http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1698256

מובן שהזווית היא "האם הרבנות פוגעת ברגשות החיילים הלא-דתיים ומטיפה נגד פלורליזם", ושהכותב מתרעם על שגם חיל החינוך, שהיה אמור להיות הצד הטוב בסיפור, מעז לצנזר תכנים מסוימים, נאמר דיון בפליטים הפלסטינים.

בכל מיקרה, כתבה מעניינת.

ציטוט:

החיכוך בין שני הגופים הצבאיים הוביל בסופו של דבר לכך שבמארס 2009 גובש מסמך הבנות על ידי ראש אכ"א אז, האלוף אבי זמיר, שבו הוסדרו תחומי האחריות שלהם. כך נקבע, שעל המפקדים מוטלת האחריות על החינוך ועל חוסנם הערכי של החיילים, וכן העיסוק במורשת עם ישראל ובזהות ישראלית-יהודית; חיל החינוך הוא שאחראי לקביעת המדיניות, לפיתוח התכנים והכלים ולהנחיה המקצועית בנושא הזהות הישראלית-יהודית; ואילו הרבנות הצבאית היא שאחראית ובעלת הסמכות לקביעת המדיניות, לפיתוח תכנים וכלים ולהנחיה מקצועית בתכנים תורניים. עוד נקבע, כי בימי עיון בענייני זהות ישראלית-יהודית, ערכים ורוח לחימה, אשר להם אחראי חיל החינוך, ישולבו תוכני תודעה יהודית, וכי תהיה מתכונת אחת לפעילות של שבת-חינוך - שתהיה באחריות כוללת של חיל החינוך ובשילוב הרבנות הצבאית. אלא שהמסמך הזה נשאר ככל הנראה על הנייר. צה"ל מינה צוות בקרה ליישום ההסדר, אך לפי דו"ח מבקר המדינה, ראש צוות הבקרה הגיע למסקנה שקיים "משבר אמון מוחלט בין הצדדים" [...] זמיר מדגיש: "בתקופתי יצא לראשונה מסמך הבנות מחייב חתום שלי, באישור הרמטכ"ל, מה הרבנות מחויבת, מה (חיל) החינוך מחויב ומה שיתוף הפעולה ביניהם; לראשונה בצה"ל". לדבריו, מאחר שהבין שהעניין מורכב, "שמתי מישהו שיעקוב אחרי זה. הוא חזר אלי אחרי שלושה-ארבעה חודשים ואמר שהרבה מתבצע, אבל חלק לא מתבצע כי קצת קשה. ואז הגעתי למסקנה שנכון לקחת חבר'ה מהאזרחות, שמשפיעים גם על הרבצ"ר וגם על הקח"ר, ואם איתם נגיע להסכמות יהיה הרבה יותר קל". הוא בחר שניים שמקובלים על שני הצדדים: הרב יגאל לוינשטיין ואיש החינוך אריה ברנע. "אמרתי להם שאני מבקש שהם יגיעו למסמך הבנות מה נכון לעשות, גם אם לא מסכימים על הפרטים". מבקר המדינה, בדו"ח שפירסם השבוע, מתייחס למסמך שחיברו לוינשטיין וברנע, שכתיבתו הסתיימה לפני יותר משנה, אם כי אינו נוקב בשם מחבריו. המבקר קובע כי "חשוב ככל שיהיה מסמך זה, אין בו כדי לתת מענה לסוגיות המסוימות אשר עלו במסגרת מסמך ההסדרה ובמרכזן חלוקת תחומי האחריות בין חיל החינוך לבין הרבנות הצבאית".

אני אפילו לא אשאל האם זה פוליטיקה...
ולמען ההגינות לא אעיר שום הערה על כך שהאדון אורי-"שידלתי-מזכירה-של-אלוף-לגנוב-עבורי-2000-מסמכים-מסווגים-ואחד-הדיסקים-עליו-היו-חלקם-נעלם"-בלאו הוא האחרון (אחרי אסמאעיל הניה, אולי...) לבקר את צה"ל על מה שלא יהיה...

"שידלתי להדליף" ולא "לגנוב", אם בכלל. להבנתי, ענת קם החזיקה אצלה את החומר ורק זמן-מה לאחר שחרורה החלה לחפש עיתונאי שיהיה מעוניין בו.

