הועלה היום ע"י אתר חיה"א


בסרט ניתן לראות פעילות של טייסות האחת (קורנס) והעקרב (סער) בבסיס חצור.
אשכול על טייסת האחת במלחמת יוהכ"פ כאן

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

זיהיתי שני נווטים נפלאים (ואינני מתכוון לרמה המקצועית שלהם, שבוודאי גם היתה כזו) בתחילת הסרטון:
איציק ברעם ז"ל, שנפל בשבי באותה מלחמה (לאחר ניסיון הישרדות מיוחד, כולל נשימה מקנה סוף תוך הסתתרות במים. ניסיון שלא צלח לבסוף) ונהרג כעבור 4 חודשים בעת הדרכת חניכים בביה"ס לטיסה.
http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=95972

בתמונה הבאה - עומד בצד שמאל:



ערן כהן ז"ל, שבין השאר חנך אותי בקורס הטיס. נהרג במהלך המלחמה.
http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=96548

השמאלי עליון בתמונה הבאה:



בתמונה הנ"ל, מימין לרווח שבמרכז התמונה - הטייס יונתן אופיר ז"ל (בספר הטייסת שמו הפרטי: יהונתן) שנפל יחד עם ערן כהן:
http://www.aka.idf.il/Eitan/pratim/...al/?docId=33619

יהי זכרם ברוך.

שלמה שפירא - מפקד טייסת 105 במלחמה (דקה 8:30 לערך) - משמאל, מברך על ארבעת המינים:


ניסים אשכנזי (מט"ת חצור) שחזר נכה מן השבי המצרי לאחר שנטש עיט כמפקד טייסת 102 בהתשה כתוצאה מפגיעה בעת תקיפה במצריים (נראה בדקה 5:50 לערך):

לפי הצורה שבה המכונאי מסדר את מצלמת הכוונת חזרה לקופסת העץ - מדובר בחזרה מגיחה.

מח"א בני פלד ז"ל מגיע לביקור במסוק סייפן, מב"ס חצור עמוס לפידות מקבל את פניו (דקה: 2:10)


אני מנסה לזהות את רון חולדאי שהיה סמ"ט א' של האחת..

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ליד טייס אמריקאי שהטיס את אחד מקורנסי ה"קרפדה" כחלק מן הרכבת האווירית.

(אגב הקטע שבו נראה בני פלד ז"ל, כנראה צולם ב-14.10.73 - עפ"י ספר הטייסת (בו מופיעות תמונות מן הביקור המופיעות גם בסרט), ביום זה תקפה 201 את ש"ת מנצורה במצריים).

תודה על הזיהוי!
כן, זה חולדאי - אי אפשר לטעות

מעניין הקטע הזה עם הקרפדות, הגיעו מארה"ב ונכנסו מייד למערכה עם המערכות האמריקאיות שלהם?

3 אמריקאים (נראה שהאף שלהם ארוך יותר משל הישראלי)

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

מעבר ללוגיסטיקה ורוח לחימה, האם למב"ס יש עוד תפקידים? מי נותן פקודות לטייסות המב"ס או מטה חיל האויר?
האם אפשר להשוות כמה טיסות במלחמה עשה נניח רן פקר לעומת עמוס לפידות?

החל מ-12:13, סוללת נ"מ L70 "פרש" בפעולה
שני שלא ראיתי את האנטנה של המעכ"ן "מתפללת"...

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

אני מניח שהדבר מאפשר להגדיל את שטח הגילוי של אלומת המכ"מ הצרה. כמו כן מאפשר דיוק בנתון זווית ההגבהה שבה נמצאת המטרה (ע"י איתור הזווית שבה יש החזר מקסימלי בהשוואה לשאר הזוויות).

