חדי העין הבחינו בודאי בשלטי 'לא קונים ספרי לימוד ביוקר' או משהו כזה על דפנות האוטובוסים.

נחמד, אמרתי לעצמי. משרד החינוך החליט כנראה להגביל את התחלופה המטורפת בהדפסת ספרים חדשים ואולי גם יפעל סוף סוף כרגולטור וידרוש מחיר שיווק שפוי לספר בטרם יאושר או שישתש בכלי החדשני והמדהים שנחת בעולם לפני מספר חודשים ויעלה תוכניות לימוד וספרים ממוחשבים לאינטרנט.

אז זהו - שלא, חברים.

השבוע נתבשרנו על מימושו של המיזם הסוציאליסטי למען החבר הלומד.

לא עוד 'שוק ספרים משומשים' בסוף כל שנה. לא עוד מקח וממכר קפיטליסטים טפו טפו טפו שבסופם אפשר להשיג את רוב הספרים שכבר היו בתוכניות במחיר סביר ובמצב טוב.

מעכשיו 'מוזמן' כל הורה לשלם 300 ש"ח ח-ד פ-ע-מ-י-ם לילד ובנוסף להביא בכל שנה את כ-ל ספריו המשומשים של הילד ובתמורה תספק ה-מ-ע-ר-כ-ת ספרים משומשים אחרים לשנת הלימודים הבאה.

כמה שילמנו על ספרים משומשים לילד בשנה עד כה? 1/3 עד מחצית מכך...

300 הש"ח ישמשו את המערכת לתיקונים/השלמות/מנהלה/קדחת/בצלחת ואין סכוי שהם יהיו חד פעמיים שהרי בעוד שנתיים שלוש יתבלו הספרים המשומשים והפרויקט יתקע בדיוק כמו המזגנים עליהם שילמנו סכום חד-פעמי אי שם בעבר. בהנחה אופטימית תגבה המערכת את הסכום פעם נוספת גם בעוד 3 שנים

אז מה יצא להורה הממוצע אם רווח כספי אין?

אהה! יצא לו שמישהו אחר יחשוב ויחליט במקומו. מישהו אחר יחליט מי מקבל איזה ספר באיזה מצב. מי מקבל ערימת דפים ממורטטים ומי חדש במצב מצוין. מישהו אחר יחליט אם הספר שהוחזר הוא במצב תקין או שמא ועדת הקומיסרים לעניני נזק מצטבר תקנוס את מחזיר הספר.

וספרים חדשים ומיותרים היוצאים חדשות לבקרים - משהו ישתנה בזה? לא, למה? הרי צריך להמשיך ולפרנס כל מיני כותבי תוכניות מטעם הקרן לישראל חלשה שיחליפו את המושג 'עליה' למושג 'הגירה' בספרי הגאוגרפיה או יספרו לילדים על קיפוח הערבים ועל הבדואים הנאמנים למדינה ישראל שרועים צאן וגמלים על אדמתם במשך מאות שנים עוד לפני שסבא של התלמיד ה-י-ג-ר לכאן כפ-ל-י-ט [ובעמוד הסמוך תמונה של 'פליטים' מסתננים אפריקאים כדי שנבין שהם בעצם רק מחזקים את מדינת כל אזרחיה האהובה שלנו].

וחוברות מודפסות שהשד יודע למה משתמשים בהן [שהרי אין יכולת למחזרן] - ימשיכו? אולי. נראה.

ה'אח הגדול' שבקרמלין שוב דוחף אפו לחיי האזרחים וכדברי חכם אשלי הזכור לטוב: 'העם קיבל חדק חברתי'

תרשה לי רק לתקן אותך; מה שאמרת היה נכון איפשהו בשנות השמונים. עלות ספרי לימוד לילד כיום מתחילה ב300₪ בכתה א', ומגיעה ל700₪ ומעלה בתיכון.

..

שזה בערך 1/3 מהרכישות. המיזם נוגע לשוק המשומשים

ספרים חדשים וחוברות [מיותרות] בכל מקרה יאלצו ההורים הרי לקנות בעצמם [וגם דפדפת דפי חשבון עם ספירלה חס וחלילה לא מחברת דפרון ואולי גם סט כלי שרטוט ובדידים שישבו בתיק עד שיתפזרו בו ואטלס חדשני אלטרנטיווי לקורותיה של טיפת המים מהאדמה ועד השמים מאת הד"ר יפית חרטטי ובהוצאת 'גזלן לנוער']

כלומר גם על החלק בו איכשהו הסתדרת עד כה לבד כי שכחו להוציא ספר חדש לפרנסת החבר'ה - מנסים לגזור עליך קופון.

אכן ההוצאה הכוללת [ללא תיק או פרטי לבוש או הוצאות ועד כתה, ועד מרכזי, או הוצאות מיוחדות או שעורים פרטיים או תשלומי רשות אמת וחובה] מגיעה לסכומים שציינת.

יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה
http://www.school.kotar.co.il/

או שסתם מתעלמת...

It's Never Lupus

תקן אותי אם אני טועה, אבל אתה לא חייב לקחת חלק בתוכנית הזו לא?

אבל במרוצת השנים מגלים שלמערכת החינוך הרבה דרכים כדי ללחוץ ולנסות להפוך 'תשלומי רשות' ל'הצעה שאי אפשר לסרב לה'.

נכון לכרגע התחום הזה - עדיין לא הפך ל'הצעה' שכזו.

סוג הרעיונות שנהגים בידי שילוב של פקידים צרי אופקים שצריכים להצדיק תפקיד וסוג של נוסטלגו-ונדליסטים שבראש שלהם יש תמיד געגועים לאי אילו "ימים טובים" שהיו וחלפו ("המדינה דאגה לילדים להכל מחלב בבוקר ועד לספרים"). פעם הטיפוסים האלה עוד ערגו לימים שקדמו לימי בית הספר שלי בעשור - אז עוד יכולתי לשתוק ולהגיד "טוב אולי באמת השתנו דברים בדיוק לפני שהלכתי לכתה א'". היום חלקם מתגעגעים לימים שאני זוכר בוודאות שאין מה להתגעגע אליהם.


התוכנית מופעלת כבר כמה שנים בבית הספר של הילדים שלי והיא מסורבלת ומטופשת בדיוק כמו הקומבינות שהיו לפניה. בסופו של דבר אדם שזמנו, וכספו, לא נמדדים לפי קצב איסוף פחיות משקה מפחי זבל אמור ללכת לחנות הספרים/משומשים שכמוה יש 3-4 בכל עיר, לתת לבחורה התיכוניסטית את הנייר הידוע, לעמוד 20 דקות בעוד היא הולכת מפה לשם, ולככת משם הביתה+עוד ביקור "השלמות".

הבשורה הטובה: העיסקה תכלול גם חוברות

הבשורות הלא טובות: אסור יהיה לכתוב בחוברות... [אז לשם מה הן קיימות אם צריך יהיה בפועל להעתיקן בכתב יד?]

הסכום שנע סביב 300 ש"ח אינו חד פעמי. ההורים יאלצו לשלם השנה סכום זה כדי להצטרף לתוכנית, לתת השנה ללא תמורה את כל הספרים המשומשים שבידיהם [ולא להעבירם לאחים קטנים יותר למשל] ובנוסף לשלם כבר עם תחילת השנה הבאה ובכל שנה שאחריה סכום של כ300 ש"ח שיתווסף לשאר תשלומי ההורים.

אחריות ההורים הינה לעטיפת הספרים ולשימורם - כלומר אדם יקבל ספר במצב שאינו בשליטתו ויהיה חייב דין וחשבון על מצבו לגוף ערטילאי בסוף תקופת ההשאלה או שיחויב ברכישת ספר חדש [כלומר בעלות גבוהה פי כמה ממה שהיה מוציא על ספר זהה כבשוק הספרים המשומשים החופשי כיום]

ההורים לא יוכלו להעביר ספר מילד לילד ויחויבו לשלם בעבור כל ילדיהם. כלומר הורה עם ילדים בכיתות עוקבות הרוכשים היום ספרים משומשים בנאמר 200 ש"ח ומעבירים אותם מילד לילד ומוכרים אותם בסוף התקופה - יאלצו לשלם 600 ש"ח ולא יהיו בעלי הספרים או בעלי יכולת למוכרם בסוף התקופה

ביה"ס ועד ההורים או העיריה אינם אחראים לפרוייקט אלא 'חברה מתפעלת' שמונתה וההורים צריכים לפעול מולה לבדם. מי בחר? מי תימחר? מדוע צריך 'חברה ממונה' להשתלטות על מה שמתנהל מצוין בשוק חופשי כבר כיום?מה יקרה אם תקלע החברה לגרעונות והפרויקט יפסק כשהכסף והספרים כבר בידיה? לפי מה תקבע 'החברה' מי מקבל איזה ספר ובאיזה מצב?

ביה"ס יוכל להחליף סילבוס ספרי לימוד אחת ל5 שנים - רעיון מבורך אך למה צריך לערבב אותו ביצירת מזכירות קולחוז לעניני ספרים משומשים?

ההורים המשלמים יאלצו 'להתנדב' לתפעול הפרויקט כלומר - גם לשלם על הדגים הסרוחים וגם להצליף בעצמם בעזרת זנבות הדגים...

נפלא...