אם נקבל השערה אחת שלך - ש"הברדק שנוצר מסביב" הוא שהביא למשפט ולעונש - נאלץ לדחות כמעט לגמרי את השניה: גם אם הוא היה מוציא את המחלקה לאכול מחוץ לבסיס, ובכך 'מוותר' על העבירות של הכנסת אוכל חיצוני לחד"א והכנסת אזרחים בלתי-מאושרים לבסיס - שהיא העבירה החמורה היחידה בעיני בכל הסיפור, אגב) הוא עדיין היה מקבל תרומה בלתי-מאושרת, והמג"ד עדיין נאלץ היה לשפוט ולהעניש אותו.
ברגע שזה היה מתגלה בחוץ ו
מישהו היה עושה רעש מהכיוון האזרחי (לדוגמה:
מישהו מזק"א, כמו שכתבת למעלה, ולא המ"מ!) היו קופצים אותם טיפוסים עם טיעוני "חוק זה חוק והוא הפר את החוק וצריך לשפוט אותו למוות ואז לסרס אותו לשלול לו אזרחות ולהכריח אותו להשתמש בלינוקס עם אלכוהול או בלי אלכוהול". המנהגים שאתה מכיר מיחידות השדה מאבדים את חשיבותם ברגע שיש טררם ציבורי מבחוץ, ועדיין מדובר באוכלוסיה חלשה, ועדיין רוצים להעביר מסר שדואגים להם - ועדיין הכי קל לעשות את זה על גב המ"מ...
זה לא קשור לאוכלוסיה חלשה. לו הייתי משיג לחיילים שלי אוכל מבחוץ בגלל שאני לא רוצה שחיילים שלי יאכלו מנות קרב, וזה היה יוצא ע"י אותו אזרח בצורה של "הבאנו לחיילים אוכל כי לא היה להם מה לאכול" הייתי חוטף באותה מידה.
(מאחר ומדובר בדמ"ש ולא במשפט צבאי, יש לו בסיס לערעור ואין לו בסיס לערעור כמעט באותה מידה
כמעט תמיד - דמ"ש לא מחויב בכללי ראיות, לא מחויב לתקדימים, לא מחויב בכלום בעצם. הוא יכול להגיד עד מחר "אבל לכל האחרים מרשים" וזה לא משנה כלום. או שקצין השיפוט יקבל את זה או שלא. הערעור פשוט יעביר את זה מהסא"ל לאל"מ, ואני עוד לא פגשתי ואפילו לא שמעתי על אל"מים שאוהבים שמבזבזים להם את הזמן בשטויות ויראו ערעורים חופרים כאלה בעין יפה. רק על הערעור היה מביא אותו למקסמום של 35 יום ריתוק.
עדיף לו להתקמבן עם המג"ד כך שבפועל הוא לא ירותק, אבל אם אבאמא/בת-זוג/וואטבר ישאלו הוא יגיד שהוא אכל את הריתוק כמו גדול והוא מבין איזו טעות הוא עשה ולא יחזור עליה לעולם...)