יושבים בשקט ואוכלים בשקט. נראים מגולחים ובכלל הכל נראה כאילו זה איזה מחנה נופש.
אצל הירוקים זה לא היה כך...אולי אני טועה. אם לא היתה כותרת שזאת המלחמה, היינו חושבים משהו אחר לגמרי. לא שחס וחלילה, יש לי משהו נגד - אני דווקא בעד, אך לתומי חשבתי שאחרת ...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

זאת מלחמה מבסיס קבע של חיל עתיר אמצעים הדורשים טיפול מדויק ובלתי מתפשר.
בזמן צילום סרטים אלה נמצאו חלק מלוחמי היחידות האלו בכלא אל-מאזה, עבאסייה ובמרתפי מטה ח''א הסורי (5 חבר'ה) ונלחמו על להישאר יציבים ובחיים.
חלק מהמצולמים כאן היה בין המראות למלחמת קיום אישית בבדידות מעיקה בתוך תא מתכתי מחופה פלקסיגלס שאין בו אפשרות לשכב ולתפוס מחסה או להתגלגל אחורה למדרון אחורי ולגנוב כמה נשימות.
אצל הירוקים זה לא היה כך. ואין מה להשוות כמו שאתה יודע.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

שעברו גיהינום, כמו של ערן כהן ז"ל למשל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח יושבים בשקט ואוכלים בשקט. נראים מגולחים ובכלל הכל נראה כאילו זה איזה מחנה נופש. אצל הירוקים זה לא היה כך...אולי אני טועה. אם לא היתה כותרת שזאת המלחמה, היינו חושבים משהו אחר לגמרי. לא שחס וחלילה, יש לי משהו נגד - אני דווקא בעד, אך לתומי חשבתי שאחרת ...

"אתם בטוחים שזאת מלחמה...?"
האמת? אינני יודע כיצד להגיב לשאלתך אחרי שכבר בתמונה הראשונה שהעליתי (בתגובה למעלה) הצגתי שלושה מהאוכלים שהכרתי אישית. שניים שנהרגו ואחד שנפל בשבי כתוצאה מאותה מלחמה. אינני יודע מה קרה עם המצולמים שאינני מצליח לזהות. האם אתה מצפה שיפזרו גרגרי חול באוכל לאות הזדהות עם הלוחמים שעל הקרקע? זה לא היה פיקניק כפי שאתה אולי מתרשם. זו אחת מהטייסות שנפגעו הכי קשה במלחמה.

זיהוי נוסף ששלח לי חברי הטוב, נווט קורנס בעברו, הינו הנווט גור ישראלי. השמאלי בתמונה המצורפת, מביט אל המצלמה (דקה 5:33).
ישראלי נפל בשבי הסורי כבר ב 8 באוקטובר כאשר טס בטייסת 69 (לפי דברי החבר, היה ב 201 וביקש לעבור לצפון). אם כך ייתכן שחלק מהסרט צולם לפני המלחמה או שהוא כולל גם צילומים מטייסת 69 (אפשרות נוספת הינה שהזיהוי אינו ודאי).
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1558411
לימים ביצע הסבה לטיס והפך לטייס קורנס.

הסרט שהעלה חיל האוויר, לדעתי הינו למעשה חומר הגלם שממנו נעשה סרטו של מנשה רז מלפני 10 שנים על טייסת 201 במלחמה. החלק שבו רואים את כל הפאנטומים של 201 במסלול לפני המראה, יוצאים לגיחה, זכור לי היטב.

בנוסף, בספר של רונן ברגמן על המלחמה צוין נושא הסרט:
"שלוש סיבות עמדו מאחורי המפגש המיוחד: מלאת שלושים שנה למלחמה הארורה שגבתה מהטייסת מחיר כה כבד; חשיפתו לראשונה של סרט, שצולם במלחמה על-ידי טלי גודר, אז צלם בשירות מילואים באגף הצילום של בסיס חצור שתיעד במצלמת 16 מ"מ את פעילות "האחת", במשך כל תקופת המלחמה ועד שובם של טייסיה מהשבי המצרי והסורי; הסיבה השלישית היתה סרט בן שעה שהכין מנשה רז, בעצמו איש חייל האוויר לשעבר, עבור ערוץ 10."
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2775455,00.html

עריכה: פספסתי את הקישור שהעלה FANG, יש בו את הכתבה הזו.

