שלום רב,

מאמר חדש שלי, (אילן שחורי), שהופיע בימים אלה ב"אריאל", עוסק בסיפור של הפצצת תל אביב

בין אפריל ליולי 1948, ספגה העיר תל אביב את רוב אבדותיה במלחמת העצמאות ומהקשים בתולדותיה. הקרבות והיריות מהשכונות הערביות מאיזור יפו, היו זניחים לעומת ההפצצות הקשות של מטוסי הקרב המצריים והנסיון להרעישה מכיוון הים.

למעלה מ-150 מתושבי תל אביב נהרגו בהפצצות המטוסים המצריים שהחלו פחות מיממה לאחר הכרזת המדינה, ב-15 במאי 1948.

את המאמר שפורסם לפני ימים אחדים בגליון 189-190 של כתב העת "אריאל, ניתן לקרוא על ידי לחיצה על הלינק הזה:

http://www.mytelaviv.co.il/page_sub...46&topic_id=314

בהזדמנות זו אני רוצה לחזור ולספר לכם שהקמתי אתר תיירות חדש ובו מידע היסטורי ואחר רב ביותר על אתרי התיירות בארץ. תיור ישראלי/ אתם כמובן מוזמנים לבקר

תיור ישראלי - היסטוריה, ארכיאולוגיה וסיפורי אתרים בתולדות ארץ ישראל

http://www.mytour-il.co.il

בקר באתר שלי על תולדות תל אביב: תל-אביב שלי
http://www.mytelaviv.co.il

כמה היערות בשליפה (מבטיח להרחיב מאוחר יותר):

- תל אביב הותקפה מספר פעמים מהאוויר ולא רק על ידי המצרים אלא גם על ידי האיטלקים
- נוטים לייחס את מה שהתפתח ל"קרב הימי" כאל פעולת חיפוש והצלה מצרית שהשתבשה ולא תקיפה ימית על העיר.
- אאל"ט בוצעה הפצצה מצרית נוספת על ידי מפציצי האליפקס - אבל איני בטוח בכך כרגע.

ישראל הצעירה פרשה את הגעת השייטת המצרית כניסיון איגוף מצפון של אזור החוף, כאשר המצרים ינחתו על חוף יפו ויפנו דרומה כדי לחבור אל הכוחות המתקדמים לאורך החוף (עד גשר "עד הלום").

נוטים לייחס, כיום, את הפעולה לניסיון מצרי לאתר את צוותי מטוסי הדקוטה שתקפו את תל אביב והופלו על ידי מודי אלון בקרב אוויר מעל העיר.

אחד המטוסים נראה צולל אל עבר נבי רובין (פלמחים) וייתכן שהמצרים שאפו להגיע דווקא לשם - אך טעו בדרכם.

המסקנה הזו מתבססת על הרכב הכוח וציודו, ואאל"ט - אף מוזכרת באתר אית"ן.

עד כאן כרגע. אמשיך מאוחר יותר.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

שפרינצק, סוקניק ומודי אלון הונצחו אנדרטה נוספת ברמת הטייסים (רחוב עודד).

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ההפצצה האיטלקית על ת"א בוצעה ב-9.9.1940, ז"א במלחה"ע ה-2 . חשוב לציין זאת, כדי שלא יימצא מי שיחשוב שאיטליה הדמוקרטית בשנים 1948- 1949 חברה למדינות ערב נגד מדינת ישראל.
אם כבר צוינה ההפצצה הנ"ל, אפשר להוסיף גם שב-12.6.1941 הופצצה ת"א ע"י מפציצי צרפת הוישאית.
חיל האויר המצרי רכש מפציצי הליפכס (וגם לנקסטר) ב-1949, לאחר מלחמת הקוממיות, כך שלא היה באפשרותו לבצע הפצצה באמצעותם במהלך המלחמה.

למצרים הייתה טייסת הפצצה פעילה נוספת (טייסת מס' 8) שהפעילה מפציצי סטירלינג.

בזירה שלנו היא הייתה פעילה בין ה-23 בדצמבר ועד ה-2 בינואר 1949.

ב-25 בדצמבר 1948 הופצץ מחנה תל ליטוינסקי (תל השומר).

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ראשון לציון הופצצה פעמיים ע"י המצרים - ההפצצה העקרית השאירה צלקת וטראומה של ממש (יולי 1948) - בעיקר משום שהמושבה נחשבה אז "בטוחה" ואנשים יצאו לחלונות והרחובות בכדי לצפות במפציצים! רוב ההרוגים נגרמו מאש המקלעים של המפציצים: הנזקים הממשיים לרכוש היו מזעריים. מעל שלושים תושבים וחיילים נהרגו בשטח קטן למדי - עיקר האש נחתה על צומת הרחובות רוטשילד והרצל, ממש היכן שעד לא מזמן הייתה מזרקה (הוסרה עכשיו במסגרת עבודות פיתוח המדרחוב). במקום בו עומד מין קיוסט, שבגלגולו הנוכחי הוא דוכן מיצים (היה שנים רבות מאוד קיוסק למכירת רומאנים זולים ועיתונים) עמד ג'יפ צה"לי שכל ארבעת יושביו נהרגו במקום. גופתו של אחד לא זוהתה והוא נקבר בראשון לציון כאלמוני חלל צה"ל. שנים רבות מאוד לאחר האירוע, במסגרת עבודת בלשות של מישהו התעורר חשד כי בן קיבוץ עין גב שנחשב נעדר מאז תש"ח הוא אולי האלמוני שנהרג בהפצצה. בדיקות שנערכו אישרו את החשד וקבורתו הועברה לעין גב: רמז משהו לגבי כמה לא יעילים היו לעיתים המאמצים הרשמיים לאיתור נעדרים.

חלק מחללי ההפצצה נקברו בשורת קברים נפרדת בבית העלמים הישן. אנדרטא המנציחה את החיילם הוקמה בשנות ה-90 בפינת גן המושבה, כעשרים מטרים ממקום ההפצצה (באופן אירוני משהו פיגוע ההתאבדות היחיד שאי פעם יצא אל הפועל ממש בתחומי שטחי המגורים של העיר, לפני כמעט עשור, אירע ממש ליד האנדרטא המנציחה את מה שהיה עד אותו היום אירוע כמעט יחיד של פגיעה באזרחי ראשון לציון שתמיד נחשבה עיר בטוחה משום מה...).

למיטב זכרוני עוד כמה מושבות עורפיות הופצצו (פ"ת? רחובות?). מעניין להכין רשימה... בסך הכל נושא שלא נידון בהרחבה.

צומת הרחובות עין הקורא/מוהליבר שם שכנה תחנת האוטובוסים המרכזית של ראשון באותן שנים.

המוקד הראשון היה היכן שמוקמה המזרקה - כמה מבעלי החנויות ה"מיתולוגיות" ששכנו עד לעשורים האחרונים שם נפגעו. לדוגמא מוכר הבשר/עופות "מיצבכר" יצא מחנותו ונהרג. בנו החזיק את החנות עד ללפני כחמש שנים בערך, באותו המקום (מכר עופות בגריל וכו' - כיום לדעתי יש במקומו מקום להחלפת כספים). הג'יפ הצה"לי עמד בדיוק היכן שדוכן המיצים עומד היום.

לא על ההפצצות במלחמת העולם השנייה

נראה כי התבלבלת....

בקר באתר שלי על תולדות תל אביב: תל-אביב שלי
http://www.mytelaviv.co.il

תגובתי התייחסה לתגובתו של soloavia

טייסת א' (טייסת "תל-אביב"), אולי בניגוד לטייסות אחרות הייתה טייסת שהתבססה בעיקרה על טייסים ישראליים שזכו להכשרה אווירית בארץ או בחו"ל, כאשר מרכיב אנשי המח"ל שבה - זניח לחלוטין (כ-30 אחוז) וזאת הניגוד לטייסות אחרות של חיל האוויר ובהן טייסת 101, טייסת 69 ולת"א 106 - לימים טייסת "הפילים". נוסף לכך - טייסת המח"ל הגיעו אל הטייסת לאחר הקמת המדינה.

מצבת כ"א של הטייסת ניתן למצוא בעמוד 149 של הספר "טייסת א' במלחמת העצמאות:
http://www.fisherlibrary.co.il/TAYASOT/TAYESET_1.pdf

באשר להפצצות:
יום לפני ההפצצה של ה-15 במאי - נתקבלה התרעה על כך מעבר הירדן ו"המטכ"ל" הורה להיערך בכוננות ספיגה. בוריס סניור (מפקד שדה דב הוז) החליט על דעת עצמו לצאת לטיסת סיור לאורך הגבול הצפוני כשאיתו "סמוקי" סיימון מצוייד במצלמה. לאורך הגבול הסורי הם הבחינו בשיירות ארוכות של כלי רכב צבאיים וכשנחתו - הלכו אל יגאל ידין שאמר להם: "כן, אני יודע".

הפצצת רביעיית הספיטים המצרית החלה בשעה 05:15 במהלך שידורו של דוד בן גוריון ליהודי התפוצות - שידור שבוצע מתחנת השידור של ההגנה במחנה יונה כשברקע ניתן לשמוע בברור את הדי התפוצצות הפצצות.

בוריס סניור, שאף מכונה "אבי הנ"מ" הורה על פרישת עמדות נ"מ סביב השדה - מושג מופשט לחלוטין בראייה מעשית... מאחר ש"גדוד הנ"מ הראשון" הוקם ב-2 במאי 1948 ואוייש בעיקר בשמיניסטים מהגמנסיה הרצליה. "בית הספר לנ"מ" הוקם בבית חרושת לספירט באזור מלון דן אכדיה ונקרא 'מחנה הס' - לא רק בשל חשאיותו אלא מאחר שהתותחים בהם ירו היו תותחי היספנו סוויסה 20 מ"מ - תותחי ה"ס. למחרת גיוסם - התאמנו בירי על חביות כשלרשות צה"ל 25 תותחים בלבד ושימושם העיקרי.... ארטילריה!

ב-15 במאי הוצאה פקודה ששיעבדה את התותחים לתפקידם המקורי להגנה אווירית ובנוסף - תקיפת רק"מ - ועם זאת "יש להימנע ככל האפשר (ההדגשה במקור) להשתמש בו כנשק מסייע להתקפת בתים וביצורים".

(מקור: "הטרילוגיה" של חיל האוויר - כרך א' ע"מ 103)

אגב - במהלך ההפצצה ניזוק מטוס דקוטה של אייר פראנס שחנה בשדה. ישראל דווחה כי המטוס ניזוק לחלוטין ומנעה פירסום צילומים של המטוס הפגוע. ממשלת צרפת מחקה את המטוס מהסד"כ - ובפועל - הנזק תוקן והמטוס "גויס" לחיל האוויר הישראלי....

לסיכום ההפצצה - הוטלו 8 פצצות במשקל 50 ליברות כשבהמשך הם עוברים ליעפי צליפה על השדה ולא נתקלים באש נ"מ - מאחר שהתקיפה בוצעה כאשר העמדות אינן מאויישות (בעקבות החגיגות?). תותח בודד הספיק לירות עד שחל בו מעצור. לא דווח על פגיעה.

ציטוט:

"אות הצפירה לא ניתן ע"י התצפית של חיל התעופה לפי הוראות ההזעקה. הפצצה הראשונה נפלה במפתיע. בתחילת ההפצצה פעלו 6 תותחים. בסוף ההפצצה נעצרו כל התותחים. התברר שהסיבה הייתה חוסר שימון"

(דו"ח התקפה. שם ע"מ 128)

שעתיים לאחר מכן, בשעה 07:30 הגיע מבנה נוסף (אילן - יש הבדל בין מבנה ללהק ובכל אופן - ארבעה מטוסים רחוקים מלהפוך ללהק )..

במהלך תקיפה זו נפגע ספיט מצרי ונחת על גחונו בחוף הרצליה - הפלת הנ"מ הראשונה של חיל האוויר. הטייס, מחמוד ברכה, נלקח לחקירה. על גופו של הטייס נמצאו כרוזים הקוראים לתושבי ישראל להיכנע ולהניף דגלים לבנים.

שלוש התקפות נוספות על שדה דוב הוז בוצעו בהמשך היום (בשעה 11:00, 14:00 ו-17:00).

בהיבט ה"חיל אווירי" של התקיפה - נגרם לחיל נזק משמעותי שני מטוסים נמחו מהסד"כ וארבעה נוספים ניזוקו. גם תחנת רדינג נפגעה למרות שכושר הייצור שלה לא נפגע.

בתקיפות ביום זה נפצעו ארבעה וחמישה נהרגו.

למחרת, בשעה 11:30, שבו המטוסים המצרים והפציצו את נמל יפו ואת גני התערוכה. בתקיפה זו נהרגו ארבעה מעובדי הנמל. בגני התערוכה נהרג דם נוסף נגר של חיל האוויר (כשהאווירונים היו עשויים עץ...) וחמישה נוספים נפצעו - כולם אנשי ח"א.

בשעה 14:35 הופצץ מאהל במחנה יונה ולהרוג נוסף.

בשעה 17:00 הופצץ רח' הלאומים ליד נמל ת"א. נשרף בית כנסת. הופצצו גני התערוכה (ליד ביח"ר 'מספרו') ואחד מבתי החרושת עלה באש.

למעט אש הנ"מ שנפתחה אל עבר המטוסים והרתיעה את הטייסים המצרים - היעדר כוח אווירי אפקטיבי ויכולת תגובה - היוו תמריץ למצרים להמשיך במתקפתם האווירית.

ב-17 במאי הותקף שוב מחנה יונה מתוך כוונה לפגוע במצבור דלק במקום ופגעו במבנה בית חולים (צריף אחד מתוך שלושה שהיוו את ית החולים) וגרמו לפציעת רופא, אחות ואזרח שבא לבקר. - בעקבות זאת הוגשה המחאה לצלב האדום ע"י משה שרתוק.

במחאה כתב:

ציטוט:

"גג בית החולים היה מסומן בברור במגן דוד אדום אשר הוגדר פעמים רבות בהודעות המנדט הקודם וכן בקריאה של ועדת שביתת הנשק מטעם מועה"ב בירושלים כאחד הסמלים שכל הלוחמים צריכים לכבד אותם"

(שם ע"מ 135)

בנוסף הותקף הנמל ומוקדם יותר, בשעה 05:00 הותקף שוב שדה דוב הוז ותחנת רדינג ובשעה 12:40 הותקף שוב שדה דוב הוז עצמו. לא היה נזק משמעותי בתקיפות אלו מלבד היערכות טובה יותר של תצפיתנים סביב העיר להתרעה כנגד מטוסים תוקפים בהיעדר מערכת מכ"ם.

ב-18 במאי מהשעה 05:00 עד לשעה 17:16 תקפו ספיטים מצריים בחמישה גלים את ת"א כשבכל גל מגיע זוג מטוסים ומפציץ את העיר.

בשעה 05:40 הותקף רחוב החרושת ופגע במחסן דלק. שניים נהרגו.

בשעה 17:00 הופצצה התחנה המרכזית ובתקיפה בודדת זו - נהרגו 42 ו-100 נפצעו. בתקיפה זו השתתף הטייס המצרי יחיא חוסן - טייס עם 6 שנות ניסיון - מהן שנה וחצי בח"א המצרי (סוברים שהיכרותם של טייסים מצריים עם ת"א במסגרת פעילות חברת מיסר אייר שטסה גם אל לוד, תרמה להיכרותם של הטייסים עם העיר וסביבתה).

הנזק נגרם כתוצאה מפצצה שנפלה ברחוב הגליל מול התחנה המרכזית ופצצה נוספת מול רחוב סולומון מול שורת רציפי אוטובוסים. פצצה נוספת נפלה בין הרציפים אך לא התפוצצה ופצצה רביעית פגעה בבנין התחנה עצמו.

עיקר ההרוגים - אנשים באוטובוסים שעלו באש.

בשעה 13:56 הופצץ בניין עיתון הארץ - שלושה נהרגו וכמה נפצעו.

ביום זה הופל מטוס מצר נוסף ע"י הנ"מ בקרון. הטייס כנראה טעה בדרכו מאחר שהיעד שרצה לתקוף היה מאגרי דלק ליד תחנת הרכבת של ת"א. גם מטוס זה, שנפל ליד נס ציונה, שימש כחלפים למטוסים ישראליים.

ב-19 במאי, בשעה 16:00 הופצץ נמל ת"א בפצצות חנ"מ (לרוב תקפו המצרים בפצצות תבערה). והמשיכו לתקיפת שדה דוב הוז ותחנת רדינג. לא דווח על נפגעים.

ב-20 במאי בשעה 05:25 הופצצו בתי קרור במזרח ת"א ובאזור רח' נחמני, באזור התחנה המרכזית וביה"ס מקס פיין.

בשעה 12:05 הותקפה גבעת הרצל וסלמה - שניים נהרגו ושניים נפצעו.

בשעה 14:45 הופצץ ביח"ר יצהר בנחלת יצחק ואחד המטוסים הופל ע"י יעקב אברהמי - מפקד שיירה לירושלים של האצ"ל. נהרג אדם בפרדס סמוך ומספר נפצעו.

זוג מטוסים בריטיים הגיח מעל ת"א בשעה 15:30. המטוסים לא תקפו. לימים התברר כי טסו אל השדה על מנת לבחון את אפקטיביות הנ"מ הישראלי. בדו"ח הגיחה ציינו כי "ההתגןננות האווירית בת"א חזקה מאד ועושה את טיסתם של אווירוני אוייב מעל העיר למסוכנת מאד. משם המשיכו אל עמאן וציינו כי ההגנה האווירית בעמאן כמעט שאינה קיימת.

ב-21 במאי בשעה 08:25 תקפו ספיטים מגובה רב את אזור הירקון\האצטדיון. ניתק קו טלפון לרידינג ולשדה. הוטלו גם פצצות תבערה על המסלול. למרות שאלו נפלו כ-5 מ' מקבוצת אנשים - לא נגרם נזק ולא היו נפגעים.

זוג מטוסים נוסף תקף בשכונת הרכבת. הפצצות נפלו על המסילה, ביח"ר הארגז ובמחסן. לא היו נפגעים לאחר שהתרעה ניתנה כחצי דקה לפני הגעת המטוסים.

בשעה 13:13 הפציצו שני מטוסים את ת"א - הפעם היה זה ספיט ומטוס דו מנועי בלתי מזוהה. הופצץ אזור דרום ת"א.

בשעה 14:10 הופיע שוב מטוס דו-מנועי מלווה בשני ספיטים. אלו הפציצו וחגו בשמי העיר במשך כשעתיים. הוטלה פצצה אחת על מחנה יהושע, ארבע פצצות בחברת החשמל, שתי פצצות בפינת רח' לונדה ורח' מירון, כמה פצצות על ביח"ר הארגז ושלוש פצצות על שכונת מוגרבי.

היעדר הנפגעים בתקיפות על בתי התושבים נבע מהתייעלות מערך ההתרעה כמו גם... נטישת תושבים את העיר.

בהיבט המבצעי, בשל שכיחות והמשכות התקיפות, הוחלט להציב צופים על גג מטה ח"א שיצלצלו בפעמון מיוחד על מנת להזהיר כאשר הבניין מותף, וזאת ע מנת לאפשר עבודה שוטפת גם במהלך התקפה על העיר.

ב-22 במאי תקפו המצרים בטעות (שלוש פעמים) את בסיס רמת דוד, בסיס שעדיין הוחזק בידי הבריטים. הטעות הזו עלתה ביוקר לשני הצדדים. מטוס דקוטה בריטי שניגש לנחיתה נפגע מפצצה שהוטלה על המסלול ושניים מצוותו נהרגו. פטרול בריטי שהוזעק למקום הפיל את אחד הספיטים ומטוס נוסף הופל ע"י נ"מ. הטייס המצרי שהופל - נלכד על ידי אנשי קיבוץ דליה וגם שברי מטוסו שימשו את ח"א לחלפים בהמשך...

בסיכומו של דבר איבדה הטייסת המצרית של אל-עריש חמישה מטוסים בתקיפות על רמת דוד - מכה אנושה לאור הסד"כ שלה - 8 מטוסים...

בהתחשב בהד התקשורתי של האירוע והפלת מטוסים מצריים רבים כל כך ביום בודד - סיקור שגם בא לידי ביטוי במצרים שהייתה בת ברית עם הבריטים - הרי שהיתה בכך מכה מוראלית קשה מעבר לאיבוד מצטבר של 10 מתוך 60-70 מטוס ספיט בסד"כ המצרי).

ב-24 התחילו המצרים להפציץ ע"י מטוסי דקוטה מגובה רב. הופצצו רח' ירמיהו, יחזקאל ועמוס, נמל יפו, רח' גרין בחולון וגשר מוסררה (איפה זה?). הפצצות הוטלו בשלשות. לרוב שימשו פצצות חנ"ם אך על גשר מוסררה הוטלו פצצות נפל"ם. לא היו נפגעים.

על התמורות - בהמשך...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

בעת ההיא למיטב ידיעתי היו שלושה גשרים על המוסררה.

הדרומי , עשוי עץ, הוקם חודשיים לערך קודם להפצצה של ה-24 למאי 1948 (אודה להפניה למקור אודות הפצצה בתאריך הנ"ל) כתחילתה של "דרך הביטחון", שנועדה להסיט את התנועה לירושלים ולמושבות הדרום, מאבו כביר, יאזור ובית דג'ן. חבר את שכונת עזרא עם שדרת הדקלים של מקווה ישראל.

המרכזי, גשר נחלת יצחק , עמד על מכונו כבר בשנות השלושים.

הצפוני והוותיק מכולם, גשר שרונה כיום מתחת לגשר הצפוני של מחלף ארלוזורוב, נחנך על ידי העות'מאנים לכבוד ביקורו של הקיסר וילהלם השני, ב-1898.

למרות שהמצרים ספגו מהלומה רצינית מהבריטים בשל תקיפת רמת דוד - יש לציין כי הבריטים עודדו את המצרים לתקוף ותיאמו את פעילותם עם המצרים. כך למשל עודד הקונסול הבריטי את המצרים לתקוף את חיפה מיד לאחר פינוי הכוחות הבריטים מהמקום.

יש להניח שהבריטים אף סיפקו מודיעין שותף למצרים ויצרו עבורם "בנק מטרות".

בד בבד גבר הלחץ על ההנהגה ועל חיל האוויר. הכותרות בעיתונים קראו "איפה המטוסים שלנו?" ובעיתון דבר נכתב באירוניה שחיל האוויר שלנו הוא החיל "הטוב ביותר - אין רואים ואין שומעים אותו".

דוד בן גוריון שהביע בתחילה אופטימיות לגבי כושר העמידה של הישוב מול המתקפות המצריות - הבין שהישוב על סף משבר מוראלי.

מטוסי חיל האוויר (מטוסים קלים) הגבירו את פעילותם ההתקפית ברחבי הארץ כשפעילותם מתקיימת בעיקר בלילות. הפעילות ניכרה בהפצצות וסיוע אווירי באזור יחיעם, ירושלים, כפר בידו, בן-שמן, לוד, רמלה, טול כרם, עזה ועוד.... והעיתונות הניבה כותרות בהתאם.

ב-23 במאי המריאו מזאטץ, צ'כיה, שני מטוסי 'קומנדו' שנשאו את חלקיו של מטוס Avia S-199 - הראשון מתוך 25 שנרכשו. המטוסים נחתו בשדה עקרון (היום תל נוף) ושם הוחל בהרכבתו. המלאכה נעשתה בסודיות מוחלטת מחשש שיעשה ניסיון לפגוע במלאכת הרכבת המטוסים. בנוסף - נאסר על ניסוי המטוסים מחשש שיתגלו ומחשש שינזקו בטיסות הניסוי...

במקביל הוחלט הוחלט, בהחלטה פוליטית גרידא לתקוף את בירות ערב.

ב-28 במאי תוכננה הפצצה על ביירות במסגרת מבצע ארז - תקיפה שבוטלה על רקע ניסיונות להגיע להפסקת אש.

ב-29 במאי, ולאחר קשיים רבים (דוד בן-גוריון כתב ביומנו "המסרשמידטים לא יצאו. הפצצות, הבנזין, והברקס לא היו בסדר. ב-11:00 יהיו בסדר") הצליח חיל האוויר להשמיש ארבעה מטוסי אוויה. אלו היוו את טייסת 101 - טייסת שכללה 4 מטוסים ו....5 טייסים. הוחלט ליצבוע על המטוסים מגן דוד והוזמן צבע מרחובות כדי לצבוע אותו על המטוסים ואת השיבוץ לתקיפה עשו ע"י הגרלה...

יעד התקיפה תוכנן להיות שדה התעופה אל-עריש - השדה ממנו הגיעו הספיטים לתקוף את תל-אביב משימה שנועדה לספק לישראל עליונות אווירית. אך ידיעות על טור מצרי שהחל להתקדם מדרום אל עבר תל אביב הביא לשינוי היעד והוחלט לתקוף את הטור באזור מג'דל ואיסדוד ע"י תקיפת הטור והריסת הגשר המוביל צפונה - אל תל אביב. גשר זה כונה לאחר מכן "גשר עד הלום".

התקיפה לוותה בתקלות רבות. תותחי המטוסים נתקעו, מטוס אחד הופל מאש נ"מ ומטוס אחד ניזוק בנחיתה לאחר שאחד הבלמים נתקע, הצמיג התפוצץ וגרם לפגיעת הכנף בקרקע - אך האפקט היה כביר
והטור החל במנוסת בהלה בדווחו על כמויות אדירות של מטוסים שתקפו אותם...

הוחלט לנצל את האפקט, להמשיך להפעיל את המטוסים גם ביום ואף לעלות מדרגה - לתקוף את בירות מדינות ערב:

עמאן הופצצה ב-1 ביוני ע"י שני מטוסי רפיד ומטוס בוננזה שהוסב לתקיפה.

הכותרות בישרו "רבת-עמון הורעשה מהאוויר" ו"עוצר לילה ברבת-עמון מפחד הפצצות" והמוראל המשיך לעלות.

אם נחזור להפצצות תל אביב - הרי שלאחר תקיפת טייסת 101 ולאור הפגיעה האנושה בסד"כ הטייסת המצרית באל-עריש - המצרים נאלצו להתחשב באיומים החדשים ועברו להפציץ במטוסי דקוטה שהותאמו להפצצה כשהם מלווים לעיתים במטוס ספיט לחיפוי ומפצציצים מגובה רב ובשיטת "פגע וברח".

ב-3 ביוני הגיעו שני מטוסי דקוטה להפציץ את תל-אביב אך אלו הופלו ע"י אוויה שהטיס מודי אלון. אחד נפגע מעל יפו ונחת בוער באזור נבי רובין והשני הופל באזור רחובות.

לאחר מכן לא חזרו דקוטות לתקוף את תל אביב במשך זמן מה. גם תופעת המטוסים המצרים שחגים בשמי העיר במשך שעה או שעתיים ומפציצים באין מפריע - הסתיימה. מדי פעם עדיין הגיח מטוס ספיט מצרי בודד שהטיל פצצות וברח מיד דרומה מחשש מטוסי ח"א.

למחרת הפלת הדקוטות נערך, כאמור, הקרב הימי מול חופי תל אביב. כפי שכבר ציינתי - נוטים לפרש את הכוח המצרי ככוח שנועד לאתר ולחלץ את צוותי הדקוטות שהופלו ולא ככוח נחיתה שנועד ליצור ראש גשר בתל אביב ולחבור לכוח שיגיע מדרום. הפרוש הזה מבתסס על הרכב הכוח ועל כך שכמות החיילים שהיו על הספינות המצריות היה דל יחסית על מנת להביא להצלחתה עפ"י הפרשנות הישראלית המקורית.

יחד עם זאת - הקרב הימי הוא למעשה אירוע השת"פ הראשון של חיל האוויר וחיל הים.

ב-7 ביוני בשעה 19:00 הגיע שוב מטוס דקוטה להפציץ את תל אביב. מטוסי האוויה לא הוזנקו לעברו בשל בעיית תקשורת (קו בודד טלפון בודד בין המפקדה לעקרון) אלא רק בשעה 20:30 כשהטוס כבר עזב את המקום.

ארוע זה חזר על עצמו ב-8 וב-9 בחודש וב-10 חזרו גם ספיטים.

ב-9 במאי הורה בן-גוריון להפציץ את דמשק. ההפצצה בוצעה בלילה כאשר מטוס דקוטה ישראלי מטיל על העיר 16 פצצות 80 ק"ג של חנ"ם ו-90 פצצות תבערה של 2 ק"ג שהוטלו על העיר במשך כשעה. האפקט היה אדיר. עבודות הבנייה בדמשק הופסקו ואחת הפצצות נפלה במרחק של כ-30 מ' מביתו של קאוקג'י.

המצרים המשיכו בהפצצות עד להפוגה, וב-15 ביולי, במהלך קרבות 10 הימים באה ישראל חשבון עם מצרים כאשר שלושה מפציצי B-17 המריאו חמושים בפצצות 250 ק"ג משדה זאטץ בצ'כיה בדרכם ארצה. אחד המטוסים הפציץ את ארמון עבדין בקהיר - שתי פצצות נפלו במרחק מה מן הארמון, שתי פצצות נוספות נפלו ליד הארמון ממש ושתי פצצות לא השתחררו בשל תקלה טכנית ולכן חזר המטוס ליעף נוסף שגם בו לא נפגע הארמון. המצרים הופתעו לחלוטין ואף לא ירו אל המטוס המפציץ. התקיפה פגעה קשה ביוקרתו של חיל-האוויר המצרי והיכתה בהלם את תושבי מצרים, שהיו סבורים עד אז כי הם נמצאים מחוץ לטווח הפגיעה של חיל-האוויר הישראלי.

מטוס ה-B-17 השני הפציץ את עזה והמטוס השלישי, שעליו הוטלה הפצצת אל-עריש, לא מצא את היעד ובמקום זאת הפציץ את רפיח. למחרת, לאחר שתודלקו וחומשו, יצאו שלושת המטוסים לתקוף את שדה התעופה באל-עריש והטילו עליו למעלה משלושה טון פצצות. המטוסים שהיו מרוכזים בשדה נפגעו קשות והמסלול שלו ניזוק בחלקו.

ולסיכום - נושא האנדרטה:

אילן - האנדרטה אליה התייחסת כאילו היא כוללת שברי מטוס או חלקי מטוס - הרי שמדובר באנדרטה האחרת שנמצאת ברח' עודד. יש בה חלקי מייצב גובה של מטוס ומדחף (של נורסמן?). האנדרטה של השחף אינה מכילה (למיטב ידיעתי והחומר שמצאתי) חלקי מטוס. היא מעוצבת בשחף הממריא אל עבר הים בכיוון בו נראו הספינו והמטוס שהתרסק למים. השחף, מעבר להיותו ציפור ימית, גם מהווה אחד ממרכיביו של סמל הדאייה סמל חברת אווירון וסמלה של חברת ארקיע - כולם ירשו והורישו את הסמל זו לזו.





צחי

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

צילום אווירי של הזירה באותם ימים:

בצילום ניתן לראות את תחנת הכוח כמבנה לבן (ואם יורשה לאמר זאת - אפילו יפה!). בסמוך אליו האצטדיון שהופצץ בעצמו ומבני נמל תל אביב וגני התערוכה - אזור בו נמצא גם מתקן אחזקה של חיל האוויר שכלל סדנאות תחזוקה למטוסים ואולם כיפול מצנחים.

חלק מעובדי המקום נפגע בהפצצות.

לדעתי השדה עדיין לא בנוי...(או שאני רק לא מצליח לראות אותו?)

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

גם אני לא הצלחתי לזהות את השדה בתמונה.
בדיקה קצרה בויקיפדיה מעלה את הפרטים הבאים:
תחילת בניית תחנת הכח בסוף שנת 1937 והשלמת ההבניה בספטמבר 1938. (אין תיארוך מדוייק יותר).
העבודות לבניית שדה דב התחילו בשנת 1938 (גם כאן אין תיארוך מדוייק),והשדה נחנך ב-23.9.1938.
יכול להיות שהצילום בוצע בשלב שבו מבנה תחנת הכוח כבר קיים (אולי אפילו לא מושלם), ועדיין לא התחילו בבניית השדה? הרי שדה דב בראשיתו היה מסלול אחד קצר, סביר להניח עם מבנה קטן לפיקוח ומנהלות, ופרק הזמן שנדרש להקמתו היה קצר בהרבה מהזמן שנדרש להקמת תחנת הכח.

לא מצאתי תיארוך לצילום מעבר לכך שהוצע במכירה פומבית ושצולם ע"י זולטן קלוגר - מי שגם צילם עבור לע"מ (או שמה הם רכשו את צילומיו?).

אנקדוטה בנושא הגשר המוביל אל חברת חשמל ואח"כ גם אל שדה דוב הוז - מתברר שחברת חשמל גבתה תשלום מכל מי שחצה את הגשר...

באשר לתיארוך הקמת השדה - גם אני לא מצאתי מידע מדוייק יותר.

המסלול הראשון הוקם בכיוון מזרח-מזרח-דרום מערב-מערב-צפון (כיוון המסלול היה 100 - 280 מע' או כפי שנהוג לסמן אותם: 10\28) ולא לאורך החוף כפי שהוא פועל כיום.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

מצטט כאן משיתוף של אבי-משה סגל בדף הפייסבוק שלו:

בשמי העיר העברית הראשונה חשכו עליה, תרתי משמע, 9 בספטמבר 1940.

