאני עד כדי סתומה,תמימה וטיפשה, שאפשר לעשות עלי מניפולציות בקלות יתרה. כאילו אני פלסטלינה. טוב, בסדר. אם כבר, הם הטיפשים.
השני - טרול פאר אקסלנס, שגילו אולי 30 פלוס, אבל גילו המנטאלי-שכלי הוא אולי 9. לא יותר. את כל התסכולים, הכאב והמרירות מחייו האישיים (בעיקר דחיות מבחורות) הוא בחר להוציא עלי. למה דווקא עלי? - שוב, כי לצערי התבלטתי כאן יותר מדי וחשפתי פה הרבה יותר מדי. ואולי גם שעמום היה אחד המניעים האפלים שלו. זה מעיד בראש והראשונה על היותו של הטרול ההוא אדם חלש, חלש מאוד. באינטרנט אנשים מתגלים במלוא עליבותם. לצערי היו עוד שניים כמוהו כאן בעבר. מה שמעצבן הוא שזה היה מזמן והם אפילו כבר לא כותבים כאן יותר, אבל אני עדיין אוכלת את הלב.
השלישי - אדם בלתי נסבל באופן כללי, שיחסית לאדם שטוען שהוא עובד הרבה שעות ושלפי הערכה שלי יש לו כבר 6-7 ילדים, יש לו קצת יותר מדי זמן פנוי בידיו, וגם הוא פיתח סוג של אובססיה כלפיי, אובססיה של חטטנות ישראלית, שהיא תוצאה ישירה של כל המידע היותר מדי אישי שחשפתי כאן על עצמי, בעוונותיי. הוא פשוט פנאט אובססיבי שחי בסרט שכל מי שאינו שותף להשקפת העולם שלו ולאורחות חייו, הוא מסכן. סבבה, לבריאות שיהיה לו. שונאת שמרחמים עלי, באמת עדיף שאנשים יתעסקו בשלהם.
על שלושת הנ"ל, ועל אחרים ואחרות נוספים שניצלו את האנונימיות הוירטואלית (שנתנה להם תחושת כוח) כדי להיות סופר-מגעילים אלי, אני מרחמת, משלושתם אני סולדת ולשלושתם אני בזה עד מאוד. זה אוכל אותי שנתתי לכם יותר מדי כוח, שאין לכם באמת. No more.
הייתי פשוט חייבת לפרוק ולהוציא את זה אחת ולתמיד מהמערכת שלי, כי זה אוכל אותי מבפנים כבר המון זמן, ממש. לא טוב לי. האתר הזה עשה לי ממש רע. וחבל שבכלל הכרתי אותו. טעות, טועים, טעינו. לפחות הפקתי לקחים ואני כבר בקושי כותבת כאן ובטח שכבר לא משתפת מידע אישי מדי אודות עצמי. עדיף מאוחר מדי מאשר לעולם לא.
|