סרן רותם שני ז"ל ויחידת הניוד 551

כמו כל האגדות האמיתיות, החיבור שלי לסיפור הזה קרה בחדר האוכל של הקיבוץ כמה חודשים לפני הגיוס לצבא. ישבתי לארוחת צהריים עם כמה חברים מבוגרים יותר ואחד מהם שבדיוק חזר משירות מילואים ארוך בגבול מצרים סיפר על יחידה של מילואימניקים משוגעים שקורעים את המדבר בנהיגה מקצועית שהוא בחיים לא ראה – ומי שמכיר את החומר המדובר יודע שרוב נהגי 4x4 הבאמת משוגעים מגיעים (או לפחות הגיעו) בעיקר מקיבוצים ומושבים. גם היום קשה לי להסביר למה הסיפור שלו תפס את תשומת ליבי בזמן ששאר החבר'ה בשולחן עברו לדבר על עניינים אחרים, אולי זה העובדה שמילואימניק מזדקן בדרך כלל לא מתרשם משטויות של צבא אלא אם כן מדובר במשהו באמת חריג. כמה חודשים אח"כ התגייסתי וגם במשך השירות פה ושם התרוצצו שמועות על השם (המונפץ/שגוי) "סיירת רותם" ועל מעללי יחידת הניוד.

מי שיחפש את השם רותם שני בגוגל ימצא כמה וכמה תוצאות (בלי לבלבל עם חייל בעל שם זהה שנפל בשנת 2002), מתוכן הכי אהבתי את "נווד, נווט, רוכב, לוחם" של אלי פנגס שפורסמה במגזין בלייזר בשנת 2007 והיא ההוכחה הכי טובה שגם מישהו שלא פגש את רותם אפילו לרגע אחד הבין בעצמו וניסה להסביר לקוראיו – בלי חרטוטים ובלי התחנפויות – איזה אדם מיוחד הוא היה. אפילו העובדות היבשות כשלעצמן גורמות לך להבין שמדובר כאן במשהו שונה לגמרי: נולד ליד גבול הצפון, גדל במושב בערבה, נפרד ממערכת החינוך כידידים, גדל בשטח והתחבר אליו כמו בדואי שורשי, התחיל להתעסק עם כלי רכב תקניים ומאולתרים מגיל צעיר ועל הדרך פיתח חוש טכני חריף במיוחד, התגייס לצה"ל ובזכות סדרת מפגשים מקרית הצליח להקים ולטפח יחידת סיור מדברית (יחס"ר 252) שהביאה הישגים בגבול הדרום הפרוץ שאף יחידה אחרת בצה"ל לא הגיעה אליה. וכל זה רק בזמן השירות הסדיר שלו!

בסוף השירות הסדיר הוא חתם קבע למשך תקופה של למעלה משנה, ובסיומה עזב את הצבא ונסע לטיול ארוך באפריקה. כמו בהרבה מקרים אחרים, גם כאן הוא בחר יעדים שרוב התיירים הנורמליים בורחים מהם כמו משריפת סבך אבל הוא כנראה ראה בהם אתגר מספיק רציני לידע והיכולות שלו. הוא טייל בקניה ואריתראה בימים שאינטרנט לא היה קיים ומדריכי טיולים היו עדכניים בערך שנתיים או חמש אחורה. כשחזר לארץ התגייס חזרה לקבע, איפהשהוא בדרך עשה קורס קצינים, ובעיקר עשה שוב את מה שהיה הכי טוב בו: פיתוח והדרכה של תחום הניוד והנהיגה המבצעית מעוד נישה איזוטרית עם קהל יעד מצומצם לעולם מקצועי שלם, תקני, מסודר והכי חשוב – מרכיב מהותי והכרחי במבצעים לטווחים ארוכים ושטחים קשים (אך לא רק...). השמות באו הלכו והשתנו: "צוות הדרכה לנהיגת שטח", "חט' 409", "צוות ניוד מטכ"לי" או "חט' 551". הג'פ"ס הפשוט הוחלף בלנדרובר דיפנדר ואליו נוספו יאגי וכלים ייעודיים אחרים שעל רובם המכריע לא מדברים (כמו ה"טרקטורון" בפרשת צ'יקו והתאונה שבהמשך התברר שבכלל היה תומקאר, ולא בדיוק מפורסם בהיותו כלי צבאי תקני) – ובין כל אלה הסתובב לו דיפנדר 6x6 לבנבן וקצת חבוט שלא היה שני לו בכל הצבא הגדול והמפואר... רכבים עירומים ללא ציוד מינימלי התפתחו וזכו לערכות חילוץ מסודרות, ציוד טכני מקצועי ו-שומו שמיים – ציוד בטיחות איכותי. היחידות הכי מובחרות החלו לעמוד אצלו בתור: מטכ"ל, שלדג, יחס"רים ופלס"רים וכמובן לפני כולם מגלן. ורותם הפרחח עם המדים המג'ויפים שמן וגריז וזיעה התבגר והפך לקצין רציני, שכבר הכיר ועשה את כל השטויות והבלגנים ועכשיו יכול להקדיש את הזמן לכל אותם נושאים רציניים כמו בטיחות והדרכה והעברת הידע לדורות הבאים.

