18-05-2015, 13:17
|
|
|
חבר מתאריך: 10.05.10
הודעות: 2,076
|
|
מסיפורי צפת – זיארה לסוג'וד
תודה לאילן על שליחת הלינק,
https://library.osu.edu/projects/he...be/hbe00413.php
עבור בוגרי מלחמות לבנון השם סוג'וד נקשר לתקריות הרבות שהתרחשו שם עם אנשי אירגון חזבאללה. אך לפחות בקרב תושביה הוותיקים של צפת, לסוג'וד היתה משמעות נוספת ועל כך מעניין לספר בשורות הבאות.
המצ"ב מבוסס על סיפוריה של סבתי, סבתא פרחה, שנולדה בשנת 1868 ונפטרה בשנת 1942. סבתי עסקה בייצור גבינה צפתית ולצורך כך נסעה רבות בין הכפרים הערביים שבסביבות צפת וליקטה סיפורים שלאחר מכן העבירה לבני משפחתה בלילות הקרים של צפת.
סוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, תחת שלטון העות'מנים והמנדט הבריטי, היתה תקופה בה סבלו תושביה של צפת ממגיפות, קשיי פרנסה ועוני. לא מפתיע איפוא כי אחת מדרכי ההתמודדות הפופולאריות בקירבם הייתה לעלות לקברי צדיקים – זיארה, בלשונם הערבית – ולבקש סיוע ומזור.
אחד הפופולאריים ביעדי עלייה לרגל זו היה הכפר סוג'וד שבדרום לבנון – כפר שיעי, ממנו תצפית מרשימה על עמק הליטאני ועל העמק העילי של הזהראני. בכפר מיבנה עם כיפה (המוכר גם לכל מי שהסתובב באזור גם בשנים האחרונות) המכונה נבי סוג'וד, שעפ"י המסורת הינו קברו של אהליאב בן אחיסמך, מבוני המשכן. (קצת תמוה מיקום קיברו של אחד מבוני המשכן בתקופת נדודי בני ישראל במידבר במיקום צפוני כמו לבנון אבל עם אמונות לא מתווכחים).
עדות מעניינת לאמונתם הרבה של יהודי צפת בסגולות המקום ניתן למצוא בשפתם, עת אחת השבועות החזקות והאמינות עבורם היתה השבועה "בחיאת סוג'וד" (בחיי סוג'וד). לתפילה במקום נקשרו לפיכך תקוות רבות ומגוונות, בכללן הבאת מזור לכל החוליים וחשיפת גניבות וגנבים.
בה בעת, זיארה לסוג'וד עבור יהודי צפת בתחילת המאה ה-20 לא היתה נסיעה פשוטה. על רקע התהפוכות הפוליטיות שחווה האיזור בתקופת מלחמת העולם הראשונה, משמעות נסיעה ללבנון היתה נסיעה לחו"ל. ראשית לכל לפיכך היה צורך בהוצאת דרכון משלטונות המנדט הבריטי, ולאור הסכנות שבדרך, העדפתם היתה נסיעה בקבוצות. ההגעה לסוגו'ד עצמה היתה כרוכה בהתקשרות לקבלני הנסיעות, החמרים, (קבלני חמורים שנקראו מקארייה), והכנת הצידה לדרך הארוכה.
סבתי, שהיתה כאמור המפרנסת של המשפחה, לא יכלה לעשות זיארה לסוג'וד אלא בשנת 1925. (ברשותי תעודת המסע שהונפקה לה ע"י רשויות המנדט לצורך כך). כל תושבי צפת הנשארים ליוו בקנאה את היוצאים למסע.
היום הראשון של הנסיעה הוקדש להגעה לתחנת הגבול, על יד מטולה. לאחר לינת הלילה במקום היו ממשיכים לדרכם לסוג'וד. דרך העלייה לסוג'וד היתה מאוד קשה, עם עליות תלולות בשביל-החמורים הצר, כשמתחת "התהום". תושבי סוג'וד, מוסלמים-שיעים באמונתם, קיבלו את העולים לרגל בשמחה ובכבוד ואף סייעו להם במקרה הצורך.
לרוב השהות בקבר נמשכה כשלושה ימים, במהלכם התפללו, אכלו, רקדו ובעיקר שטחו בקשותיהם ותחינותיהם בפני הקבר הקדוש. סיפורים רבים נפוצו סביב הניסים שקרו בזמן ולאחר השהות על יד הקבר. אחד מהם כפי שסיפרה סבתי, שחזתה בו במו עיניה, הוא על ילדה חולה שהובאה על ידי הוריה על מנת שתתברך ותבריא. על יד הקבר נמצא בור מים והילדה התרחקה מהוריה ונפלה לתוך בור המים. ההורים והמתפללים ההמומים בכו וזעקו על פי הבור והנה צפה הילדה ועלתה מהבור שלמה ובריאה. סיפור הנס סופר והועבר הלאה על ידי החוזרים מהזיארה, סיפור שרק הגביר את חשיבות נבי סוג'וד בעיני תושבי צפת לדורות רבים.
מוסיף גם תמונה ששלח לי שי והועלתה לויקיפדיה.
|