התכוונת בודאי לגף צילום

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari זיהוי נוסף ששלח לי חברי הטוב, נווט קורנס בעברו, הינו הנווט גור ישראלי. השמאלי בתמונה המצורפת, מביט אל המצלמה (דקה 5:33).

ובכן, טעות שלי. נאמר לי שמדובר בישראלי ואני ישר חשבתי על הנווט ישראלי. ובכן המצולם בתמונה הינו הטייס חגי ישראלי (ואם אינני טועה הוא אחיו הטייס נדב ישראלי, שנהרג במרץ' 1970 בוורטיגו בלילה בעת שהטיס מטוס עיט).

יערי, אני מבין הייטב לליבך. אבדת חברים ובעצמך נפצעת. אני מ"הירוקים" דימיינתי לי את חווי "הכחולים" קצת אחרת. אף פעם לא יצא לי לראות את תפקוד טייסות הקרב שלנו במלחמה. אנחנו על האדמה, אבדנו כל תחושת הזמן והמקום. אכלנו וישננו (מי שישן) איפה שהיינו, אולי בגלל "השלווה" לכאורה של הטייסים הגענו לאן שהגענו...
אז אם פגעתי ועצבנתי אותך, אני מצר על כך...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ההערה כתובה בלשון זכר אך תקיפה לנשים וגברים כאחת.
מקוממת אותי ההשוואה שעושים לרוב הירוקים להראות עד כמה הם קרביים. אינני חושב שמישהו טוב ו/או חשוב יותר מהשני. אין כאן כלל מקום להשוואות בין "כחולים, ירוקים ולבנים.
כל אחד בעם עושה את המוטל עליו במלחמה.
מלחמתו של איש צוות האויר שונה במהותה ממלחמות חיילי היבשה.
כן, בח"א אוכלים חביתות בין הגיחות. אך זכור שתוך מספר דקות יכול הטייס להיות מוזנק לאויר, למשימה בה הלחץ הפסיכולוגי אחר.
הבדלי משימה
אתה טס מעל שטח האוייב לבד בתא המטוס. בן הזוג יכול רק לייעץ לך מה לעשות אך לא לכוון אותך ביד או לטפוח על הכתף. זהו, זה רק אתה ומה שלמדת עד כה.
אין לילה למסתור. איך גבעה או רכס בצילו אתה יכול להרגע, לחשוב ולנתח את המצב. באויר הכל רץ, הכל נעשה מהר. אין ארטילריה שתעזור לך, אין טנקים להם תקרא בקשר לעזרה או מסוקים לחילוץ.
הבדלי נפילה בשבי
אם חס ושלום הטייס מופל ונלקח בשבי, אזי תוך מספר דקות כל המצב משתנה לגביו.
הוא מיד נמצא לבד, לעצמו. אם נפל צוות אזי כל אחד מהם מבודד מיד מחברו, מורעב, מופעלים עליו לחצים פסיכולוגיים חזקים ורצופים, הוא מושלח לתא קטן ומסריח.
בקיצור-תוך כמה עשרות דקות ירד הטייס שלנו מ"איגרא רמה לבירא עמיקא". והבור הזה עמוק מאוד.
כאן הוא צריך להתמודד לבד מול מערך התיחקור של האוייב, מושפל ובודד ומנוכר.
מאחר ואותו הטייס הוא גם קצין, הוא מתקבל בעיני האוייב כמקור מידע חשוב, כאחד שיודע ומכיר תוכניות תקיפה עתידיות של ח"א והכי חשוב כאחד שהביא את המלחמה לעומק שטח האוייב.
על כן נקמת האוייב חזקה בהרבה מהרגיל.
חייל יבשתי, עם כל הכבוד לו ולפועלו, כשנלקח בשבי, לרוב יהיה זה עם עוד חברים. האוייב יודע שאין בידי החייל מידע מודיעיני רב ולכן רוב העינויים הם תוצאה של נקמה פשוטה, של אוייב באוייב. החייל היבשתי לרוב נלקח בשבי מקו החזית עצמו וההשערה היא שהוא מכיר אך ורק את תפקידו במלחמה.

