16-05-2017, 03:40
|
|
|
|
חבר מתאריך: 31.07.05
הודעות: 3,531
|
|
היום בבוקר (15/05) יצא לי לקום קצת מוקדם מהרגיל
איך שאני מדליק את הטלוויזיה אני רואה את כותרות הפתיחה של כוכב הקופים המקורי. 1968. נהניתי מאוד, למרות כמה חורים ברורים בתסריט - למה הוא כל פעם מתנפל על ד"ר זירה שתתן לו את הפנקס והעט? הוא יכול לראות ולשמוע כי היא בעדו ופתוחה לרעיונות חדשים. סרט חשוב בעל כמה התראות, כגון קיבעון מחשבתי וממסד דתי ששולט באקדמיה, כמו הנצרות בימי הביניים או ה PC בימינו. הסרט גם מזהיר כי אנו הולכים לקראת אסוננו בעיניים פקוחות, אולם עיוורים מבחירה ולא אפרש יותר מחשש לספוילרים לסצינת הסיום הקלאסית. אפילו מל ברוקס עושה לה כבוד ב"שיגעון בחלל" שלו. בכל מקרה, אחלה סרט.
לאחרונה גם יצא לי לראות את "בליידראנר" בשנית. בפעם הראשונה שראיתי אותו הייתי ממש ילד. בקלות לפני יותר מ 25 שנים. סרט מאוד פילוסופי. אפילו שמו של הספר עליו הוא מבוסס נקרא "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?". כנראה שעליו מבוסס גם "הרוח במעטפת" על כל גלגוליו. במרכז הסרט רפליקנטים - דמויי אדם, חזקים ומהירים יותר, עבדים עם אורך חיים של כ 6 שנים. הם מכונות כמעט זהות לבני אדם. כולל מבחינה רגשית. לאחר איזה מקרה זוועתי כלשהו עם הרוגים רבים - נוכחותם אסורה בכדוה"א ומוקמת יחידה משטרתית, שאנשיה מכונים "בליידראנרים", שתפקידם "להוציא לגמלאות" כל רפליקנט שהם תופסים. הם אפילו לא קוראים לזה "להוציא להורג" או "לרצוח". הסיפור מתחיל לאחר שגיבורנו, בליידראנר בגמלאות, נקרא מחדש לשרות שכן ישנם 4 רפליקנטים שחטפו ספינה, הרגו את כל נוסעיה והגיעו אל כדוה"א. מוטל עליו למוצאם ו"להוציאם לגמלאות". במהלך החקירה הוא מגיע אל ראש התאגיד שמייצר אותם ומגלה רפליקנטית מסוג חדש. ייתכן וללא מגבלת אורך חיים ובנוסף יש לה אפילו זכרונות אמיתיים מילדותה. מישהי שכלל לא מודעת לעובדה שהיא רפליקנטית, עד שהדמות הראשית מעמתת אותה עם זכרונות הילדות הללו ושואל אותה "כיצד זה שאני יודע אותם? זה בגלל שהם שייכים לאחייניתו של נשיא החברה!". בהמשך העלילה מתברר כי הרפליקנטים הגיעו אל כדוה"א בתקווה למצוא מרפא למגבלת 6 השנים של חייהם. הם החלו לפחד מהמוות וכנראה גדלו מעבר לתכנות המקורי שלהם. במקרים כאלו אני תמיד נזכר במונולוג המצויין של ג'יימס קרומוול, בתפקיד ד"ר אלפרד לאנינג, בסרט "אני, רובוט" (פריט שלישי ברשימה הזו): "...מתי סימולציית אישיות הופכת לרסיס מריר... של נשמה?". כמו היקום של "הרוח במעטפת", שכנראה התבסס על סרט זה - כך גם "בליידראנר", האב הרוחני, מנסה לענות על השאלות הללו. מה הופך אדם לאדם? הרי אפשר לשכפל את הגוף וכעת - גם את הנפש אפילו זכרונות ילדות. ואולי בעצם אין הבדל? אולי בני אדם הם גם מכונות או שהרפליקנטים הם בני אדם, פשוט עם הזדקנות מואצת? האם זה בסדר להפוך אותם לעבדים?
יש גם הרבה קווי דמיון בין לוס אנג'לס של 2019 לבין טוקיו של "הרוח במעטפת". מי שיראה את שניהם יזהה מיד את הבניינים הענקיים עם הפרסומות האינסופיות המוקרנות עליהם.
נ.ב: השנה אמור לצאת "בליידראנר 2049", שמציע כי חלפו 30 שנה ביקום של הסרט, בעוד שבמציאות חלפו כבר 35. לרוב זה הפוך. מעניין מי מהסרט המקורי, פרט להאריסון פורד, יחזור לסרט זה. פרט לשחקן שגילם את קואלסקי, בראיון ג'יימס המנוח, הם כנראה כולם בחיים כולל מפקד היחידה שכבר אז היה מבוגר.
_____________________________________
|