אתם קמים בבוקר, עובדים/לומדים/מתבטלים, עושים קצת כיף (חברים, זוגיות, טלוויזיה וכו'), הולכים לישון וזה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. מה הפואנטה?

מזל שרשמת תכלית ולא משמעות, אחרת זה היה ממש פשוט-42.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

שאלה מצויינת. לענ"ד אפשר להסתכל על זה מזוויות שונות. בשלב זה אני אנסה לתמצת את תכלית החיים בזווית אחת בלבד:
תכלית החיים היא להשאיר את כדור הארץ במצב יותר טוב ממה שקיבלנו אותו. כל השאר זה רק הדרך למטרה זו.

אז אנחנו חיים בשביל לנסות לשמור יפה על כוכב שהיה בריא יותר אילו פשוט לא היינו קיימים?

כמובן. גם במקורות שלנו זה כתוב.

לצבור כח, ידע, כסף ושליטה. ואז להביא לעולם ילדים ולחנך אותם לצבור כמה שיותר כח, ידע, כסף ושליטה.

“I lived in countries that had no democracy... so I don't find myself in the same luxury as you do. You grew up in freedom, and you can spit on freedom because you don't know what it is not to have freedom.”
― Ayaan Hirsi Ali

...והם יולידו ילדים שיעשו את זה שבתורם יולידו ילדים שיעשו את זה וכו' וכו' וככה כל העסק נראה כמו אופרת סבון אינסופית שהתכלית שלה היא מה?

מה הפואנטה הסופית? כח, ידע, כסף ושליטה יכולים להביא אותך לנקודה שבה אתה יכול ליהנות יותר מהחיים לעומת מישהו שאין לו את הדברים האלה (כי אתה יכול לקנות יותר דברים, לגור במקום טוב יותר, אנשים יכבדו אותך וכו') אבל בסופו של דבר גם אדם מצליח שכזה סה"כ קם בבוקר, חי קצת, הולך לישון וזה חוזר על עצמו.

להיות מצליח זו תכלית החיים או שזה בונוס לחוויית החיים? אני חושב שזה סה"כ בונוס שהופך את מסע החיים למהנה יותר ולא משהו שמסביר את התכלית.

עד לא מזמן, הייתה במערב תרבות חברתית שנסובה סביב הנצרות, מעמדות חברתיים, סמכויות וכו'
אנשים שחיים בתרבות טבעית לא שואלים את עצמם את השאלה הזו. המגבלות והחוקים של החברה יוצקים את המשמעות ויוצרים מצב בו המערכת הרגשית שלהם מאוזנת ופועלת בצורה תקינה.
אז למעשה, אבותיך לא סבלו מהפתולוגיה שאתה סובל ממנה, כי הם פשוט חיו את החיים בצורה אותנטית במקום לתהות על מהותם.

ועכשיו לסיבה שבגללה אתה ועוד רבים אחרים שואלים את השאלה הזו מלכתחילה:
קארל מרקס ניבא במאה ה-19 שדינה של המערכת הקפיטליסטית לקרוס ושהפועלים ימרדו בה.
הקומוניסטים הצליחו לחולל מהפכה ברוסיה, אבל לא הצליחו להפיץ אותה למרכז ומערב אירופה.
מעבר לכך, במלה"ע הראשונה הפועלים באותן מדינות אף נלחמו וחירפו את נפשם לטובת המדינות שלהם, במקום למרוד בהן.

האינטלקטואלים המרקסיסטים לא ידעו איך לאכול את העובדה הזו. בשנות ה-20 של המאה ה-20 הם הקימו את "אסכולת פרנקפורט" וניסו לנתח מדוע המהפכה לא הצליחה במדינות המערב ומה יש לעשות על מנת לגרום למהפכה לקרות.
הם הגיעו למסקנה שהתרבות המערבית על מוסדותיה השונים מצליחה ליצור נאמנות של הפועלים למסגרת שכביכול דופקת אותם ולכן יש לחסלה כתנאי מקדים למהפכה הקומוניסטית.

ספיציפית, אינטלקטואל בשם מרקוזו הוא הוא שהחל עם התיאוריות הביקורתיות, שהן למעשה האיידס של תרבויות אנושיות.
הזרמים הביקורתיים הללו הצליחו למחוק כמעט לחלוטין את הזהויות הלאומיות של עמים במערב ולחסל את מוסד הנישואים\המשפחה.

עד כדי כך הצליחו, שבמדינות כמו שבדיה, נורבגיה ובריטניה כנופיות של מהגרים מוסלמים אונסים כמעט ללא התנגדות מאות נשים מקומיות כל יום, חיים על חשבון המדינה ועושים טרור של ממש ברחובות.
אין כל התנגדות מצד העמים האתנים להשתלטות העויינת של המוסלמים עליהם, בגלל שטיפת המוח של חסידי מרקוזו.
ובכל מקרה, הגברים האתניים במדינות הללו סורסו, הושמצו עד עפר והפכו לאזרחים סוג ב'.
הנשים כעת בעמדת כח בלתי סבירה ואם אתה רוצה לקיים מערכת יחסים עם אישה במדינה כזו, עליך להתנהל בזהירות שכן אם היא תתעצבן עליך, אתה עלול למצוא את עצמך בכלא.
לכן, הילודה של האתנים במדינות הללו ירדה בכל מקרה אל מתחת לקו האדם והם ידעכו במספרם ויעלמו בסופו של דבר.

למעשה, זו תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה קבוצה שאוחזת בשלטון תודח ממנו ע"י מיעוט שנחות ממנה בכל הפרמטרים ותקבל את זה בהבנה...
העיקר לא להיות גזענים או שובניסטים

ובקיצור, אתה שואל את השאלה הזו משום שמישהו, באופן מכוון, הציב לעצמו את המטרה של למחוק לך את התרבות הטבעית ע"י שימוש בטכניקות של ביקורת מילולית רעילה ("מרקסיזם תרבותי") שהוטחה בעקביות ע"י אנשים בעלי סמכות והילה אקדמית, במטרה להפוך אותך למרקסיסט. היו מספיק אידיוטים שימושיים שהפיצו את הבירקורת הזו הלאה על סמך ה-face value שלה, מבלי להבין את הכוונות האמיתיות מאחוריה.

“I lived in countries that had no democracy... so I don't find myself in the same luxury as you do. You grew up in freedom, and you can spit on freedom because you don't know what it is not to have freedom.”
― Ayaan Hirsi Ali

אני לא יודעת,

אני שואלת את עצמי את אותה שאלה כמה פעמים ביום,
מה הטעם?
עוד יום ועוד יום ועוד יום וחלפה שנה ומה אז?
עוד שנה..

גם אצלי זה ככה והתחלתי לשאול את עצמי מתי אני מוצא את עצמי חי בתקופות שבהן אין לי את המחשבות המטרידות האלה. אני חושב שהזמן היחיד שבו שאלת תכלית החיים לא מטרידה אותי (ובכלל לא קופצת לי בראש) היא כשאני בזוגיות שאני מרגיש בה מאושר ומסופק.

גם אצלך זה ככה במקרה?

(ואז מן הסתם מאמין שישנם כוחות הנסתרים מהעין, ולכן רבדים לחיים שאינם נראים לנו) סביר להניח שאתה יודע שאין לחיים "תכלית" במונחים של קפיטליסט חילוני. לכל היותר "החיים" זה כמו איזה עסק קטן שאבא מליונר פותח עבור הבת/בן הלא ממש יוצלחים שלו: אולי עושה כסף, אולי לא, אבל מה שבטוח: אין לו תכלית.

אם תקח לדוגמא בני אדם שחיים חיים "נורמטיביים" לחלוטין (ילדות, נעורים+חרמנות, בגרות+אחריות, הקמת משפחה, גידול ילדים ותמיכה בהם עד שעומדים ברשות עצמם, דעיכה איטית לתוך הזקנה+מספר לא גבוה של שנות חיים אחרונות כאדם לא ממש יצרני, ואולי אפילו תלותי מבחינה חומרית) תגלה ש"תכלית" החיים היחידה הברורה הנה הקמת דור המשך. זו התכלית היחידה שהפיזיונומיה שלנו מותאמת לו באופן לא מקרי. לא משנה כמה נהנתן תהיה מבחינה מינית ורומנטית, תמיד יעמוד ברקע תג מחיר מאיים בצורת הריון.

אם החיים היו חפץ לא מוכר שנחת על איזה כוכב אחר ובו יצירוים תבוניים, היו מניחים אותם ליד חכמי העדה ושואלים לדעתם - אין לי ספק כי היו מביטים על החפץ המוזר ואומרים בסוף "המטרה שלו היא לייצר עוד כמוהו". הנה לך תכלית החיים...

