מלחמת לבנון היתה המלחמה הראשונה שלא כול הציבור הסכים שהיא נחוצה. מעולם לא נערך מסדר ניצחון או הופקו אלבומי ניצחון. האם ניתן להסיק שזו היתה המלחמה הראשונה בה הפסדנו ?

שאני אבין- הפסדנו בה כי לא כל הציבור תמך בה או בגלל שלא הפקנו אלבומי נצחון?

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי orenpa מעולם לא נערך מסדר ניצחון או הופקו אלבומי ניצחון.

האם מסדר ניצחון או הפקת אלבום ניצחון צריך להיות המדד לניצחון? אם כן - זו בודאי לא הראשונה. גם אחרי מלחמת יוה"כ לא הופקו אלבומים ולא נערכו מצעדים.
בניתוח מלחמה יש צורך בבדיקת קריטריונים יותר רצינית מזו שהצעת. צריך לבחון מה היו התוצאות, ההישגים, הכשלונות, המחיר וכד' בעיקר מול הכוונות והתיכנון.

אלו היו שני אלבומים בתמונות שחור לבן, עטיפה דמוי קטיפה אדומה וכותרות לא רלוונטיות לתמונות שבאלבום. מה שכן, הקפידו לצטט את פרק המבוא של המסקנות הראשוניות של ועדת אגרנט. מלחמת יום הכפורים לא היתה מלחמת נצחון כדוגמת ששת הימים ומלחמת לבנון הראשונה - גם היא לא היתה מלחמה שאפשר להתגאות בנצחונות המרשימים שבה. אני די מתפלא שלא הוצאו לאור אלבומי נצחון למלחמה הזו, לפחות היו מראים בהם את נופי ארץ הארזים.
חוץ מזה, מאז מלחמת ששת הימים - לא זכור לי משהו ששמו "מסדר ניצחון". שהרי בשביל מה מסדר, ועל איזה נצחון מדובר אם כבר שנים ארוכות איש עוד לא ניצח בשום מלחמה?

האם נתקלת באלבום מסוג זה? היכן ניתן להשיגו ?

והוא בנוי משני חלקים: חלק ראשון - מהלך המלחמה וחלק שני - מהפסקת האש עד להפרדת הכוחות. יש בו תמונות ורישומים מכל חזיתות הלחימה, סיפור המלחמה וסיבותיה וגם: מסקנותיה הראשונות של ועדת אגרנט. הכיתובים הם בארבע שפות: עברית, אנגלי, צרפתית ורוסית.עריכה: יעקב מאור ויהודה שיף, כריכת דמוי קטיפה אדומה, אין שם תמונות צבע - הכל בשחור לבן, נייר די פשוט. יצא כשנתיים לאחר המלחמה בהוצאת "קריב".

מי שקרא אותם יכל היה להתרשם שהייתה מלחמה קשה, עם הרבה רגעים קשים (יש באלבום הזה תמונות לא קלות) אבל שבסופו של דבר ניצחנו. אפשר אף להתרשם שהניצחון היה מוחץ מכפי שאולי היה באמת. בין התמונות שאני זוכר היטב מהאלבום עד היום-מטוס ישראלי נפגע מטיל נ"מ ומתרסק (בכיתוב רשום "תמונה נדירה"), חיילים מצרים מצטלמים על טנק ישראלי פגוע כשאחד מהם בוחן בעניין את שרידי מקלע המפקד, נגמ"ש ישראלי שנתפס ללא פגע מוסע על ידי המצרים, טנקי שלל סוריים מרובים, שבויים ישראלים שנרצחו על ידי הסורים, משה דיין בטקס הלוויה או אזכרה (בכיתוב: "בקהל נשמעו קריאות "דיין רוצח""), חייל ישראלי משחק שח נגד חייל מצרי משני עברי גדר, ולבסוף, חייל ישראלי נפרד לשלום מ"אפריקה".
אלבום בהחלט מעניין בסך הכל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tag55 אלו היו שני אלבומים בתמונות שחור לבן, עטיפה דמוי קטיפה אדומה וכותרות לא רלוונטיות לתמונות שבאלבום.

מכיר שני אלבומים עם עטיפה דמוי קטיפה אדומה ממלחמת ששת הימים. אתה בטוח שגם בעקבות מלחמת יוה"כ יצא משהו דומה?

על האלבומים שאתה כותב ממלחמת ששת הימים לא שמעתי. האלבומים שהזכרתי (ראה למעלה תגובה נוספת שלי) הם היחידים, כמו שידוע לי, שיצאו לאחר מלחמת יום הכיפורים.

לי יש בבית אלבום ענק על מלחמת יוה''כ אבל בצרפתית..אבי קנה אותו בצרפת בשנת 1975, הכותרת היא "הקילומטר ה101" עם המון תצלומים מכל החזיתות...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tag55 על האלבומים שאתה כותב ממלחמת ששת הימים לא שמעתי. האלבומים שהזכרתי (ראה למעלה תגובה נוספת שלי) הם היחידים, כמו שידוע לי, שיצאו לאחר מלחמת יום הכיפורים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tag55 על האלבומים שאתה כותב ממלחמת ששת הימים לא שמעתי. האלבומים שהזכרתי (ראה למעלה תגובה נוספת שלי) הם היחידים, כמו שידוע לי, שיצאו לאחר מלחמת יום הכיפורים.

אכן יצא אלבום תמונות כפי שתיארת:
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=81548
אך לא מדובר ב"אלבומי ניצחון", כפי שניתן היה להבין מההודעה שלך שפתחה את האשכול.

כי בתמונה לא רואים את התוכן. נכון, המחבר הוא אחד מהשניים שבאלבומים הנמצאים אצלי אבל הכריכה שונה, הכיתוב בכריכה שונה ונראה לי שזו מהדורה אחרת של האלבום.
ובאשר לשאלה אם זה אלבום נצחון או שלא - אני לא יודע אם קראת או ראית את האלבומים האלו. ואם אתה בגיל הרלוונטי, מן הסתם אתה זוכר את התחושות הקשות, את האווירה הקשה ואת הפסימיות שריחפה אז באוויר. האלבומים האלו, למרות מה שכתוב בהם (כמו שאמרתי כבר - מסקנות ראשונת של ועדת אגרנט, סיפור הלחימה בכל החזיתות וכו') הוא נותן תמונה כזו של "נו, מלחמה - אז מה?" ומתקבל הרושם ממנו שהמלחמה הזו היתה עוד אחת מאלה שמדינת ישראל עברה עד אוקטובר 73.
בסדר, זה לא אלבום תמונות מפואר כמו אלה שיצאו אחרי יוני 67, הוא היחיד שיצא אחרי אותה מלחמה ואין ספק שיש בו משהו מהנסיון של... איך לומר? להרגיע ולצבוע הכל בצבעים אופטימיים יותר. אולי כמו צבע הכריכה של האלבומים שאצלי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tag55 אבל הכריכה שונה, הכיתוב בכריכה שונה ונראה לי שזו מהדורה אחרת של האלבום.

אל תתייחס לכריכה. זו כריכה וירטואלית למקרה שאין להם צילום נכון של הכריכה האמיתית.
למשל, בדוגמא הבאה, יש להם רק צילום של הספר של חיים הרצוג:
http://simania.co.il/searchBooks.ph...%93%D7%99%D7%9F
בכל מקרה, בניגוד לאלבום של מלחמת ששת הימים, שם רשום בכריכה "מלחמה וניצחון", כאן מדובר באלבום תמונות של המלחמה ותו לא.

במלחמת שלום הגליל, צה"ל השיג את כל היעדים שהטילה עליו הממשלה. איך קבעה הממשלה את היעדים, תהליך קבלתם, איך הועברו לכוחות הלוחמים, ומה קרה בזירה המדינית בהמשך אחרי המלחמה שייכים לדיון אחר שלא כאן מקומו. על צה"ל הוטל לנקות את דרום לבנון ולהרחיק את המחבלים, ומאוחר יותר למגר את מערך הטילים הסורי, להגיע לכביש ביירות דמשק וללחוץ על המחבלים והסורים באיזור ביירות כדי להוביל להוצאתם. כל היעדים האלה הושגו על ידי צה"ל. שוב, האם ההתנהלות, המהלכים וההחלטות המדיניות לפני ואחרי המלחמה היו נכונים? לא כאן המקום לדון.

כוחות סוריים שנסוגים מביירות לבקעא עוברים בחזית מפקדת כוחות צה"ל בעליי:

מתי צולמה התמונה ? האם הנסיגה של הכוחות הסוריים הייתה בעקבות נסיגת צה"ל?

לא, הנסיגה הזאת נכפתה על עראפת אחרי שצהל נכנס למערב ביירות.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

במסגרת המצור נכבשו שכונות דרומיות כמו חי סלום, סבראה ושתילה, צפון בשה התעופה בואך אוניברסיטת בירות.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

ציטוט:

במלחמת שלום הגליל, צה"ל השיג את כל היעדים שהטילה עליו הממשלה. איך קבעה הממשלה את היעדים, תהליך קבלתם, איך הועברו לכוחות הלוחמים, ומה קרה בזירה המדינית בהמשך אחרי המלחמה שייכים לדיון אחר שלא כאן מקומו. על צה"ל הוטל לנקות את דרום לבנון ולהרחיק את המחבלים, ומאוחר יותר למגר את מערך הטילים הסורי, להגיע לכביש ביירות דמשק וללחוץ על המחבלים והסורים באיזור ביירות כדי להוביל להוצאתם. כל היעדים האלה הושגו על ידי צה"ל. שוב, האם ההתנהלות, המהלכים וההחלטות המדיניות לפני ואחרי המלחמה היו נכונים? לא כאן המקום לדון.

זה נכון לתקופה יוני-אוגוסט 82'. מה עם 3 השנים שאח"כ, שנחשבות מבחינתך "אחרי המלחמה"? איך אתה קורא להן?

אני יודע דבר אחד....

במלחמה הראשונה בה נפסיד, לא יישאר לנו את האתר הנפלא שנקרא פרש כדי לכתוב את זה..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

לפי דעתי החל ממלחמת לבנון הראשונה השתנו ההגדרות עבור הפסד או ניצחון.
בשנותיה הראשונות של המדינה הפסד משמעותו היתה סופה של המדינה . כול תוצאה אחרת הוגדרה כניצחון.
היום שברור שכמעט בלתי אפשרי להשמיד לחלוטין את מדינת ישראל (אני מתכוון מלחמה קונבנציונאלית ולא חלילה אם תושלח כאן פצצת אטום).
ולכן המושג הפסד אינו כבר חד משמעי. ומאן נובע שגם ניצחון אינו כבר חד משמעי. האם השגת היעדים במחיר של אלפי הרוגים נחשב לניצחון? בעבר התשובה היתה כן ,היום הנושא פתוח לדיון.

לפי הטעון שלך נצחון כיום הוא תלוי תפיסת הקהל, בניגוד לעבר שבו האויב היה מושמד לחלוטין.

ואם כך, האם הפקת אלבומי נצחון ומצעדים על מנת לשכנע את הקהל בנצחון אינה אלא מרמה?

לפי דעתי אם עמדו הכוחות במשימותיהם, ואם הושגו יעדי המבצע אזי מדובר בנצחון.

ההגדרות של נצחון או הפסד לא השתנו והן גם לא תלויות מיקום (ההגדרות שלנו לעומת ארה"ב, לצורך העניין, זהות).

נצחון- כשהשגת את המטרות שהצבת לעצמך.
הפסד- כשהאויב השיג את המטרות שהוא הציב לעצמו.

כל השאר זה נגזרת מכך.
לצורך העניין- לרוב, ההשלכות של הפסד ישראלי, לעומת הפסד אמריקאי, חמורות הרבה יותר.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ולדעתי:
נצחון- כשהשגת את המטרות שהצבת לעצמך.
הפסד- כשלא השגת את המטרות שהצבת לעצמך

ההגדרה שלך אינה לוגית, כי אם שני הצדדים לא הצליחו להשיג את מטרותיהם (או במיקרה הנדיר יותר, שני הצדדים השיגו את מטרותיהם) הרי שכל צד הוא גם מנצח וגם מפסיד

קשה לנו עם מלחמת לבנון/של"ג כי היא חורגת מהדפוס שאנחנו אוהבים, של "אין ברירה"-מלחמות מנע/הגנה עצמית*. זו המלחמה הראשונה שבזמן אמת נתפסה כלא-הכרחית. מן הסתם, במצב כזה הציפיות הן גדולות יותר.

* בדיעבד, אפשר לטעון שגם פעולות התגמול של שנות ה-50', מבצע סיני ויוה"כ היו "מברירה" במובן הרחב. ברור שבזמנן הן נתפסו כפעולות הכרחיות. למעשה, בבחינת הבגרות באזרחות בחרתי לענות על השאלה "ציין נקודות דימיון ושוני בין מבצע של"ג למבצע סיני"- וכיום, הייתי מתקשה לענות על כך בהחלטיות.

להיפך, זאת ההגדרה שלך שאינה לוגית, כי חלק אינטגרלי מהמטרות במלחמה הן למנוע מהאויב להשיג את מטרותיו.

אבל כן, תיאורטית בהחלט אפשרי מצב שבו שני הצדדים מנצחים.

קח את יום כיפור לדוגמא, מלחמה שלטעמי הפסדנו בה (לא כי הפסדנו בלחימה, פשוט כי לא הצלחנו לתרגם את הנצחון הצבאי שלנו לנצחון פוליטי, בעוד שהאויב שלנו- מצרים- הצליח לתרגם את המהלך הצבאי להישג פוליטי ולמעשה השיג את המטרה של המלחמה- להחזיר את סיני).

עכשיו, יש הרבה אנשים שיטענו שאני מבלבל את השכל ואני לא יודע מה אני אומר ויטענו בכל תוקף שישראל נצחה. אבל קשה לי להאמין שמישהו יכול לטעון ברצינות שמצרים לא השיגה את מטרותיה. להלן- שני מנצחים.

אני לא מסכים ששל"ג הייתה מלחמת בחירה. פשוט מה שהיה על המאזניים, לראשונה, זה לא השמדה כוללת של מדינת ישראל, אלא "רק" איכות חיים (או חיים גרידא) של תושבי הצפון. בהחלט סיבה מספקת לצאת למלחמה, עם קריצה בכלל לא קלה למה שקורא בימינו בדרום.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

קרא שוב את מה שכתבתי.
נניח ושני הצדדים לא משיגים את מטרותיהם; לשיטתך, כל צד הוא גם מפסיד (הרי לא השיג את מטרתו) וגם מנצח (הרי יריבו לא השיג את מטרתו-הוא). זו סתירה לוגית לא בגלל שיש שני מנצחים או שני מפסידים אלא בגלל שאותו הצד גם מנצח וגם מפסיד.

ציטוט:

חלק אינטגרלי מהמטרות במלחמה הן למנוע מהאויב להשיג את מטרותיו

לא נכון לכלל תופעת ה-"מלחמה". המלחמה היא המשך המדינויות באמצעים אחרים, ולכן המשפט שלך נכון רק כשהמדיניות שלי מבוססת על התנגדות לאויב. מובן ש-"למנוע מהאויב להשיג את מטרותיו" היא גם אסטרטגיה טובה לכפות על האויב פעולה שרצויה לנו (נאמר, להתיש אתו עד שייסוג משטחנו), אך אז זהו אמצעי ולא מטרה.
במיקרה הישראלי האויב שואף להשמידנו, ולכן לעיתים קרובות מאוד המטרה שלנו היא שמירת הקיום, שהיא גם למנוע מהאויב להשיג את מטרותיו, אבל הכללה גורפת מונעת ניצול מיקרים מסוימים בהם אפשר להגביל את הלחימה ע"י שדווקא מאפשרים לאויב להשיג חלק ממטרותיו. הרי ב-82' נלחמנו נגד הסורים, מערכה קשה וכואבת אך מוגבלת לשטח לבנון (בהכללה- אנו לא ירינו על סוריה והם לא ירו על ישראל), בזכות ההבנה שבשתיקה שלא נמנע מסוריה את המטרה העיקרית שלה (שהיא כמובן לשמור על השלטון של אסד).

ציטוט:

אני לא מסכים ששל"ג הייתה מלחמת בחירה. פשוט מה שהיה על המאזניים, לראשונה, זה לא השמדה כוללת של מדינת ישראל, אלא "רק" איכות חיים (או חיים גרידא) של תושבי הצפון. בהחלט סיבה מספקת לצאת למלחמה, עם קריצה בכלל לא קלה למה שקורא בימינו בדרום.

בעיני זו היתממות. אני נוטה יותר לראות בשל"ג ניסיון של שרון להמליך על לבנון ממשלה מארונית, ולטווח ארוך יותר-להחליש את אש"פ במידה שהיתה מאפשרת הסכם שהיה מונע מדינה פלסטינית. אפשר לטעון שאלו מטרות מדיניות ראויות, אך זה לא "ביטחון לתושבי הצפון".

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור קרא שוב את מה שכתבתי. נניח ושני הצדדים לא משיגים את מטרותיהם; לשיטתך, כל צד הוא גם מפסיד (הרי לא השיג את מטרתו) וגם מנצח (הרי יריבו לא השיג את מטרתו-הוא). זו סתירה לוגית לא בגלל שיש שני מנצחים או שני מפסידים אלא בגלל שאותו הצד גם מנצח וגם מפסיד.

לא, זה פשוט נקרא תיקו.

ציטוט:

לא נכון לכלל תופעת ה-"מלחמה". המלחמה היא המשך המדינויות באמצעים אחרים, ולכן המשפט שלך נכון רק כשהמדיניות שלי מבוססת על התנגדות לאויב. מובן ש-"למנוע מהאויב להשיג את מטרותיו" היא גם אסטרטגיה טובה לכפות על האויב פעולה שרצויה לנו (נאמר, להתיש אתו עד שייסוג משטחנו), אך אז זהו אמצעי ולא מטרה.

ואיך זה סותר, או בכלל מתקשר למה שאמרתי?

למנוע מהאויב להשיג את מטרותיו, היא מטרה בכל צורת קרב ובכל הקשר.
לאפשר לו, זמנית, להשיג יעדים מקומיים על-מנת לשרת את המטרה שלך זה בסדר לחלוטין, כי זה זמני. בסופו של דבר הוא יוותר ללא המטרות שלו.

ציטוט:

במיקרה הישראלי האויב שואף להשמידנו

זה בטווח הארוך.
כבר הרבה מאוד זמן (מאז '67) שהאויב שלנו מבין שאי אפשר לכבוש את ישראל בזבנג וגמרנו. ועל כן הוא מציב לעצמו מטרות רלוונטיות יותר, שאמורות להתווסף אחת לשנייה וליצור את הפאזל שהוא השמדת ישראל.

אני מקווה שברור לחלוטין שבלבנון השנייה ובראשונה, המטרה שהציבו חיזבאללה, אש"ף וסוריה לעצמם
לא הייתה "השמדת ישראל", בניגוד ל1948.

ציטוט:

בעיני זו היתממות. אני נוטה יותר לראות בשל"ג ניסיון של שרון להמליך על לבנון ממשלה מארונית, ולטווח ארוך יותר-להחליש את אש"פ במידה שהיתה מאפשרת הסכם שהיה מונע מדינה פלסטינית. אפשר לטעון שאלו מטרות מדיניות ראויות, אך זה לא "ביטחון לתושבי הצפון".

ואני חושב שהשניים לא סותרים אחד את השני.
אולי רק בדבר אחד- הייתי צריך להגיד בטחון לכל תושבי ישראל.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

מה תאמר על המלחמה ב 2006 ? ברירה ? איזו ברירה ? לחטוף עד נברח לים ? אז מה שונה בזה ממלחמת ששת הימים ?
... אהה סליחה, מבצע מוקד! זה בכלל לא היית מלחמה !

טוב, אחרי ש"צחקנו" אומר זאת:

מלחמות ישראל תמיד היו מתוך בחירה שתחת איום קיומי זה או אחר אנחנו לא נחיה יותר ! אלא נלחם
על חיים בטוחים לילדנו !

לא יודע מדוע השגעון הישראלי הזה ...מממ ... אולי בגלל משהו שקרה במלחמת העולם השניה ? יכול ליהיות ?

דווקא ממך ציפיתי שתקרא למלחמה ההיא בשמה האמיתי: מבצע של"ג.

לעצם העניין: מלחמה שמנצחים בה היא מלחמה שהאוייב (זה שהפסיד) מכיר בהפסד ומתנהג כמו מפסיד. אומנם בעולם הערבי יש התייחסות למלחמת ששת הימים כ"נאחסא" (או איך שהם לא קוראים לזה) אבל הם לא התנהגו כמפסידים במובן של אי לחימה לאחר מכן (ע"ע מלחמת ההתשה, מלחמת יו"כ וכו).
אם אנחנו ניצחנו במלחמת יו"כ אז למה בעולם הערבי הם קוראים לזה "מלחמת אוקטובר"?

מסתבר שבמלחמה יש מנצח-מפסיד אבל יש גם תיקו (כמו בשחמט?)
לפעמים צד אחד ייראה תיקו כניצחון (עוד דימוי מעולם הספורט: תיקו 0-0 בכדורגל בין קבוצה רנדומלית ישראלית לבין קבוצה מליגת האלופות ייראה כאן בישראל כניצחון)

מסכים
כפיצוי אני מצרף את הלינק הבא:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

שלום, היום טלי ליפקין שחק נתנה במה בתוכנית מה בוער בגלי צה"ל לנושא הלוחמים ברצועת הביטחון , למי שלא שמע את הראיון מצורף הלינק


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

רון בן-ישי מדבר על מלחמת לבנון הראשונה.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ניתן לראות את הקטע המדובר החל מהדקה החמישית

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

של"ג
לי זכור גיוס מילואים מופתי וימח"ים מסודרים כלקחי יוה"כ.
עזרי מודיעין טובים עד בירות גם כשהפקודות דיברו על 40 ק"מ.
התקדמות יפה של כוחותינו.
לקחי 1978 ממבצע ליטני של כוח ייה (תחצ"ן) מיושמים מיטבית בציר המערבי ע"י החטיבה המוצנחת.
נכון היו ליקויים, ח"א ירד על כוחותינו. ירי דו"צ. ומפקדים שהתברברו (סולטן יעקב).
חיל התותחנים התגלה במלוא תפארתו (גם במיוערת) בחילוץ של סולטן יעקב.

צבאית היה זה צבא מנצח.

צבא בסופו של יום הוא כלי בידי הממשלה כדי לאפשר הישגים מדיניים (מו"מ או הרחקת אוייב - ראה ששת הימים או תוצאות מלחמת יוה"כ) או מניעת הצלחה של האוייב.

אם של"ג נגמר במפח נפש ובריחה מלבנון עם הזנב בין הרגליים - יסבירו לנו בבקשה המדינאים וההיסטוריונים מה השתבש....

לצערי צבא "שחקני הרוגבי" של 1982 הפך לצבא של "שחקני כדורעף" בעיקר עקב הטלת משימות שיטור על הצבא. (צריך להוציא את השטחים מצה"ל).

מי יתנני היום צבא כמו ב1982 על כל מגרעותיו.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

כיום מלחמה נמדדת בכמות האבידות, בלי קשר להשגת היעדים.
בסטנדרטים של היום גם מלחמת ששת הימים היתה נחשבת לכשלון, תארו לעצמכם איזה מטעמים התקשורת היתה עושה מכך שנהרגו כ 500 חיילים בשישה ימים בלבד, גם אויבנו למדו את זה והם משחקים על זה ומציגים את כמות האבידות כהוכחה לכשלון מפואר.

אז אולי בגלל זה כל המדינה מתחרפנת היום כשנופל חייל בקרב?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

קרוב ל 800

חיל-האוויר ירד על כוחותינו - זה ליקוי וכשירוק יורה על ירוק זה בסדר? אי האזכור של הדו"צים היבשתיים מציג היטב את התפישה השגוייה וכל עוד זו תהיה דרך החשיבה ילכו על הפיתרון הבטוח - פשוט לא לסייע מהאוויר.

מתכוון ל"עמק ביאנור"??
לי אישית יש מה לומר על כך, הייתי שם.

אני חוויתי וראיתי דברים שרחוקים מלהיות ניצחון שמנפנפים איתו בסיום הקרב

להשיג יעדים ומטרות זה אומנם הישג אבל הדרך בה הושגו היעדים לא היתה "ניצחון" - כמעט רוב המהלכים על הקרקע למרות השגתם בסופו של קרב היו מוטעים ועלו לנו ביוקר כולל ירי כוחותינו על כוחותינו התברברויות ומודיעין ברמת אויב שואפת לאפס!

צה"ל "ניצח" רק בזכות נחישות מטורפת של לוחמים פשוטים שגילו אומץ לב בלתי רגיל לנוכח פשלות בדרגים מעליהם. התעלמות מפשלות מהותיות מתחקירי אמת ותחושת ניצחון אופורית כפי שאתה מבטא כאן הביאה לכך שנראנו איך שנראנו בסיבוב השני בלבנון 2 ומי יודע איך נראה בסיבוב הבא

הייתי ילד קטן אבל אני זוכר היטב את השיירות הליליות האינסופיות צפונה ואת אווירת הקונצנזוס וההתלהבות של הימים הראשונים, עת צעקנו לחיילים בצמתים "תכניסו להם" ואלו חייכו חזרה במבוכה (ולו משום שאם היו שם, כניראה לא היו קרביים במיוחד...) ואימהות חילקו להם עוגות. אחר כך התחלנו לשמוע גם על אבידות שהגיעו אלינו ליישוב ולאיזור. זה הוריד את ההתלהבות אפילו אצלנו הילדים.

סליחה לכחולים
לא הזכרתי את חיסול הטילים ואת ה 0:87
ואם זה לא ניצחון מה כן?

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

האלבום הגנוז של האלוף יוסי בן-חנן
http://digital-edition.israelhayom....F2012%2F06%2F01

בגלל המלחמה ההיא: אודי אדם שובר שתיקה ומדבר על לבנון
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...1&cat=402&loc=1

30 שנה למלחמת לבנון הראשונה - מבט מחודש


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

כנסי עוצבות ויחידות
http://www.tzevet.org.il/?CategoryID=951

מטחי אש ומטחי אורז. 30 שנה ללבנון הראשונה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4234086,00.html

30 שנה למלחמת לבנון || כיבוש הבופור: הפקודה שלא הגיעה
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1720417

הקרב על הבופור - היומן של עודד שטרן - מירז
http://www.golani.co.il/Info/n_show.aspx?Id=22866

30 שנה למלחמת לבנון: בנו של השגריר ארגוב נזכר
http://news.walla.co.il/?w=/2689/2538197

30 שנה למלחמת לבנון - דוד עברי
http://www.israelhayom.co.il/site/n...tter=01.06.2012

פסקה מעניינת
גם בעולם העריכו כך את הניצחון?

"בוודאי. אתן לך דוגמה: ב-1992 ביקרתי בצ'כיה. אירח אותי סגן הרמטכ"ל דאז, והוא אמר לי כך: 'ב-1982 הייתי מפקד כוחות הנ"מ הצ'כי ובזמן התקיפה שלכם בלבנון נמצאתי במוסקבה. ממה ששמעתי שם אני אומר לך: המכה שנתתם לסוללות הטק"א הביאה לגלסנוסט' (מדיניות הפתיחות שהנהיג גורבצ'וב, שהיתה בסופו של דבר צעד משמעותי בדרך לקריסת בריה"מ; א"ל).

"אז אני לא חושב שזו היתה הסיבה היחידה לגלסנוסט, אבל כך העריך מפקד הנ"מ. חיזוק להערכה שלנו קיבלנו אפילו מאויבינו. מוסטפה טלאס, שר ההגנה הסורי, אמר אחריה כי המלחמה האחרונה (לבנון) היתה מלחמת טק"א, ואילו המלחמה הבאה תהיה מלחמת טק"ק - טילי קרקע-קרקע.

"ואכן, בתוך שבועות ספורים קיבלו הסורים טילי פרוג משופר והחלו להצטייד בסקאדים מדגמי C/D. מטוסי קרב הם לא קנו יותר. ויש עוד הוכחה: ההרתעה ששיקמנו אז מחזיקה מעמד. הסורים לא נקטו שום פרובוקציה נגד ישראל עד עצם היום הזה".

http://www.glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=106572

30 שנים עברו מאז פרצה מלחמת שלום הגליל, הידועה בתור מלחמת לבנון. גלי צה"ל חוזרת לימים ההם בשבוע שידורים מיוחד, בהפקת מחלקת חיילים וצבא. מדי יום בשעה 19:00 מגיש אחר סוקר את המלחמה מזווית שונה:

יום ראשון: "ממשלת ישראל החליטה להטיל על צה"ל את המשימה" - על הפער שבין הכוונות לתכנונים, בין הדרג המדיני והצבאי, בין האמון לשולל. מגישה: טלי ליפקין-שחק

יום שני: "המתקפה שהסתבכה" - סיקור מלחמת לבנון הראשונה בתקשורת העולמית. מגיש: ערד ניר

יום שלישי: "המלחמה הסמויה מן העין" - על הקשר בין הצמרת המדינית-ביטחונית בישראל ובין ההנהגה הנוצרית בלבנון שהכשיר את הקרקע למלחמה היזומה. מגיש: מיכה פרידמן

ביום רביעי - יום שידורים מורחב
15:00 - "אני נשבע לך, חלק א'" - תא"ל במיל' אביגדור קהלני בשיחה עם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי
19:00 - "אני נשבע לך, חלק ב'" - אביגדור קהלני משוחח עם מאיר דגן ועמירם לוין
22:00 - "טייסת 123 במלחמת לבנון הראשונה" - על צוות מסוק שראה את קיצו מתקרב והצליח להינצל. מגיש: רמי שני

* לאורך היום ישודרו פינות קצרות על מושגים הקשורים במלחמה. כמו-כן, יורחב על הנושא באמצעות ראיונות מיוחדים במסגרת התכניות הקבועות

יום חמישי ב-19:00 - "בחזרה לעין זחלתא" - שיח לוחמים בין-דורי על הקרב שנשכח בין דפי ההיסטוריה. מגיש: דליק ווליניץ

יום שישי ב-17:00: "ספרים רבותי ספרים" עם ציפי גון-גרוס - תכנית הספרות השבועית במהדורה מיוחדת על הספרים שנכתבו בעקבות מלחמת לבנון הראשונה

יום שבת:
16:00: "קטיושות, פוליטיקה וכדורגל" - ג'קי חוגי בתכנית על תנועת החיזבאללה בלבנון והצדדים שלא הכרנו
20:00: "מלחמת לבנון: סרטים ושריטות" - הבמאי מיכה שגריר חוזר לאנשים שעשו את הסרטים "ואלס עם באשיר", "שתי אצבעות מצידון" ו-"גמר גביע", העוסקים במלחמת שלום הגליל

1. עמירם לוין גילה המון פרטים מעניינים על הקרב הקשה של גדודים 74 ו 13 בכפר סיל נגד כוח קומנדו ושריון סורי.
2. סקירת פעילות טייסת 123 הייתה מעניינת א. חשיפת תפקידה של הטייסת אז והיום (אפרופו צנזורה), ב. פעילות שני הגפים בשני אתרים שונים. ג. תאונת הדקוטה התובלתית במחניים ביום הראשון למלחמה, שבה כמעט והלך המטוס ובו חלק נכבד מאנשי הטייסת. ד. אובדן שני המסוקים במהלך הלחימה ולאחריה

13 של גולני?

בלי מאבק לא יכולה להיות צמיחה

כן, הם נלחמו בכפר סיל.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

30 שנה - ועדיין טסים: "בלבנון היה מהפך"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4238411,00.html

שתי אמהות, שלושה חללים: 30 שנה של כאב
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4236758,00.html

מלחמת לבנון לאחר עשרים שנה
http://www.faz.co.il/story_337

17 שנה למלחמת שלום הגליל
http://www.yadlashiryon.com/vf/ib_items/164/Shiryon_05.pdf

חטיבת אלכסנדרוני במלחמת לבנון הראשונה
http://alexandroni.co.il/PAGE20.asp

גדוד 74 בלחימה בכפר סיל
http://tube.7s-b.com/video/yjOox01zOdU/%D7%92%D7%93%D7%95%D7%93-74-%D7%97%D7%98%D7%99%D7%91%D7%94-188-%D7%9B%D7%A4%D7%A8-%D7%A1%D7%99%D7%9C-%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F-%D7%94-I-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C.html

תמונות סיירת צנחנים בשל"ג
http://www.satzah.co.il/web/8888/nsf/arclookup.taf?&_id=132416&did=5027&title=%EE%EC%E7%EE%FA%20%F9%EC%E5%ED%20%E4%E2%EC%E 9%EC

מכשולים בדרך להפקת לקחים במלחמת לבנון הראשונה
http://www.maarachot.idf.il/PDF/FILES/9/112229.pdf


30 שנה למלחמת לבנון: גבורת החיילים הפשוטים
http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=8805&hp=1&newsletter=03.06.2012


לחימת הגיס בגזרה המזרחית
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/4/112224.pdf

ערוץ 1 - 20 שנים למלחמת לבנון הראשונה - חלק ראשון


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

25 שנה למלחמת שלום הגליל
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/8/112508.pdf

30 שנה למלחמת שלום הגליל
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631780&blogcode=13293252

Lebanon 1982
תמונות יפות מאד של לחימת שריון וחי"ר בכל הגזרות


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

Lebanon 1982 : Israel invades


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

Israel Vs.The PLO -The Invasion of Lebanon 1982


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

הדבר היחיד שחסר בכל הרשימה הזאת הוא SWORD OF ISLAM סרט דוקומנטרי נהדר מ 1988, שסקר את שורשי עליית הג'יהאד המצרי והחיזבאללה הלבנוני ובין היתר תיאר את מהלכי הלחימה ב 1982. 20 שנה אני מחפש את הדבר הזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי strong1 30 שנה - ועדיין טסים: "בלבנון היה מהפך" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4238411,00.html

"ומאות סוללות טילים שהוצבו בגבול שבין סוריה ללבנון הושמדו בידי חיל האוויר"...לא הגזימו קצת?

מלחמה פורצת כשהפסדת פתרון כלשהו לחיים בטוחים ושלבים של האזרחים של מדינתך
והרי מרגע שיצאת למלחמה מישהו מכוחתך יפגע באופן כזה או אחר, מכאן שאתה כבר בהפסד !
אך כשאתה מוציא מתוך ההפסד הזה, הצלחה של שיפור תנאי המחייה של האזרחים שלך, קיבלת ניצחון.

ולנצח בקרב ? ובכן בכל מלחמות ישראל למיטב ידעתי היו קרבות מסויימים שהפסדנו, אך למזלנו ברוב
הקרבות ניצחנו. וניצחונות ממש בולטים יצרו אגדות (לטוב ולרע). כמובן שהיו כמה ניצחונות שהיו
(לדעתי) מדהימים (הניצחון האווירי בשלושת הימים הראשונים של 82 - שהיה המוצלח ביותר בהיסטוריה שלנו, הניצחון מול
סוללות הטק"א ב 82 ועוד כמה שלא זכורים לי כרגע)

בכל מדינה אחרת בעולם מצבנו נחשב למלחמה אחת ארוכה (מקום המדינה ועד היום), שם כשניגמרת
מלחמה גם מפסיקות היריות.
והכי מוזר שכל מלחמה (חוץ מיום כיפור והשיחרור) מתחילה כמבצע ובסוף נזכרים שמדובר במלחמה.

"הטנק התפוצץ לי מול העיניים כמו פטריה של אש"\ מאת שי לוי

הכניסה ללבנון, ההיתקלות הראשונה עם הקומנדו הסורי, קרבות קטלניים בין טנקים ישראלים למסוקים סוריים, פקודות שהסתבכו וההגעה ההירואית לכביש ביירות-דמשק. סיפורה של חטיבה 500 של השריון מעולם לא סופר במלואו. 30 שנה לתחילת מלחמת לבנון הראשונה, גיבורי המלחמה נזכרים בקרבות העזים
http://www.mako.co.il/pzm-magazine/...0776b731006.htm

עצב, כעס, חרטה וגם שמחה וכבוד – זה רק חלק ממגוון הרגשות שעולה בשיחה עם גיבורי חטיבה 500 על מלחמת לבנון הראשונה. המלחמה נתפסה בקונצנזוס הישראלי ככישלון, זאת למרות ההצלחות המבצעיות, ובעיקר כתחילת השקיעה של מדינת ישראל בבוץ הלבנוני. עבור החיילים ששרדו את הקרבות, המלחמה צרובה היטב בזיכרון. שלושים שנה אחרי פרוץ מלחמה, אני יושב לשיחה עם שמעון בן מימון, שהיה בזמן המלחמה קצין אג"ן בדרגת רס"ן של חטיבת השריון 500. סיפורה של החטיבה כמעט שלא הונצח בדפי ההיסטוריה, זאת בניגוד לסיפורי הגבורה, וגם הכשלונות, של יחידות אחרות כמו הצנחנים וחיל האוויר. לרגל התאריך ומפגש מיוחד שיתקיים ביום חמישי (7.6) בלטרון, החליטו בחטיבה לשבור שתיקה ולספר מי הוביל את הצבא באותם ימי מלחמה קשים ומי באמת היה הכוח שהגיע ראשון לכביש ביירות-דמשק.

מתכוננים לקרב: "המשימה הייתה להפתיע את הסורים"

המלחמה הארוכה הייתה מתוכננת לפרטים ובניגוד לוויכוחים שפרצו אחרי המלחמה נדמה שבדרג המדיני רק חיכו לטריגר שייתן להם את הסיבה לשחרר את כלבי המלחמה. "יותר משנה לפני המלחמה היו לנו תכניות מפורטות וידענו במדויק מה יהיה המסלול שלנו בלבנון ואיזה כוח יהיה בכל נקודה", מספר בן מימון. "המשימה שלנו בגדול הייתה להפתיע את הסורים עם עוצמה של טנקים ולהגיע לכביש ביירות-דמשק בציר שלא צפו ממנו הגעה, ואכן כך היה, עד הקרב בעין זחלתא. בחרנו בציר הררי מאוד קשה שהצריך מיומנות שריון מאוד גדולה. היינו מתאמנים ברמת הגולן כמעט בכל שבוע כשהאימון האחרון היה ימים ספורים לפני שפרצה המלחמה". שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה, אל"מ דורון רובין, לימים אלוף בצה"ל, מקבל פיקוד על החטיבה. "מגיע פתאום בחור גבוה ומקבל פיקוד על החטיבה. הסתכלתי עליו ואמרתי מה מבין הצנחן בשריון. יצאנו למלחמה עם מח"ט טירון אבל חטיבה מאוד משופשפת, ומה שבטוח זה שרובין הוכיח את עצמו". אחרי מספר תקריות בגבול הצפון קיבל הדרג המדיני את הטריגר שרצה, כאשר ב-3 ביוני 1982 התנקשו מחבלים מארגונו של אבו נידאל בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, שנפצע קשה. בתגובה צה"ל תוקף מתקנים של אש"ף בלבנון, שמצדו מגיב בירי קטיושות ליישובי הצפון. ב-6 ביוני המלחמה נכנסת ללבנון. את השמיים קורעים מטוסי הקרב של חיל האוויר, הקטיושות ממשיכות ליפול ביישובי הצפון וחטיבה 500 מקבלת פקודה לנוע לשטחי כינוס. "ביום שישי קבלתי טלפון", מספר בן מימון. "תגיע מיד ותניע מהר את כל החטיבה לשטחי כינוס. יחד עם מנחם בן צור ז"ל תכננו את זה שכל חוד (כוח משולב) יעלה על פי סדר לשטחי הכינוס. היו את הבעיות הרגילות מול האפסנאים אבל התגברנו על הכל וביום שבת כולם כבר היו מוכנים". בבוקר יום ראשון הם יוצאים לדרך. בעיה ראשונה נוצרה כבר בהתחלה משום שכוחות האוגדה לא מצליחים לכבוש את השטחים דרכם אמורה החטיבה להיכנס לציר שלה. החטיבה מקבלת שינוי משימה ונכנסת לציר שלה מכיוון הבופור. בן מימון מספר שבהתחלה לא הייתה שום מלחמה – "נוסעים בשיירה מנהלתית כמו מטורפים" – כאשר הבעיה היחידה בשלב הזה היא דלק. הבעיה נפתרת בזכות קצין האספקה של החטיבה שמצליח לספק מספיק דלק ומאפשר המשך תנועה.