גם זה לא. קם הגיעה אל בלאו לאחר שניסתה להדליף לעיתונאי אחר (דומני שזה היה עקיבא אלדר). כל ההתמקדות בבלאו והניסיון להמעיט בפשעה של קם די מרתיח אותי. היא גנבה ביודעין אלפי מסמכים מתוך רצון לקדם את הקריירה שלה (במקרה הטוב) או לפגוע במתכוון בצה"ל (במקרה הרע) באמצעותם, ועצם ההתעלמות מכך פשוט מגעילה.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ההתמקדות בו היא גם בגלל שכבר שכנע חיילת אחרת להוציא עבורו מסמכים.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ולמרות זאת, "פיתה", "שידל", משל הייתה ענת קם ילדונת תמימה...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אם ככה, זה בסדר.
עכשיו הוא ראוי לבקר את צה"ל, ואף צריך להזמין אותו להעביר סד"חים בבה"ד 1...

נו, ואחרי 7 הודעות על אורי בלאו, מישהו מתעניין בכתבה עצמה?

למשל:

ציטוט:

הקצינים המשתתפים במסע ההעמקה של בית מורשה (אחד המכונים העובדים בקביעות עם חיל החינוך),מבקרים בין השאר בתל חי, שם נבחן "היחס למיתוס תל חי לאורך השנים, כמקרה מבחן של משמעותם ואופן התעצבותם של מיתוסים... מתוך כך נצא לדיון בשאלה אילו מיתוסים אנו, כמפקדים בצה"ל, בוחרים לשמר, ובשם אילו ערכים"; ביקור נוסף נערך בשרידי העיר גמלא שברמת הגולן, שסיפורה "הינו סיפור של עמידה עיקשת נוכח האויב, שסופה בטרגדיה קשה", ובה מוצע להעלות לפני הקצינים את השאלה "כיצד אתם מבינים את מעשה ההתאבדות עליו מסופר בקטע? האם מדובר לדעתכם במסירות נפש, קנאות מסוכנת, או אולי פשוט פחד מפני נקמנות הרומאים?"

האם הדיון "אילו מיתוסים אנו, כמפקדים בצה"ל, בוחרים לשמר, ובשם אילו ערכים", תורם לקצין בצה"ל? איפה הגבול בין פלורליזם (אי כפיית דעה שלך) לפוסט-מודרניזם (התיחסות לטענות לא כ-"עובדות שאפשר לנסות להפריך" אלא כ-"מיתוסים המבטאים ערכים")? למה לא להסתפק בביקור בתל-חי, עם סיפור המאורעות במקום, אולי עם ציון פרטים שהוזנחו/שונו עם הזמן לטובת ה-"מיתוס"?

זה עדיין רחוק מאוד ממה שבלאו מנסה לטעון.

אני גם נגד שחיטת הפרות הקדושות, אבל זה לא אשמת הרבנות שהיא חודרת למרחב החינוכי, משתי סיבות עקריות-

1) חלק מהגדרות התפקיד של הרבנות הוא חינוך יהודי.

2) אין וואקום בעולם, חיל החינוך של צה"ל נעדר ומשאיר חלל, אותו הרבנות ממלאת באופן טבעי. יקבל עליו חיל החינוך את משימותיו- הרבנות תדחק לגבולותיה הטבעיים.


אגב, פלורליזם זאת מילה מאוד יפה ומודרנית, אני לא בטוח שבלאו יודע מה משמעותה (או שהוא בונה על כך שקוראיו לא יודעים מה משמעותה),מה שהוא מנסה לעשות זה למגר את הפלורליזם (מעבר לכך שכמובן אין ולא צריך להיות פלורליזם בצבא).

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

דווקא לדעתי זה תורם (למרות שלא השתתפתי באחד מהסיורים).
קצין בצה"ל צריך להיות בעל ראש פתוח והבנה של דברים ולא רובוט.
שים לב שהסברה של המיתוס ודיון עליו לאו דווקא מנפצים את הערכים שהמיתוס מקדם ואני אתן דוגמא:
בתל חי עם "האמרה המפורסמת של טרומפלדור" זה לא משנה מה הוא אמר באמת ואם שלט בעיברית להגיד את אותה כן או לא זה משנה מה הוא עשה שם , זה משנה שהוא בחר להגיע לארץ ולעשות מה שעשה.
בנוסף זה משנה איך התנועות הציוניות בארץ מינפו את אותו מיתוס לקידום ההתישבות (הרבה ישובים הוקומו תחת המסווה של העלייה לתל חי ביום הזה).
בנימה אישית אגב , בתור ילד הורי בחרו להסביר לי שכנראה טרומפלדור לא בדיוק אמר את מה שאמר ויש סיכוי יותר גדול שהפטיר איזו קללה ברוסית (החלפת מיתוס במיתוס אחר :-)) . האם זה הפך אות בעיני לפחות גיבור וחשוב ? ממש לא כי באותה נשימה הסבירו לי את החישבות במעשי האיש והתרומה שלו.
אגב לגבי גמלא למשל , הויכוח יכול להיות האם היה הצדקה במרד הגדול ומה שהביא לגמלא בסוף ופחות בגבורת המגינים שם (אגב מי שלא קפץ נטען שבסופו של דבר חוסל על ידי הרומאים כך שהדילמה לא פשוטה)

לסיכום דברי , לדעתי אין מניעה לדבר על מיתוסים ואף לנפצם , המיתוסים הם לא מה שגורמים לאנשים לעשות דברים אלה מה שמסביב להם.

למה דחוף לך לוותר על פרשת גמלא?
נכון שבמערכת החינוך של המדינה מתייחסים לכל האירועים שבין 1000 לפני הספירה ועד 1000 אחרי הספירה כאילו שזה משהו שחייבים להשאיר רק לדתיים והחרדים לעסוק בו, אבל אנחנו כבר אנשים בוגרים. אין סיבה לוותר על העיסוק והמודעות למאורעות שהפכו את הישראלים ליהודים ואת היהודים לעם עולם. אל תתרחקו ואל תתעלמו, האירועים מאז והיחס אליהם עדיין משפיעים על האירועים כיום. אפילו אם רק בשל יחס החיים כיום למאורעות של אז.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

לא התעלמתי מעניין גמלא- פשוט אין לי ביקורת עליו, ודעתי עליו כדעת בית מורשה וכדעתך. פשוט שכחתי למחוק את החלק הזה מהציטוט.

טוב, נו, אני אזחל בחזרה למקום שלי...

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

מאמר חשוב של עפר שלח שהתפרסם הבוקר ב"מעריב". מאוד מטרידה התמונה שמצטיירת שם. עד לאן התדרדר צה"ל כגוף מחנך. רק למען הדוגמה (ואולי אני טועה כי אני מביא דוגמה מצה"ל הלוחם, שאינו כלל הצבא) כשזומן הסמ"פ שלי בצנחנים, סגן מתניה צנוירט ז"ל, לשיחת הבהרה עם הסמג"ד, על שלא נתן מספיק זמן למש"קיות החינוך והת"ש הגדודיות להדריך ולטפל בפלוגה, השיב- "מה, אליעזר, חינוך זה הסברות וסקירות כתובות של מש"קית חינוך? חינוך זה ברגליים בחוץ עם המפקדים."

ערוץ מורשת\ מאת עפר שלח

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...ml?hp=1&cat=479
אל הוואקום במערכת ערכיו של הצבא מסתערים רבנים עם תורה ברורה לגבי טיבה. דוח מבקר המדינה מגלה מי באמת מחנך את חיילי צה"ל
"...מחקר של מפקדת קצין החינוך הראשי, אותו מצטט המבקר, העלה שהרוב המכריע של הקצינים בדרגות הביניים נעדרים משנה סדירה בנוגע לתפקידם החינוכי, למעט הדמות של 'המפקד הלוחם'. חברו את זה לרצון לחסוך, ונוצרת תמונה שבה מי שמציע חינוך בתנאים כלכליים טובים הוא שיזכה לחנך את חיילי צה"ל - וכל זה, הוא מדגיש, בלי שלמפקדים תהיה יכולת או אפילו רצון לבחון את תכניו של החינוך הזה. וכך, מי שיש לו יותר מוטיבציה ויותר כסף להשקיע הוא שקובע על מה מתחנכים. רוצים דוגמה? בתקופה שנבדקה על ידי המבקר אלה היו שלושת הגופים הפעילים ביותר בהענקת שירותי חינוך חיצוניים לצה"ל: בית התפוצות, מכון 'עיר דוד' בירושלים ומכון 'אסנט' בצפת. לפי אתר האינטרנט של מכון 'אסנט', מדובר במרכז שנוסד ב-1983 על ידי אנשי חב"ד, והוא עוסק בקבלה ובמיסטיקה יהודית. ב"ערוץ התוכן" באתר הוא מציע דברים כמו 'היכל הקבלה' ו'ניגוני נשמה'. מכון "עיר דוד" נמצא בעיקר העתיקה, ועוסק (כך המבקר) במורשת העם והמדינה, זהות ישראלית-יהודית, ארכיאולוגיה ושבת. אלה, להבדיל מקבלה לחיילים, בהחלט ערכים ראויים, אבל חברו אותם למכון 'אסנט' ותקבלו תמונה ברורה מאוד מבחינת דת, הלכה ומקומן באתוס הישראלי. למה המפקדים הולכים לשם? מטעמים כספיים,וגם משום שיש ביקוש. במצב שבו כארבעים אחוז מצוערי גדוד 'גפן' - ההשלמה החילית של קציני היבשה - הם דתיים, קשה שיהיה אחרת..." ("מעריב", 04.05.2012)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)