הנה קטע משעשע שכנראה די מייצג את חוש ההומור המטורף של רותם, שנלקח מתוך ההספד של חברו ליחידה יורם יוריה ופורסם באתר לזכרו:
"יום אחד נודע לך שחיל האויר פיזר מטוסי סקייהוק מושבתים בשטח אש בדרום לצורך אימוני תקיפה מהאויר. יורדים לשטח לבדוק את העניין. אתה, זליג ואני. מגיעים לשטח. 6 מטוסי סקייהוק עומדים בשטח כאילו על מסלול המראה. אתה לזליג: "עלה לקוקפיט, תמיד רצית להיות טייס". זליג עולה ומתיישב בתא הטייס. אתה בחיוך נצמד עם הג'יפ ברוורס למטוס ונרתם אליו עם רצועת גרירה אנרגטית. "עכשיו נעביר לזליג קורס טייס מזורז" ולפני שאני וזליג קולטים מה קורה אתה פותח בדהרה מטורפת, הסקייהוק בעיקבותינו והצרחות של זליג נשמעות עד חצרים. "לא יאומן כמה שהמטוס הזה יציב" אתה זורק תוך שכולנו נשנקים מצחוק מטורף. צילמנו את זליג בתא הטייס. בצילום, גוף מטוס בלבד על רקע השמיים, זליג בתא הטייס.
אחל'ה קורס טייס."

ואז בלי קשר לכלום, רגע לפני שהיחידה שלו עמדה לפני הזינוק הגדול קדימה, הוא נהרג. ביום שבת ב-27 באוקטובר 2001 הוא יצא על האופנוע לפגוש את החיילים שלו בנחל מסור. אף אחד לא יודע מה באמת קרה שם, כי הראשון שמצא אותו היה בדואי שעבר במקום וגם לו לקחו כמה שעות שעד שהצליח לפנות את רותם לביה"ח. הדבר היחיד שהיה ברור הוא שרותם עף מהאופנוע וספג פגיעת ראש קשה ביותר. הוא שכב מחוסר הכרה ומוקף עשרות חברים וקצינים שבאו והלכו והחזיקו אצבעות, אבל כל זה לא הספיק - סרן רותם שני נפטר במחלקת טיפול נמרץ בהדסה ב31/10/2001 והוא בן 32. הוא השאיר אחריו את אשתו דפנה ובנו מתן, ארבעה אחים ואחיות ועוד עשרות אחים לנשק.

מתוך דברים שפרסם לזכרו של רותם חברו, אבירם ברקאי, באתר האינטרנט www.barkai4x4.co.il: "לצידם של מאיר הר ציון וירמי מהצנחנים, לצד גוליבר ולדיזינסקי, יד ביד עם כל האגדות הוותיקות - צמחה לה בשנים האחרונות אגדה חדשה. צה"ל לא ממהר להצמיח מיתוסים - בטח לא על חייליו שעדיין בחיים. יש יוצאים מן הכלל. רותם שני קראו לו. רותם היה דמות מהאגדות. מיטב הנוער היה מוכן ללכת אחריו באש ובמים. שמו נישא בפי חייליו ומפקדיו, עטוף בזרי תהילה השמורים לטובים ביותר. מסביב למדורה, בחדרי אוכל קיבוציים, במסדרונות היחידות המובחרות - רותם היה שם, בכל שיחת גברים בחאקי ותמיד מלווה בגלי הערצה. לא בכדי. עוד כנער הוא היה מיוחד במינו. כגבר הוא כבר היה מדהים - עם איכויות נדירות, זן שהולך ונעלם. והוא נעלם לנו... רותם חי את האגדה שלו עד תומה. הוא עבר לעולם אחר כדרכם של לוחמי פרא בלתי מאולפים: רכוב על גבי אופנוע, יחף, ללא קסדה, מוקף בנופי מדבר צחיח. עם כל הכאב והצער, האם הייתם מעלים תסריט סיום הולם יותר לאגדת חייו? מסופקני."