אהבתי את המשל בסוף.
יצירת חיים חדשים וגידולם עד שיוכלו לדאוג לעצמם (העברת המטען הגנטי הלאה) זה באמת הדבר הקרוב ביותר להסבר, אבל אם באמת זו תכלית החיים אז מהי התכלית של התכלית הזו?

האם מהרגע שהבאתי חיים (ילדים שלי) והם כבר הביאו חיים (נכדים שלי) אז אני מיותר? האם כל הקיום שלי מנוקז ללהמשיך את האנושות? זה אומר שאני כפרט למעשה חסר חשיבות זולת תפקידי להביא ילדים והם עצמם חסרי חשיבות זולת זה שעליהם להביא ילדים וכן הלאה...

כנראה אף פעם לא נדע האם יש לנו איזושהי משמעות גדולה יותר מהבאת ילדים.

התבונה שמאפשרת לך לקבל "מבט פילוסופי" על החיים היא ספק "באג" של הטבע, ספק בדיחה אכזרית שלו על חשבונך. בטבע, לרוב, בעל החיים אינו מתקיים זמן רב בשלב החיים שבו הוא קמל, חלש וזקן. הוא פשוט "מתפגר". העובדה שהילדים שלך, או החברה בה אתה חי, מקיימת עבורך תנאים שמאפשרים השרדות בקלות גם בגיל 85, בדיוק כמו העובדה שאתה בגיל 20/30 יכול להביט על זה מהצד ולהסיק מסקנות, היא תוצאה של כך שבני האדם הפכו יצורים תבוניים. זו גם הסיבה שאתה מחפש תכלית, או בכלל מסוגל לשאול את השאלה הזאת...אני זוכר שפעם ראיתי איזה סרטון של פיט"א, או משהו כזה, על אכילת כלבים בסין. הראו שם כלב בוגר שאיזה סיני אוחז בגרונו דרך סורגים של כלוב ודוקר אותו בליבו עם מין רומח. הכלב, תוך כדי שהוא קורס מאבדן דם, עדיין נשאר עם האינסטינקט של ליקוק הדם הניגר (של עצמו...). זו תכלית החיים: פס יצור של דור המשך המתקיים בעזרת מערכת של אינסטיקטים, רפלקסים והתנהגויות לא ממש רצוניות. הכלב הזה, שיושב בכלוב כל היום ורואה איך ממש לידו שוחטים את עמיתיו, בסופו של דבר עסוק ברגע הבא לכל היותר: יש דם? מלקקים אותו.

אני חושב שקראתי מישהו שאמר פעם משהו כמו "תכלית החיים מסתכמת במקף הקטן שצרוב על המצבה שלך ומפריד בין שנת הלידה, לשנת המוות".

אכפת לי מהחיים שלי.
אני עובדת בשביל מטרה מסויימת: לעשות מה שאני אוהבת ולהצטיין בזה, לצבור מספיק כסף כדי לבקר בעולם ולחיות בצורה נוחה, ולדאוג למי שאני אוהבת.
דווקא לא זכור לי ששאלת תכלית החיים הטרידה אותי כ"כ אי פעם.
אז נכון, יום יבוא ונמות וכל מה שצברנו בחיים האלה די ילך לאיבוד עם הזמן, אבל אני חיה עכשיו וזה הדבר היחיד שמעניין אותי, לחיות חיים מספקים בשבילי. עד כה הם בהחלט כאלה ומה שיקרה אח"כ לא באמת מעניין אותי כל עוד סיפקתי לדור ההמשך שלי נתוני פתיחה טובים (וגם אז.. שיסתדרו בעצמם למה מה קרה?!).

Ze blog | KozlikArt

תכלית החיים שלי היא להיות אני, לקום בבוקר ולהסתכל במראה ולדעת שאני עושה דברים הכי טוב שאני יכול...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

התשובה המתבקשת היא כדי ליהנות, אבל תאכלס- גם זה לא משו...

