14-03-2018, 20:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 12,948
|
|
ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה ב
"אליהו זכרונו לברכה שאל לרבי נהוריא מפני מה באים זועות [רעידות אדמה] לעולם, אמר ליה בעוון תרומה ומעשרות!. כתוב אחד אומר תמיד עיני ה` אלהיך בה, וכתוב אחר המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהם כתיקונם תמיד עיני ה` אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ואינה ניזוקת כלום, בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרותיהם כתיקונם המביט לארץ ותרעד. אמר ליה, בני, חייך כך היא סברא דמילתא, אבל כך עיקרו של דבר אלא בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיאטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו, הדה הוא דכתיב שאוג ישאג על נוהו - בשביל נוהו. אמר רבי אחא, בעון משכב זכור, אמר הקב"ה `אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש`.
ורבנן אמרי, מפני המחלוקת !!!.
תלמוד הבבלי (ברכות נט עמוד א):
"האי גוהא [רעידת אדמה] מהו, בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו והיינו גוהא".
"ורב קטינא אמר, סופק כפיו שנאמר (יחזקאל כ"א) וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי, ..ורבנן אמרי בועט ברקיע שנאמר (ירמיהו כ") הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ, רב אחא בר יעקב אמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד שנאמר (ישעיהו ס"ו) כה אמר ה` השמים כסאי והארץ הדם רגלי".
|