11-03-2018, 10:44
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 12,948
|
|
קצת קונטקסט היסטורי
עד למלחמות העולם, הפמיניזם היה בעיקר מאבק נגד שלילת זכויות:
זכות לחינוך, זכות לעבוד, זכות הירושה, הזכות לבעלות על רכוש, זכות ההצבעה, והשפעה חברתית ופוליטית.
פמיניזם זה נקרא "הגל הראשון", וזכה להצלחה מסחרר: נדיר שתמצא מישהו שיערער עליו. אולי רק בערב הסעודית.
בשנות ה60, התחיל גל חדש של פמיניזם: פמיניזם ליברלי, השואף לשוויון זכויות על בסיס מיקסום זכויות אדם: שוויון זכויות, שוויון הזדמנויות, שכר שווה וכו'.
לא כמלחמת-מינים, אלא כדי להפוך את החברה לטובה וצודקת יותר.
גם הסוג הזה של פמיניזם - הפך לסוג של קונצנזוס: כל מי שמקבל את הליברליזם כבסיס לחברה טובה מסוגל לערער רק על עניינים שוליים יחסית: סיבות להעדר שוויון מוחלט בשכר, סיבות להעדרן של נשים ממקצועות מסויימים,
והדיון הנובע מכך הוא טכני: האם למשל עדיף לאפשר חופשת לידה ארוכה, או עדיף סבסוד מעונות וחזרה מהירה לעבודה?
האם עדיף שנשים לא יעבדו במקצועות הדורשים מאמץ, או שעדיף לבצע מיכון?
האם עדיף להשוות את אורך שעות העבודה? להאריך משרות נשים?
לקצר משרת גברים? איך להתייחס לעבודה מהבית?
איך להתייחס לזכות הנשים על גופן? האם לעודד הפלות? לעודד הימנעות מהן? לעודד אימוץ כחלופה? להשקיע בחינוך?
האם עדיף שנשים יאמצו נורמות עבודה "גבריות", או להפך: להגביר את "הנשיות" של מקומות העבודה?
ומהי בעצם אותה "נשיות"?
הדיון הזה (שהצורך בו הוא כאמור - קונצנזוס) - הוא דיון מתמשך, שכל הזמן מתעדכן, ולכן נדרש יום האישה: כדי להציף בעיות אלו ולמקדן.
הרי הנשים הן האימהות, בנות הזוג, והבנות של כולנו - וכולנו רוצים שיהיה להן טוב!
אז איפה הבעיה?
החל מאמצע שנות ה60, במקביל לגל השני, ובעיקר החל משנות ה90, צמח הגל השלישי של הפמיניזים,
גל שעירער על הטענה שמדובר בשיח זכויות ליברלי על זכויות נשים,
טען שמדובר בקיפוח מגדרי: בדיוק כמו קיפוח קולוניאליסטי, קיפוח מעמדי, וקיפוח גזעני,
ושאב את עולם המושגים שלו מהשיח המרקסיסטי.
הגל השלישי מרחיב את הגדרתו מהתמקדות בנשים ושיפור מצבן, ומרחיב את ההגדרה לקוויריות ומגדר,
משקיע מאמץ בהגברת מודעות של נשים שחורות ומשאר מיעוטים לקיפוחן הכפול,
משלב תאוריות פוסט קולוניאליות על קיפוח והנצחתו, וכו'.
נקודת המוצא שלו אינו "העצמת האישה כשותפה מלאה וזכויותיה",
אלא "העצמת קורבנות הגבר הלבן עד להפיכה מגדרית".
ומתבטא למשל במניפסט החלאה כשאיפה לסירוס החברה הגברית תוך שלילתה באופן מוחלט.
מצד אחד - הגל השלישי יוצא מנקודת מוצא רדיקלית, ולכן גם ההנחות שלו, גם תהליכי החשיבה, וגם המסקנות - זוכות לביקורת רבה,
אבל מצד שני - הגל השלישי מנכס לעצמו את הפמיניזם והשגיו,
ולכן גורם להתנגדות רבה, גם לפמיניזם הליברלי, שהביא בפועל להישגים והשיח עליו הוא בקונצנזוס.
נערך לאחרונה ע"י ai22 בתאריך 11-03-2018 בשעה 10:55.
|