“I lived in countries that had no democracy... so I don't find myself in the same luxury as you do. You grew up in freedom, and you can spit on freedom because you don't know what it is not to have freedom.”
― Ayaan Hirsi Ali

להיות מאושר. המרדף אחרי האושר היא תמצית החיים. כוח, כסף, שליטה, ילדים, כל אלו גורמים אושר לאנשים מסוימים. אני מאמין שהאושר בא כשאתה חופשי לעשות מה שבא לך עם מינימום הגבלות. נכון, לעיתים אתה צריך להתפשר, אולי לעסוק בעבודה מעצבנת, כדי לצבור את האמצעי שייתן לך את האושר, נניח כסף. אבל אתה עדיין רוצה להיות מאושר.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

להתפתח עוד ועוד עד כדי להגיע לגירסה הכי טובה של עצמי.

CHRIS MARTIN: Coldplay is for people with great taste, intelligence, incredible good lookingness, talent, ability, success, grabbing of life. Coldplay's for people who know what life's about. They're always entertaining. Delightful to talk to. Sweet, charming, incredibly good in bed. Virile. They have incredible success with girls, or boys, or both. They're generally just the world's best citizens.. Maybe I'm biased, but I'm definitely right

כמו שנאמר בסרט מפורסם : התכלית של כל חיים היא סיומם.
אבל לפחות תעשה מה שאתה יכול בשביל ליהנות מהגסיסה האיטית הזאת.

ערכים,אושר והנאה.

לגלות מה אני רוצה מעצמי, ומה מסב לי אושר.

החיים נתנו לי את המשפחה שלי שאני מאוד אוהבת, חברים טובים וגלידה. רק למען זה שווה לחיות.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

מוות.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

בפורום הזה, אני מבקשת ממך להגיב לעניין.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

מוות. זו אחת התכליות של החיים.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

מוות זה הסוף הבלתי נמנע של החיים, לא בדיוק המטרה שלשמה אתה חי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי hellllllo מוות זה הסוף הבלתי נמנע של החיים, לא בדיוק המטרה שלשמה אתה חי.

תשמעי, שאלת המשמעות של החיים והמטרות שלה היא שאלה כל כך חסרת משמעות, שאפשר לשים כל X במקום. אחת השאלות הריקות מתוכן, שלעסוק בה ברצינות - בזבוז זמן. ולמי יש עודף של זמן?

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צ'נדלר בינג אתם קמים בבוקר, עובדים/לומדים/מתבטלים, עושים קצת כיף (חברים, זוגיות, טלוויזיה וכו'), הולכים לישון וזה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. מה הפואנטה?

האם (ומדוע) אתה מניח שיש תשובה לשאלה ששאלת ("מה משמעות החיים")?

מדוע אתה חושב שהתשובה פה היא החשובה, במקום, נגיד, הדרך שאותה אתה עובר בחיפוש אחר התשובה?

מדוע אתה שואל אחרים שאלה, שהתשובה אליה (שהם יתנו לך) היא חסרת משמעות מבחינתך?

"אני כותב על מה שאני יודע, וגם על מה שאני לא יודע."
את כל הנכתב יש לקחת בערבון מוגבל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סיגמא דלתא מדוע אתה שואל אחרים שאלה, שהתשובה אליה (שהם יתנו לך) היא חסרת משמעות מבחינתך?

אנשים שונים מסתכלים על אותו דבר ומסיקים מסקנות שונות. זה מעניין לשמוע את התובנות השונות שבני אדם שונים גיבשו לגבי אותו עניין. בחלק מהמקרים אתה רואה שאחרים רואים את הדברים כמוך וזה מנחם לדעת שאתה לא היחיד ובפעמים אחרות אתה רואה שאחרים גיבשו איזו תובנה שלא חשבת עליה וזה מעניין לשקול את האפשרות שהם מעלים.

לחוות כדי שיהיה מה לספר להם ולעורר את סקרנותם
להרוויח כדי שיהיה מה להוריש להם וללמד אותם שדברים באים בעבודה קשה
ולהשכיל כדי שיהיה מה להנחיל להם ולגרות את מחשבתם
בינתיים עד שהם יגיעו אז יש לי את הזמן להמשיך ללמוד,לחוות,לעבוד כך שבנתיים זה מה שממלא את השגרה שלי

החיים הם תכלית החיים. זרימת החיים...

Nikon D90 and others...
לגלריה שלי

אם אתה סבור שאתה תוצאה של הסתברות אז באמת אתה פה במקרה ואולי אין משמעות לחיים בעולם הזה.