וכך נראית המורשת של רותם (כל התמונות פורסמו ברשת כבר לפני שנים):

האתר לזכרו, בתוך אתר המועצה האזורית הערבה התיכונה
http://my.arava.co.il/~shany/rotem/index.html

"נווד, נווט, רוכב, לוחם" מאת אלי פנגס באתר מגזין בלייזר (Ynet)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3354100,00.html

דף לזכרו באתר עמותת יח' מגלן
http://www.maglan.org/apage/15399.php

דף לזכרו בתוך אתר מושב עין-יהב
http://www.ein-yahav.co.il/%D7%91%D...IL/Default.aspx

ערך עוצבת האש באתר ויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2...%94%D7%90%D7%A9

עצוב. יהי זכרו ברוך

מלח הארץ שאיננה\ מאת עפר שלח

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3354111,00.html

עפר שלח מאמין שאיבדנו לא רק את רותם שני, אלא גם את הרוח שיצרה גברים כמוהו
לא פגשתי את רותם שני בחייו. בשנים האחרונות, טיפין־טיפין, אני שומע עליו בשיטוטי ברחבי צה"ל. אני מכיר כמה אנשים שהכירו אותו. את הפרטים אתם יכולים לקרוא בכתבה. כמו בכל סיפור כזה, הפרטים לא ממש חשובים. "אגדה", קורא לו חברו אבירם ברקאי, בטקסט היפה והעצוב שכתב על רותם באתר האינטרנט שלו. אגדות צה"ליות הן עניין מסוכן: בדרך כלל המפגש האישי איתן לא עושה לך ולהן טוב. זאת מילה שבצה"ל, כמו בכל צבא ואולי יותר, משתמשים בה בקלות רבה מדי ביחס לתכונות מעטות מדי של החיה האנושית — ובמיוחד ביחס ליכולת להרוג, לא בדיוק תכונה שאפשר לשפוט ממנה הרבה על איכותו של מישהו. אחר כך אתה פוגש אדם, והוא מורכב הרבה יותר, ובהרבה מקרים של לוחמים בצבא הרבה פחות. שלא לדבר על כל אלה שעוד חיים את האגדה של עצמם, הרבה אחרי שהחיים כבר לקחו אותם ואותנו למקום אחר. אבל הסיפור של רותם שני הוא לא רק אגדה צה"לית, אלא משהו עמוק ושורשי בהרבה — האגדה על בן הארץ. פעם, כשעוד לא הכירו את המילה "נראטיב", האגדה הזאת היתה הסיפור הציוני בה"א הידיעה. בשביל זה, סיפרו לנו כשהיינו קטנים, באו לכאן יהודים מכל הארצות שבהן היו בנים דחויים: כדי שתהיה להם ארץ שאת שביליה הם מכירים כאת כף ידם, כדי שיעברו אותה ברכב וברגל ובלילה וביום, כדי ששום מחסום פיזי או אחר לא יעמוד בדרכם. כדי שיגדלו להם ילדים יחפים ופרועי שיער, העוברים את המדבר בסערה ויודעים דרך נשר בשמיים ודרך נחש עלי צור ובזים לפחד, אותה תכונה שכשאני הייתי ילד קראו לה "גלותית" וגם "סבונית", כי אז עוד לא נולדו הפוליטיקלי־קורקט ותעשיית הזיכרון של השואה. האגדות של ילדי כבר לא מורכבות מחומרים כאלה. זה לא עושה אותם טובים פחות ממני, אולי להפך. הזמנים השתנו, הרוב לטובה. הרבה מהדברים שגדלנו עליהם לא היו חומרים מזינים במיוחד. השאלה היא מה צימחנו לנו במקום. מיתוסים הם אבני יסוד של חברה, ואיזה אבן שמנו לנו לראש פינה אחרי שבן הארץ זז הצידה, זאת שאלה גדולה. נדמה לי שהיום אין שם אבן בכלל. רותם היה ולא היה איש צבא. בדברי ימי צה"ל יש אנשים כאלה, שריחפו כפרפר ועקצו כדבורה במקביל למערכות הממוסדות. המערכות הגדולות הן שעושות את המלחמה, אבל היכולת לקחת מה שיש לאנשים האלה לתת ולא לדחות אותם היא המאפיין של צבא מיליציוני במובן הטוב של המילה. צה"ל, הרבה מאוד שנים, היה צבא כזה. לא מעט יחידות ויכולות של הצבא נולדו מרוחם ומתכונותיהם של יחידים. כך יסד אברהם ארנן את סיירת מטכ"ל ומוקי בצר הקים את שלדג, שלא לדבר על מסגרות קטנות ואזוטריות בהרבה. יותר מהכל, יותר מהכישלון הפיקודי והתוכניות המגומגמות, מלחמת לבנון השנייה לימדה אותנו כמה איבד הצבא — המחפש לעצמו דרך בעולם חדש ולא תמיד מופלא של מלחמות אחרות וחברה אחרת — את רוח המיליציה הזאת. היא אינה פשוטה היום כמו שהיתה פעם. קשה מאוד ליישב אותה עם צבא טכנולוגי, מתמקצע, שמוטלות עליו משימות שכבר אינן היעד ההיסטורי של מיליציה: לקום ולהגן על הבית. אבל אפשר וצריך היה לעשות את זה טוב יותר. זאת העצם הרגשית התקועה היום בגרונם של קציני סדיר ומילואים רבים כל כך, ושום דבר עוד לא נעשה כדי לחלץ אותה. יותר מהכל, כשהם מסתכלים למעלה ולצדדים, הם מבקשים שם את הסיפור הפשוט, הפשטני אולי, על בן הארץ. זה שהיה ואיננו. ("בלייזר", 18.01.2007)

