אין פלא שהנאצים שנאו את תורת היחסות – הם חיו בעולם של אמיתות מוחלטות. לפי השקפתם, יש גזע עליון עם דת-אמת אחת ושפת-אמת אחת, עם מסורת מוזיקלית וספרותית, והם חגגו את תהילת הגזע; ויש גם אימפריה גרמנית אמיתית, שנחלקה לגבולות שרירותיים לפי ההמצאה הקרויה מדינת לאום. מעמדה הנצחי של המולדת הגרמנית נראה מובטח במרחב ובזמן
http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1797790

מעורר מחשבות, האם החיבור של היהדות למדינה וללאום פוגע בגאונות היהודית?

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

(את המאמר עצמו לא קראתי)
"אין פלא שהנאצים שנאו את תורת היחסות – הם חיו בעולם של אמיתות מוחלטות." מה לא מוחלט או דטרמיניסטי בתורת היחסות? לעומת זאת, השלטון הנאצי תמך במדענים כמו הייזנברג שהיו בחוד החנית של תורת הקוונטים, שיש בה אספקטים לא דטרמיניסטיים, אז איך זה מתיישב עם הטענה?

אני מודה ומתוודה שאני לא מבין בפיזיקה תאורטית.
בעצם חוץ מחשמל, מכיניקה וביופיזיקה שהייתי חייב בשנה א' אין לי שום יכולת להוסיף הרבה על התובנות שבמאמר או על התובנות שלך.
אשמח אם תקרא ותכתוב את ההסתייגויות שלך. כי בתור מדע פופולארי המאמר כתוב טוב.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

מבלי לתמוך במאמר או בפתיחה (גם לא קראתי), בוא נסתכל על זה ככה:
מה כן מוחלט בתורת היחסות (הפרטית)? מהירות האור בריק לכל הצופים הנעים במהירות קבועה.
מה לא מוחלט? "כל השאר", הזמן לדוגמה...

גם המהירות הלא יחסותית של קצה האלה של ילד בנוער ההיטלראי שחובט בראשו של זקן יהודי תלויה במערכת היחוס של המתבונן. היא אחת לילד, אחרת לאוברשטומפיהרר שנוסע במכונית ליד ומהנהן, ואחרת לזבוב היושב על האלה. במילים אחרות, העיקרון היחסותי בתורת היחסות אינו יוצא דופן. מה שיוצא דופן הוא הצימוד בין זמן למרחב (המהירות המוחלטת של האור במערכות אינרציליות). לכן הטענה שמצוטטת נשמעת לי כמו התפלספות מיותרת.

אז אל תתעצל ותקרא, מעניין.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

ציטוט:

מעורר מחשבות, האם החיבור של היהדות למדינה וללאום פוגע בגאונות היהודית?

חיבור למדינה? מאפיין טכני - פה המקום הכי מתאים לי אז אני חי פה. לא מתאים - טס לחו"ל.
ולא עזרה פרופוגנדה של עשרות שנים שקראה ליורדים נפולת של נמושות.

נאמנות ללאום?
כנראה שלא כולם פה קוראים עיתונים.
אין לי בעיה עם הכלל היהודי שאין שום כללים. נמאס לי רק מהשנאה כלפי מי שחושב אחרת.
זה כבר לא חלק מהעולם המדעי אלא פשוט אגואיזם - איינשטיין תקף באותה חריפות את מכניקת הקוואנטים
עד שגילה - שהוא לא מצליח להפריך אותה.
בדיוק כמו שני תלמידי ישיבה שנדמה כאילו עוד רגע יחנקו אחד את השני - וברגע שמסתיים הדיון בסוגיה, חוזרים להיות החברים הכי טובים.