|
סדרת מבצעי Nimbus של הצי האמריקני, שקדמו לפתיחתה מחדש של תעלת סואץ ביוני 1975
בסימן 42 שנים לפרוץ מלחמת יוה"כ ובמסגרת סיקור הפעילויות הפחות מוכרות שסבבו את המלחמה (כמו זו כאן), מובא כאן הסיפור המעניין והחשוב של סדרת מבצעי NIMBUS של הצי האמריקני (ושותפיו) לטיהור ופינוי תעלת סואץ מאמל"ח, נפלים ומכשולים, שקדמה לפתיחתה מחדש של תעלת סואץ ביוני 1975.
נתחיל בהקדמה. כזכור בשנה האחרונה של מלחמת ויאטנם, במסגרת מבצע POCKET MONEY שהחל במאי 1972, זרעו מטוסי אווירית הצי השביעי האמריקני אלפי מוקשים ימיים מדגם 36 בנתיבי השיט שהובילו אל שבעת הנמלים הגדולים של צפון ויאטנם ובהם מפרץ טונקין ומבואותיו. מוקש ימי סימן 36 הקרוי DESTRUCTOR בתצורתו הימית הוא בגדול פצצת ברזל 250 ק"ג רגילה מדגם 82 בתוך מארז אטום למים בצירוף מנגנון מגנטי, אקוסטי או לחץ (בויאטנם נעשה שימוש בעיקר במוקשים מגנטיים). מבצע POCKET MONEY אכן עצר את זרם ספינות האספקה הקומניסטיות, שכמעט 30 מהן נתקעו בנמל הייפונג למשך כשנה, בעיקר בזכות האימה מהמוקשים הרבים יותר מאשר מנזק ממשי כלשהו שגרמו. מאחר והסינים חסמו שנים קודם לכן את הנתיבים האווירי והיבשתי (בגלל מאבקים פוליטיים בינם ובין ברה"מ) הרי שהצעד האמריקני התקדימי היה אפקטיבי ותרם תרומה משמעותית לבלימת מתקפת הפסחא של הקומניסטים ולחזרתם לשולחן המשא ומתן. למרבה הצער הספינה הגדולה היחידה שנפגעה מהמוקשים הייתה בכלל אמריקנית... ב 17 ליולי 1972 עלתה המשחתת הישנה וורינגטון, ממשפחת הגירינג, עלתה על צמד מוקשי סימן 36 שנזרעו מחוץ לשדה מסומן ונפגעה קשות, עד כדי השבבתה בספטמבר אותה השנה עקב גילה המתקדם. למרבה המזל לא היו נפגעים בנפש.
המשחתת וורינגטון בימים טובים יותר
בסוף ינואר 1973 נחתם הסכם פריז לסיום מלחמת ויאטנם במסגרתו התחייבה ארה"ב בין היתר להשיב את המצב הימי לקדמותו. האמריקנים היו כמובן מודעים להתחייבות העתידית הזאת ועל כן כבר בספטמבר 1972 החל הצי השביעי להערך לכך ומינה את תת-אדמירל בריאן מקאולי כמפקדו של כוח המשימה 78 המשמעותי, שמנה בסופו של דבר כחצי רבבת מלחים על גבי 40 ספינות ובזאת 3 נושאות המסוקים הטריפולי, האינצ'ון והניו-אורלינס (כולן אחיות למשפחת איוו-ג'ימה), נחתות, גוררות, שולות מוקשים וספינות שירותים שונות. האדמירל קבע את דגלו על סיירת הטילים הוורדן, ששנה קודם לכן ספגה בטעות שני טילי שרייק ששוגרו על ידי מטוסי הצי, באחת התקריות המוזרות של מלחמת ויאטנם. מעבר לכלי השיט הרבים כלל TF78 גם צוותים של צוללנים מיומנים לשליית אמל"ח מקרקעית הים וכן 40 מסוקי סטליון, שליש מהם מטייסת HM-12 הייעודית, שהוקמה רק במאי 1971 ועדיין עשתה שימוש בדגם התובלה הרגיל בטרם תקבל לידיה את שולי המוקשים הייעודים מדגם RH-53D החל ממאי 1973 (ועל כן פספסו את מבצע POCKET MONEY). כמו כן הביאה איתה הטייסת, שהוטסה כולה במטוסי גלקסי מבסיסה בנורפולק, שלל אמצעים נגררים לזיהוי והשמדת מוקשים ובכלל זאת מגלשות ה 105 החדשות לגמרי. מאחר וברשות הצי היה סד"כ לא מספק של טייסת סטליון בודדת, הוכשרו בזריזות מספר גדול של מסוקי סטליון מטייסות 463 ו 164 של אווירית חיל הנחתים על צוותיהם למשימת איתור והשמדת המוקשים.
