כמעט 50 שנה עברו מאז שארה"ב שלחה לראשונה כוחות לוחמים לאדמת וייטנאם, באקט מאוד שנוי במחלוקת עד היום, שפיצל את ארה"ב לשניים: מי שתמך, ומי שהתנגד.
ככל שהתרבו הארונות שחזרו, הקולות של המחנה השני היו רבים יותר. מי שהיה לו מזל לחזור משם חי, מספר על גיהנום עלי אדמות, כשאתה תקוע בתוך הבוץ בג'ונגל, נאבק גם
עם אויב נסתר, נחוש, חכם וחמקמק שרוצה במותך, בחוסר תמיכה מהבית (קוראים לך "רוצח תינוקות"), וגם בחרקים - חלקם נחשב לארסיים מאוד - שמטפסים עליך בלילה
ולא נותנים לך לישון. זו בגדול מלחמת ויינטאם - ארה"ב שלחה בחורים צעירים ממעמד בינוני-נמוך למות (והרגה המוני אזרחים חפים מפשע בדרך) רק כדי שתעשיית הנשק ועוד גורמים יתעשרו.
כל ההקדמה הזאת היא כדי להציג בפניכם את השיר הזה, משנות השמונים, שמספר על חייל אמריקאי בג'ונגלים של וייטנאם, שנקלע לצרה ומקבל עזרה מלוחם מארינס גדול מימדים וטוב לב,
שבסוף מתברר שהוא...
אני אתן לכם לגלות לבד את הסוף:
הזמר בילי ג'ואל אמנם מעולם לא היה בעצמו בוייטנאם (התמזל מזלו לקבל מספר גבוה בהגרלת הלוטו של הגיוס). כשחבריו הטובים חזרו מהמלחמה, הם ישבו איתו על בירה וסיפרו לו חוויות משם. מהסיפורים ששמע מהם הוא כתב את השיר "לילה טוב סייגון", שהוא מחווה ללוחמים. בהופעות עם השיר הזה, הוא היה לוקח מהקהל קבוצה של בוגרי וייטנאם (Veterans) לשיר איתו קצת, כפי שאתם יכולים לראות בביצוע הזה, מ-1983:
מסיימת את האשכול עם שלושה שירים תקופתיים נוספים. הראשון איננו קשור במישרין למלחמה הנוראית בוייטנאם, אבל הוא היה להיט בשנת 1965, השנה שבה התחילה המעורבות הצבאית האמריקנית שם.
הראשון הוא של הלהקה הבריטית Gerry & The Pacemakers, עם הסולן המתוק גארי מארסדן, והשיר הפשוט מקסים הזה נקרא "פייה, חצי את המרסי (נהר באנגליה)":
השני והשלישי הם מהשירים שהכי מזוהים עם המלחמה הזו:
לרגל האשכול החדש שפתחתי עכשיו בצו"ב, החלטתי להקפיץ את האשכול הזה, והפעם - כדי להראות את צד המחאה.
1969, וודסטוק, הזמר קאנטרי ג'ו מקדונלד (והקהל) משמיעים לעולם מה הם חושבים על המלחמה בוייטנאם: