מעולה פשוט מעולה

I don't get it

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

החל משניה זו, הוא פשוט מסביר באופן מעולה איך בדיוק עובדת חרדה אצלנו , כל חרדה. ורק מי שבאמת סובל מחרדה כלשהי כמו שאני מטיסות, יכול להגיד "וואו, זה כל כך נכון..איזה הסבר מעולה!"

אבל ל חרדי טיסות יש פיתרון פשוט
לחזור בשאלה ולהתגייס לצה"ל

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

אני לא אוהבת אפילו לשמוע מטוס טס ברקע, בספק שהדבר הזה יעזור

את לא יודעת מה את מפסידה

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

טסתי לפני שבוע בדיוק האמת, לא היה מלהיב

1:00

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://accidentcompensationclaims.us/wp-content/uploads/2012/06/car-accident.jpg]

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

אזרחית חובב טיסות כמוך, לא יצנח לך הלב לתחתונים בכיס אויר קשה כזה

תחשוב ככה: כולנו מתים פעם אחת. לא יותר, לא פחות.

רוב האנשים מתים בבתי חולים מסריחים, בחדר עם עוד 2-3 אחרים, נחנקים או דועכים לתרדמת מורפיום.

התרסקות מטוס היא כמעט פיינלס. אחד מסוגי המוות הקלים יותר. חוץ מאולי לשבת ליד מחבל מתאבד באוטובוס.

מ.ש.ל

טיסה נעימה

המוות פחות מפחיד אותי מאשר הדרך לשם..
להתרסק מ40 אלף רגל שכוחות ג'י עצומים מופעלים על הגוף שלך זה בטח לא טיול בפארק.. לעזאזל, אני מעדיף לגמור כמו משה סילמן מאשר למות בטיסה.

קח לדוגמא את החבר'ה האלה מג'פאן אייר ליינס טיסה 123 משנת 85 שינוחו על משכבם בשלום:

חצי שעה שנראו כמו נצח בדרך למטה.. בגלל עבודה רשלנית של המהנדסים האמונים על תחזוקת המטוס, נפער חור בחלק שאחראי על דחיסת האויר שנוסעי המטוס יוכלו לנשום. עקב שינוי הלחץ הפיתאומי שהחור יצר, זנב המטוס נשבר ואיתו כל הנוזל ההידרואלי נזל החוצה ולטייסים היה כמעט אפס שליטה על המטוס. מה שקרה אח"כ, המטוס צנח מטה ומיד אחר כך נסק למעלה, ככה למשך חצי שעה. מה שקרה עקב המהירות שצבר בדרכו למטה , המטוס צבר עילוי ונסק מעלה. ככה למשך , חצי שעה נוראית שרוב הנוסעים חוו אותה בהכרה מלאה עם כוחות ג'י עצומים שפועלים עליהם כל רגע.. לסוף לאחר חצי שעה של מאבק הירואי של הטייסים, המטוס התרסק על פסגת הר ביפן. 524 איש ניספו. רק ארבעה נותרו בחיים מכיוון שישבו בזנב המטוס וגופם ספג פחות מעוצמת הפגיעה.
אחלה דרך למות, אה גל?

ולדעת שאתה הולך למות מחנק, ועוד ילחמו על חייך?

ברור שעדיף ככה...

התיאורים של מה שאתה מספר על הנוסעים בטיסה די דומים לתחושה לפני קרב. חוסר האונים שבגסיסה ממחלה מתעלה על כל דבר. לא נראה לי שראית כיצד נראה חולה סופני גוסס. לא מספרים לך אבל הרבה מהם מתים מחנק. מוות נוראי.

אני יודע שמאוד מפחיד (וממכר) לראות "אסונות תעופה", וזה גם מאוד אקזוטי תאונות מטוס, אבל יש דברים גרועים בהרבה בחיים, או יותר נכון במוות.

זה הדבר הכי נורא במטוס.
אין לך שום שליטה עליו. לעומת אוטו שאתה יודע ואחראי על כל דפקט בו, אתה לא באמת יכול לסמוך ב100% שכולם עשו עבודה טובה כמו שצריך כי ידוע שמספיק אידיוט אחד שפישל כדי שמטוס יתרסק...
מטוס זה לא יותר מקופסאת שימורים עם כנפיים בחלל הזה שאנחנו קוראים לו שמיים. זה השילוב המושלם בין אגורפוביה וקלסטרופוביה.

יש לך שליטה על שיכור שעובר באור אדום?
יש לך שליטה על נהג האוטובוס?

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

לא, אין שליטה על 100% בחיינו, אבל לפחות כשאני מאחורי ההגה אני מרגישה הרבה יותר בטוחה.
וגם, לא רק הקטע של כשל במטוס מחרפן אותי, אני לא רוצה להיות חלק מ11/9 הבא.
חוץ מזה, מכונית נעה ב120 קמ''ש מקסימום, כפול (או בחזקת? ) 2 אם נניח שזאת תאונה חזיתית עם מכונית שנעה באותה המהירות, כפול המסה ולא משנה איך נסובב או נחשב את זה עדיין זה יהיה פחות פי כמה מאנרגיית ההתנגשות של המטוס באדמה/הר.

חוץ מזה, בני אדם לא מעוצבים אבולוציונית עדיין להתמודד אפילו עם מהירות נסיעה של אוטו (בחילות ומחלות ים למיניהן שמרמזות על חוסר היכולת של המוח ושיווי המשקל להתמודד עם זה), אז להתמודד עם כוחות ג'י? לא תודה!

שיכור שעובר באור אדום באופן כמעט וודאי לעולם לא יפגע בי. כי אני תמיד אבל תמיד מספיק חכם לחכות שתי שניות שאור ברמזור מתחלף לירוק ועוד אחרי ההמתנה הזאת, עם תחילת הנסיעה שלי בצומת, אני מסתכל ימינה שמאלה. הגדלת הראש הזאת הצילה לי את החייםב באופן וודאי כבר פעמיים ככל הזכור לי.
ולגבי האוטובוס, הרבה יותר סיכוי גדול לשרוד תאונת אוטובוס מאשר התרסקות מטוס.

אתה חיי בסרט אם אתה מאמין שאם אתה מתאמץ ושומר על עצמך בכביש לא יקרה לך כלום...

דיברתי ספציפית על התרחיש שהוא העלה. אבל עם הנסיון שלי בכביש, יש לי סיכוי לא רע לשרוד הרבה תרחישים שונים ומגוונים. וכמו שציבורשקה כבר ציינה, יש הבדל שאתה בשליטה מלאה מאחורי ההגה מאשר להיות בתוך אקווריום מעופף בגובה ארבעים אלף רגל שחייך תלויים באופן אבסולטי בחיי הטייס וב"מוסכניק" העייף שבשבילו המטוס שלך הוא סתם עוד יום עבודה שגרתי. ועם השגרה מה לעשות, לעיתים ישנים בעמידה.

שים לב להבדל: במטוס אתה צריך לסמוך עד מספר מצומצם של אנשים שכביכול אמורים להיות מוכשרים. בכביש אתה צריך לסמוך על כמה אלפים או עשרות אלפים ביום שכולנו יודעים ש-80 אחוז מהם לא אמורים להיות מוכשרים לרכב על אופניים, 10 אחוז שיכורים, ועוד 10 מדברים בטלפון.

אבל עוד פעם, בסופו של דבר להרגשת הביטחון מאחורי ההגה אין תחליף להרגשת הביטחון במטוס באויר שעליו אין לך שליטה . לא משנה הסטטיסטקות.

לא יכולה להתווכח עם ההרגשה, רק תחשוב על זה שבמטוס יש יותר אנשים אחראים שדואגים יותר. בכביש אי אפשר לסמוך על אף אחד.

מצומצם? זה לסמוך על 2-3 טייסים
על עוד 2-3 דיילות שידאגו לעשות מה שצריך במקרה שיש מקרה חירום
על עשרות האנשים שבודקים כל ס''מ במטוס
על האנשים ממגדלי הפיקוח
על האנשים שמתדלקים אותו
על החזאים..
ככל שדבר כלשהו דורש יותר אנשים או פעולות יש יותר סיכוי לפאקים, חוזק השרשרת נמדד בחוליה החלשה וכו'

הייתי על כדורי הרגעה שיכלו להרדים סוס שבוע שעבר וזה לא בדיוק תרם לי..
ואני רק אעשה את זה יותר גרוע. אמא עשתה לי כזה "תפתרי סודוקו ותסיחי את דעתך"
עניתי לה "פתירת סודוקו לא תכבה שריפה במנוע המטוס ותנחית אותו בזהירות בשדה התעופה הקרוב!"

אבל בשביל זה יש יותר ממנוע אחד :\

נו הבנת את הפרינציפ, למה קטנוניות?

לא קטנוניות.. רק מנסה להרגיע אותך!

שמעי, אני פולניה חרדתית עם OCD, ADHD, קלסטרופוביה, חוסר יכולת לסמוך על אנשים וידע טכני ומכאני שמספיק כדי לדעת כמה יכול להשתבש... אם אני מסוגלת להתמודד עם טיסות- אני מאמינה שכולם יכולים!

כל אחד והפאקים שלו כנראה... ההורוסקופ שלי צדק בדבר אחד!
אני מזל שור ומזל שור זה מזל אדמה.

כה, אבל זה רק כמה אנשים שכל העבודה שלהם היא לעדות את הדבר הקטן שישמור על המטוס בסדר. ומשלמים להם על זה.
בכביש יש לך מיליוני אנשים שנהיגה היא בקושי תחביב וכל מה שהם רוצים זה להגיע מהר למקום שבו כן משלמים להם.

ואל תגרמי לי להתחיל לדבר על המוסכניק ששם לך את הברקסים....

יש לך שליטה על נהג שיכור\עייף שלפתע סוטה מהנתיב שלו לכיוון המכונית שלך?

ציטוט:

ולגבי האוטובוס, הרבה יותר סיכוי גדול לשרוד תאונת אוטובוס מאשר התרסקות מטוס.

הסיכוי שמלחתחילה מטוס יתרסק קטן פי מאות אם לא אלפים מאשר שאוטובוס יעשה תאונה.

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

בן אביגדור/שונצינו בת"א (לא מרומזרת). אני לא צוחק. האמונה שלך בדבר היכולת שלך לשלוט על גורלך תצתמצם פלאים.

אבל מה איבדתי בתל אביב?

בערים שלא רק שאין סיכוי שתהיה בהן פעמיים ביום, אלא אפילו לא פעמיים בשנה.

נסה את הצומת ההיא - יש סודוך בסביבה.

כמו סודוקו, רק עם נקניק רומני.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

או מחוסר השליטה כשברור שמשהו לא בסדר?

אני מודה שאני לא אוהב טיסות, גם אם טס המון (יחסית). אני אמור לטוס עם כל השבט לחו"ל, ב-5 לגים שונים, ועשיתי כל מאמץ שכמה שיותר מהם יהיו מקבילים ככל האפשר, אבל לא עם כולנו על אותו מטוס.

בכל מקרה: התיאור של ישיבה במטוס מסתחרר, והחרדה משום חוסר השליטה על המתרחש אולי באמת נוראית, אבל האנלוגיות למקומות אחרים בחיים שגויות... במטוס מסתחרר אין המון זמן (ברוב המקרים) לחשוב. לשבת בנגמ"חול (נגמ"ח אלומיניום עתיק שתלינו עליו שקי חול) בנצרים בהכנה לפשיטה משוריינת צפויה לתוך עזה - כש"סלימאן א שפי" כתבינו בעזה מדווח בשידור חי על מה מכינים לנו הערבים - זו תחושת חוסר אונים גדולה בהרבה. וזו סתם דוגמא שעולה לי לראש.

בשנות הרווקות השובבות שלי הייתי נבדק מדי פעם לHIV. הבדיקות באותו הזמן היו פחות משוכללות. אני מקבל יום אחד טלפון שמבקש ממני לסור למרפאה מחר. "אסור להגיד למה בטלפון". אני מגיע ושמה אומרים שיש לי סוג של תשובה חיובית, רק שזה מין חיובי שיש המון סיכויים שהוא שלילי ושלאיזה פרומיל מהנבדקים יש תופעה כזו... עשו עוד סדרת בדיקות לשלול את העניין, ולקח עוד כמה ימים. ביליתי משהו כמו 3 ימים בלא ממש לחיות, סתם להזין את הגוף באוויר, קצת אוכל וקצת שתיה - כדי שיתקיים.

לחילופין - קרה לי דבר מאוד דומה (טלפון "אסור לספר בוא למרפאה") אחרי בדיקת מי שפיר... על פניו תוצאה שיכול להיות שהיא כלום בריבוע או שיכול להיות שהיא אים-אמא של הגרוע. הפעם זה היה יום חמישי ב 16:00... ובאתי לשמוע מה/למה/כמה רק בראשון ב 16:00. מעשית? החרדות שאתה חוו באותם ימים מתעלות בהרבה על מה שיש לך זמן לחוות במטוס מסתחרר.

ואלו סתם מקרים שהיו טעויות. תארי לך מה עובר על אדם שמאובחנת אצלו מחלה סופנית ככה סתם באמצע החיים. ויש המון כאלה.

חרדות מפני מה עובד אליך במטוס מתרסק? רחוק מלהיות משהו שמעוגן אפילו במציאות של אימה אמיתית.

הדוגמא שהוא נתן עם העו"ד שכיוונו לו אקדח לראש הייתה מעניינת. הוא אומר שבמהלך האירוע הבן אדם היה בתחושה מאוד קלה של חרדה (כלומר, הוא היה בשליטה) אבל בימים הבאים המצב שלו החמיר. למרות שהוא כבר לא היה במצב מסכן חיים החרדה שלו זינקה לשמיים ומנעה ממנו לתפקד כרגיל. כלומר המחשבות על מה שהיה עלול לקרות ועל התגובה של המשפחה לחדשות הרעות גורמות לגוף להגיב קשה יותר מאשר התגובה של הגוף בעיצומה של סיטואציה מסכנת חיים. זה מדהים, זה כ"כ נכון ואני לא יודע למה אף פעם לא חשבתי על זה.

הרבה פעמים אני מתיש את עצמי במחשבות על משהו שאני הולך לעבור ותמיד ההתמודדות עם הסיטואציה עצמה הרבה יותר קלה מאשר ההתמודדות עם המחשבות הרעות שקודמות להתמודדות. למעשה אני סתם מכניס את עצמי לתחושה של מחנק וחרדה.