מעריב, היום:
המרתף של אשכול: חדר קטן בקומת הקרקע של הכנסת שימש במשך עשרות שנים כמחסן ציוד למחלקת המשק במשכן. איש לא ידע כי החדר הזה טומן בחובו סוד עלום, ורק הודות לסקרנותו של יגאל אמיתי, איש מחלקת הדוברות בכנסת וחובב היסטוריה מושבע, נתגלה הסוד.

בחדר הזה, בעיצומה של הפגזה ירדנית כבדה, קיבלה ממשלת ישראל ב-5 ביוני 1967 את ההחלטה הגורלית שהביאה לשחרור העיר העתיקה של ירושלים. לגילוי הזה אחראי יחיאל קדישאי ז"ל, מנהל לשכתו ומזכירו האישי המסור של מנחם בגין. קדישאי, שנפטר בנובמבר 2013, היה שם תמיד לצדו של בגין, מימיו במדבר האופוזיציוני ועד לכהונתו כראש ממשלה.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/465x349/254/051.jpg]
צנחנים אחרי כיבוש הכותל צילום: ארכיון צה''ל


כמה חודשים לפני מותו העניק קדישאי ריאיון לעיתונאי חגי סגל, שהתפרסם ב"מקור ראשון" ובו הוא תיאר את ישיבת הממשלה שבה הוחלט על שחרור ירושלים. הוא סיפר כי כאשר ראש הממשלה לוי אשכול הגיע בשיירה מאובטחת למשכן הכנסת ניגש אליו בגין והציע לו שהממשלה תתכנס עוד לפני ישיבת מליאת הכנסת שנועדה לאותו ערב ותקבל החלטה על שחרור ירושלים.

"ואכן", המשיך קדישאי בתיאורו, "השרים התכנסו לפי הצעתו של בגין בחדרון קטן בקומה התחתונה של הכנסת, משום שליד חלון חדר הישיבות הרגיל, שפנה לכיוון בית-לחם, נפלו פגזים ירדניים". קדישאי אף ידע לתאר את החדר לפרטיו: "בחדרון ההוא, שהיה בעצם מחסן, היו עדיין כורסאות מהכנסת הישנה ב'בית פרומין', דליים, סמרטוטים ומטאטאים. אחר כך בגין אמר לי שצריך לשים שלט נחושת במחסן ולכתוב שכאן התקבלה ההחלטה על שחרור ירושלים".

התיאור הזה הקפיץ את יגאל אמיתי ועורר את סקרנותו. הוא החל להסתובב במסדרונות הכנסת בניסיון לאתר את החדר ההיסטורי. הוא עלה וירד בין הקומות, נכנס ויצא בחדרים, פשפש בין ערמות ציוד, אך לשווא - את החדר הוא לא מצא. ואז עלה בדעתו להביא את יחיאל קדישאי אל הכנסת כדי לנסות ולאתר בעזרתו את אותו חדרון. "זה כבר היה בערוב ימיו, אבל קדישאי נענה לאתגר והגיע במיוחד למשכן הכנסת כדי לסייע במשימה ההיסטורית", משחזר אמיתי.


"כאן נעשתה היסטוריה"


משכן הכנסת השתנה ללא הכר מאז הימים והלילות ההם, ביוני 1967. במהלך השנים נוספו למשכן אגפים חדשים, אולמות, מסדרונות ארוכים וחדרים בלי סוף. קדישאי התהלך במשכן שעה ארוכה עד שהגיע לקומה הראשונה, בסמוך לדלפק של סדרני המשמר וליד המסדרון המשמש כיום את חדרי הסיעות בכנסת ושבעבר היה מסדרון הוועדות המיתולוגי.

קדישאי התנהל כמו גשש המתחקה אחר עקבותיה של כבשה אבודה. הוא הסתכל ימינה ושמאלה, ואז נכנס לתוך מבואה קטנה, הצביע על דלת סגורה ואמר בהתרגשות "זה כאן". משנפתחה הדלת התברר כי מדובר במחסן ציוד קטן שנבנה גם כמקלט לשעת חירום. קירותיו עשויים בטון מזוין, אין בו חלונות והוא משמש מאז ועד היום את אנשי מחלקת התחזוקה.