אני מאמין שכן יש סיבה למה אני זה אני ולמה נוצרתי. אני לא יודע למה זה ואלי זה חלק ממשמעות החיים לחיות את החיים הללו בגלל אותה סיבה. נכון שיש לי גם דחפים כמו לכולם להתרבות שה חלק מגנום האנושי אך אני לא הופך את זה למרכז.

הנאום של מר סמית לניאו במטריקס 2 בפעם הראשונה מסביר את זה טוב לפי דעתי.

אולי אני טועה ואולי לא, אני כרגע מאמין שיש מטרה לכך שאני חי בעולם הזה בתקופה הזו.

תכלית החיים בשבילי היא הדברים המרכזיים בחיי כמו המשפחה שלי, החברים שלי ושאיפות אליהם אני מכוון כמו להצליח בקריירה ולממש את הטיול אליו אני חוסך ועומל קשה.
או הדברים הקטנים והיום יומיים שנותנים לי הנאה כמו כוס קפה בבוקר עם עיתון ביד, לשחק בPS בנחת, לראות תכנית טובה בטלויזיה, או לשבת בפאב עם חבריי הקרובים על בירה טובה.
אתה ואני בוחרים לעצמנו תכלית לחיים. ואצלי זה פשוט לממש אותם על הצד הטוב ביותר עבורי ולהנות מהזמן השאול והקצר עליו אני חי כאן.

בגלל זה לדעתי, חייהם של אנשים מאמינים בדתות השונות, הרבה יותר קלים משלי ושלך מהבחינה הזו , כי אצלם כמעט לכל שאלה קיומית כזו יש תשובה. למה אנחנו חיים? כדי לעשות למען שמו
של בורא עולם ולהתגמל על כך בעולם הבא כי החיים כאן בכדו"א הם רק מסדרון ובסיומם תיפתח עוד דלת.
רובם לא שואלים את השאלות הקשות שאתה מעז לשאול על חיים, מוות ומה שבינהם.

אני מקווה להקים משפחה גדולה, לראות ילדים, נכדים ונינים בעזרת האל P:
הרבה רוצים איזו קריירה מפוארת, כסף וכו', אבל כשאני חושבת על המטרה העיקרית שלי בחיים אני
חושבת על משפחה. אני אפילו לא יודעת מה מעניין אותי בתור מקצוע לעתיד.

לאט לאט

בסופו של דבר, אני מקווה לבוא בימים ולהסתכל אחורה ולהגיד "וואלה, היה מוצלח".
בד"כ אני נוטה לא להתחרט על החלטות שאני מקבלת ודברים שאני עושה,
אני מקווה לסיים את חיי עם תחושת מיצוי ושאני לא אתחרט על דברים שהיו או שלא היו.

את מזכירה לי ראיון עם איה קרמרמן שדיברה ככה אחרי שחזרה בתשובה.

מה זה ככה? "בעזרת האל"?

שכרגע מאוד חשוב לה לגדל משפחה והיא לא מרגישה רע עם זה ואפילו חושבת הפוך.

שאלה קשה.
אני חושב שצריך להפריד בין "תכלית החיים" לבין "מיצוי עצמי". תכלית החיים היא מושג מטאפיזי בעיני, ובדיונים על מושגים מטאפיזיים (אלא אם אתה דתי) מגיעים מהר מאוד לטיעונים מעגליים. אתה מתחיל מהשאלה: בשביל מה אני חי? וממשיך (לדוג') - כדי לעשות ילדים. בשביל מה? כדי להעביר את המטען הגנטי הלאה? בשביל מה? כדי שהילדים שלך יוכלו להוליד ילדים משלהם. אז ממשיכים בלופ וכולם מולידים ילדים בשביל שהילדים יוכלו להמשיך ולעשות את זה בלי סיבה ממשית? וכך הלאה.
ולכן, לדעתי, השאלה שאתה צריך לשאול היא לא "בשביל מה אני חי" אלא "מה אני צריך לעשות כדי להרגיש מסופק במהלך החיים שלי?". ברגע שאתה עובר לשאלה הזו, תשובות כמו "לעשות דברים במלוא הכוח והיכולת שלי" או "לחיות בשמחה ובכיף" הופכות להיות הרבה יותר טובות.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אהבתי. אני אעשה את זה עם עצמי. זו באמת שאלה נכונה יותר, אולי בעיקר בגלל שזה משהו שהרבה יותר קל לענות עליה.