ספינות כוח המשימה 78 עוגנות במפרץ טונקין לחופי צפון ויאטנם
ב 28 לינואר 1973, יום אחרי חתימת ההסכם בפריז, הפליג הכוח מבסיס הצי הענק במפרץ סוביק אל מימי צפון ויאטנם והחל במבצע END SWEEP . במקביל הוטסו כ 15 קציני הצי, ובראשם האדמירל מקאולי, מסוביק ביי לסאיגון, משם להאנוי ומשם לנמל הייפונג במטרה להקים מכלול תיאום מול מקביליהם הקומניסטים והיו בכך היו לחיילים האמריקנים הראשונים מזה 20 שנה שדרכו על אדמת צפון ויאטנם שלא בדרך נטישה של כלי טיס או פעולת כו"מ! בהמשך הוטסו כ 50 מדריכים מבית הספר למיקוש של הצי (בפלורידה) לבסיס הקומניסטי הקדמי באי קאט-באי, ששנה בלבד קודם לכן עוד ספג הפגזות זעם מידי ספינות הצי השביעי, במטרה להכשיר מלחים מקומיים בשליית ופירוק מוקשי הסימן 36 למקרה שיצוצו גם בנתיבי השיט הפנימיים. בתום הקורס המזורז בן 3 שבועות שבו המדריכים לבסיסם. בחמשת החודשים הבאים סרקו הספינות והמסוקים האמריקנים את נתיבי השיט השונים שתי וערב, זאת עד תפוגת מנגנוני הנטרול העצמי של כל מוקשים ה DESTRUCTOR ביוני 1973 (שכזכור הוטלו שנה קודם לכן).
פיצוץ מוקשים במפרץ טונקין על ידי מזלחת 105
בסופו של דבר למרות הרצון הטוב וההשקעה העצומה מצד האמריקנים אותרו מוקשים בודדים בלבד בנתיבי השיט והתגלה שהזרמים סחפו את רובם אל עבר מים רדודים ונתיבי השיט הפנימיים, שם כלי השיט האמריקנים הגדולים לא פעלו. במקום זאת נעשה שימוש מסיבי במסוקים הייעודיים שגררו אחריהם את מזחלות ה 105 אך למרבה האכזבה גם היסעורים על ציודם המשוכלל הצליחו לאתר והלשמיד מוקשים פעילים בודדים בלבד. אגב בגלל האכזבה מביצועי המוקשים, הם הוצאו משירות הצי בהדרגה החל מ 1974 והוחלפו בדגמים אחרים כולל משפחת ה QUICK STRIKE הנמצאת בשירות עד עצם היום הזה. בסופו של דבר הצפון הויאטנמים עצמם שלו את רוב המוקשים באמצעים פרימיטיביים כמו רשתות דייג ומי יודע בכמה קורבנות עלה להם הדבר. למרבה הצער, המבצע לא היה נטול תקלות וקורבנות. במהלך המבצע אבדו לצי שני מסוקי יסעור בתאונות ואנשי צוותם היו בכך לקורבנות האמריקנים האחרונים של מלחמת ויאטנם. עם תום הפעילות ביוני 1973 פורק כוח המשימה ומרכיביו השונים פוזרו.
האדמירל מקאולי ואנשי המטה של כוח המשימה ה 78
לא חלפו חודשים רבים והנה פרצה לה בקצה השני של אסיה מלחמת יוה"כ ובתום הקרבות נקרא כוח המשימה שוב אל הדגל וזה סיפור המעשה...
בוא נתייחס לרגע לתעלת סואץ. אורכה 180 ק"מ ועומקה המקורי היה כ 12 מטרים ובתום מלחמת יוה"כ היא הייתה מלאה מקצה לקצה בתחמושת, נפלים, ספינות טבועות, פגרי רק"ם, שברי מטוסים, חלקי גשרים, גרוטאות מתכת ואפילו גופות של לוחמים משני הצדדים, חלקם עוד ממבצע קדש/מוסקיטר ואף קודם לכן מימי מלחמת העולם השנייה! (ראו בהמשך). באגם המר הגדול היו תקועות עדיין זה 6 שנים 13 ספינות הרפאים של "הצי הצהוב" (על שם האבק שכיסה את הספינות לאורך השנים), כאשר צוותי התחזוקה השלדיים שלהם היו לצופים דוממים במלחמות ההתשה ויוה"כ שהתחוללו סביבם (סיפור מרתק שלעצמו, שניגע בו מעט בהמשך ובעיקר בהזדמנות אחרת), בדומה למשקיפי האו"ם עליהם נכתב באשכול אחר. ספינה נוספת הייתה לכודה צפונה משם, באגם תמסח הסמוך לאיסמעיליה, וספינה אחרונה, 15 במספר, נפגעה במהלך מלחמת יוה"כ וטבעה באגם המר הגדול.