הקרבות הראשונים: "זה היה כמו משחק ילדים"

ההיתקלות הראשונה של החטיבה מתרחשת כאשר הם נכנסים לתוך מתחם של גדוד קומנדו סורי – שבכלל היה פרוס לכיוון מזרח, מה שאומר שהם נכנסו לחצר האחורית של הסורים. "נכנסנו לתוך שטח המנהלה של הסורים, כולל הטילים שלהם", נזכר בן מימון. "הסורים בכלל לא צפו שנגיע משם, שזה יתרון גדול, אבל לא ראינו אותם ממש רק את המנהלה שלהם. דורון מזהה את המצב קופץ לי מהטנק עם חפ"ק רגלי ותוקף לצד ימין. בנגה (בני בית אור שהיה מג"ד, ש.ל.) קופץ עם הסמג"ד בן ישי. מתבצע קרב חי"ר ותוך כדי משגעים אותי בקשר על כוחות של האוגדה שרוצים להצטרף לקרב וכל מני שטויות כאלה שסתם מפריעים. ואז מגיע הסיפור של בנגה". במקום נוצר קרב מטווחים קרובים במהלכו משמידים כוחות החי"ר של החטיבה את כוח הקומנדו. במהלך הקרב נפגע בנגה המג"ד מכדור בחזה והכוח מבקש פינוי מוסק מאזור הקרב. "אני קורא למסוקים שיבואו לפנות והם לא רוצים לנחות כי זה מסוכן. מגיע מסוק אבל הטייס מסרב לנחות, ודורון המח"ט מאיים שהוא יירה עליו במידה ולא ינחת. בעקבות זה המסוק נוחת, מה שמציל את בנגה שלמרות פציעה בחזה הוא חוזר אלינו כשהגענו לבירות. הסמג"ד תופס פיקוד על הגדוד וממשיכים קדימה כשביום שני כבר היינו 40 ק"מ בתוך לבנון על שפת הליטני. רק אז עצרו אותנו". "אחרי שעלינו מהנהר נסענו בציר הררי מטורף", מספר בן מימון. "ואז פתאום מגיע איזה סוחוי שמנסה לתקוף אותנו ומטוס F-15 שהוטס על ידי נועם כנעני מפיל אותו בהליכה. זה היה קרב אוויר ממש קצר ויפה, אבל יכול להיות שהמטוס הזה דיווח עלינו". לימים כאשר יצא ספרו של שר ההגנה הסורי מוצטפא טלאס הוא מספר שאכן גילה את הכוח שנע לזחלתא מהאוויר. בשלב הזה נדלק לפתע אחד הטנקים כתוצאה מתקלה מכנית מה שיוצר חסימה של הציר ועיכוב נוסף. "אנחנו עוברים את הטנק שנדלק חוצים את העמק של הליטני עולים למעלה ורואים את ג'זין אנחנו מגלים כוחות של הסורים שרצים מהצד השני לתוך העיר. אנחנו רואים נגמ"שים, טנקים ומכליות של הסורים ויאללה בלגן, כולם פותחים באש. הטווחים היו משהו כמו 2,800 מטר שזה משחק ילדים בשבילנו. הרמנו אותם והיינו מבסוטים עד השמיים. אבל עוד פעם החטיבה מתעכבת ודורון צועק תפסיקו לירות תתקדמו ואנחנו אומרים עזוב אותך, רואים מטרות תן להשמיד".

הקרב בזחלתא: "אתה הופך לחיה של אינסטינקטים"

החטיבה ממשיכה להתקדם ושוב יש בעיה של דלק. חיים שריר, לימים במאי מפורסם, פורץ תחנות דלק מקומיות וכך הם מצליחים להמשיך להתקדם. החטיבה מגיעה לזחלתא ובעצם לאחד הפרקים העצובים ביותר שלה. מספרו של טלאס עולה שהסורים מבינים שיש באזור זה מאמץ חשוב של צה"ל והם מריצים לשם חטיבת טנקים ואת אגד הקומנדו 555. חטיבה 500 לא יודעת שהסורים שם וכך שני הכוחות רצים לעבר זחלתא אחד מול השני לעבר ההתנגשות הבלתי נמנעת. "מגיעים שני גזלים (מסוקים, ש.ל.) שבאופן מוזר צבועים בלבן. הם יורים על הטנק של עמי אבן (מג"ד) ומדליקים את הטנק של מישל גזי (מ"פ). מהטנק הזה של מישל יוצא פתאום רב סרן, בחור בשם אליק רון שבכלל לא ידעתי שהוא שם". רס"ן רון יצא לקורס טיס אחרי מספר תפקידים בשריון וברח מהקורס בכדי להשתתף במלחמה. אבן ורון מצטרפים לבן מימון כדי לספר על אותם רגעים בלתי אפשריים של לחימה. "שני המסוקים חילקו ביניהם את העבודה. האחד התלבש על הטנק של מישל והשני על הטנק שלי", מספר עמי אבן. "אנחנו התחלנו להשתגע עם הטנק. נעים קדימה ואחורה, קדימה ואחורה בטירוף, יורים על הגזלים על פי התרגולת. לא פוגעים. אני מפעיל עשן וממסך את הטנק. הגזל יורה עלינו כמה טילים ופוגע קרוב. קרוב מאוד. אבל לא בנו ולא בטנק. לאחר כמה דקות הדו-קרב נגמר. משתרר שקט. דבר ראשון אני יורד למטה מהטנק לאסוף למזכרת חוטי הנחייה של הטילים שהיו מפוזרים שתי וערב סביב הטנק". "אני בעיקר זוכר את ההרגשה שהנה זה בא ואנחנו תיכף חוטפים טיל", סיפר רון. "משהו כמו ארבעה פגזים, והגיע הזמן להוציא ראש ולראות מה הולך כאן, איך זה נראה הגזלים האלה. רגל על כסא טען, מתחיל להתרומם, ו-"בום" נוראי, כאילו פטיש 20 קילו בפנים. מיד ריח של עור של עוף שרוף, הבזק אדום ושחור בעיניים, ואתה הופך לחיה של אינסטינקטים. שום מחשבה צלולה, שום שיקולים, רק כנראה פרץ של אדרנלין שמפעיל את האינסטינקט הידוע, ברח! החוצה מהצריח, אש בוערת בכנפיים הקדמיות, קופצים לכיוון התמסורות, אני כבר לא רואה כלום כמעט, מצליח רק אם אני ממש משפיל את העיניים לכיוון הנעליים. קופצים מהטנק, הכל על עיוור, שוב, התרגולות עובדות עד עכשיו, ומתקדמים אחורה. אני מצליח לראות שכאילו מישהו שפך עלי דלי של דם מהמותניים ומטה, אני מרגיש שאני הולך על רגליים מגומי, הדם ממש מבריק, ולא כואב לי כלום חוץ משורף בפנים. אני זוכר שראיתי עוד שתי דמויות וחסר לי מישהו, יש עוד שלושה בטנק מלבדי. עושה חצי סבוב לכיוון הטנק, מחליט לחזור לראות. ממש לא בא לי. עושה צעד אחד קטן ו-"בום", עוד טיל. הטנק מתפוצץ לי מול העיניים כמו פטרייה אטומית קטנה, אבל של אש, לא של עשן". המסוקים הסורים מסיימים את העבודה ומצליחים להסתלק מהאזור. עמי מנסה לעקוף את הטנק הפגוע, פורס זחל ונתקע. בחטיבה מחליטים לנסות למצוא דרך אחרת והחפ"ק מתקדם בכדי לאתר ציר חלופי לכוחות.

הקרב מסתבך

"אנחנו שבעה קילומטר מהיעד שלנו – כביש ביירות-דמשק שהיה בעצם השפיץ של ההתקדמות, כשכל הצבא מאחורינו. בשלב הזה אנחנו נכנסים לקרב נוראי כשהסורים לוחמים קלאסי, ממש לוחמים מהשורה הראשונה". טנק ראשון של החטיבה נדלק על ידי הסורים ונופל לתוך תהום. הצוות מצליח להיחלץ מלבד המפקד סגן אוריה בר שלום שנמחץ תחת הטנק ונהרג. טנק שמזהה את המצב מדליק שני טנקים סורים ונפגע בעצמו, ובינתיים מצליח הטנק של בן ישי הסמג"ד לחלץ מהתופת את הצוות של אוריה וצוות נוסף. דורון המח"ט, שהיה תקוע על שפת המצוק, מחליט לעזוב את הכלים ולרוץ קדימה. הוא משתלט יחד עם בן מימון וצארלי אלקסלסי, קצין הקשר, על טנק של אחת הפלוגות וממשיך קדימה. "אנחנו ממשיכים את המלחמה עם צוות שעד היום אני לא מכיר את שמו", משחזר בן מימון. טנקים של חטיבה 500 נדלקים אחד אחרי השני בקרב שמתנהל מטווחים של מטרים ספורים והחטיבה מבצעת נסיגה קלה לאחור לצורך הבנת התמונה. הלילה יורד ובאוגדה קוראים למח"ט לחזור לאחור בכדי לעבור על תכניות להמשך. דורון המח"ט מסרב אבל באוגדה מתעקשים ובן מימון נשאר לפקד על הכוח.

"הפקודה הקשה בחיי"

בן מימון מחליט לתת פקודה לסגת בכדי לתפוס עמדות שולטות אולם בתנועה לאחור יש טעות בניווט ובן מימון לא בטוח לאן הוביל את החטיבה. שוב הטנקים והנגמ"שים של החטיבה נדלקים אחד אחרי השני, החטיבה סופגת מתקפת אר. פי. גי קשה. "ואז אני אומר את הפקודה שמלווה אותי כל חיי: 'תחנות אולר לסגת'". ניכר שהסיפור עדיין רובץ על כתפיו של בן מימון והוא זז באי נחת בכיסא וקולו רועד. "אני מחליט להוריד ארטילריה וכתוצאה מהירי הזה הצלחנו לחלץ לאחור". דורון המח"ט שומע מה קורה ורץ לחטיבה בכדי לתפוס פיקוד. הוא מסתער רגלית יחד עם משה סלע ז"ל, מג"ד 9263, ואחרים נגד הקומנדו הסורי ומחסל אותם. תוך כדי תנועה דורון נותן פקודה לחלץ את הפצועים וההרוגים הרבים. "כשנתתי פקודה לסגת הכוונה הייתה לכוח שהסתבך אבל כל החטיבה התחילה לברוח ודורון עצר את כולם ומארגן התקפה. החטיבה הגיעה למצב הכי שפל שאפשר". היוצרות מתהפכות כאשר הסורים מבצעים התקפה על החטיבה ונבלמים על ידי הלוחמים, שיוצאים מיד להתקפה "קלאסית כמו שכתוב בספרים. קרענו להם את הצורה וכבשנו את כל האזור של זחלתא. חטיבה שיום לפני הייתה בהתרסקות מוחלטת חוזרת ובגדול, אני במיוחד שנתתי פקודת נסיגה". אחרי הקרב שוב עוצרים את החטיבה אחרי שהדרג המדיני הכריז על הפסקת אש. "הולכים לכביש ביירות-דמשק והופ עוצרים אותנו אנחנו חמישה קילומטר מכביש בירות דמשק ודורון מנסה להתעקש שיתנו לנו להתקדם למטרה. פה הגענו לסיפור העצוב השני שלנו".

הרמטכ"ל רפול מתערב בלחימה: "תמצאו את דורון"

המצב מחמיר כאשר ג'יפ עליו היו שלושה מקציני המטה של החטיבה עובר בטעות את כוחות צה"ל ונכנס לשטח שבשליטת הקומנדו הסורי. "מדווחים בקשר שהג'יפ עובר ונעלם. אני מעיר את דורון מספר לו מה קרה. דורון ועמי אבן רצים רגלית אחרי הג'יפ, הם עוברים שלוחה – ונעלמים לנו. אני מתחיל להפעיל את ניר גלילי, סמג"ד 195, ופתאום עמי חוזר לבד. לא מעניין כלום, אנחנו פותחים באש על הסורים. כל העולם צועק עלינו ושואלים מה אתם עושים, יש הפסקת אש. אנחנו עונים קפצו לנו כולם, המח"ט נעלם. כל העולם מתקשר, חופר לנו בשכל אבל תכל'ס אף אחד לא מגיע לעזור. המח"ט נעלם ואני בסך הכל רב סרן, איפה היה הצבא הגדול לא ברור לי". "פתאום בין כל החופרים בקשר מציק גם איזה אחד, קודקוד שיבולת. אני אומר לו שיבולת תעוף לי מהרשת ואז צ'ארלי מושך לי בסרבל אומר לי יא דפוק זה רפול הרמטכ"ל. התנצלתי אבל הוא אמר לי אישית – 'תמצא לי את דורון'. רפול ידע מי אני כי הוא נלחם עם אבא שלי בעצמאות במנזר סן סימון". החטיבה מצליחה לחלץ את קציני המטה שנהרגו ומביאה אותם לאחור על אלונקות. בשלב זה בראיון בן מימון נסדק, כמעט דומע. "אני זוכר שנפרדתי ממנו (רס"ן מנחם בן צור ז"ל) בחיבוק ונשיקה על המצח". הוא ממשיך ומספר, "המח"ט עדיין חסר ואנחנו נכנסים שוב לחפש אותו. הסורים שהבינו את המסר לא ירו". הם מצליחים למצוא את דורון ומחלצים אותו לאחור. "בזה נגמר הקרב הזה ונשארתי בתחושות מאוד קשות".

