בס"ד
כ'א באלול תשע''ו
מאת אברהם הללי עו"ד
מביא: יעקב רוח

לִהְיוֹת צַדִּיק נוֹשֵׂא לִתְהִלָּה
כְּעַם עֲשִׂיָּה וְיוֹצֵר נוֹרָא עֲלִילָה
וּלְהִתְרָחֵק מֵהַגּוֹרֵם לִקְלָלָה
הַמְקַיֵּם חֹק וּמִשְׁפָּט כְּעַם

שבת שלום קהל קדוש

אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי
הָאֲרַמִּי לוֹבֵשׁ צוּרָה וְלוֹבֵשׁ צוֹרָה
עִקַּר דַאֲגָתוֹ לְהָמִיט עֲלֵינוּ צָרָה
רֵאשִׁיתוֹ הֵרֵעַ לָאֲבוֹת וְכַיּוֹם כָּאן
הוּא כְּלָבָן מַגִּיחַ וּמַכִּיׁש מְעִדָּן לְעִדָּן

כְּנָחָשׁ צֶפַע הוּא לָבָן שׁוֹלֵחַ אַרְסוֹ
אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי שַׂם אַרְצֶנוּ אַרְצוֹ
לְקַיֵּם אֶת הַפִּתְגָּם הַיָּדוּעַ הָעֲמָמִי
בָּא כֶּלֶב ְ חִיצוֹנִי לְגָרֵשׁ אֲרִי פְּנִיִמי* *(פתגם עממי אג' כלב בראני לגרש סבע ג'ואני)
עִקַר הַדָּבָור לֵאמוֹר בְּקוֹל רָם בָּרוּר
הֶאָרוּר נִמְצָא תָּדִיר וְהַמַּצָב חָמוּר
הָרוֹצֵחַ מְהַלֵּך חָפְשִׁי בְּאֵיןָ חָשָׁש
שַׂם הַחֹק לְאַל וְגָם שָׁבַת וְיִּנָפַשׁ

אַיֶּה נִמְצָא הָעָם אַיֶּה עַם סְגֻלָּה
וְהֲאִם עוֹד יִשַׁמְעוּ פַּּעֲמֵי הַגֶּאֻלָּה
וְיָשִׁיב יָמֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה
קורות ישראל אחרי יציאת מצרים
משה בדברו אל העם ערב פטירתו, חָזַר להזכיר לעם תהליך התהוותו מבני ישראל לעם ישראל, דוקא הודות ללכתו ארבעים שנה במדבר, עד הגיעו לירדן ירחו לגבול ארץ כנען. המלה הפותחת את הפרשה "והיה" נשמעת כהתניה כאילו נאמר: אם יבוא העם והרי אין ספק שיבוא לארץ לרשת אותה. האם קימת אפשרות שהעם לא ירצה להלחם על הארץ ולהכנס אליה? הרי צורת שאלה "אם" או "והיה" דומה למי שאומר לחברו היה ותבוא אל ביתי אכבד אותך, מכאן שאין ודאות שהחבר יבוא אל בית חברו. מדובר בעיתוי של טרם כניסה לארץ כנען, לכן משה מבהיר לעם שלא לצפות שמישהו אחר יעשה את מלאכת כיבוש הארץ בשבילו וכל היתר. על העם עצמו לעשות זאת בעצמו, בבואו לארץ כנען. כי כדי שיהיו לעם חיים טובים בארץ שהעם עומד לרשת אותה, עליהם להתישב בה ולא לתור אחרי ארצות אחרות , כי הירידה של יעקב למצריים הביאה לשעבוד העם שם. ומוסיף משה ואומר: לא רק לשבת בארץ אלא חובה על האדם בישראל לעבד את אדמתה להוציא לחם מן הארץ, לא רק לקיומו אלא גם להפרשת מעשרות לקיומם של משרתי העם הלויים והכהנים כי הם אינם מקבלים נחלה בארץ. כבר אז משה טורח ללמד את העם שלא יעשו שימוש במלים: "לא נתנו לנו" , כפי שהדבר מתרחש גם בְּחִדּוּשׁ קוממיות ישראל בימינו. משה אומר לעם כאן שלא יצפה שיעשו בשבילו עליו לעשות בשביל עצמו בכח אמונתו ובכוחו שנאמר: כי בזיעת אפיך תאכל לחם. לו ולזולתו ובראשם הלויים והכהנים שמשרתים בקודש . נשוב למשמעות המילולית של "והיה" לעומת "ויהי" מִלּוֹת פֹּעַל שמופיעות תדיר בתנ''ך. לפי חז''ל יש להן משמעות משמעות מיוחדת כגון : "ויהי"-רמז לעצבות או לצרה, שנאמר: ויהי בימי שֶׁפֹט הַשֹּׁפְטִים ויהי רעב בארץ.(רות א/א) ובמגלת אסתר "ויהי" בימי אחשורוש גזרת ההשמד. ואילו הפעם נאמר "והיה" יש לה משמעות של "שמחה" כי הרי כאן העם עומד לרשת ארץ ולהתישב בה לנצח נצחים. אלא שהוא יוכל מפריה בעבדו את אדמתה החקלאית ובכך יתן משמעות ממשית לתיאור שניתן לארץ בתורה : ארץ זבת חלב ודבש.(כו/טו) .


