20-09-2012, 16:21
|
מנהל פורום סטודנטים
|
|
חבר מתאריך: 03.09.08
הודעות: 5,058
|
|
ריחוק
אולי נסיים את זה ככה...
בפעם המי יודע כמה מאז שהם התחילו הוא הרים את העיניים מהחולה למוניטור, המכשיר התעקש להציג קו ישר. הוא החליף מבט עם הרופא שהיה מולו והם החליטו על סבב נוסף. עוד אדרנלין, הצעיר הציע ביקרבונט או דופמין, מכיר היטב את הפרוטוקול ואופטימי. המתנדב החרדי של "הצולה" פימפם במרץ הולך וגדל. ה push hard and fast של האיגוד האמריקאי ישאיר עוד רגע שקע בשטיח של חדר השינה. הצעירים בצוות עוד קיוו לתפנית חיובית.
אבל הוא כבר ידע שהמשפחה שמחוץ לחדר, שהלכה והתרחבה מרגע לרגע והספיקה כבר לשלוף כיפות ותהילים, תצטרך עוד רגע להבין שאבי המשפחה מת.
זה לא משנה כמה פעמים הוא עשה זאת, כמה פסיכולוגים, עובדים סוציאלים ושאר מומחים בנפש האדם שמעת. עדיין לא נמצאה הדרך להגיד לבת העשרים ושלוש שרק לפני שנתיים נהפכה לאמא שהסבא של הבן שלה מת.
אבל הוא הבכיר בצוות וכשעוד צלע נשברה תחת לחץ העיסויים הוא הבין שעכשיו הוא צריך לשאת בשורה רעה. הוא עוצר את מתנדב ההצלה והקו הישר נראה ישר מתמיד, האישונים רחבים ולא מגיבים ומהספק דופק לחץ דם שהיו לפני רק כמה דקות לא נשאר זכר.
הוא ניגש לדלת חדר השינה, פעם כשעבד בצוות בידור במלון באילת הוא ראה שלט ביציאה מהמטבח. שלט שמזכיר לעובדי המלון שעכשיו הם נכנסים לאזור בו נמצאים אורחים ושיבדקו היטב שהם עם הופעה מכובדת כי אין אפשרות לתקן את הרושם הראשוני. אז הוא בדק שהחולצה במכנס ומנגב את אגלי הזיעה שהצטברו בשעה האחרונה.
הוא נעמד מחוץ לחדר השינה, שקט השתרר בחדר, כולם הסתכלו אליו. "אני מצטער" זה כל מה שהוא היה צריך להגיד. שלוש שניות של שקט מוחלט כדי להבין על מה בדיוק הוא מצטער. הבת הפרה את השתיקה בצרחה ענקית אבאאאא!!! ומיד אחר כך כולם הצטרפו.
הוא מצידו החל לחפש את הצד המתפקד. כי להם יש אסון בבית ולו יש עבודה. צריך למלא טפסי פטירה, לדאוג להובלת הגופה לסדר את הגעת המשטרה. ובשלב הזה הוא ידע שצריך למצוא את זה שמצד אחד מספיק קרוב ומצד שני בוחר להמשיך לתפקד.
שעה אחרי זה מבחינתו הכל נגמר, הטפסים מולאו, אלו שנזדקקו לווליום קיבלו אותו, נהג האמבולנס הפרטי שמאזין לקשר כבר קיבל הזמנת עבודה ובית הדפוס החל לעבוד על מודעות האבל.
הצוות מצידו כבר רענן את הציוד, הלהב של הלרינגוסקופ נשטף, הקיא פונה מהסקשן וכולם היו מוכנים לנסוע ללקוח הבא.
אבל בנתיים יש חלון של חסד, המוקד יודע שהם עסוקים והוא גונב סיגריה של אחרי למרות שהוא לא ממש מעשן. החברה שלו מתקשרת לשאול על התכניות לסופהשבוע והחובש מתקשר לחברת הכבלים בגלל איזה גביית יתר או משהו דומה. מסביב מתחילים לזרום חברים וקרובים של המשפחה נועצים מבטים באמבולנס החונה ובצוות עושים את הקישור לבד.
הוא מסתכל עליהם ועל עצמו ותוהה על הריחוק האנושי הטבעי, שכן הדרמה שהוא עמד במרכזה רק לפני רגע מסתבר שהיא בכלל לא הדרמה שלו.
_____________________________________
זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)
|