 |
19-05-2014, 09:50
|
|
|
|
חבר מתאריך: 18.02.14
הודעות: 2,099
|
|
מצאתי במיוחד בשבילך את ההקדמה באינטרטנט:
ציטוט:
פלורליזם פנטיזם וכלליות [1]
הרב יוסף קלנר
הקדמה
היה זה לפני שנים כשהתבררה לי חשיבות הסוגיה. במספר מסגרות בהן אני נפגש עם הנוער, חשתי בסיכום-שנה, שהחבר'ה נחמדים, ויש איזה ברק בעיניים; הם לפעמים גם מתלהבים כשאתה מדבר, אך בסיכומו של דבר, אחרי עבודה של שנה שלמה - הכל 'כתוב על הקרח'. לעומק, דבר לא חודר. כי אי שם יש איזו 'ציפור-קטנה-בלב', איזו הנחה סמויה, שלפעמים היא מוצהרת וגלויה, שמלחשת - 'זה הכל לדעתך'. 'זה הכל רק לדעתך - ובודאי ישנו מי, שאומר אחרת. מה שאתה אומר זה לא יכול להיות בטוח'. מבט ביקורתי-ספקני שלכאורה אומר דברים לאשורם. אולם תוצאת הדבר היא עמדה נפשית המבטלת לחלוטין את האפשרות למציאות של חיים ערכיים בכלל, כי היא מנטרלת את האפשרות להיות נאמן לשום דבר! 'הכל מסופק', 'הכל יחסי', 'הכל סובייקטיבי', 'הכל אפשרי'. בזאת הולכת ונבנית חברה נטולת מוטיבציה אידיאליסטית ההולכת ומתדרדרת במורד שברון ערכיה.
אמנם, יכול אדם לומר, 'תראה, יש לי את הערכים שלי', - אבל בינינו, בכנות, זה הכל עניין של שרירות לב. אני אומר כך, הוא יגיד אחרת, בסיכומו של דבר כל-אחד יעשה כעולה על רוחו. אם-כן, להיות נאמן למשהו עד תום - מה פתאום?...
התוצר של התחושה הזאת, של מעמד-הנפש הזה, הוא הרס הכל. זהו פרצופה של התרבות העכשוית, - מהות התרבות המערבית בפרצופה כיום ברחובותינו.
בעבר עוד היתה גישה זו עניין אידיאולוגי חינוכי. כיום, במהלך השנים, התופעות בשטח מלמדות שזה כבר לא עניין של חשיבה וכוונה. מתרחשת בחברה 'שטיפת-מוח' כללית עד שאף מי שאינו הוגה-דעות- גדול מתנהג כך בצורה ספונטאנית. זהו מצב פסיכולוגי, או ליתר דיוק - פסיכופתולוגי... זה סגנון העולה מכל החברה האקדמית והאומנותית. זו כבר אינה תופעת שוליים, זה מקיף את כולם.
כיום, כבר אין זה חידוש לומר שזו מחלה. כי כתוצאה מהסתאבות החברה וחריפות התופעות, מתרבים כיום החולים המודעים לכך שהם חולים. אך עד לפני שנים לא רבות לא נשמעו דברים כאלה. האמירה 'פלורליזם הוא חולי-נפש', היתה נתקלת בתגובות זעם - 'אתה מטורף', 'אתה פנט!'. כיום טיעונים כאלה ידועים, מוצהרים ודי-מוסכמים.{1} ודאי שישנם הסוברים אחרת, אך בנגוד ל'סטייל' ששלט עד לפני כמה שנים לומר ש'אנו חברה דמוקרטית פלורליסטית, זו התרבות, הקידמה, הנאורות' וכו', - כפי שגם כיום חושב כל 'אינטלקטואל' )ליתר דיוק - כל פסבדו-אינטלקטואל( - כיום ישנם כבר קולות שונים, מיוצאיה ומנציגיה של התרבות הזאת, שכבר יודעים לומר שזו מחלה.
מכל מקום, צריך עדיין לברר את העניין, כי זו מחלת-תרבות. אמנם התקדמות היא לחברה, במה שהיא יודעת שהיא חולה, כי ההכרה במחלה היא שלב ראשון בתהליך ריפוי. אולם הכרה זו עדיין לא עושה אותה בריאה, אלא מקדמת אותה מעט.
