|
01-05-2012, 21:39
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.01.09
הודעות: 8,466
|
|
שלב המוקדמות של התחרות, וחצי הגמר נערכו היום בטכניון.
עבדכם הנאמן הגיע למקום הרביעי.
להלן תמליל ההרצאות שהעברתי בתחרות (יש להזכיר שמטרת התחרות היא להנגיש סוגיות מדעיות לאנשים שאינם מגיעים מהתחום, ולכן ההרצאות מנוסחות בשפה פשוטה שתהיה מובנת גם לאדם הפשוט):
שלב המוקדמות:
ציטוט:
כשנסעתי לטיול ספארי בקניה לפני מספר שנים, הזדמן לי לראות תופעה מעניינת ומוזרה כאחד. להקה של צבאים רועים באחו, כאשר מרחוק מתגנבת לעברם לביאה. בשלב מסויים הצבאים הבחינו בלביאה, וחלקם החלו לברוח. הדבר המפתיע הוא, שכמה מהצבאים, במקום לברוח, החלו להשמיע נביחות לעבר הלביאה, ולרקוע ברגליהם, ואף כאשר הלביאה התקרבה עוד, הם הפנו אליה את גבם, והחלו לקפץ במקום בצורה מתריסה משהו.
על פניו, כאשר מתבוננים על הסוגיה הזו מבחינה אבולוציונית, צבאים שנוהגים באופן מוזר שכזה, מושכים את תשומת ליבו של הטורף אליהם ואף מבזבזים זמן וכוחות יקרים שהיו יכולים לשמשם לבריחה, היו אמורים להיכחד מהעולם, בעזרתן הנדיבה של הלביאות והברירה הטבעית, אבל העובדות מלמדות אותנו שאין זה המצב.
לאורך השנים ניסו ביולוגיה לתת הסברים שונים לתופעה זו, רבים מההסברים הניחו כי מדובר בהתנהגות אלטרואיסטית, שאמנם פוגעת בפרט הספציפי, אך מסייעת לכלל הלהקה. הסברים אלו לא עמדו במבחן המודלים האבולוציוניים, ולכן נפסלו,
מי שבסוף הצליח לספק הסבר טוב לתופעה הזו, ולמספר רב של תופעות דומות, הוא הזואולוג הישראלי, אמוץ זהבי, מאוניברסיטת תל אביב. זהבי ניסח עיקרון אבולוציוני, לו קרא עקרון ההכבדה. עקרון ההכבדה עוסק בתקשורת בעולם החי, וקובע שעל מנת שמסר יהיה אמין, צריך להיות קשר בין המסר לסימן המנסה להעביר אותו, באופן כזה שהונאה, או שליחת הסימן כאשר המסר אינו נכון, תהיה לא משתלמת. במקרים רבים המסר עוסק בבריאותו או כושרו של פרט מסויים, והעקרון נקרא "עקרון ההכבדה", משום שהסימן יהיה סימן שמכביד על הפרט באופן כזה שרק פרט באמת בריא או כשיר יוכל לעמוד בו.
כאשר ראיתי את אותם צבאים חצופים בקניה, זה הזכיר לי את משחק התופסת שכולנו נהגנו לשחק כשהיינו ילדים. חלק מהילדים נהגו להתקרב לתופס בצורה מסוכנת ולהתגרות בו שינסה לתפוס אותם. אני אף פעם לא הייתי אחד הילדים האלה – אלה תמיד היו הילדים הספורטיביים והמהירים ביותר, שיכלו לקחת על עצמם את הסיכון שבהתקרבות, מבלי לחשוש שמא יתפסו.
המצב אצל הצבאים דומה – ההתנהגות המוזרה עליה דיברתי קודם, בעצם באה לשלוח סימן לטורף – אנחנו בריאים וחזקים כל כך, שאין לנו שום בעיה למשוך תשומת לב, ולבזבז זמן ואנרגיה, כי אותנו לא תצליח לתפוס בכל מקרה, ורק צבי חזק ובריא באמת, יכול להרשות לעצמו את הסיכון בשליחת מסר שכזה. והפלא ופלא, העובות מלמדות, שכמו בבית הספר, כאשר למרות שהייתי מקפיד להיות רחוק מהתופס ככל האפשר, הוא תמיד היה רודף אחרי בסופו של דבר, גם הטורף יעדיף, במרבית המקרים, לרדוף אחרי הצבאים שברחו, ולא אחרי אלו שהדגימו לו את כושרם הטוב.
|
_____________________________________
Vi Veri Veniversum Vivus Vici
|
|