מגיעים לכביש ביירות-דמשק: "אנחנו הראשונים"

בשלב הזה מתחיל מה שנקרא "שלב הזחילות" של שרון לעבר ביירות. למרות הפסקת האש צה"ל מתקדם קדימה בצורה איטית עד שהכוחות מגיעים בפעם הראשונה לעיר בירה ערבית. "מתחילים להתקדם לעבר המטרה שלנו כשדורון שולח את גדוד צנחנים באיגוף. הצנחנים נתקלים ואחד ממפקדי הפלוגות נהרג. מתפתח קרב קשה לכיוון הכביש במהלכו נפגעים מספר קצינים. "דורון אומר לי שמע, נגמרו לי המג"דים אז קדימה תפוס פיקוד על גדוד". הקרב ממשיך והכוח סופג ארטילריה כבדה שאותה מכוון קצין סורי מלנדרובר אזרחי. דבר ראשון לפני ההתקפה על הכביש המג"ד החדש, בן מימון, דואג שחייליו יתגלחו וינקו את הנשק. "למה זה חשוב? כי אם תתגלחו ותנקו את הנשק תעשו הכל כמו שצריך החזרה לשגרה תרים אתכם". החטיבה פותחת במתקפה ומגיעה ראשונה לכביש ביירות דמשק. "אנחנו נעמדים על הכביש ומשמידים את כל מי שעובר", מספר בן מימון. החטיבה לוקחת נגמ"שים סורי כשלל וממשיכה להתקדם ולהשמיד את הסורים וגם תופסים מספר שבויים. עד היום ישנו ויכוח גדול מי הראשון שהגיע לכביש, חטיבה 500 או הצנחנים. "אנחנו הראשונים שהגיעו לכביש", פוסק בן מימון נחרצות. "הרי כדי להתקדם לביירות הם עברו דרכנו והגיע הזמן שידעו את האמת". חטיבה 500 מסיימת את המלחמה בביירות, שם היא לוקחת חלק בקרבות הקשים, אשר גורמים למחבלים להתפנות מביירות. מלחמת שלום הגליל מסתיימת, אבל המלחמה האמיתית מסתיימת רק בשנת 2000, אז יוצא צה"ל מרצועת הביטחון. ביום חמישי הקרוב יקיימו בוגרי החטיבה ושאר הכוחות שהיו איתה כנס גדול בלטרון, שם יעלו זיכרונות וידברו על אותם גיבורים שלא חזרו משם ודמם נספג באדמה הלבנונית.
(אתר "פז"ם", 04.06.2012)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

http://www.iba.org.il/schedule/schedule.aspx?channel=1
דובדבנים ודם - 30 שנה למלחמת לבנון הראשונה - משדר מיוחד של מבט שני
סולטן יעקב, סברא ושתילה, בירות , עין זחלא, הבקעא, הפגנות ה 400 אלף, בוץ לבנוני...אלו מקצת הדימויים שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי על מלחמת לבנון הראשונה. 30 שנה ימלאו השנה למלחמה שמעולם לא נחקרה ושרוב הציבור ומקבלי ההחלטות מנסים לשכוח.
במשדר מיוחד חושפת מבט שני את הצלחת חיל האוויר בחיסול מערך הטילים הסובייטי בבקעת הלבנון, את הקרב שצונזר עד עתה בין שתי חטיבות שיריון של כוחותינו ועוד אירועי מפתח להבנת המלחמה ההיא.
ב 8 ליוני 82 תקפו בהפתעה מאות מטוסי חיל האוויר את מערך טילי הקרקע אוויר של הסורים בבקעת הלבנון. מערך סובייטי שייצג את תפיסת העולם השלמה של הגוש המזרחי מול המערב . זה המערך שהותיר טראומה מאז מלחמת יום הכיפורים שבה כופף הטיל את כנף המטוס וגרם לחיל האוייר עשרות הרוגים, שבויים ונעדרים .
לראשונה חושפים מתכנני המבצע והמפקדיו , אל"מ אביאם סלע ואלוף דוד עברי את פרטי הקרב המוצלח שנלמד עד היום בצבאות רבים בעולם.
ב 9 ליוני 82 בכפר עין עתינא בלבנון התרחש קרב שריון בשריון בין כוחותינו לכוחותינו. תוצאות הקרב - חמישה הרוגים , כולל אחד המג"דים. שנים האירוע הושתק וצונזר אבל מתחת לפני השטח בערה חמתם של משפחות ההרוגים. תחקיר מבט שני חושף את הפצעים.
אורי גולדשטיים חוזר אל וילה אחת בלבנון שבה תיעד את חיילי צה"ל בתקופת הבוץ הלבנוני. 30 שנה אחרי הם כבר אנשים מבוגרים, אולי זקנים, והפרספקטיוה מרתקת וכואבת.
וגם סיפורו של חייל אחד אפי טלבי שנשבה בידי מחבלים בקרבות של הימים הראשונים, וחולץ במפתיע מידי המחבלים לאחר כמה ימים תוך כדי קרב מוזר...חילוץ כל כך מפתיע, עד שאימו לא האמינה שהוא זה שמתקשר לבשר לה שהוא חי בריא ושלם.
עורכים: איתי לנדסברג-נבו וליאורה עמיר ברמץ
עורך: איתי לנדסברג

בשבוע הבא - כנראה המשך (ידוע לי על אחד המרואיינים בתוכנית שהוא טייס קרב)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari בשבוע הבא - כנראה המשך (ידוע לי על אחד המרואיינים בתוכנית שהוא טייס קרב)

כעת הובהר לי שמדובר במיקי לב, שהפיל מיג במלחמת של"ג וכעבור למעלה משנה נפגע ונטש באיזור ביירות, נפל בשבי ושוחרר כעבור מספר שעות.
http://www.iaf.org.il/499-20261-he/IAF.aspx

הכוונה היתה לכלול את הראיון במסגרת המישדר השבוע, אבל בזכות החומר הרב שהצטבר הוחלט להמשיך גם בשבוע הבא.

על "ערצב 19" מהתוכנית:
חלק א':


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
חלק ב':


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

סרט על החימוש האוירי בחיל האויר הישראלי שפורסם ע"י מכון פישר.
ניתן לראות פגיעות של מסק"ר במשוריינים סוריים (דקה 27:30) ופגיעות של נשק מונחה בסוללות טק"א (דקה 29:00) במלחמת לבנון הראשונה:
https://www.youtube.com/watch?t=1753&v=esjDUXSu8BI
הערה: אם יוסיפון יעלה את סרטי הירי של מסוקי הקרב (ששלחתי לו לפני שנים), ניתן יהיה לראות הרבה יותר.

באורך שעה וחצי, נראה שהופק ממש בסמוך למלחמה עצמה. האמת שהופתעתי לטובה מאיכותו ובהירותו. באדיבות ynet מקווה שעוד לא היה כאן:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4238250,00.html

הסרט המלא באורך שעה וחצי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4238350,00.html

אני צריך את הסרט בתור קובץ, ואין לי חשק להידרש לארכיון צה"ל בשביל זה.
תודה!

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

הנה קישור לעותק הסרט ביוטיוב. תוכל להוריד ולשמור כקובץ עם תוכנות חינמיות כדוגמת Orbit Downloader:

http://www.youtube.com/watch?featur...1&v=mPjL3mpfPeg

http://www.idf.il/1133-16214-he/Dover.aspx

כנס שהתמקד בסוגיית החיילים הנעדרים מאותו הקרב, אמר הרבצ"ר פרץ כי "אין הרבה ימים שזיכרון הנעדרים נעדר ממחשבותיי"

30 שנה לאחר הקרב הקשה בסולטן יעקב, מסמך בריטי עשוי לחשוף את נסיבות היעלמותו של זכריה באומל ושני חבריו שלחמו בסורים

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...ml?hp=1&cat=875

מלחמת שלום הגליל שפרצה לפני שלושה עשורים, היתה המלחמה הראשונה בה נחנך טנק מרכבה סימן 1, הרק"ם ששינה את פני התמרון היבשתי בצה"ל, וגלגולו הראשון של אחד הטנקים המתקדמים ביותר בעולם

http://mazi.idf.il/113-10473-he/IGF.aspx

במסמך מארכיון ה CIA שהוא חלק מכתב האישום שהוגש בזמנו כנגד סא"ל אוליבר נורת' המפורסם בפרשת אירן-גייט. שימו לב להשתלשלות העניינים:
1. מנהל ה CIA קייסי מבקש משר ההגנה דאז ויינברגר לפעול אצל ישראל כדי לקבל ידיו נשק שלל שתפסה מאש"פ כביכול לשימוש פנימי אמריקני בפועל כמובן לטובת העברתו לידי ארגון הקונטרס הנלחם בממשל הסנדיניסטי בניקרגואה.
2. בתום דיונים חשאיים בין אלוף' מיל' מנחם מירון, דאז מנכ"ל משרד הבטחון, וגנרל סקורד (אף הוא מגיבורי ומורשעי פרשת אירן-גייט, טייס קרב ותיק והנספח הצבאי האחרון בטהרן עד נפילת השלטון שם ולאחר מכן המשיך לבחוש בענייני המזרח התיכון כשליח משרד ההגנה האמריקני) מסוכם על מבצע TIPPED KETTLE במסגרתו מועברים במאי 1983 "מאות טונות" של נשק ותחמושת בשווי 10 מיליון דולר ממחסני השלל בישראל לידי האמריקנים.
3. שנה לאחר מכן מתבצע משלוח נוסף ביולי 1984 במסגרת מבצע TIPPED KETTLE 2.
4. הדגש בשני המבצעים - קבלת הנשק תמורת תשלום נמוך ככל האפשר, זאת בגלל מגבלות תקציביות של ה CIA (מסגרת התקציב שהקונגרס האמריקני אישר הייתה נמוכה בהרבה מהנדרש למימון מלחמת הקונטרס-סנדיניסטה).
5. התמורה הישראלית - התחשבות של ה DOD בבקשותיה של ישראל לסיוע צבאי וכלכלי.
6. באפריל 1984 מגעים נוספים בערוץ אחר, הפעם בין דייב קמחי, דאז מנכ"ל משרד החוץ, מול הוורד טייכר, סגנו לענייני המזרח התיכון של היועץ לבטחון לאומי מקפרלנד, על אספקת נשק נוסף, הפעם לא ישירות לארה"ב אלא דווקא דרך הונדורס, קליינטית ותיקה של ישראל. הכל כמובן במחשכים.
7. לאור סירובה של ישראל לפעול בערוץ זה החלו האמריקנים לפעול בערוצים אחרים לדוגמא מול סעודיה, טיוואן, דרום קוריאה, ברוניי ומדינות דרום אמריקניות שונות, כאשר הדגש הוא על השגת מימון (לאור המגבלות שהטיל הקונגרס על מימון רשמי) וטילי כתף שיאפשרו לקונטרס להשמיד את מסוקי ההינד של המרקסיסטים.
8. במאי 1985 מבקר דייב קמחי בארה"ב ומסכם עם מייקל ארמקוסט, תת שר החוץ, על המשך הספקת הנשק.
9. עוד שנה חולפת ובמאי 1986 מעדכן סא"ל נורת' את אדמירל פוינדקסטר (שהחליף את מקפרלן כיועץ לבטחון לאומי) ששליח שר הבטחון רבין הציע לשגר מדריכים דוברי ספרדית לאמן את אנשי הקונטרס בתחומי הונדורס במסווה של מכירת מטוסי הכפיר למדינה זו (שכנתה של ניקרגואה). סא"ת נורת' מעדכן שרבין מעוניין להיפגש עם פוינדקסטר עצמו בניו-יורק כדי לסגור פרטים.
10. פוינדקסטר מעדכן את ראשי הממשל (נשיא, סגנו וכו') בכך שישראל היא אחד ממקורות הנשק האפשריים עבור הקונטרס בלפחות 2 פגישות שמתקיימות בחודש זה
11. בחודש ספטמבר 1986 סא"ל נורת' מעדכן את פוינדקסטר שפגש שוב את שר הבטחון רבין ושזה מרוצה מההסדר המוצע של "כפירים תמורת יועצים". יתרה על כן, רבין הציע לספק נשק שלל אש"פי נוסף שנפל לאחרונה לידי ישראל, כאשר הגורם הרוכש הוא למעשה חברת הקש הפרטית של הגנרל סיקורד והעברה תתבצע באוניה דרך נמל חיפה.
12. באותו החודש מציין עמירם ניר עוזרו של רוה"מ דאז שמעון פרס שבכוונתו להעלות את נושא הסיוע הצבאי לקונטרס בפגישתו עם הנשיא רייגן. נורת' ממליץ לפוינדקסטר שאם פרס אכן יעלה את הנושא, אזי רייגן ישבח אותו על כך, לאור העובדה שבידי ישראל יש כמות נכבדה של אמל"ח התואם את זה שבידי הקונטרס.
13. המשך המסמך - תיאור מאלף של המשך הנסיונות מצד בכירי הממשל האמריקני בעזרת הקמב"צ נורת' לגייס סיוע כספי וצבאי לעזרת הקונטרס ברחבי העולם עד לתחילת המגעים עם נורייגה עצמו.

http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB210/11-Stipulation%20(IC%2004305).pdf

1. בהקשר של שלל אש"פ, על פי מסמך זה ככל הנראה חלק ממנו כאמור סופק לקונטרס בעקיפין דרך הונדורס וחלק מזה ככל הנראה באמצעות סוחר נשק ישראלי בשם פסח בן אור. על פי המסמך בן-אור היה משותפיו של אחד מברוני הסמים הגדולים של הונדורס, שנתפס על ידי ה FBI בפלורידה בעת שניסה להבריח 350 ק"ג של קוקאין אל תוך ארה"ב. רווחי הסמים היו אמורים לשמש בין היתר למימון הפיכה צבאית בהונדורס עצמה וכאמור גם את מלחמת הקונטרס-סנדיניסטה בניקרגואה השכנה.

http://rudar.ruc.dk/bitstream/1800/1978/1/CIA%20and%20the%20Contras%E2%80%99%20cocaine%20con nection%20(RUB%20version).pdf

2. בהקשר של לבנון עצמה, ראו מחקר מעניין המתאר את פעילות חיל המשלוח של חיל הנחתים בביירות בשנים 1982-1984 ומונה התנגחויות שונות בין ישראל למארינס, לדוגמא

The team was also required to return each night to the Forrestal. As the team returned by helicopter on the evening of the 7th , it was buzzed by two Israeli F-16s, in response to which the United States lodged an official protest . It was to be the first of a number of confrontations the Marineד were to have with the Israelis.

וכאן

The Israelis frequently disrupted the evacuation operation by blocking the port entrance, refusing entry to commercial shipping coming in to remove the PLO. Israeli gunboats often held the ships outside the port until noon. This created a backup of the PLO,
which was being formed and organized in groups of 1,000 for the exodus, and shooting wildly into the air all the while. "The longer you held them, the greater potential for problems existed"

וכאן

One of the preconditions for landing the Marines in September was that all Israeli forces had to be south of the airport and out of the MAU's assigned area of responsibility. Because this condition was not met on time, the Marine landing was delayed until mid-day,29 September.

וכאן

The territory the MAU was to occupy on the eastern portion of the perimeter also held built-up areas, in which there were located one Christian-oriented village — Kfar Shima—and one pro-Druze/Muslim village — Shuwayfat . Subsequently, after December
1982, these two villages were the locale of a considerable amount of the factional fighting of the period . Major Farmer believed that proximity of the villages to the Marine lines may have caused the MAU problems of internal security. On the other hand, he concluded, ". . . our presence there may well have been a stabilizing factor which would have allowed a more comprehensive solution, at least in the context of those two villages," and would have prevented the problems which finally arose with the Israelis in that, area getting caught in ambushes along the Old Sidon Road, resulting in subsequent confrontations between the Marines and the Israelis.

וכאן
שימו לב לאזכור של סא"ל מיל' איתי לנדסברג

The first Marine-Israeli contact occurred on 5 January, when an Israeli tank entered Company K's positions in the eastern portion of the Marine perimeter. Claiming to be lost, the Israelis were quickly escorted out of the Marines' territory. Colonel Stokes happened
to be visiting Company K that day, and he ". . . refreshed the [Israeli] tank company commander's memory on the extent of USMC boundaries around the Beirut International Airport and [on] land navigation." Again, on 6, 8, and 10 January, the Israelis attempted to enter U.S . positions and to set up direct conferences between Colonel Stokes and their commander. In each case, the Israelis were not allowed into Marine lines, and they were reminded that requests to confer with Colonel Stokes had to go through diplomatic channels. In commenting on this matter of dealing with the Israelis on a face-to-face basis, Colonel Stokes later expressed some of his frustrations and a military professional's point of view by saying : Ground commanders do a much better job of dealing with and clarifying their own tactical matters than do staff officers and diplomats. If there had been a free and timely flow of required info between this officer and Brig Amnon [Lifkin ,senior Israeli officer in the area] and LtCol Matthews [CO ,BIT 3/8) and LtCol Landsberg (Israeli tank unit commander] , the last 30 days may have been much quieter for us in south Beirut. The above may not be possible, but it is logical2

וסיפור ההתקלות המפורסמת ביותר

As the Israeli tanks approached the fence, Captain Johnson jumped out of his jeep, ran up to the tanks , and stood in the center of the road . The lead tank stopped about six inches in front of Johnson, who told the Israeli lieutenant colonel in the lead tank, "You
will not pass through this position." After a short pause, the Israeli dismounted, spoke with Johnson , and then climbed back aboard the tank, saying that he was going through. Johnson later stated that he replied, "You will have to kill me first ." He drew his
pistol, chambered a round, and held the weapon at the ready position . There was another pause as the Israeli officer apparently spoke over his radio to his head -
quarters. The lead tank then pulled slowly to the side of the road with Captain Johnson walking alongside and then the two others suddenly revved up their engines and whipped forward toward the fence. The young Marine captain jumped on the lead tank , grabbed the Israeli officer, and yelled at him to order his tanks halted. The tank commander complied and then purportedly told Johnson, "One thing we don' t want to do is kill each other" Johnson answered, "Yes, but if you keep doing things like this, the likelihood is going to occur."

ועוד

On 12 March, a foot patrol in Baabda was stopped at an Israeli checkpoint. The patrol leader was told that Marines were not supposed to be in that area . The Marines maneuvered around the checkpoint and continued their patrol. That afternoon, a second patrol in Baabda was challenged by the Israelis just before it re-entered Marine positions. As that patrol, too, maneuvered around the checkpoint and returned to friendly lines, it was verbally harassed by the Israelis? ' These events were reported up the chain of command . It was obvious that these confrontations could not continue and Colonel Mead took the matter up with Ambassador Habib .Mr. Habib then met with Israeli Minister of Defense Moshe Arens, and told him that the MAU commander would personally lead the patrol through the Israeli checkpoint the next time it tried to stop a Marine in the execution of his duties. The Baabda patrols were temporarily suspended for several days until the matter of challenges were clarifed

האסקלציה האמריקנית

Though not in the operational chain of command leading down to the MAU (except as a member of the Joint Chiefs of Staff), General Barrow, Commandant of the Marine Corps, closely monitored all developments in Lebanon . The latest harassment of the Marines compelled him to write a letter on 14 March to the Secretary of Defense in which he demanded that. . firm and strong action" be taken to stop Israeli forces from putting the Marine and Army officers in ". . . life threatening situations that are timed, orchestrated, and executed for obtuse Israeli political purposes." General Barrow was concerned not only with the harassment of the Marine patrols but also the threats to Marine and Army officers assigned to the United Nations Truce Supervisory Organization i n
Lebanon .The Secretary of Defense supported General Barrow's position by forwarding the Commandant's complaint to Secretary of State Shultz, who took the matter up with Israeli Foreign Minister Yitzhak Shamir, then visiting in Washington. On 24 March, following publication of the Commandant's letter and diplomatic representations mad e
to the Israeli government, Colonel Mead, Deputy Chief of Mission Pugh, and Marine Colonel Cornwil R. Casey, the EUCOM liaison officer, met with Israeli General Lifkin, and ". . . discussed the exchange of patrol information between 22d MAU and the ID F
as a possible solution to avoiding further contacts." Once this procedure was adopted, there were few further incidents

http://www.tecom.usmc.mil/HD/PDF_Fi...19000309800.pdf

תמונות, מפות וקריקטורות מעניינות שימו לב לתותח ה M198 ה 155 מ"מ שרק החל להיכנס לשימוש באותם הימים.

האלוף רם רוטברג השתתף בערב מורשת מיוחד שיזם חיל הים לרגל ציון 30 שנה למלחמת שלום הגליל. מח"י העניק תעודת הוקרה למשפחתו של אל"ם אברהם אשור (מוסלי) ז"ל, על חלקו הקריטי בלחימה

http://www.idf.il/1133-16393-he/Dover.aspx

סד"כ החיל במבצע, למעט נחתות וספינות לוגיסטיות

"40 כלים שימשו את חיל הים בסיוע והנחתה; 22 ספינות טילים, 15 דבורים ו-2 צוללות"

לפני שלושים שנה הם ראו לבנון מבפנים, אבל גם היום יודעים הלוחמים הותיקים כי החטיבה האדומה ממשיכה להוות דוגמה לנועזות ולחימה מורכבת בחזית

http://www.idf.il/1133-16379-he/Dover.aspx

כתבה שפורסמה במוסף לשבת (ידיעות אחרונות ) 22.06.2012 .בסוף יולי, כחודשיים מתחילת המלחמה,שלח חגי ארמן, תלמיד תיכון ירושלמי וחבר ב"שלום עכשיו" מכתב לראש הממשלה מנחם בגין שעליו חתמו כ 133 פעילי "שלום עכשיו" . מצורף מכתב התשובה של מנחם בגין.

מלחמת "שלום הגליל" עשו התותחנים היסטוריה בלחימה עיקשת מול קני המחבלים בלבנון. בחיל התותחנים מבינים כי מעמד החיל כיום, נשען על ההצלחה ההיא ב-82'

http://www.idf.il/1133-16556-he/Dover.aspx

סד"כ חת"ם במלחמת שלום הגליל - 77 גדודים... פי 3 מהסד"כ ביוה"כ

נקודת המפנה של חיל התותחנים. בשל"ג הפגין חיל התותחנים יכולות שהפתיעו את צה"ל ואת העולם כולו, והיה כוח מרכזי בהכנעת האויב. הקתמ"ר אז, תא"ל (מיל') אריה מזרחי, מספר על התהליך שעבר החיל בשנים שקדמו למלחמה ועל ההישגים בה. ההשפעה ניכרת עד היום

(פה אגב נכתב 87 גדודים)

http://www.beithatothan.org.il/node/1192

יומן המלחמה של הרשקו. אל"ם יצחק בן צבי, מאושיות האיכון של חיל התותחנים, נשלח מביסל”ת לסייע לאוגדת הצנחנים. 30 שנה אחרי, הוא משחזר את התפקיד המכריע שמערך האיכון מילא בקרבות

http://www.beithatothan.org.il/node/1174

הרומן שלי עם בן עמי. לאלוף (מיל') עמוס ירון יש היסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה עם חיל התותחנים, אבל הקשר שלו עם תא"ל (מיל') ארנון בן עמי הוא חם במיוחד. בן עמי הפעיל למען האוגדה של ירון אש תופת על בירות, בהשתתפות למעלה מ 30- גדודים

http://www.beithatothan.org.il/node/1189

אחי המפקד. סא"ל יאיר זינר ז"ל היה בכיר הנופלים של חיל התותחנים בלבנון. אחיו אסף מספר על אהבתו הגדולה לחיל, לירי ולעשן התותחים ועל מפקד שהיה כאבא לחייליו

http://www.beithatothan.org.il/node/1190

התותחנים חילצו את השריון מן התופת. בקרב בעין זחלתא הפעלת אש חכמה, מצד מס"ח השריון רמי בוסי, שיבשה את התכניות של הסורים, ומנעה אסון כבד יותר

http://www.beithatothan.org.il/node/1176


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.beithatothan.org.il/sites/default/files/styles/blog_image/public/Tnk.jpg?itok=Z716xf1c]


המלחמה של מת"פ הצפון. תא"ל (מיל') אורי מנוס שימש כמפקד התותחנים הפיקודי (מת"פ) של פיקוד הצפון ב"שלום הגליל". תכנית הקרב ששורטטה מול עיניו בפעם הראשונה על קופסת סיגריות, הפכה למלחמה, שלקחיה תקפים עד היום

http://www.beithatothan.org.il/node/1186

יחידות התותחנים היו במבחן של עשייה מבצעית מתמדת מיוני 1980 ועד מלחמת "שלום הגליל". השתתפנו באופן פעיל ב 14- מבצעי פשיטות בדרום לבנון, ובתוכם עשרה ימי קרב ארטילריים ביולי 1981 . את עיקר הפעולות ביצעו חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים. פשיטות מוסקות ורגליות, כאשר קבוצת
הקישור הארטילרי ומפקדי הגדודים ולעיתים גם מפקדי הסוללות, משולבים בכל נוהל הקרב. הקפדתי כי לפני הביצוע מפקדי הכוח הפושט יתדרכו אישית את החיילים בסוללות. הם הציגו את תכנית הקרב והדגישו את חשיבות הדיוק והתזמון הנכון לפקודת האש שלהם. ב 18- באוגוסט 1980 התקיים מבצע "מוביל", שכלל פשיטה מוטסת ורגלית של חטיבת גולני על בסיס מחבלים ברמת נבטיה, כשבסמוך ובאגף מאיים עדיין מבצר הבופור.

הסיוע הארטילרי התבסס על הגדודים הסדירים של אגד 282 , שביצעו תנועת לילה ארוכה, ישירות מרמת הגולן, ופרסו בעמק מרג'-עיון בלבנון. הסיוע הארטילרי לקראת היעד ועל היעד בוצע כנדרש. עם זאת, היו בעיות תקשורת ביני לבין מס"ח גולני, יוסי דגן. בשלב הקריטי והמסוכן של פינוי הכוח במסוקים, כשהיה צורך בשיתוק מקורות ירי סמוך מאוד לנקודות הנחיתה, חיל האוויר התנגד לירי ארטילרי שלנו. על אף זעקותיו הנואשות של המח"ט אילן בירן, לא אושרה האש. לך תסביר למח"ט גולני את הסיבה לעצירת האש בשלב כה קריטי. "הסיבה לא מעניינת אותי, התותחנים אכזבו אותי!", אמר. בתום המבצע ערכנו תחקיר מפורט בהשתתפות קציני מקתמ"ר. לא הסתרנו אף ליקוי, ביודענו כי לפנינו עוד מבצעים רבים. בתום התחקיר סיכמנו על נוהל המאפשר ירי ארטילרי בהתחשב במסלולי הטיסה של מסוקים.

לא זכור לי קשיים בלוגיסטיקה, (תחמושת, דלק, מזון,מים) רק ביום השלישי ללחימה היה חסר קצת אוכל, אבל השתמשנו מהמקומיים, לדעתי היה צריך לעשות זאת גם ב2006 אבל לא הייתי שם אז אני לא באמת יודע אם עשו זאת.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ממש כמו פעם ובלי חריקת השנים, צעדו לוחמי פלוגת הצנחנים מחזור 82' במסע כומתה עם מפקדה דאז, האלוף גדי שמני, כשזיכרונות מלחמת לבנון, אחוות הלוחמים והשכול מלווים כל פסיעה

http://www.idf.il/1133-17177-he/Dover.aspx

http://www.tzevet.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/219tzevet_25A_internet(1).pdf

http://www.tzevet.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/219tzevet_25A_internet(1).pdf

מקום המפקד בקרב - ההתקדמות מהאוולי לביירות 13-6 ביוני 198

http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/9/113099.pdf

במלחמת לבנון הראשונה )מבצע "שלום הגליל"( פיקדתי במרבית שלבי הלחימה על כוח החוד של חטיבה 35 במסעה מהנחיתה באוולי לביירות בין 6 ל 13- ביוני 1982 . כוח החוד כלל את שלוש היחידות החטיבתיות: פלוגת הנדסה )בפיקודו של יחיאל גוזל(,הסיירת )בפיקודו של ישראל זיו(, פלוגת עורב )בפיקוד ניר שרוף(וכן גדוד טנקים מוקטן מבית הספר לשריון )בפיקודו של יוסי מורג(. הסיוע הישיר שעמד לרשות כוח החוד כלל סוללת מרגמות 120 מ"מ וסוללת תותחים 155 מ"מ. בטרמינולוגיה של אז נקרא איגוד הכוח חס"ע )חה"ן וסיירת עורב(, ואילו היום הוא נקרא גדוד סיור חטיבתי.

בפועל, מצאתי את עצמי פעמים רבות בחוד הלחימה, מוביל הסתערויות בראש הלוחמים. כך היה בסדרה של אירועים: בליל הנחיתה ) 6 ביוני(,בעת השתלטות על שישה בתי מחבלים וחיסול מקלע ZSU באזור הגשר המזרחי של האוולי יחד עם ניר שרוף, מפקד הפלנ"ט; בעת הסתערות על שלושה ג'יפים של מחבלים למחרת בבוקר; בעת שחצינו כ 5- ק"מ של שטח בנוי רווי בחוליות מחבלים לאורך ציר החוף; לאחר היתקלויות עם נפגעים לגדוד 890 וגדוד 50 בראס נבי יונס ) 7 ביוני(; בעת חציית העיר דמור; בהסתערות על מארב מחבלים 6 ק"מ ממזרח לדמור יחד עם מפקד הסיירת ישראל זיו ) 9 ביוני(; בהסתערות על מארב המחבלים בקרב כפר מתא יחד עם מפקד הפלחה"ן יחיאל גוזל ) 10 ביוני( ובעת איגוף הכוח הסורי שנע על ציר תגהוצת )העולה מדמור להרי השוף( בקבר שמון ושמלאן )שישי-שבת, 12-11 ביוני(.

מודל הפיקוד שאיפיין את חטיבה 35 במסעה מהאוולי לביירות היה של פיקוד מלפנים. הדבר בא לידי ביטוי גם במספר הקצינים שנפלו במערכה. מניינם עומד על כשליש מסך החללים. בפרק הזמן שבין הנחיתה באוולי ב 6- ביוני ועד 1 באוקטובר 1982 , כארבעה חודשים, איבדה החטיבה 49 לוחמים, מהם 17 קצינים. הבכיר שבהם הוא רס"ן דודו כהן, סמג"ד 890 , שנפל בהתקפה על קבר שמון ב 11- ביוני. גם השבוע הראשון ללחימת היחידות החטיבתיות משקף יחס דומה: בין 6 ביוני ל 13- ביוני הן איבדו 32 לוחמים, ובהם 12 קצינים. כוח החוד שבפיקודי איבד בין 6 ביוני ל 13- ביוני שני קצינים, שניהם מפקדי צוותים: סגן אלון לוין, מפקד צוות בסיירת הצנחנים שנפל בקרב על קבר שמון ב 11- ביוני, וסגן יוחנן )יוחי( גבע שנפל בקרב על שמלאן ב 12- ביוני. יש לציין שבקרב על קבר שמון ב 11-ביוני נפצע מפקד הפלחה"ן, רס"ן יחיאל גוזל, בקרב עם קומנדו סורי בעת שהוביל מסע לטיהור הבתים ברחוב המזרחי של העיירה. גוזל אף עוטר על אומץ לב אישי יוצא דופן שאותו הפגין במבצע לפינוי של כ 80- מוקשים ומטענים שחסמו את היציאה המזרחית מדמור .

במסע ההתקדמות בן שבעת הימים הרג כח החוד יותר מ 150-מחבלים וחיילי קומנדו סורים השמיד כ 30- כלי רק"ם של האויב, ובהם טנקים ונגמ"שים, ולקח בשבי יותר מ 20- מחבלים ולוחמים סורים. לימים היה מודל הפעולה של כוח החוד השראה להקמת גדוד הסיור החטיבתי שבנוי מאיגודן של שלוש היחידות החטיבתיות.



ללמוד מההצלחות - לחימת חטיבה 460 בשל״ג בראי הזמן שחלף

http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/1/113121.pdf

חטיבה 460 נכנסה ללחימה בלבנון ללא כל הכנה מוקדמת ותוך כדי תנועה. שמענו על ההכנות הדקדקניות והממושכות שנערכו בפיקוד הצפון, בחיל האוויר וביחידות השדה השונות. אנחנו, בהיותנו חטיבת הקורסים, היינו באופן טבעי מחוץ למעגלים האלה ונערכנו מצפון לכינרת כדי לשמש עתודה פיקודית ללחימה. את הפקודה לכבוש את העיירה ג׳זין קיבלתי בשעות הבוקר המאוחרות באלחוט, ישירות מקצין האג“ם של פיקוד הצפון. זאת אחרי שהשלמנו תנועה ארוכה על שרשראות מצפון הכינרת לרמת ג’זין. לא היו בידינו נתונים בסיסיים כמו תצ״א ומודיעין, ולא היו לנו כוחות חי“ר וארטילריה שהוכפפו אלינו. בעיירה עצמה נערך אגד קומנדו סורי עם גדוד טנקי T-55 על השטחים השולטים. )על ההיערכות הסורית הזאת ידענו רק בדיעבד(. עם רדת החשיכה דיווחתי לאלוף הפיקוד על כיבוש השטחים ששולטים על העיר ממזרח ועל השמדת הכוח הסורי העיקרי. נוהלי הקרב בחפ״ק שלי ובגדודים היו קצרים מאוד. במהלך תצפית קצרה עם המג״דים סיכמנו את התוכנית ובתוך פחות משעתיים פתחנו במתקפה. המפקדים וצוותי הטנקים פעלו בנחרצות ובמקצועיות שראויים לכל שבח. מקורות האש שותקו בירי תוך כדי תנועה, וטנקי ה T-55- הושמדו בטווחים קצרים מאוד. הקרב הזה הסתיים בהצלחה מרשימה ופתח למעשה את הציר העיקרי לבקעת הלבנון.

הערה: היכן פלס"ר המילואים ופלוגות השלמות חרמ"ש המילואים של גדודי החטיבה? ומדוע לא הוצמד לה במקומן ת"פ כוח חרמ"ש אחר סדיר או מילואים, כמותם היו לצה"ל בשפע וכמו שבוצע בצח"קים אחרים שהוקמו לטובת מבצע של"ג?

תודה רבה על העידכונים...מזכיר לא נשכחות...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

סגן אייל צור ז"ל עסק בפעילויות הכנה למבצע של"ג כשהג'יפ שלו עלה על מוקש בלבנון. אביו, אל"מ (מיל') יעקב צור, קיבל את הבשורה המרה כששהה בעצמו באותה העת בפקמ"ז בהכנות למלחמה

http://www.israeldefense.co.il/?Cat...&ArticleID=4353

שימו לב

נהוג להתייחס אל אייל צור כאל החלל הראשון של מלחמת "שלום הגליל". המלחמה נפתחה אמנם באופן רשמי ב-6 ביוני 1982, אולם חודשים רבים לפני כן כבר הועלתה רמת הכוננות, ובפיקוד הצפון נערכו הכנות למלחמה. מפקדת קתמ"ר נהגה לתגבר את מערך התותחנים בצפון בקצינים מהמפקדה, בעיקר ממערך ההדרכה בבית הספר לתותחנות בשבטה. הקצינים שנבחרו למשימה נועדו לתגבר את מערך התצפיות בעומק שטחי דרום לבנון, כדי להכין ולהפעיל את האש הארטילרית עם פתיחת הלחימה. בין הקצינים שתיגברו את הכוחות לקראת המלחמה, היה גם אייל צור, ששימש כמדריך בקורס יסוד לקציני חת"ם. אייל חדר מספר פעמים לשטח, זיהה ורשם את המטרות, והכין לעצמו עמדה ממנה יפעיל את האש. נותרה לו רק עוד פעם אחת לסיום הכנותיו לפני שנהרג באותו יום אביבי באפריל.

סמל ניצן ורד היה עם אייל בג'יפ כשעלו על מוקש. הוא נפצע, אך חייו ניצלו. "יום לפני האסון, אייל נתן לי הנחייה לצבוע את הג'יפ בצבע אפור. לפי זה הבנתי שאנחנו נכנסים ללבנון לתפוס תצפית", מספר ורד. "אייל, כדרכו, היה מאוד יסודי, והורה לי ללמוד את ציר התנועה לתצפית ולהכיר את הכפרים בסביבה ואת הגבעות השולטות על נתיב הנסיעה. בבוקר, הגענו למפקדה במטולה, וקיבלנו אישור שאפשר לעבור את הגבול ללבנון. נאמר לנו כי הציר בדוק ופנוי. בשעה 08:45 חצינו את שער פטמה ליד מטולה בליווי ג'יפ נוסף, בכוונה להגיע לתצפית מצפון לכפר הלבנוני טייבה.

http://www.booksefer.co.il/index.ph...22&langpage=heb

http://www.intelligence.org.il/Kota...ed.3.fit width

אשכול מעניין נוסף בן שנה

30 שנה לשל"ג
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=563609

כתבות מעניינות, אשמח לקרוא גם חומר (אם יש ) על מעורבות מע"ץ ומגן דוד אדום בתקופת מלחמת לבנון הראשונה.

http://www.yadlabanim.org.il/blb_ahd.pdf

יד לבנים מוביל יוזמה לשינוי שמו של מבצע שלום הגליל למלחמת לבנון הראשונה באופן רשמי

מחקר גנוז שנחשף כעת מגלה תוכניות מלחמתיות אפופות היתממות, הונאה וזריעת אליבי לקראת חקירות עתידיות של הצמרת המדינית

http://www.haaretz.co.il/news/polit...emium-1.2311850

פינוי כוחות צש"פ בנמל ביירות לקראת הפינוי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי strong1

תמונה מעולה של ירי קרדום בכינון ישיר על מבואות העיר בירות. קיימות תמונות נוספות מסוג זה כולל תמונות צבע, אך רובן צולמו מקרוב ומציגות רק את התותח וצוותו ולא את כלל האירוע.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

רומח, לא קרדום

ראיתי פעם תמונה בשחור לבן של קרדום מבצע כינון ישיר בשל"ג.

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

רומח





קרדום

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/112225.pdf

זיכרונות ולקחים ממלחמת שלום הגליל\ מאת אלוף (מיל') יוסי פלד, לשעבר אלוף פיקוד הצפון

שני גדודים שקיבל אלוף יוסי פלד בתחילת המלחמה במסגרת הגיס של אלוף אביגדור בן-גל הפכו עד מהרה לשלוש חטיבות. הלקח המרכזי שלו מהמלחמה: רק קרב משולב מניב את ההישגים הטובים ביותר

זיכרונות

בראשית 1982 שבתי לארץ לאחר תקופת לימודים באנגליה ומוניתי לסגן מפקד המכללה לביטחון לאומי. ב-1 ביוני התקשר אליי אלוף פיקוד הדרום, חיים ארז. הוא הודיע לי שמינוי החירום שלי הוא בדרום, ושעליי להגיע לשם. הגבתי בפליאה, משום שבאותם הימים הייתה מתיחות דווקא בצפון, אולם התייצבתי כנדרש.
כמה ימים לאחר מכן נכנס צה"ל ללבנון. לאחר ימים אחדים בפיקוד הדרום חשתי צורך לעלות צפונה ולסייע לכוחות הלוחמים, ושם גם נשארתי עד לסיום המלחמה.
כשהגעתי לצפון חיפשתי את חברי הוותיק, אלוף במילואים אביגדור בן-גל (יאנוש), שהיה בעבר אלוף פיקוד הצפון ובאותה עת היה מפקד גיס. ביקשתי מיאנוש להצטרף ולקבל תפקיד כלשהו בכוח.
יאנוש הסכים והעביר לידיי את הפיקוד על כוח שפעל בגזרה המזרחית. התחלנו לטוס לעברו, אולם לאחר ארבע-חמש דקות של טיסה דיווח הטייס על תקלה ושבנו לבסיס. יאנוש שמח שחזרתי וביקש שאפקד על כוח אחר שכלל גדוד צנחנים במילואים בפיקודו של נחשון ישראלי וגדוד סדיר של טנקי מרכבה בפיקודו של דוביק רוזנטל.
קיבלתי תחת פיקודי את יחידת המילואים של סיירת מטכ"ל, עלינו למסוקים ויצאנו לדרך בלילה חשוך לגמרי. היעד היה הגזרה המזרחית בלבנון שכונתה "פתח-לנד", ובה היה ריכוז גדול של מחבלים. הייתה זו הפעם הראשונה שנכנסתי ללחימה כשאני מפקד על כוח לחימה גדול המובל במסוקים. בכל המלחמות והפעולות הקודמות שבהן השתתפתי הובלתי את הכוחות מתוך טנק.
המשימה הראשונה שלנו הייתה לסייע לחטיבת בני אור בכיבוש הכפר עין-תינא - מהלך שהחטיבה ניסתה לבצע, ללא הצלחה, כמה פעמים באותו היום. החלטתי שדווקא הלוחמים של חטיבת בני אור צריכים לכבוש את הכפר כדי לבסס מחדש את ביטחונם העצמי. כיבוש הכפר היה קל ומהיר, משום שרוב הסורים יצאו במהלך הלילה ממנו וריכזו את כוחותיהם בכפר משע'רה שמצפון לעין-תינא. לאחר כיבוש עין-תינא נותרה חטיבת בני אור במקום להתארגנות, ואני המשכתי עם שאר הכוחות ליעד הבא - כפר משע'רה. הפקודה הכללית שקיבלתי מיאנוש הייתה לנוע צפונה ככל האפשר כדי למוטט את המערך הסורי ולאפשר לשאר כוחות הגיס שנעו במקביל אלינו תנועה קלה צפונה.
חיפשתי מקום מתאים שממנו אוכל לצפות על משע'רה. נסעתי עם נחשון, מפקד גדוד הצנחנים, ועם דוביק, מפקד גדוד המרכבות, במעלה ג'בל ברוך, ושם ביצענו הערכת מצב משותפת. לא ידענו כמה סורים נמצאים למרגלותינו, משום שהיה מעט מידע מודיעיני. הנחנו שבכפר ערוכים (עמוד 52ׂ )

בין שישה לשמונה טנקים ועשרות לוחמי חי"ר. מפקד גדוד הצנחנים הציע שגדודו יערוך מסע רגלי במדרונות ג'בל ברוך ומשם יגלוש במורד לעורפו של הכפר. חשבתי שזו משימה שקשה פיזית לחיילי מילואים, אך המג"ד הביע ביטחון ביכולתם לבצע זאת. קיבלתי את עצתו ושאלתי את שני המג"דים לכמה זמן התארגנות הם זקוקים. הם השיבו שהם זקוקים לשעה וחצי, ואישרתי זאת.
באותו שלב החלו מפקדיי ללחוץ שנמשיך צפונה. למרות זאת הודעתי כי נתקוף רק שעה וחצי מאוחר יותר. העדפתי להתכונן להתקפה ולא לבצעה בפזיזות. לאחר הכנת הכוח התחלנו לתקוף. באותה עת קיבלנו גם סיוע של מסוקי קרב. אלה גם מסרו לנו מידע על האויב שבכפר מנקודת התצפית האווירית שלהם וגם פגעו בטנקים סוריים. הופעת הצנחנים בעורף הכפר הכריעה את הקרב ומוטטה את הכוח הסורי שנערך בו. הטנקיסטים הסורים נטשו את כליהם וברחו ברגל יחד עם כוחות החי"ר. הכיבוש הסתיים בתוך שעה ללא אבדות ואפילו ללא פצועים לכוחותינו.
לאחר סיום הקרב המשכנו צפונה לכפר כפריא. קיבלתי קריאה בקשר בערוץ חירום חש"ן שכוח שפעל ממזרח לליטני נקלע למצוקה. נראה היה שהכוח שעליו פיקד סגנו של דוביק, שנשאר מאחורינו כדי לאבטח את האגף, פתח באש לכיוון מזרח ופגע בכוח אחר של צה"ל. סגנו של דוביק
התעקש שהוא יורה בכוח סורי, אולם פקדתי עליו להפסיק מייד את האש. לדאבוני התברר שצדקתי: כוח צה"ל שנע ממזרח לליטני אכן נפגע מאש כוחותינו, וכתוצאה מכך אף נהרגו חיילים.
לאחר סיומו של האירוע המצער הזה המשכנו אל כפריא. תוך כדי תנועה קיבלתי מגבי אשכנזי, שפיקד על כוח של גולני שהגיע לג'בל ברוך, מידע על יחידה ממוכנת סורית שאורבת לנו לאורך הציר. סיכמתי עם דוביק שכמה מהטנקים שלנו יתפרסו ממזרח לכביש, הרחק מהסורים, ויחפו על כוח טנקים נוסף שייצור מגע וישמיד את הכוח האורב לנו. באותו שלב השארתי את כוח הצנחנים מאחור. זה היה קרב בין טנקים, שבו לא היה לצנחנים יתרון יחסי, ולעומת זאת בלטה פגיעותם של הנגמ"שים שבהם נסעו.
לאחר כשעה נוצר מגע עם הכוח הסורי, והוא הושמד כולו. במהלך ההתארגנות להמשך התנועה פקד יאנוש בקשר שעלינו להגיע לכביש ביירות-דמשק, ולשם כך הוא הקצה לי כוחות נוספים. קיבלתי כוח חטיבתי שכלל חיילי חי"ר מצוידים במשגרי נ"ט וכן את חטיבת הטנקים במילואים שעליה פיקדתי במלחמת יום הכיפורים. כך הפכתי בן לילה ממפקד של כוח שמנה שני גדודים למפקד של כוח שמנה יותר משלוש חטיבות ופעל בצורה ישירה נגד ריכוזי שריון סוריים גדולים בגזרה המרכזית.
לקראת חצות, כשהיינו כבר סמוכים לכביש ביירות-דמשק, הגיעה אליי פקודה מהמפקדה של אלוף בן-גל לעצור את הכוחות ולחזור לכיוון הכפר עמיק. ההסבר שקיבלתי לכך ממפקדתו של יאנוש היה שהכוח שלי נמצא במרחק גדול מדי משאר הכוחות של צה"ל בגזרה הזאת, ויש חשש שהסורים ינתקו אותנו מהם. מילאתי את הפקודה והתחלנו לחזור, אף שהייתי משוכנע כי יכולנו להשיג את היעד ולשלוט על הציר החשוב הזה.
ב-11 ביוני בשעה 11:00 שמענו במכשיר הרדיו של אחד הלוחמים כי הפסקת האש בין ישראל לסוריה תיכנס לתוקפה בשעה 12:00. חצי שעה לאחר מכן התקשר יאנוש ופקד להפסיק כל פעילות, אלא אם הסורים ימשיכו לירות. הוא גם הוסיף כי חטיבת טנקים סורית, המצוידת בטנקי T-72, נעה לעברנו מצפון לדרום, ויש להשמידה.
יש לציין שהייתה זו הפעם הראשונה שנלחמנו נגד הטנק הרוסי T-72. איש לא הכיר את יכולותיו, והמידע עליו במערב היה קלוש. ערכתי את כוחותיי למארב: חטיבת הנ"ט נערכה ממערב לציר לאורך ביצות עמיק, וחטיבת הטנקים נערכה בניצב לציר, דהיינו חסמה אותו. באותה העת תקפו מטוסי חיל האוויר את ראש החטיבה הסורית. ביקשתי שיסיטו אותם כדי שיפגעו בעורפה של החטיבה הסורית ויניחו לנו לפגוע בכוח הקדמי שלה. בשעה 11:50 נוצר מגע עם החטיבה הסורית, והטנקים שלה עלו באש. בשעה 12:00 ניתנה פקודה: "חדל אש", והפסקת האש נכנסה לתוקפה. ראוי לציין שבתוך עשר דקות הושמדו 14 טנקי T-72. אלמלא נכנסה לתוקף הפסקת האש, אני בטוח שהיינו יכולים להשמיד את רוב החטיבה הסורית. כמה שנים לאחר מכן איפשרו לי לשמוע את ההקלטה של המח"ט הסורי ברשת הקשר החטיבתית. מההקלטה עולה שהוא לא הבין מה קרה ומהיכן נפגע. הפסקנו את האש רק משום שקיבלנו פקודה חד-משמעית לעשות כן.

לקחים

המהלכים שתיארתי אומנם התרחשו לפני 25 שנה, אולם להערכתי יש כמה לקחים שראוי ליישמם בצה"ל גם כיום:
חשיבותו של הקרב המשולב. הקרב המשולב מביא לידי ביטוי את מגוון היכולות של הכוחות הלוחמים, ובזאת טמונה חשיבותו הרבה. הקרב במשע'רה היה מבוסס על כל היסודות של הקרב המשולב: הצנחנים הביאו עימם את כושר ההפתעה ואת היוזמה, השריון הביא עמו את כוח המחץ שלו, ויחידות הנ"ט עשו שימוש מושכל בטילים החדישים. זה היה סוד ההצלחה של הקרב המשולב, וזה היה גם סוד ההצלחה של מלחמת שלום הגליל.
קיומה של שפה מקצועית משותפת. מקצועיות הצבא נמדדת לא רק בביצוע הפעולה היחידה אלא בהפעלתה של המערכת כולה. לעיתים נדרשים הכוחות להילחם יחד ולצאת לפעולה משותפת בלי שנפגשו לפני כן. לכן יש חשיבות רבה לקיומה של שפה מקצועית משותפת. אם אין שפה משותפת בין הכוחות, נוצר מעין מגדל בבל, הכוחות אינם פועלים בתיאום, ויעילות הפעולה נפגעת.
הכוחות שפיקדתי עליהם במלחמת לבנון הצליחו במשימותיהם משום שהייתה קיימת ביניהם שפה מקצועית משותפת שאיפשרה תיאום פשוט ותכליתי בין המפקדים.
חשיבותו של מודיעין השדה. במלחמת שלום הגליל, כמו ברוב המלחמות, קיבלנו מידע מועט מהמפקדות הממונות. לפיכך הייתה חשיבות עצומה למודיעין שנאסף בשדה הקרב. להערכתי, אין שום תחליף למודיעין הזה - מודיעין שהמפקדים אוספים באמצעות התבוננות בשטח הלחימה ולמידת מאפייניו. המודיעין הטקטי שאספנו דוביק, נחשון ואני כשהשקפנו אל הכפר משע'רה היה בעל חשיבות עצומה להצלחתה של הפעולה הצבאית. ראויה לציון גם העברת המידע בין המפקדים, כמו המידע שקיבלתי מגבי אשכנזי על המארב הסורי שזיהה הכוח שבפיקודו.
בחירת עיתוי ההתקפה. להערכתי, כשהזמן אינו גורם בעל משמעות קריטית, אין לנהוג בפזיזות. ראוי להמתין מעט, להתארגן ולתאם את הפעולה, ורק כשהכוח מוכן למשימה, יש לצאת להתקפה. לעיתים אין ברירה, גורם הזמן הוא משמעותי מאוד, וחייבים לצאת מייד להתקפה. מכל מקום, מרגע היציאה להתקפה יש חשיבות מכרעת למהירות ולפעולה רצופה ונחושה. (עמוד 53)
(המאמר "זיכרונות ולקחים ממלחמת שלום הגליל" מאת האלוף במיל' יוסי פלד, מערכות 413, יולי 2007, עמ' 52-53)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

במהלך מלחמת שלום הגליל טיהר לבדו תא"ל (מיל') יחיאל גוזל ציר ובו 200 מוקשים, תחת אש אויב כבדה על אומץ הלב שגילה הוענק לו צל"ש אלוף

http://www.gvura.org/a345458-%D7%91...%99%D7%A0%D7%95

http://www.beithatothan.org.il/node/1397


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.beithatothan.org.il/sites/default/files/styles/blog_image/public/suk_1.jpg?itok=vtk4SZVn]