אז מה היה לנו? אוכלים ביצים בטייסת ולא חול וגריז - מצטער אך זה טבעו של בסיס קבע וזאת אחת הפריבילגיות שיש בו. הלוואי שגם הירוקים היו אוכלים ביצים בלחימה.

אז בואו נמשיך לעשות כל אחד את הטוב לעמו, אל אחד את מיטבו בדרכו שלו ללא השוואה וללא התנשאות

יעזור לנו השם בארצינו הקטנה

בכל שנות חברותי בפורום הזה לא ראיתי תגובה כזאת מקוממת. כל אחד לחם כפי יכולתו, כל אחד סבל כפי שנדרש וכולם גם יחד עשו את הנדרש מהם (חוץ מכמה פחדנים ומשתמטים).
לשום "ירוק" לא חשוב להראות כמה היה קרבי במלחמה הארורה ההיא.
ההשוואות שאתה עושה אינן במקומן. אני מאמין, כמי שהיה שם למטה , בין "הירוקים" שכולנו התפללנו האחד לשלום רעהו וכולנו הערכנו איש את רעהו.
כאשר ראינו את המטוסים נכנסים לאזורים מוכי נ"מ, או לוחמים בקרבות אויר, ליבנו נצבט מדאגה. כולנו החזקנו להם אצבעות, ואיש לא חשב על החביתה שהם זוכים לה, לעומת כריך הלוף במצייה עטופה בחול שלנו.
אנא חשוב פעם נוספת על תגובתך - ותפוס לך רכס או גבעה בצל לשם כך.

.

בא ואגיד לך, אני תמיד קנאתי לטייסים וכל הזמן רציתי להיות ביניהם, אך הגורל רצה אחרת.

לצערי השתתפתי ב-1967/ מלחמת ההתשה הנוראה/ 1973 ובשל"ג.

שרתתי את המדינה כמייטב יכולתי בחיל מודיעין. לפעמים בתוך כמה שניות היית צריך להחליט וגם להודיע לכוחותנו לא להכנס למלכודת שהאויב הכין לחבריך. אם טעית ולא דווחת בזמן - רק אתה ומצפון שלך יודעים.
נכון בריאותי וחיי כמעט לא היו בסכנה בתוך הבור העמוק או רחוק מהחזית.

מצטער שלא יכול להוסיף ולפרט, גם כך כתבתי כבר יותר מדי...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מההיבט של צוותי הקרקע (מבלי להמעיט במאומה מערך צוותי האוויר, בד"כ נוטים לשכוח אותם)כדאי לנסות פעם לעבוד, לאכול, לישון בתוך דת"ק (בד"כ ממש מתחת לכנפי המטוסים) מבלי לצאת את גבולותיו במשך מספר שבועות, עם רעש לא פוסק של מנועי מטוסים וצ"ק...
זה גם גורם לאבד את תחושת הזמן.
:-)

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח אז אם פגעתי ועצבנתי אותך, אני מצר על כך...

לחלוטין לא פגעת ולא עצבנת (אני רגוע מטבעי וקשה להוציא אותי משלוותי). אני פשוט השתוממתי מכך שצילומי האוכל מזכירים "איזה מחנה נופש".
במחשבה שניה, מי שלא היה שם וראה שמדובר בשולחנות מאולתרים עבור הארוחה (הגיוני לא לצפות שיאכלו בישיבה מזרחית על האדמה), כיוון שכמויות האנשים במלחמה לא איפשר שימוש בחדרון אוכל המתאים לימי שלום או לדימוי תרגילי מלחמה, באמת עלול להתרשם כמוך.
אז הנה תמונה שגם תמחיש תפיסת תנומה במהלך המלחמה (מי שחלץ נעליו הוא החריג בתמונה). כל רגע יכולה להכנס פקידה עם פנס כדי להעיר את מי שמתוכנן לצאת לטיסה. מי שלא נרדם בכבדות מתעורר מחדש בכל פעם כזו.
התמונה - מתוך האוסף המצטבר אצלי לקראת 40 שנים למלחמה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח אולי בגלל "השלווה" לכאורה של הטייסים הגענו לאן שהגענו...