ספינות צי הרפאים באגם המר הגדול
מעבר לנעשה במימי התעלה עצמה הרי ששתי גדות התעלה אף הן היו רוויות במוקשים, מכשולים, גדרות ונפלים מאין ספור מכל הסוגים והמינים, רבים מהם בתוך או מסביב לביצורים והמחנות, דרכי העפר ופגרי הרק"ם. כוחות רבים של צבא מצרים וישראל ישבו עדיין משני עברי התעלה, תוך חילופי אש פה ושם ומוכנות גבוהה לחידוש הלחימה בהיקף רחב. בינואר 1974 נחתם הסכם הפרדת הכוחות ובעקבותיו נסוג צה"ל תחילה מאפריקה ולאחר מכן גם מהמקטע המצומצם יחסית בו החזיק סביב ראש הגשר במצמד-דוורסואר, כך שצבא מצרים שב ושלט בתעלה לכל אורכה משני צידיה, תחת עינם הבוחנת של אנשי כוח ההפרדה הגדול של האו"ם. המצרים מצידם הסיגו בחזרה לגדה המערבית את רוב השריון שלהם והותירו במזרחית בעיקר כוחות חי"ר, הנדסה, תצפית, נ"מ ונ"ט. חודש לאחר מכן, בפברואר 1974, החל צה"ל בשחרור מסיבי של עשרות אלפי אנשי מילואים מחזית הדרום ובמקביל העסיק אלפי חיילי הנדסה בסדיר ובמילואים בבניית קו מכשולים חדש ומסיבי במרחק של כ 20 ק"מ מהתעלה, מראס-סודר בדרום ועד למעוז טרקלין בצפון (עם מעוז בודפשט וכביש הגישה הצר אליו כמובלעת בשולי השטח המצרי).
כחלק מהסכם הפרדת הכוחות החליטו האמריקנים לצאת למשימה הכבירה של ניקוי תעלת סואץ מכל השאריות שהצטבר בה בתום 6 שנות הלחימה (ששת הימים-התשה-כיפור) ופתיחתה מחדש כקטליזטור כלכלי למצרים המוכה וגורם מייצב לאזור כולו. לשם כך הוקם במסגרת הצי השישי כוח המשימה 65 והחל ריכוז של כ"א, ספינות וציוד מכל רחבי הצי השישי ואף מעבר לכך, תוך התבססות על שלד הפיקוד המוכח והנסיון שנצבר בכוח המשימה 78 שנה קודם לכן. אין שני לאמריקנים בלוגסטיקה חובקת עולם ותוך זמן קצר שוב נארזה טייסת HM-12, הפעם כבר מצויידת למשעי בתריסר מסוקי RH-53D, הועמסה על מטוסי גלקסי והוטסה מבסיס האם שלה בנורפולק ישירות לשד"ת הבריטי בדקלייה שבמזרח בקפריסין, זאת אגב חודשים ספורים בלבד לפני הפסקת השימוש בו לאור פלישת הבזק הטורקית של קיץ 1974 והפיכת האזור לקו המגע הקדמי בין הניצים. מסוקים נוספים הגיעו מטייסות חיל הנחתים ה 261 וה 162 (מאוגוסט החליפה אותן טייסת HC-6 של אווירית הצי). יחד עם כל המסוקים הגיעה כל הפרצלציה הרגילה של מגלשות ה 105, התקני MOP וציוד היקף רב (קשר, אספקה, חלפים, כלי רכב ועוד) ולובשי מדים מכל הזרועות המזויינות האמריקניות והכל הועמס על סיפון הספינות שעגנו לחופי האי, ובראשן צמד נושאות המסוקים האיוו-ג'ימה, כספינת הדגל של כוח המשימה 65 ואחותה האינצ'ון, בוגרת טרייה של כוח המשימה 78. משהסתיימו ההכנות הפליגה המיני-הארמדה, ובה 4 ספינות אמריקניות, 4 שולות מוקשים בריטיות, 3 שולות מוקשים צרפתיות (שמספרן הוכפל בהמשך השנה) אל נמל פורט סעיד.
