אני חושב שזה קרה בשמיים מתישהו... הפמליה היתה מכונסת בהיכל שאין לו סוף ובזמן שאין לו קץ. משק כנפי מלאכים יוצאים ובאים חתך את האוויר וספרי חיים ומתים נפתחו כשבאי עולם באים בפניו כבני מרון.
'יאיר רוזנבלום' קרא השרף שעל הסדר והקטגור שברקיע החל להקריא בזריזות: בשבת נסע, ועל כשרות פסח, ובקיבוץ גר, ובמושב לצים ישב ולא שמר נגיעה ו...
הלאה... הלאה... קטעה אותו בת קול. חסוך מאיתנו את 'שטריימל לא קנה' ואת 'לא היה לו מנוי להמודיע' ולעיקר הגע כבר.. דברי טעם יש בפיך? בן אדם טוב הוא היה או לא היה?
'בוהמה' אמר הקטגור. הם מרים וקשים זה לזה ומקפידים עם הבריות ודעתם קלה...
הבנתי אותך אמרה בת הקול. אבל את בני האדם הרבה יותר מורכב להבין. אלפי שנים אנחנו כבר חוזרים על הטקס הזה שוב ושוב מאז ענין התפוח. מרים וקשים ודעתם קלה...
אז פנתה בת הקול לזה שדיבר עליו הקטגור ושאלה מי ירצה כי יגן עליו ברקיע וזה שדיבר עליו הקטגור ביקש כי רבי אמנון ממגנצא יבוא להעיד בזכותו וחיש נקרא רבי אמנון ועימו אחד עשר צעירים סתורי בלורית
ומה בפיך אמנון בני? שאלה בת הקול. מה יש לך לספר בשבחו של העומד בפנינו
ופתחו רבי אמנון ואחד עשר חיליו ושרו את מנגינתו של הנידון ועננים קפאו מלכת ומלאכים חדלו מלהרעיד כנפיהם וצדיקים חדלו מלימודם והאזינו פעורי פה ודמעות זלגו לכל עבר ואף לשדות החיטה שלמטה לרמז על שנת גשמים ברוכה ואנחת רווחה יצאה מכס הכבוד ואמרה בת הקול 'אשריך שזאת עשית בעולמי. זכאי אתה וזכינו אנחנו'