טעות לחשוב שזו רק בעיה של החברה החילונית, כביכול, זה רק 'שם', 'מחוץ לנו'. זה גם 'כאן', אצל 'חובשי הכיפות הסרוגות', ו'חובשי בית המדרש', גם הם נגועים. גם בציבור הדתי כל נער ונערה השומעים דבור של וודאות, גם בלא שיאמרו זאת, חושבים - 'זאת דעתך'. באופן מעשי מתבטאים הדברים כבאנקדוטה בה נפגשתי: לפני שנים הוזמנתי להרצאה בישוב דתי. הנהג, אחד מאנשי המשק, פנה אלי בדרך: "הרב, אני רוצה לשאול אותך שאלה, אבל אני לא מתחייב לעשות מה שתאמר לי, כי בטח יש מי שחולק עליך". - זה פיקחי מאוד! בינינו, למה בכלל אתה שואל; אתה יודע מה, שב בבית, ותעשה כעולה על רוחך; כי בלאו-הכי, ודאי יש איזה רב שחולק על הרב שאומר בניגוד למה שאתה רוצה לעשות... - התרבות הזו מחלחלת לנו לתוך הנשמות. וההשלכה המעשית היא שהחבר'ה 'עושים מה בראש שלהם' - עם כיפות! אילולי שזה עצוב זה היה פשוט מצחיק.
אם-כן ועל כן, יום אחד - ואני קורא ליום זה להתייצב, ואני מציע שהיום יהיה היום הזה - צריך להוציא את השד הזה מהבקבוק, לשים אותו על השולחן ולדון בו. כי כידוע השדים, הרוחות וכל שאר מרעין-בישין, מצויים במחשך. אך יאיר עליהם האור - אין שדים ואין רוחות. הוצאת הדברים לאור העולם והדיבור עליהם בצורה ברורה, אך יאמר כל מה שיש לומר על הנושא - והכל נמוג. זו מגמת הדברים שלפנינו.
בהקשר למגמה זו, 'הריני מוסר לפניכם מודעה', שהמיליטנטיות שתינקט בהרצאת הדברים אינה מכוונת כנגד אנשים כי-אם כנגד הפלורליזם כאידיאה.
עיקר הכוונה היא להתמודד עם התוצר התרבותי-חברתי העולה כמסקנה ממכלול תנועה תרבותית זו. אין בכוונתי לערוך דיון מפורט עם כל שיטות ההוגים והפסבדו-הוגים הפלורליסטים על כל הנויואנסים הרבים שלהם; הדברים יסובו בעיקר על האטמוספירה התרבותית שבגישה הפוסט- מודרניסטית-ניהיליסטית שהופיעה והתפתחה מתוך ההגות הפלורליסטית בשלביה הסולידיים יותר.{2}
בכתבי הראי"ה קוק קיימת שיטה שלמה, מקצועית ומדעית עמוקה, שבה ישנה התייחסות לכל השאלות הנוקבות ביותר בסוגיה. היש אמת מוחלטת, מהי. מה הקריטריון לאמת. מה יחסנו לפנטיזם ומה מקום הפלורליזם. מה האלטרנטיבה שמציבה היהדות לגישה הספקנית שביסוד התרבות המערבית. מהו מוסר. מהו הקריטריון למעשה המוסרי. ועוד ועוד.
הקורא מוזמן בזאת לסיור עיוני בשאלות יסוד אלו, שרובן ככולן יוארו ויובהרו עד דק, לאור עיונו של הרב בהם.
משוכתבים וערוכים כאן שעורים שנתנו ב'מכינה-לחיים' בעלי, בשנת תשנ"ט. תודותי ל"מדרשת-הרובע" ולבנותיה ששכתבו את הדברים, ולכל חברי שעזרו לקידום ההוצאה לאור ובראשם לרבנים יעקב חלמיש, אוהד תירוש, וחיים וידל על עבודתם המסורה לעניין.
יוסף קלנר
|
|
|
ראשי
צ'אט
רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. {ס} יד יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. {ס} טו אֶחֱזוּ-לָנוּ, שֻׁעָלִים--שֻׁעָלִים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים כְּרָמִים; וּכְרָמֵינוּ, סְמָדַר. טז דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. יז עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים: סֹב דְּמֵה-לְךָ דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל-הָרֵי בָתֶר. {ס}
מצב כלאיים