מדובר היה למעשה ברצף של חמש פעילויות רציפות – טיהור נמל פורט סעיד ומבואות התעלה הצפוניים על ידי ארבע שולות מוקשים בריטיות (OPERATION RHEOSTAT), טיהור התעלה ממוקשים ואמל"ח (NIMBUS STAR), פינוי התעלה מגרוטאות ונפלים (NIMROD SPAR), סיוע למצרים בפינוי גדות התעלה ומימיה מאמל"ח ונפלים (NIMBUS MOON) ולבסוף סריקת חוף הים התיכון, מרומני ועד אלכסנדריה (NIMBUS STREAM). אחרי שהבריטים סיימו לנקות את נמל פורט סעיד עצמו (אזור המוכר להם היטב עוד מפלישת הנפל של 1956) נכנסה אליו האיוו-ג'ימה ב 11 לאפריל 1974 והמבצע הראשון, NIMBUS STAR, יצא לדרך רשמית שנמשכה 6 שבועות עד לתחילת יוני, במסגרת המבצע סרקו מסוקי סי-סטליון את התעלה כולה בעזרת ההתקנים המיוחדים שלהם לאיתור והשמדת מוקשים, תוך שהם מדלגים על פי צורך אל הבסיס הקדמי באיסמעיליה ואף דרומה משם לשלוחות שהוקמו בדוורסואר בופורט תאופיק לטובת סריקת החצי הדרומי של התעלה (ראו בהמשך). בגלל שח"א גם הוא משתמש ביסעורים היה צורך לתאם בקפידה את טיסות הסטליונים עם המצרים אבל גם עם כוחות האו"ם שנפרסו באזור במסגרת הסכמי הפרדת הכוחות ואפילו עם כוחות צה"ל בגדה המזרחית ולחופי מפרץ סואץ, וזאת דרך קפטן רונלד סווינרטון, דאז הנספח הימי בשגרירות ארה"ב בת"א.
מסוקי סטליון RH-53D של HM-12 סורקים את תעלת סואץ
מעמיס מזחלת בבסיס הקדמי
שימו לב לשרידי המוצב הצה"לי
לאינצ'ון, אחותה של האיוו ג'ימה, לא היה מקום בפורט-סעיד והיא נאלצה לעגון מול הנמל ומאוחר יותר מערבה משם באלכסנדריה. בתום משימת NIMBUS STAR זו נפרדו צמד הנומ"סים וטייסת HM-12 מתעלת סואץ, אך לא לזמן רב (ראו בהמשך). פרידה זו גם סימלה את העברת הפיקוד על המשימה מתת-אדמירל מקאולי למחליפו תת-אדמירל קנת' קרול בתחילת יוני 1974. השלמת המשימה האווירית הוגדרה כתנאי מוקדם לכניסתן של ספינות כוח המשימה למימי התעלה, זאת בפעם הראשונה מאז יוני 1967. תנאי מוקדם אחר הוצב למצרים עצמם – פירוק כל הגשרים הארעיים והקבועים שעל פני התעלה כדי לאפשר שייט בטוח לכל אורכה של התעלה אך הם סרבו לכך בכל תוקף (לאור החשש מהתחדשות הלחימה עם ישראל) ודרשו לפרק כל גשר פרטנית כאשר ספינות כוח המשימה יגיעו אליו ממש, דבר שיצר כמובן אי–הבנות ועיכובים משמעותיים. אגב במאי 1974 ניגשו המצרים לפרק את הגשר היבשתי המסיבי שבנה צה"ל בראש הגשר כדי לאפשר תנועת ספינות ובתוך חודשיים פערו בו חור של 70 מטרים. הפעילות ההנדסית המסובכת הסתיימה לבסוף רק באוקטובר 1974!
האינצ'ון בנמל אלכסנדריה
המצרים מפרקים את הגשר היבשתי שבנה צה"ל במצמד (לצידו גשר פריק חליפי)
מיד אחרי שהמסוקים סיימו את עבודתם נכנסו שולות המוקשים הבריטיות והצרפתיות אל התעלה עצמה וגיהצו אותה פעמיים מקצה לקצה על מנת לוודא שלא הוחמץ דבר, פעילות שלוותה על צוללנים בריטיים וצרפתיים ותיאומים רבים עם הכוחות המצרים הרבים הפרוסים לאורך התעלה. כ 8500 פריטי אמל"ח שונים במשקל כולל של 60 טון זוהו ונמשו ממימי התעלה ונמלי פורט סעיד, פורט פואד, פורט איברהים ופורט תאופיק שבשני קצוותיה (ואף דרומה משם עד אל עדביה), הגדול מבינהם הייתה מוקש ימי גרמני במשקל טון! 200 טון נוספים של אמל"ח מכל הסוגים והמינים התגלו על כלי שיט ורק"ם שנמשו מקרקעית התעלה (ראו NIMROD SPAR מטה). כמו כן נמצאו לפחות 15 כלי טיס (מקצתם מימי מלחמת העולם השנייה אבל גם מיג מצרי שהתגלה על ידי הבריטים בקרקעית אגם המר הגדול) וכ 20 טנקים ונגמ"שים, כמו גם יותר מ 100 חלקי גישור ישראלים וסובייטים כאחד. הגרפים של צפיפות האמל"ח והנפלים שמנצאו לאורך התעלה מעיד על עוצמת הלחימה בגזרות מסוימות לעומת העדר לחימה בגזרות שקטות יחסית. בנובמבר 1974 סיימו המקשות את עבודתן והפליגו בחזרה לבריטניה ולצרפת.