הברית בין ישראל לאלהיו
הברית שכרת הקב''ה עם ישראל קבלה ביטוי מיוחד במינו במלים אלה הֶאֱמַרְתָּ וְהֶאֱמִירְךָ . (כו/ יז/יח) מלים בעלות משמעות רבה שבאות אחרי שצוה אלהים את ישראל : לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך (כ//טז,יז) . וזה קורה מרגע שישראל אמר במעמד הר סיני: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות יט) ביטוי אשר חז"ל, ראו בו כנותן משמעות לאמונה השלמה באלהי ישראל ובקבלת התורה ללא תנאים. משה בדברו אל העם אמר בסוף דרכו : את ה' הֶאֱמַרְתָּ היום להיות לך לאלהים ....וה' הֶאֱמִירְָך היום להיות לו לעם סגלה .... ולתתך עליון על כל הנוים (כו/יז/יח), מִשְׁתַּמֵּעַ מדבריו דבר חשוב ועיקרי , צריך לזכור כי מדובר בברית דו צדדית , אם ישראל יפר את אשר קבל על עצמו "לעשות" כלומר לקיים מצוות התורה, לרבות הקשר לארץ ולישיבה בה לתמיד ויהא מעבד את האדמה, כי אז הוא מפיר את הברית, ושלא יצפה שהקב''ה יקיים את חלקו בברית. על כל אחד מאתנו לזכור כי קיומנו כעם עצמאי בקרב העמים, איננו יכול מתקים אם ישב עמנו בגולה ומשם יתן לנו היושבים בארץ עצות איך לנהל את המדינה. ראינו כי תנאי הישיבה והשיבה לארץ הוא תנאי בל יעבור לקיום עם ישראל כעם ולא כבני אדם בודדים. בְשֶׁבֶת ישראל בארצו צובר חשיבות גדולה בין העמים שאיננה עומדת ביחס למספרו.