קדישאי, שהיה אחרון האנשים החיים שנכחו בחדר הזה ביוני 1967, הביט על הקירות מסביב ואמר נחרצות: "כאן נעשתה היסטוריה". הוא שב וסיפר את קורותיה של אותה ישיבה גורלית, וחתם באזכור בקשתו של בגין לקבוע בכניסה לחדר שלט נחושת שעליו ייכתב כי כאן נפלה ההחלטה לשחרר את ירושלים העתיקה.

בינתיים הלך קדישאי לעולמו, אבל הסיפור שלו המשיך להדהד באוזניהם של אנשי הכנסת. לאחרונה הוא הובא לידיעתם של יו"ר הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין והמנכ"ל רונן פלוט, והללו החליטו לקיים את צוואתו של בגין. בהתאם להחלטתם ינוקה החדר ויפונה מכל הציוד הישן שבו, ועל אחד מקירותיו ייקבע לוח נחושת המנציח את המעמד שהתרחש בתוכו באותו ערב הרה גורל.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/465x349/1/555/159.jpg]
המחסן שהפך לחמ''ל צילום: מרים צחי


בנוסף יוצבו בחדר כורסאות מימי הכנסת הראשונה, שולחן עבודה עתיק יומין ועל הקירות ייתלו תמונות מהקרבות לשחרור ירושלים וכן תמונותיהם של האישים שהשתתפו בהחלטה ההיסטורית ובראשם ראש הממשלה דאז, לוי אשכול. החדר ייכלל גם במפת הסיורים של הכנסת, והמבקרים הרבים הפוקדים את המשכן יוכלו לחוות באמצעים אודיו-ויזואליים את שהתרחש במקום ב-1967. אגב, פרט פיקנטי הקשור בגילוי ההיסטוריה הוא שהחדר הסמוך למקלט משמש כמסגד, וספק אם המתפללים בו מודעים לחשיבות החדר שבסמיכות להם ולאירוניה ההיסטורית.




סילוק החוב


בכנסת חיפשו ומצאו גם את פרוטוקול הדיון שהתנהל במקלט הבטון המזוין, כשבחוץ שרקו פגזי הארטילריה הירדנית שהרעישה את ירושלים המערבית מרגע פרוץ הקרבות. השתלשלות האירועים מופיעה גם בספרו של עוזי בנזימן, "ירושלים - עיר ללא חומה", שראה אור ב-1973. מלחמת ששת הימים פרצה בבוקר ה-5 ביוני 1967, כשמטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו והשמידו את מרבית המטוסים של חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן.

במקביל פתח צה"ל במתקפה יבשתית בחזית סיני. הירדנים הצטרפו למערכה למרות אזהרות ישראל, ובשעה עשר בבוקר החלו בהפגזה כבדה לאורך כל החזית, כולל בירושלים. בהפגזות נפגעו בית הנשיא, משכן הכנסת וגן החיות התנ"כי. באותו ערב נקראו שרי הממשלה לישיבה מיוחדת במשכן הכנסת. בין הבאים למשכן באותו ערב היה גם ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, האיש שתחת מנהיגותו הוחמץ כיבושה של העיר העתיקה במלחמת העצמאות.

ביום שני הוא השתתף באותו דיון בחדר הצר שהביא בסופו של דבר לסילוקו של החוב הישן. בשעה שמונה בערב הגיע למשכן ראש הממשלה אשכול, ועם כניסתו ניגש אליו בגין, שהצטרף ערב המלחמה לממשלת אחדות לאומית כשר בלי תיק, וביקש ממנו לכנס את הממשלה לישיבה קצרה, "אפילו לעשרים רגע", כדי לדון ב"נושא חשוב" - גורלה של ירושלים העתיקה. אשכול נענה מיד. השרים הוזמנו לאולם הישיבות של הממשלה בקומה השנייה, אך בשל ההפגזה בחוץ הם נדרשו לעבור למקלט הקטן הנסתר מן העין.

אשכול סיפר לשרים על מצב הקרבות, ודיווח כי ישראל הזהירה את הירדנים לבל יפתחו באש. "הזהרנו אותם פעמיים ושלוש, אך הם לא נענו", אמר ראש הממשלה. כאן החלה שיחה דינמית בין השרים, שתועדה בפרוטוקול ושהסתיימה במתן אור ירוק לתקוף ולשחרר את העיר העתיקה. יגאל אלון, שר העבודה, אמר אז כי: "מבחינה צבאית זו עילה לתקוף את העיר העתיקה", ובגין הסביר כי "זו הסיבה לבקשתי לכנס את הישיבה. אני מציע שכבר עכשיו תחליט הממשלה על שחרור העיר העתיקה".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/465x349/1/555/139.jpg]
בגין התעקש שהוא ואשכול יכריעו את גורל העיר, בגין, אשכול ואלוף פיקוד דרום גביש צילום: משה מילנר לע''מ


זלמן ארן, שר החינוך, הסתייג מצדו ואמר כי "החלטה זו יש להשאיר לצבא. שר הביטחון (משה דיין - א"ב) איננו, ומוטב להימנע מהחלטה כאן". רה"מ אשכול העיר ש"זו אולי הזדמנות של המדינה להיכנס לעיר העתיקה", ושר הפנים משה חיים שפירא ציין מצדו ש"תהיה זו בעיה מדינית להחזיק בעיר העתיקה. כאשר תהיה בידינו יבואו להציע לנו לעשותה עיר בינלאומית. ואם כך יהיה - אתמוך בכך".

אבא אבן, שהיה שר החוץ, שאל "האם המלחמה תהייה כרוכה בפגיעה במקומות הקדושים?" ויעקב שמשון שפירא, שר המשפטים, ענה: "אני חושב שלא". אבן הוסיף ואמר כי "אם המצב מחייב את כיבוש העיר העתיקה, יש לעשות זאת מבלי להצהיר מה ייעשה בה לאחר מכן. יש להבטיח את קדושתה". יגאל אלון התעכב על פרטים מבצעיים ואמר כי המקומות הקדושים נמצאים בתוך החומות וכדי למנוע פגיעה בהם יש לכתר את העיר העתיקה מכיוון נבי סמואל, הגבעה הצרפתית והר הצופים.

זלמן ארן הקשה על הסוגיות העקרוניות, ושאל: "אם כובשים את העיר העתיקה, מתי מחזירים אותה ולמי?". את הדיון הקצר סיכם ראש הממשלה אשכול: "בכל זאת יש לבצע התקפה נגד מכת הפגזים מירדן. נשאיר את הצד הצבאי בידי הצבא, נעביר לרמטכ"ל ולשר הביטחון את רצון הממשלה". בכך למעשה ניתן האור הירוק לשחרור העיר העתיקה.








עוזי בנזימן כתב בספרו כי השרים קיבלו את דברי הסיכום באווירה מרוממת. נמזגו כוסות מיץ אשכוליות ושר הדתות זרח ורהפטיג הכריז: "לשבוע הבא בירושלים השלמה". מכאן ואילך האירועים התגלגלו במהירות. כעבור יומיים ניתנה הפקודה וכוחות הצנחנים בפיקודו של מוטה גור מילאו את "רצון הממשלה" ופרצו מבעד לשער האריות, והשאר כבר נכתב בדפי ההיסטוריה.

בכנסת מתכוונים לחנוך את החדר ההיסטורי בטקס חגיגי שיתקיים ביום ירושלים הקרוב, 28 במאי, במעמד ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, ראש עיריית ירושלים, בני משפחות בגין ואשכול ומוקירי זכרו של יחיאל קדישאי.

יו"ר הכנסת אדלשטיין אמר כי לחדר שייחנך תהיה משמעות סמלית והיסטורית. "בין קירות הכנסת, ללא ספק, טמונה ההיסטוריה של מדינת ישראל. כל אירוע משמעותי עבר בכנסת ולעתים ממש התרחש בה. לכן אני מייחס חשיבות רבה לאופן שבו יוצגו הדברים בכנסת - הן מבחינת ערכם ההיסטורי והן לקהל המבקרים במשכן. את החדר שבו מדובר נחנוך כמובן לקראת יום שחרור ירושלים - ואני מברך על המבצע היפה של 'גילוי' החדר ושחזורו".