בנובמבר 1987 התגייס רותם לצה"ל והחל את שירותו כלוחם בסיירת "גבעתי". גם במסגרת הצבא היה למושא הערצה, מודל לחיקוי ובלט בכישרונות נדירים. מפקדיו גילו חייל מוכשר, בעל כישורי שטח, כושר מנהיגות ונוכחות שאין להתעלם ממנה, ובשנת 1988 כבר היה לסמל וגשש במשל"ט בהר חריף. שנה לאחר-מכן הקים יחס"ר בעוצבת סיני בגבול מצרים ופיקד עליו. בשנת 1991 עבר ליחידת "מגלן" כקצין סדרות ג'יפים לצנחנים. טל רוסו מספר: "רותם, פקודי וחברי הטוב. נפגשנו לפני 10 שנים, כשהוטל עלי להקים את 'מגלן' כיחידה ייחודית ושונה. חיפשתי מי שישנה את יכולת הנהיגה המבצעית ותפישת השטח. קיבלתי שתי חוות-דעת עליך, הראשונה ממפקדך בעבר, תא"ל אורי אגמון, שאמר בהערצה מוחלטת שאתה מתאים לתפקיד כמו כפפה ליד, והשנייה מתא"ל אחר שאמר עליך שאתה קרימינל מטורף. מיד ידעתי שאתה האיש שאני מחפש! מאז אני 'מחובר' אליך בצבא ומחוץ לצבא. תכונותיך המדהימות הפכו אותך למושא הערצה של פקודיך, מפקדיך וחבריך, וכל זאת בזכות הכנות, הפשטות, החברות, רוחב הלב וכמובן הידע המקצועי. במהלך התקופה הכירו אותך כמומחה מספר אחת בצבא לכל תחום הנהיגה המבצעית, ברכב ובשטח. יזמת ופעלת רבות לקידום התחום וכולם פנו אליך לעצה טובה, הדרכה ופעילות מבצעית יזומה ולכולם אמרת 'אני כבר מגיע'."

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.11 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה