לצפייה בציוץ המקורי באתר Twitter, .

החמאס באופן כללי ספג מכות משמעותיות.

א. מספר בלתי ידוע של הרוגים - ברור שהפירסומים שלהם לא מתקרבים למציאות ולו בגלל שלא ידוע להם כמה באמת קבורים במנהרות.

ב. הפגיעות במנהרות משמעותיות עצם היכולת לפגוע בו באופן זה הפך את המערך לבלתי שימוש וכמעט חסר ערך. יוזכר בהקשר זה ניטרול הקשר לשיפא - אתמול בלילה כבר נצפה אמבולנס מגיע עם אבטחה ופינוי כל הצופים טרם פריקתו.

ג. נראה שיכולת הירי שלהם נפגעה משמעותית. הם ודאי תכננו הרבה יותר מאשר מטח של פעם ב-24-36 שעות על גוש דן.

ד. הירי שלהם בגדול בלתי אפקטיבי. הנזקים מוגבלים למדי (על אף שאני לא מזלזל בהם), ואין להם משמעות אסטרטגית. (יכולת להוריד מגדל מגורים או פגיעה מדויקת במתקנים אסטרטגיים - הייתה שונה בהקשר זה).

ה. מערך הנ.ט שלהם נוטרל - כנראה טכנולוגית.

ו. מערך הרחפנים / מזל"טים שלהם בלתי יעיל - בשל ייתרון טכנולוגי ישראלי מובהק.

ז. ברור שמערך השיגורים שלהם צובר שחיקה משמעותית. גילוי עוד משגרים מקומות מיסתור וכו'. ככל שעובר הזמן הם נאלצים לחשוף יותר ויותר. הזמן בהקשר זה פועל לטובתנו.


דוקא כאשר נוצרת המאסה הקריטית שבה הם עומדים לקרוס (הומניטרית פיקודית תקשורתית הגורמים בשטח - כולם יחד), אנו נסוגים. דיון על הפסקת אש בתנאים הללו, פירושו דיון על הזכויות שלנו בירושלים + אופן האכיפה בשטחים. עצם הדיון בנושאים אלו מזמין את עלייתו של החמאס בשטחים והקפתנו בשלש כיווני טילים בתוך עשור.

הטיעונים ההומניטריים הללו נמאסו. איזו הומניטריות מחייבת אותנו אל מול אויב אכזר שיורה ללא אבחנה למרכזי אוכלוסייה ועושה ככל יכולתי לשתק את המדינה. יש לנו את כל הלגיטימציה להמשיך ולתקוף ללא הרף וללא מעצורים.

החוק הבינלאומי בקשר זה - הוא המצאה. איזה חוק נהג בדרזדן (הדוגמה האחרונה של הפצצת מרכזי אוכלוסייה ללא אבחנה בטילים), איזה חוק נהג כאשר האזרים רצחו או הניסו את האוכלוסייה הארמנית באיזורים שכבשו. "החוק הבינלאומי" הוא פיקצייה של גורמי שמאל מקומיים ועולמיים.


לסיכום הסכמה להפסקת אש בתנאים אלו מחוסרת הגיון צבאי, אסטרטגי ומדיני. ומשמעותה הידרדרות מיידית במעמדה של ישראל, עלייתו של חמאס בגדרה ובסופו של יום אסון מדיני ואסטרטגי.

נראה כאילו גורם חוץ כל שהוא לחץ על הכפתור וכל העיתונאים מטעם והלשעברים הממונים מתחילים להפריח סיסמאות לטובת הפסקת האש.

ברור שצריך לפעול מתוך הגיון צבאי מדיני ותודעתי, אך השאלה אם אכן הגיע הזמן. ולדעתי התשובה היא לא - בשום אופן לא!
לא צריך שפנים (כמו שמחפש איילנד בהתבטאות הבוקר), אלא רק המשך הלחץ מיטוט המערכים פגיעה נוספת בנכסים תעמולתיים ואטסרטגיים.