צוללן בריטי שולף קלאץ' ממעמקי התעלה
פיצוץ מוקש ימי בתעלה, צולם ממקשת בריטית
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://hikertechnologies.com/lst1197/suezmine_expl.jpg]
מקשות בריטיות בנמל פורט-סעיד
מפליגה בתעלה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mediastore4.magnumphotos.com/CoreXDoc/MAG/Media/TR1/9/d/d/d/PAR367193.jpg]
את המפקדה הקדמית היבשתית הצנועה מיקמו האמריקנים בסוף אפריל 1974 בסמוך לאיסמעיליה, שבמרכז התעלה, ובכלל זאת מנחת מסוקים (שם הוצבו דרך קבע שני סי-נייטים), מזח (לחיבור המזחלות לסטליונים המרחפים מעל), משל"ט אווירי וימי ואזור תמך לוגיסטי ומגורים (כולל עבור הצוות האזרחים והשותפים הבריטים והצרפתים), תוך הישענות על עורף לוגיסטי אחורי בשד"ת הבינלאומי בקהיר, דרכו הוזרם ציוד כבד (כגון המזחלות) במטוסי גלקסי מהריכוזים בקפריסין ומשם שונע אווירית לאיסמעיליה במטוסי הרקולס של ח"א האמריקני, שהראשון שבהם נחת באינשס שמחוץ לאיסמעיליה כבר באפריל 1974. לאחר מכן בוצעו תובלתיות בהרקולסים ישירות מקפריסין, בעיקר לטובת שינוע כלי רכב, אפסניה קלה ותחלופת אנשים, זאת עד לפלישה הטורקית לאי ביולי 1974. המפקדה היבשתית חסרה תשתיות רבות כגון רפואה, קשר, מנחת מסוקים, תנאים נאותים למפקדים הבכירים ועוד ועל כן בתחילת יוני 1974 נשלחה נחתת הטנקים החדשה ה Barnstable County, ממשפחת הניופורט קאונטי, במורד התעלה אל איסמעיליה, שגם עגנה כספינת הפיקוד של המבצע וספינת הדגל של המפקד האמריקני החדש. המצרים הציבו את הנגרל עבדול סטר כקצין הקישור מול האדמירל קרול. המפקדה מנתה בשיאה (אפריל-יוני 1974) כ 1200 איש, מתוכם לא פחות מ 900 על סיפון הנחתת (כ 250 אנשי הצוות האורגני והיתר חברי מפקדת כוח המשימה ה 65). אגב ב 6 ליוני 1974, עם הגעתה של ה Barnstable County לאיסמעיליה, ביקר בה הנשיא סאדאת והאמריקנים גמלו לו על כך בשליחת נציגות של חיל הנחתים להשתתף במסדר כבוד לצד חיילים מקומים באנדרטת החייל האלמוני המפורסמת שעל גדות התעלה.
עם סיום עיקר הפעילות ביולי 1974 פחתו המספרים דרמטית לאזור ה 500 איש וזאת עד לפירוקו הסופי של כוח המשימה 65 בדצמבר 1974. התזמון אגב היה מצוין מאחר והפלישה הטורקית לקפריסין באותו החודש הביאה להפסקת השימוש בשדות התעופה הבריטיים שם כריכוזי ביניים. ב 1975 כבר נותרו אמריקנים מעט על אדמת מצרים ורוב המעורבים הנותרים במבצע נמצאו על ספינות הצי בים התיכון. אגב ה Barnstable County זו הוחלפה מקץ 4 חודשים על ידי אחותה הבולדר, שעגנה באיסמעיליה עד לפברואר 1975, אז כאמור כבר צומצמה משמעותית המעורבות האמריקנית הפעילה ולא היה עוד צורך בספינת פיקוד קבועה. חשוב לציין שסיפון הנחיתה של הנחתות היה קטן מדי עבור הסטליונים ובכל מקרה הם כבר עזבו את האזור בטרם הגיעה הספינה הראשונה לשם. עם זאת, סיפון הנחיתה של הנחתות בהחלט שימש את הסי-קינגים והסי-נייטים של כוח המשימה.
ה Barnstable County עוגנת בפורט-סעיד מול בניין רשות תעלת סואץ
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://hikertechnologies.com/lst1197/portsaid_fr_air1.jpg]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://hikertechnologies.com/lst1197/portsaid_fr_air2.jpg]
המפקדה זו הייתה אחראית הן פעילות הסלבג' NIMROD SPAR, במסגרתה פורקו והוצאו 10 כלי שיט טבועים, חלקם עוד מימי מבצע קדש/מוסקיטר (!) והגדול מבינם ה MECCA, ספינת נוסעים בדחי 6700 טון שהוטבעה על ידי המצרים עצמם בתום מלחמת ששת הימים כדי לחסום את הפתח הדרומי של התעלה. פעילות הסלבג' הוטלה בקבלנות על חברה אמריקנית אזרחית, שהביאה איתה בין היתר צמד מנופי ענק המותקנים על דוברות, ושהושלמה ברובה עד דצמבר 1974.
