03-05-2018, 09:26
|
|
|
חבר מתאריך: 18.05.07
הודעות: 1,200
|
|
נו אז ?
ישראל גם יכולה להגיע עם אדם אל הירח, בהנתן לה התקציבים לכך, שהם ענקיים על הכלכלה
הישראלית בסדר גודל - ולכן בלתי מעשיים.
קרי שזו לא שאלה של "יכולת מדעית או טכנית", זו שאלה של יכולת תשתית תעשייתית-כלכלית
הנחוצה על מנת להגיע לשם.
ובשביל לייצר 3-4 ספינת קרב גדולות (יחסית), רק פעם ב- 25 שנה (בערך), לא מקימים תשתית
ומפתחים עבורה את כל הידע והנסיון הנחוצים (שדורשים ממילא עשרות שנים של עשייה רציפה),
ואשר יעלו עשרות מונים אילו קונים אותה מהמדף ומיצרן כזה, העושה כמותה סביב השנה עבור
עשרות לקוחות, ויש לו כבר 100 שנות נסיון נצבר.
לו היו מפתחים בארץ את היכולת לייצר כאמור (גם) את גוף הספינות מאשר לקנותן מגרמניה,
הרי שמחירן היה מאמיר לפי 10 (לפחות) ממה שהיא עולה באמצעות קנייתה מפס יצור סדרתי מוכן.
יסודות בתעשיה:
יש צורך להצדיק הקמת ידע ותשתית. ההצדקה נעשית באמצעות ייצור בהיקפים גדולים שמצדיקים
זאת.
דוגמה מענף הרכב:
בכדי לפתח ולהקים את התשתית הנחוצה עבור יצור דגם אחד של מכונית, נחוצים תחילה 1-2 מיליארד
דולר (סדר גודל גס). כך שאם מייצרים 100 אלף עותקים ממנה (פר שנה), ההשקעה הראשונה
(בתשתית ובפיתוח) מתחלקים על פני כל אותן 100 אלף מכוניות שמיוצרות בשנה (או כחצי מיליון
במהלך שנות יצור הדגם). ואז התקורה פר יחידה היא סבירה ותחרותית אל מול מכוניות אחרות
שמתחרות בה על כיסו של הצרכן.
מנגד אילו ייצרו רק מכונית אחת בלבד, הרי שמחירה של האחת הזו לבדה היה עולה את כל אותו
סכום אסטרונומי (1-2 מיליארד דולר), שכן לא היה ניתן לחלקו על עותקים רבים.
ובחזרה לספור שלנו, 4 ספינות היא אינה כמות שמצדיקה את הרמת התשתית והפיתוח עבורן,
שהרי הכמות קטנה מדי והמחיר פר יחידה נוסק מעלה.
לכשישראל תעשה ביום מן הימים למעצמה ימית ותעמיד חיל ים ענקי (דבר שאינו סביר שיקרה),
נדבר שוב האם ישנה הצדקה לייצר ולפתח בארץ כלים צבאיים ימיים "גדולים".
כמויות לתפיסת הסוגיה:
המספנה בגרמניה שמייצרת לנו את הספינות, מחזיקה כ- 4 מבדוקים/האנגרים יעודיים המייצרים
במקביל 4 כלים ימיים (ספינות/צוללות). ההספק השנתי שלהם הוא בין 2-4 כלים.
משמע שב- 25 שנה הם מורידים סביבות 50-100 כלים לים.
זו כמות המינימום שנדרשת (פחות או יותר) בכדי להצדיק מספנה של כאלו כלים גדולים.
וגם זה בקושי רב, שכן המספנה הגרמנית המדוברת נמצאת בקשיים כספיים משך שנים רבות
ובקושי מצליחה להחזיק את הכדאיות להפעלתה - גם בהיקפי יצור שכאלו.
לכן הם עושים מאמצים גדולים במיוחד, על מנת לזכות בכמה שיותר חוזים שרק ניתן.
לשם כך מתחרים חזק על המחיר, דבר המותיר להם בסוף רווח מאד קטן - זהו תחום קשה ותחרותי.
בפרומו של אותה מספנה אגב מי שצפה, הם מראים יפה מאד הרבה דברים ומציגים מבחינת PR,
שהם יצרן של לקוח עולמי אחד מאד נחשב, ומתגאים בכך, משום שבכך הם מראים שזה הלקוח שלהם
ולא של המתחרים האחרים. הם מרמזים - "בנו בוחרים הלקוחות הכי נחשבים, אז כנראה שיש
לנו את זה".
ומי הוא הלקוח הזה בהם הם מתפארים ומתגאים ?
חיל הים הישראלי.
הם הורידו לים עבורו ב- 25 השנים האחרונות, 6 צוללות דולפין ועוד 4 ספינות סער 6.
סה"כ 10 כלים. זה המון בשבילם.
חיל הים הישראלי איפה הוא אחד הלקוחות הכי גדולים (וחשובים) של אותה מספנה.
תעודת כבוד מבחינתם (ועבורם). וכשנוצרים כאלו קשרי עבודה, אמון, ויחסים הדדיים, צריכה להיות
סיבה מאד חזקה בכדי שחיל הים הישראלי ינטוש אותם ויחפש ספק חדש, מולו שוב יידרשו
שנים רבות בכדי להגיע לאותה רמה של אינטימיות, מקצועית, סודות בתחום, וסמביוזה מקצועית.
משמע שכרגע להעביר את המכרז ליצרן אחר, לא יספיק שתהיה הנחה זניחה וזוטרה כמו 5%.
המחיר ממתחרה חדש צריך להיות כל כך הרבה יותר זול, בכדי שחיל הים יהיה מוכן להפסיד את כל
היחסים ומה שמסביב, אלו אשר נבנו משך השנים הרבות מול המספנה הזו.
בשעה שממילא המספנה הגרמנית חותכת את המחיר לרצפה, הרי שלמתחרים בינלאומיים אחרים
לא נותרה יכולת של ממש לקחת את המכרז ממנה. וכשנוסף על זאת הממשלה הגרמנית מסבסדת
משך כל השנים כ- שליש מהיקפי ההזמנה, זהו אלמנט דרמטי המייצר פער תחרותי בלתי ניתן
למחיקה לטובת המספנה הגרמנית, עד שאינו מותיר שום צ'אנס בידי מספנה אחרת (נגיד דרום קוראנית)
להתחרות בגזרת המחיר. שהרי אין אפשרות להוריד 33% ולישר קו בכזו קלות.
ודרום קוריאה אינה סבסדית בטחונית של ישראל. רק ארה"ב וגרמניה הן כאלו.
לכן ככל שכותב שורות אלו רואה ומבין את התמונה, מכל הטעמים שהוסברו לעיל,
זו המספנה שתמשיך לשרת את ישראל בעתיד וכל עוד היא קיימת ומתפקדת,
וכל עוד הממשל הגרמני ימשיך לסבסד 33% מכל עסקה.
את הסבסוד הממשל הגרמני עושה רק עבור ישראל.
נערך לאחרונה ע"י nec_000 בתאריך 03-05-2018 בשעה 09:29.
|