13-07-2021, 13:37
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.10.05
הודעות: 1,508
|
|
1) אתה צודק לגבי הדיעבד, אבל בכל אופן בגלל שגם ככה הטיעון של בולע טעם הוא חלש כמו שציינת וגם ככה יש מחלוקת בכלל אם זה נחשב בולע טעם (כבוש) מה שמצד ההיגיון הבריא נכון לטעון שזה לא בולע טעם אני משער שמה שמצויין בפסק הלכה שהבאת זו חומרה מטומטמת.
אם ניקח את לשון השו"ע:
ציטוט:
איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן - מקרי כבוש, והרי הוא כמבושל ונאסר כולו. אבל פחות מכאן - בהדחה סגי
|
די מדוקדק להגיד שדווקא השרייה היא זו שנחשבת כמבושל ולא אחסון, שיש לך בקבוק שמכיל חלב זה לא נחשב שהבקבוק מושרה, ובאופן כללי אין שום היגיון לטעון שהכלי מכיל בתוכו חלק ממה שאוחסן בתוכו כל עוד זה לא חומם.
ציטוט:
הלכה למעשה, בספר "בדי השולחן" מובא שניתן להקל ולסמוך על האחרונים הסבורים שאין כבישה בכלים, והטעם שבכלי נפגם לאחר 24 שעות. מכל מקום, גם אם נחמיר בשאלת הכבישה בכלים, ודאי שאשתו של אביעד רשאית לאכול את הלפתן עם עוגת גבינה: גם אם הלפתן קיבל טעם בשרי, הרי הוא רק נ"ט בר נ"ט (כאילו בושל בכלי בשרי). מעתה, אפילו הנוהגים כרמ"א, האוסרים לכתחילה אכילת נ"ט בר נ"ט בשרי עם חלב, יקלו במקרה זה, כאשר מעורבת גם המחלוקת בדין כבישה בכלים.
|
https://www.etzion.org.il/he/halakh...%A9%D7%A8%D7%99
2) דיברתי באופן כללי על דין של נותן טעם ולא במקרה שלנו שהחלב כן נותן טעם, באופן כללי בכלי שבושל בו מאכל בשרי ולאחר מכן מאכל אחר אין היגיון להחמיר בנותן טעם כיוון שאתה לא מרגיש שום טעם (שוב, בלי שום קשר למקרה שלנו)
3) אתה טועה, ראשית לא התכוונתי לי ספציפית אלא ללכת על פי רוב
ב. הנה הגדרה מויקיפדיה:
ציטוט:
אף אם האיסור אכן נתן טעם בהיתר על פי הכללים שנתבארו למעלה, התערובת אסורה רק אם נתינת הטעם היא משביחה את טעם התערובת (נותן טעם לשבח - נטל"ש). ואילו במקרה שהיא פוגמתו (נותן טעם לפגם - נטל"פ), כלומר הטעם שהתווסף לא שיפר את טעמה של התערובת, התערובת מותרת באכילה.
|
_____________________________________
חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.
ד אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה. ה עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו
|