סלבג' של ספינות טבועות
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://hikertechnologies.com/lst1197/suez_debris.jpg]
כמו כן הייתה אחראית המפקדה על פעילות NIMBUS MOON LAND במסגרתה העבירו כ 80 חבלנים של הצי האמריקני וצבא ארה"ב הכשרה מזורזת ל 1500 אנשי חה"ן, שוטרים וצוללנים מצרים. אלו החלו לסרוק את גדות התעלה החל ממאי 1974 ובתוך חודשיים פינו או ניטרלו כ 700 אלף (!) אמצעי לחימה, נפלים ומוקשים וזאת ברצועות צרות של 250 מ' בלבד משני צידי התעלה! (אגב זה לא "חוכמה", המצרים החלו למעשה בפעילות בו ברגע שאחרון חיילי צה"ל פינה את הגדה המערבית, קרי כבר פברואר 1974). אגב המצרים ספגו כ 70 הרוגים ועוד כמספר הזה בפצועים במהלך המבצע...
המצרים מפנים ומשמידים אמל"ח ונפלים
האחריות על מסדרון הטיהור היבשתי הורחב בהדרגה ל 500 מטרים משני צידי התעלה, פעילות שנמשכה עד סוף 1974, כאשר האמריקנים משמשים כיועצים וכמלווים, הגם שנאסר עליהם על ידי המצרים הגאים (בדיוק כמו הצפון-ויאטנמים) לקחת חלק פעיל במשימה. לאחר מכן המשיכו המצרים עצמאית לטהר רצועות נוספות ביחד עם כוח ההפרדה הבינלאומי של האו"ם, פעילות שנמשכה שנים רבות, כאשר מקצת האזורים משמשים כשטחי אימון לצבא מצרים ונזרעו בהם מוקשים ומכשולים חדשים. האמריקנים הקימו בסיסי משנה לאורך התעלה כולל בשד"ת הנטוש בדוורסואר ובפורט תאופיק החרבה. העברת האספקה לבסיסי המשנה מהבסיס הראשי באיסמעיליה בוצעה במסוקי סי-נייט של כוח המשימה. עם פינוי הכוח היבשתי בדצמבר 1974 הותירו מאחוריהם האמריקנים ציוד צבאי יקר ערך ומסרו אותו לצבא המצרי, וזאת כחלק ממאמציהם לחזק את הקשר עם שלטון סאדאת, אחת המטרות החשובות של מבצעי NIMBUS.
צוללנים מצרים שעסקו בפינוי נפלים ואמל"ח מהתעלה
מפקדי TF65 כולל קצין הקישור המצרי שלהם במחסה על רקע פיצוץ נפלים בגדת התעלה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mediastore.magnumphotos.com/CoreXDoc/MAG/Media/TR2/a/e/9/9/PAR112290.jpg]
עם השלמת טיהור המקטע הימי שבין פורט סעיד ואגם המר הגדול במאי 1975 ופינוי כל המכשולים התת-ימיים שבו ניתן האור הירוק לספינות המסחר של צי הרפאים לשוב אל ביתן. הראשונות שהפליגו במעלה התעלה היו הMÜNSTERLAND וה NORDWIND הגרמניות שהגיעו לנמל המבורג בסוף אותו חודש אחרי מסע בן יותר מ 8 שנים! קוריוז מעניין היא אחת מספינות המסחר התקועות שנקראה וסיל לבסקי ושימשה להובלת חיטה. במקור היא ונבנתה כנושאת מטוסים ליווי ארעית – MAC CARRIER – הושלמה ב 1943 כ MV EMPIRE MACKENDRICK ולחמה בשורות הצי המלכותי במלחמת העולם השנייה! אחרי המלחמה פורק ממנה סיפון הטיסה ומגדל הפיקוח והיא שמשה כספינת סוחר להובלת חיטה וכך התלגלה לאגם המר הגדול. אחרי שעזבה את התעלה הפליגה לספליט ושם פורקה לגרוטאות.