זה קצת מתחת לחגורה מה שכתבת פה וגם אם זה לא פוגע ביערי, נראה לי שזו האשמה לא הוגנת.
אני מבינה את הכאב והתסכול מהצד ה"ירוק" וגם אם לא חוויתי אף צד בעצמי, קראתי במספיק מקומות על התסכול והרצון לעזרה והגנה במלחמה מחיל האויר שלא התממשה.
אבל נראה לי שגם אתה יודע שהטייסים ה"שלווים" כביכול , הם לא אלה שהחליטו על חלוקת המשימות, הם לא ישבו באמת בשלווה והם לא נתנו לשאר הצבא להלחם לבד.

למען האמת, אם תקרא כמה ספרים שמתארים את תפקוד הטייסות במלחמת יוה"כ, שלווה היא הדבר האחרון שתמצא שם.
אני קראתי על עומס משימות, הנחיות לא ברורות או סותרות מהמטה, אנשים שרואים חברים נהרגים ונופלים בשבי וממשיכים לעלות למטוס ולהכנס לאמ"ט כדי לבצע משימות מסוכנות שלא ברור תמיד אם הם יעילות.

אני יודעת שהדיעה שלי נחשבת פחות כי לא הייתי שם, אבל האמירה שמצבנו במלחמה היה גרוע בגלל שהטייסים היו שאננים ושלווים היא לא במקום, גם אם נאמרה מתוך כאב מוצדק.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Kodkodit זה קצת מתחת לחגורה מה שכתבת פה וגם אם זה לא פוגע ביערי, נראה לי שזו האשמה לא הוגנת. אני מבינה את הכאב והתסכול מהצד ה"ירוק" וגם אם לא חוויתי אף צד בעצמי, קראתי במספיק מקומות על התסכול והרצון לעזרה והגנה במלחמה מחיל האויר שלא התממשה. אבל נראה לי שגם אתה יודע שהטייסים ה"שלווים" כביכול , הם לא אלה שהחליטו על חלוקת המשימות, הם לא ישבו באמת בשלווה והם לא נתנו לשאר הצבא להלחם לבד. למען האמת, אם תקרא כמה ספרים שמתארים את תפקוד הטייסות במלחמת יוה"כ, שלווה היא הדבר האחרון שתמצא שם. אני קראתי על עומס משימות, הנחיות לא ברורות או סותרות מהמטה, אנשים שרואים חברים נהרגים ונופלים בשבי וממשיכים לעלות למטוס ולהכנס לאמ"ט כדי לבצע משימות מסוכנות שלא ברור תמיד אם הם יעילות. אני יודעת שהדיעה שלי נחשבת פחות כי לא הייתי שם, אבל האמירה שמצבנו במלחמה היה גרוע בגלל שהטייסים היו שאננים ושלווים היא לא במקום, גם אם נאמרה מתוך כאב מוצדק.

1. אם כתבתי "שלווה" לכאורה - הכוונה היתה שאולי חייהם נראו שלווים באותם הרגעים, אך זה היה רחוק מכך.אני חושב שיערי הבין את ההומור שלי ואת לא!
2. הביטי לא היה לי אף פעם תסכול וכאב (וגם אין לי עתה - על שאני "ירוק")
3. האמיני לי שידעתי בדיוק מה הם עושים ואפילו "הקריבו" בשבילנו מספר מטוסים על מנת שאנו נוכל לספק לעם ישראל מידע חיוני.
4. אין לי צורך לקרא בספרים - כי הייתי שם (אמנם רכשתי כמה מהם-אך זה רק מנקודת המבט של הכותב)
5. אני אחרון שאכתוב או אגיד משהו כנגד ה"כחולים" ועוד פעם אכתוב שיהיה ברור. שאני מאוד, מאוד מוקיר ומכבד את מה שעשו "המעטים-הטייסים" באותם הרגעים הקשים

