19-07-2013, 15:55
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי lior432
את זה עשית אחרי שפתח את ציר דרשנות לתנועת שיירות לכיוון עיישיה ריחן. לפני זה, עד 94, כל התנועה לכיוון מעבר חונה הייתה על ציר חנף ואת הציר היו פותים בצורה הבאה:
פלוגת ריחן הייתה פותחת דרומה עד עיישיהף, פלוגתצ עיישיה הייתה פותחת דרומה עד החרדלה. דלעת היתה פותחת את הציר ששכחתי את שמו עד המפגש עם חנף ליד הסוללה של צד"ל.
כשהתחילו להכניס שיירות על דרשנות, דלעת היו צריכים לפתוח עד החרדלה.
|
את השמות של הצירים אני כבר לא זוכר, אבל אתה טועה.
היינו פותחים מדלעת, דרך מעבר תבנית עד לבופור. חוזרים רכוב למעבר תבנית ומשם עד לסוללה של צד"ל (אם היה התור של עיישיה לפתוח עד לחרדלה) או עד לחרדלה.
לאחר שפתחו את הציר מעיישיה שעבר דרך המיוערת, היינו פותחים קבוע עד לחרדלה
לצוות שמעלי היה סמל יוצא שייטת שהציב אותם יום אחד להגנה היקפית ויצא לטבול בחרדלה. אח"כ הוא התקלח בכלא 6 כמה שבועות
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|