האמפייר מקנדריק בתצורתה המקורית כ MAC
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fleetairarmarchive.net/ships/EmpireMacKendrick.jpg]
ב 5 ליוני 1975, בדיוק 8 שנים אחרי פרוץ מלחמת ששת הימים ושנה וחודש אחרי תחילת המבצע, נערך בפורט סעיד (בפתח הצפוני של התעלה) טקס חגיגי במעמד נשיא מצרים דאז סאדאת ו 600 נכבדים לפתיחתה המחודשת של התעלה לשייט בינלאומי. בתום הטקס הפליגה שייטת בת 7 ספינות מלחמה עד לאיסמעיליה ובכך "חנכה" רשמית מחדש את התעלה, כאשר סאדאת עצמו מוביל על גבי משחתת הצי המצרי ה "6 באוקטובר" (נו מה אחרת). סאדאת דרש נוכחות אמריקנית להבטחת שלומו האישי, מאחר והיה בטוח שישראל תנצל את האירוע המתוקשר כדי לפגוע בו. בתמורה שלח הצי השישי את סיירת הטילים ליטל רוק ועל סיפונה אדמירל 3 כוכבים פרדריק טרנר, מפקד הצי השישי דאז, והיא הייתה לספינת המלחמה הזרה היחידה שנטלה חלק בהפלגה. אגב על ירכתי הליטל רוק חנה מסוק סי-קינג, ש 30 שנים לאחר מכן הפך לאחד האחרונים מסוגו בשירות הצי האמריקני.
משחתת הצי המצרי ה "6 באוקטובר" מובילה את השייטת
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usslittlerock.org/Events/EgyptOct6.jpg]
הסיירת ליטל רוק מפליגה במורד תעלת סואץ
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usslittlerock.org/Suez%20Pictures/SuezCanalBow1.jpg]
אנשי הצוות מתבוננים בכוחות צבא מצרים, הפרוסים עדיין משני עברי התעלה. שימו לב לגנדיש על הסוללה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usslittlerock.org/Suez%20Pictures/SuezCanalBeach1.jpg]
מסוק הסי-קינג של HC-2 במנחת הירכתיים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.usslittlerock.org/Suez%20Pictures/SuezCanalHelo1.jpg]
אותו מסוק UH-3, אותה טייסת HC-2, רק 30 שנה לאחר מכן...
בעת הצילום צבר המסוק 17 אלף שעות טיסה ב 42 שנות שירות רצופות בשורות אווירית הצי האמריקני!
בכך הושלמו 3 מ 4 יעדיו העיקריים של סאדאת בבואו לצאת ל "מלחמת אוקטובר" – קבלת תעלת סואץ בחזרה לידיו, פתיחתה מחדש כמנוף לפיתוח כלכלי והשגת הכרה בינלאומית במנהיגותו. חשוב לציין שטרם סגירת התעלה בתום מלחמת ששת הימים הפיקה ממנה מצרים מדי שנה תקבולים בהיקף של כרבע מיליארד דולר בדמי מעבר, שחסרו מאד לשיקום ערי התעלה שחרבו. הנזק המצרפי לעולם בגין ההפלגות הממושכות יותר סביב כף התקווה הטובה והקטנת קצב צמיחת הייצוא של ארצות דרום מזרח אסיה עלו לעולם כולו בין 8-12 מיליארד דולר. היעד האחרון של סאדאת – החזרת השליטה המלאה בחצי האי סיני עד הגרגיר האחרון – ימתין עוד 7 שנים (אגב בפועל הגרגיר האחרון היה בטאבה, שהוחזרה בעקבות הבוררות ב 1989, עוד פרק שנשכח ואינו זכור היום).
עם תום הפעילות בתעלת סואץ עצמה פורק כאמור כוח המשימה 65 אך המשימה לא הושלמה סופית וכוח משימה קטן יותר הוקם במקומו לטובת השלמת טיהור המים הטריטוריאלים המצרים בים התיכון. לשם כך שבה טייסת HM-12 הבלתי נלאית למזרח התיכון ביולי 1975 ובילתה את ארבעת החודשים הבאים שוב על סיפון האינצ'ון בסריקות לחופי מצרים בפעילות שכונתה NIMBUS STREAM, זאת שנה בדיוק אחרי שפקדה את האזור בפעם הראשונה/אחרונה. עם השלמת המשימה, פרסה מקצת הטייסת מזרחה לפרס (עדיין בעידן השאה), שם עסקה בהכשרת אווירית הצי, שקלטה באותה העת טייסת מסוקי RH-53D משלה, והיתרה שבה לארה"ב. בכך תם ונשלם מבצע NIMBUS STAR על ספיחיו השונים. במקביל לכל החלה ארה"ב לספק אמל"ח מתקדם למצרים (הרקולסים, קורנסים, רק"ם ועוד) ואף נחתם הסכם הביניים עם ישראל, שהביא לנסיגת כוחות צה"ל מזרחה (אל המעברים) ודרומה מראס-סודר, כמו גם לפינויה הסופית של מובלעת מעוז בודפשט בגזרה הצפונית. 5 שנים לאחר מכן החלה סדרת תרגילי BRIGHT STAR לחיזוק נוסף של הקשר בין צבא מצרים וצבאות המערב והמצרים אף החלו לקבל סיוע כספי ניכר במסגרת הסכמי קמפ דיוויד.