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אני לא מבין למה אתה צריך להתנצל בכלל?
האם על שום שאם היית נופל בשבי לא היו מתעללים בך?
ראינו מה קרא לקולגות שלך מהחרמון.
היית רשאי להעיר את הערתך התמימה מבלי שאף אחד יבוא עימך חשבון ויעשה עימך חשבון דם וכאב לא ראוי.
כולנו עברנו את זה. זה שהערת שמישהו נראה אחרת באותם ימים, אז מה?
למישהו יש ,ככל הנראה, בעיה של שריטה בכבוד.

.

כנראה שבאמת לא הבנתי (אני אגייס לעזרתי את חוק פו )
אבל לפי התגובות אני לא היחידה שלא הבינה, אז טוב שזה ברור עכשיו.

זה גם לא נכתב מתוך זלזול או פגיעה בכבוד (כפי שנרמז). אין כאן איזה הקשר אישי, רק חוש צדק מפותח מידי.

למישהו מוכרת התופעה? זיהיתי רק את המילים "מה זו" בצד שמאל למעלה.

הכיתובים על החרטום הם למעשה התרגום של מספרי חיל האויר האמריקאי לישראלי.
מכיוון שמטוסי ה"קרפדה" (שהגיעו מטייסות חא"א באירופה) הוכנסו מיידית לשימוש במלחמה - מפאת חוסר זמן סימנו על החרטומים שלהם את מספרי הזנב הישראליים בצבע לבן. (מטוסים אלו קיבלו מספרים בסדרה 3xx)

אתה יכול לראות בסרט תקריב לשניה של קורנס 311, שהמספר כתוב על האף שלו יחד עם מספר חא"א.

אגב - למי שכתב על אורך האפים שלהם, זה בדיוק אותם F-4E כמו הקורנסים הישראליים, כאשר הם צבועים בסכימת ה South East Asia (קרפדה) - זה נראה ארוך יותר...

חלקם הגדול המשיך לטוס בסכימת הזו עד אמצע שנות ה 80.

איל

המטוס שבתמונה אינו קרפדה

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

פעם אמרו שהגודל קובע, עתה גם הצבע...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eyal_am (מטוסים אלו קיבלו מספרים בסדרה 3xx) איל

לפני כשבועיים צילמתי במוזיאון את ה"קרפדה" הבאה. הסיבה שצילמתי: סמלי שתי הטייסות על הזנב.


ומקרוב:



אגב, בצד השני - רק סמל 69:


ואולי היה מתאים יותר לפינת ההומור...

כנראה היה ארוע של טייסת 107 לאחרונה והמטוס נצבע לתצוגה סטטית מצד אחד בלבד. הצביעה באדום נראית כמו משהו זמני- מדבקה שאפשר לקלף אחר כך. המטוס הוא קרפדה כך שסביר ששייך במקור לטייסת 69.

ההנחה שלך לחלוטין לא הגיונית. קורנס שזה מצב הצבע שלו (בושה) לא יגיע לאף ארוע.
בשלשת הארועים האחרונים שהיו השנה (60 ל 107, סיום טיסות אלוף במיל' יוחנן לוקר וטקס סיום קורס טיס) הביאו את קורנס הצילום 485 (בצדק. הוא מתוחזק באופן סביר). לא ראיתי קרפדה באיזה ארוע.

לראות את הקרפדה במצב כזה. אני עדיין זוכר היטב את מאבקו של קצין האוצרות המעולה של המוזיאון בסוף שנות ה-90 לצבוע את אחד הקורנסים בסכימה הזאת ואת מראה המטוס לאחר שיצא מהצבעיה.

שפונדרה
Good People, Good Food
http://www.shpondra.com/