משמעות מושג "עם סְגֻלָּה" שבתורה
הביטוי עם סְגֻלָּה שניתן לעם ישראל בתורה, נשמע באזני העמים כהתנשאות, הגורמת לקנאה של העמים בישראל. כפי שנאמר לא פעם, קנאה מולידה שנאה. כי הרי הגויים נותנים לביטוי סְגֻלָּה פרוש שלילי . ושונאי ישראל עושים שימוש בביטוי זה, כדי לתת צידוק לרדיפת עם ישראל . מתוך עיון מעמיק בתורה אנו רואים כי הביטוי עם סְגֻלָּה נאמר לראשונה במעמד הר סיני בספר שמות: והייתם לי סְגֻלָּה מכל העמים (שמות י"ט, ה`). והוא חוזר ונאמר הפעם בְּדַבֵּר משה אל העם להזכיר להם את הברית שכרת ה' עם ישראל באמרו: והאמירך היום להיות לו לעם סגלה (כו/יח) מה פסול מצאו הגיים בביטוי זה, שבשני המקרים בא לתאר עם שקבל על עצמו "עול" תורה וְאף הִסְתַּגֵּל למצוות שבה, בעוד העמים האחרים דחו את התורה ואת מצוותיה ובחרו בנוחיות שלהם. עם ישראל כאמור הינו העם שמְסֻגָּל לְקַיֵּם את חקי התורה ומצוותיה, לא בכדי הכינוי סְגֻלָּה צמוד למלים המתארות את ישראל ואת המצוות שעליו לקים ולהאמין באלהיו. במנותק ממה חושבים הגויים, אני שואלים כיום האמנם עם ישראל עם סְגֻלָּה שמות יט' ה') כפי שמכונה עמנו? התשובה חיובית זאת למרות יוצאי הדופן שבקרב העם ששכחו מה גרם להם לחיות בארץ זו אילולא הברית עם הקב''ה שלהם של הוריהם והורי הוריהם. לכן הַמְסֻגָּלוּת המיוחדת של ישראל מבדילה אותו מכל העמים עלי אדמות. לא בכדי נשאר מספרו קטן , נוכח התעצומות הדרושות לאדם מישראל לקיים מצוות התורה. ולמרות מספרו הקטן אמנו הרי עצמתו המדעית שמה אותו כפי שנאמר: ולתתך עליון על כל הגויים (כו/יט) יחד עם זה צריכים להיזהר פן נתנשא על עמים אחרים, אף על פי שמלומדינו ומדענינו בתחום הדעת והחכמה ובתחום הכימיה, הרפואה, הספרות, המחקר ההיטק וההמצאות שנהיו נחלת כל עמי תבל. מן הראוי שלא להעלות חמתם וקנאתם של עמים אחרים ובעיקר לקבוצות האנטישמיות בקרב עמים אלה שמתוכם צמחו המנהיגים האכזריים והמעוותים והלא אנושיים ביותר. אמנם שמם נמחה מעל פני האדמה, אבל ארסם עדין מפכפך בעורקי צאצאיהם. אין לפסול בעמי אחרים , כפי שהם פוסלים בנו בעשותם שימוש בדת לאלימות ולרצח נתעב לעיני העולם, אשר ממהר לגנות את מדינת ישראל כשהיא מתגוננת, ומגונן ומרחם על רשעים אכזרים שונאי ישראל, רוצחים נתעבים יום יום חפים מפשע ועושים זאת בשם נביאם ובשם אללא. לבסוף הקב''ה איננו מוחל גם לישראל אם הם, עושים פסל ומסכה זה בתחום האמונה ובתחום המוסר מרשיע את המקלה אביו אמו או השוכב עם שארי בשרו הקרובים מדרגה ראשונה, ובתחום זכויות הפרט, זה המשיג גבול רעהו ואיננו פוסח על מי שֶׁמַשְׁגֶה עִוֶּר בדרך . או מכה רעהו בסתר ובתחום הצדק , הַמַּטֶּה משפט של גר יתום ואלמנה, או לוקח שוחד .

לְפִיכַךְ יִשְׂרָאֵל נִבְחַן רַק בַּמַעֲשֶׂה
עַל כֵּן הוּא הֻזְהַר עַל יְדֵי מֹשֶׁה שֶׁלֹא יִרְאֶה מַעֲשֵׂי פֶּשַׁע וְיֶחֱשֶׁה
רַף הַמּוּסָר גָּבוֹהַ לְאֵין שִׁיעוּר בְּשִׂום מֹשֶׁה הַמּוּסָר עִקַּר הַדִּבּוּר
הָבָה נִלְמַד לָדַעַת עִקָּרֵי הַמֶּסֶר לִנְהוֹג תמיד גִּבּוֹר כַּאֲרִי וְקַל כֶּנֶּשֶׁר
וּרְחַק מֵרַע וָעֲשֶׂה טוֹב בְּחֶמְלָה תִּתְבָּרַךְ בְּכַךְ וְלֹא תַשִּׂיגְךָ קְלָלָה
וָעֲשֶׂה טוֹב לְשֶׁם שָׁמָיִם בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם לַבְּרוּאִים
לְמַעַן יִיטַב לְךָ בִּרְבוֹת הַיָּמִים
זֶה גַּם עִקָּר הֶאָמוּר בְּכִי תָּבוֹא זֶה הוּא דְבַר ה' כִּלְשׁוֹנוֹ וֶכִכְתָּבוֹ
תְּהֵא יִחוּדִיוּת יִשְׂרָאֵל בַּצֶּדָקָה כִּי גַּם בֶּעָקָא לָעַוְלָה אֵין הַצְדָּקָה
הַבְּחִירָה בּטּוֹב אוֹ בָּרַע חָפְשִׁית לֶךְ וּבְחַר בַּטּוֹב וְשִׂימֵהוּ תַּשְׁתִּית
כִּי הַתּוֹרָה תּוֹצָר מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית נוֹעֲדָה לְסַיֵּעַ לָנוּ לְהַגִּיעָ לְתַכְלִית
אָמַר לָעַמִּים קְחוּהָ וּלְכוּ אִתָּהּ ְּכִּי אֵין תּוֹרָה בִּלְתָהּ
מִשֶּׁדָחוּהָ גָּמַר אֹמֶר לְיִשְׂרָאֵל לְתִתָּהּ
מַדּוּעַ יִלּוֹנוּ בְּנֵי עַוְלָה
כִּי נִתְנָה לְעָם סְגֻלָּה