לאור הצלחתם של כוחות המשימה ה 78 ו 65 החליט מפקד הצי האמריקני דאז, האדמירל הולווי, למסד את הפעילות הנ"ל וכתוצאה מכך קם ביולי 1975 ה Mine Warfare Command כפיקוד משימתי עצמאי המרכז תחתיו את כל הידע המקצועי הנצבר, ההכשרה, המשאבים והאמצעים הדרושים ללוחמה גלובלית במוקשים ימיים, אמצעים שלפני כן היו פזורים בציים השונים. פיקוד זה נטל חלק משמעותי בלחימה במפרץ הפרסי ב 1987-1988 ושוב ב 1991 וב 2003. לימים ב 2006 אוחד הפיקוד עם פיקוד הנצ"ל במסגרת הצמצומים במפקדות הצי האמריקני והוא ממשיך לפעול בתצורה הנ"ל עד עצם היום הזה. טייסת HM-12 הודממה לפני 22 שנים בדיוק, קורבן נוסף משורות הצי לקיצוצי המלחמה הקרה. משום מה בחר הצי להשבית דווקא את הטייסת הותיקה ועתירת הניסיון הזו והותיר על כנן את שתי אחיותיה הצעירות יותר, הפעילות עד עצמם היום זה, אחת בכל חוף (כמו כן הודממה טייסת מילואים צעירה). אגב שנה לפניה הדממת ה HM-12, הודממה גם הנומ"ס האיוו-ג'ימה, שעוד הספיקה ליטול חלק במשבר הטילים בקובה 30 שנים קודם לכן. לפני הדממתה הספיקה האיוו-ג'ימה לפקוד את אזורינו מספר פעמים נוספות – פעמיים לחופי ביירות (תחילה ב 1976 אז נטלה חלק בפינוי אזרחים זרים עם התגברות מלחמת האזרחים, ושוב ב 1983 עם הגעת כוח המשלוח של חיל הנחתים), באוקטובר 1985 הפליגה אל עבר פורט סעיד כאשר SEAL TEAM 6 על סיפונה לקראת השתלטות מחדש על ספינת הנוסעים האיטלקית האקילה לאורו , שארבעה מחבלים מאש"פ השתלטו עליה (הם נטשו לבסוף את הספינה, אחרי שרצחו תייר יהודי-אמריקני אך המטוס שנועד לשאת אותם אל החופש בטוניס יורט על ידי האמריקנים והונחת בבסיס בסיציליה והם בילו תקופות ארוכות במאסר) וכמובן במלחמת המפרץ הראשונה ב 1991, שם ספגה עשרה הרוגים מקרב צוות המכונות בשריפה (מנחוס שילווה את המשפחה הזו גם בהמשך, ראו מטה).
שנתיים טרם הדממת האיוו-ג'ימה, בעת מלחמת המפרץ הראשונה, פגע מוקש ימי עירקי בטריפולי, נומ"ס נוספת מאותה משפחה, ששימשה באותה העת כספינת הפיקוד והאם של כוחות ה MWC במפרץ הפרסי, וגרם לה נזק קל עד בינוני שתוקן בתוך חודש (קרי שתי ספינות אחיות מאותו משפחה ספגו שתיהן נזקים במהלך המלחמה...). בתום המלחמה החליט הצי האמריקני שיש צורך בספינת פיקוד/אם קבועה עבור ה MWC ובחר דווקא בנומ"ס האינצ'ון, כן אותה האינצ'ון ש 20 שנים קודם לכן נטלה חלק במבצעי END SWEEP ו NIMBUS STAR. תהליך ההסבה נמשך כשנתיים (1994-1996) ותהליך המבצוע מחדש נמשך כשנה נוספת, שבסיומה נותרה הספינה כנציגה האחרונה ממשפחתה בשירות פעיל! הספינה הספיקה לבצע שתי הפלגות בלבד, אחת ב 1997 ואחת ב 2001, אך לרוע מזלה גם היא נפגעה משריפה באוקטובר 2001 (שגבתה קורבן אחד מקרב אנשי ציוותה) והוחלט שאין טעם לתקנה עוד עקב גילה המתקדם, בדומה מאד לגורלה של הצוללת הגרעינית המיאמי עשור לאחר מכן, והאינצ'ון הושבתה רשמית ב 2002, סיום עגום ל 40 שנות קריירה של משפחת הנומ"סים המפוארת הזו.
נערך לאחרונה ע"י סירפד בתאריך 26-09-2015 בשעה 01:09.
סיבה: תיקון קישור לתמונה
|
ראשי
צ'אט
25-09-2015, 13:01
מצב כלאיים