והכי חשוב אולי ההבנה שהגבולות הדימיוניים שנבנו - קריסה של המערכים האוכלוסייה ו"המצב ההומניטרי" לא יעצרו אותנו, כי רק זה יגרום לחשוב פעמיים בטרם יפתחו בסיבוב נוסף.

בלבנון -2006 עם כל הביקורת על התיפקוד של צה"ל והדרג המדיני, עצרנו רק אחרי שמערכים אלו התמוטטו. כששרידי החיזבאללה ברחו לצור. צה"ל שהה עוד כשבועיים על אדמת לבנון ויישר שמורות טבע.
זה נגמר בתמונת ניצחון והשפלה מבחינתם (צה"ל בשטח לבנון והם נאלצו להפסיק את האש - הם כשלו!) את זה ורק את זה אם לא שוכחים!

אילולי ליבני (1701) אולי היה נשאר משהו מההשג הזה.

ישראל תמצה את בנק המטרות (אם לא מיצתה אותו כבר), והתועלת המוגבלת שהיתה בתקיפות אוויריות וארטילריות תצטמצם עוד יותר. בהעדר רצון להכנס קרקעית, מוטב לדון על הפסקת אש כששני הצדדים חוזרים למעשה לנקודת ההתחלה.

אותה אחת שאמרה בשבוע שעבר שהמתוגררים בערים המעורבות מתנחלים.

החיים על פי זנדברג: תל אביב מעורבת עם יפו. אונ' תל אביב יושבת על כפר ערבי נטוש. חיפה וירושלים מעורבות. פתח תקווה על כ. ערבי נטוש, ראש העין בכלל שיירת לכפר קאסם. נישאר עם מצביעי מרצ מהרצליה וארסוף.
אינני מבין כיצד אפשר לקבל את היודנריין המוסלמי הזה בשוויון נפש. הפרעות הללו לא מתרחשים בבלגיה האנטישמית אלא במרכזה של מדינת ישראל. אנו שוברים שיא ביחס להתקפות אנטישמיות שלא נראה כמותו מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת בגרמניה.

הניצחון החד משמעי חיוני מהבחינה הקיומית. החמאס חייב לצאת מושפל עם הפסקת אש ללא תנאים לאחר שאיבד 90% מיכולת הירי - זה כבר קורה (אין כמעט ירי למרכז והירי לעוטף אף הוא יורד מהותית). לאחר מכן המו"מ יהיה על תנאי השיקום מול עזה שיכללו הסדרה של ענין השבויים בתמורה מינימאלית. הנ"ל אינו מופרך אם מנהיגנו יעמדו על שלהם כראוי. [זאת לעומת עמדת פתיחה רברבנית שהתיימרה לקבוע מה ישראל תעשה בירושלים ובגדה].

גם מצפון צופים היטב בנעשה. התוצאה תקבע את מערכת היחסים עם לבנון (בדגש על גבולות - הם תמיד יכולים להמציא דרישות חדשות, ומשאבי הים). הם בינתיים זהירים מאוד (כבר גיששו) אך אם החמאס ייצא עם הישג מדיני ולו הקלוש ביותר, זה ייחשב כניצחון מבחינתו ויעורר את התיאבון בגבול הצפוני.

בכל הנוגע לשיקום, לא מופרך לדעתי לדרוש השקעה ושיקום מקבילים בישראל מכל גורם אירופאי שירצה לשקם את עזה. מדוע שלא ישקיעו במבני ציבור בעוטף?! למה רק בעזה?


גם במאה ה-21 מותר לנצח. האזרים הראו איך עושים זאת ללא רחמים ולמרות הזעקות והפוזות של איראן (שהרבה יותר קרובה ורלוונטית שם). אותו חוק בינלאומי שנהג בארמניה ונוגרנו קראבך אמור לנהוג גם כאן. איש לא יילחם עבור הפלסטינאים - נוהגים בהם בשיטת השתמש וזרוק - מוצר מתכלה הזבל של המזה"ת.