הכול בכותרת

תודה.

אם באונס דינו ככל מת רגיל האפר חייב בקבורה שכן להלכה הוא מטמא ולאחר מכן חלים דיני אבלות וכל התפילות הנהוגות בישראל.
אם השריפה על פי ציווי המת דעת הרבה מהפוסקים (משנה הלכות ח"י סימן ר"ג, פסקי עוזיאל סימן ל"ז- הראשון לציון, ומלמד להועיל סי' קי"ג-ד) שאין עליו דיני קבורה ודיני אבלות ואין צורך לשבת עליו שבעה.
במידה ובני משפחה כפו את דעתם הרי זה כאונס.

במסכת גיטין מסופר על טיטוס שציווה לשרוף את גופתו ושלאחר מכן נגלה בחלום לאונקלוס ואמר שכך דנים אותו בכל יום. ועי' בכל הפוסקים הנ"ל ובעוד רבים שפירטו והסבירו את חומרת הענין.

תודה