זכרו: 9.9.40. להק מפציצי סבויה-מרקטי איטלקיים, תלת-מנועיים, המריאו מאיי יוון, הגיחו מהים התיכון, הקיפו והמטירו פצצות תבערה על תל-אביב.

"מוקד הרעש" היה בשכונת נורדיה, שבה נראו מחזות זוועה.

125 איש נספו תוך דקות אחדות בהפצצה המפתיעה, שהיו כמה וכמה גם אחריה (גרמניות 1941 ומצריות 1948) אך לא היו נוראות כמוה! לא הגיעו לקרסוליה.

החלקה שבה נקברו בן לילה 117 מבין ההרוגים נמצאת בבית הקברות בנחלת-יצחק, סמוך לרחוב ויצמן שבמרכז גבעתיים!

דברי תנחומים לתושבי תל-אביב ההמומים שלח אפילו ראש ממשלת בריטניה, סר וינסטון צ'רצ'יל, שהבין בדיוק מהו סוג החוויה האימתנית שהם עברו.



הפצצת תל אביב מהאוויר ע"י מטוסים של איטליה הפשיסטית. ספטמבר 1940. בתמונה, באדיבות שולה וידריך, נראה ההרס ברחוב קלישר. בית וילסון ברקע.

בקצה השדרה ניצבת אבן קטנה המזכירה את הארוע שתושבי תל אביב לא כ"כ זוכרים.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

"יש לציין כי הבריטים עודדו את המצרים לתקוף ותיאמו את פעילותם עם המצרים. כך למשל עודד הקונסול הבריטי את המצרים לתקוף את חיפה מיד לאחר פינוי הכוחות הבריטים מהמקום."

האם תוכל להביא מראה מקום לדברים אלו ?
הדבר חשוב משום שבזמן האחרון הנטייה בקרב היסטוריונים מסויימים היא להציג את הצד הבריטי כנייטרלי וחלקם אפילו מרחיקים לכת וקובעים כי הבריטים הורו לעבדאללה לא לכבוש את השטחים היהודיים בא"י.

נתקלתי בטענה (ואיני זוכר כרגע היכן) כי התמונה של מטוס הספיטפייר המופל על קו החוף היא תמונה מפוברקת, כלומר המטוס אמתי אך לא היה שייך לח"א המצרי היות שבאותה תקופה כלל הסמל שעל דופן המטוס סהר ושלושה כוכבים.
האם יש אמת בטענה ?

אנסה לאתר אותו

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=188925

באשר לקונסול - ברח לי. אנסה לאתר את הקטע מחר.

ניסיתי לרכז את נושא ההפצצה האיטלקית כאן:
http://www.merchav-aviri.org/t62/ti...%91%D7%99%D7%91

אשמח בהערות הארות ובמידע נוסף.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

"הטור החל במנוסת בהלה בדווחו על כמויות אדירות של מטוסים שתקפו אותם..."
אני מניח כי אתה מכיר את "מחקרו" של דוד טל (דוד טל, מי בלם את המצרים במלחמת 1948?, עיונים בתקומת ישראל, כרך 10, אתר אוניברסיטת בן-גוריון) שזכה לפופולריות רבה.
האם אתה יכול להביא את המקור למנוסה ולדיווח הנ"ל המשמיט את בסיס טיעונו של טל ?
תודה

http://web.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/D...8B/88684/92.PDF

לגבי מנוסת הבהלה - אם איני טועה קראתי איפשהו (וזה היה ממש מזמן) שדיווחו על כמות עצומה של מטוסים שתקפו. גם זכורה לי תמונה של מטוס ישן מאד (משהו שמזכיר את הבלריו) שהופץ בכרוזים מצריים בניסיון לעודד את המצרים שכך נראים המטוסים של היהודים.

אשתדל למצוא את המקורות...

בכל אופן - לאחר קריאה (מרופרפת מאד, יש לאמר) של המאמר - ואם לוקחים בחשבון את סיפורו של הקרב הימי מול ת"א - לא מן הנמנע שישנם הררבה מאד מיתוסים ופרקי מורשת מופרכים לחלוטין בראייה היסטורית ונראה שנעשו לא מעט טעויות בפרוש הנסיבות למהלכים...

האם כל זה נועד לבנות נרטיב ישראלי או באמת "קומדיה של טעויות" שגררה לשפיכות דמים נוראית? איני יודע ואיני יודע אם אי פעם נדע...

תודה בכל אופן על ההפנייה.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ציטוט:

ההתקפה של אתמול היתה מוצלחת. כולם מדברים עלינו בהתפעלות ומתברר, כי הצלחנו ״לעשות היסטוריה״. אומרים שהטור המצרי באשדוד נעצר ונפוץ לכל רוח. לא להאמין. נשארנו עם שני מטוסים שמישים בלבד.

מתוך: טייסת 101 - פרקי יומן

לא הייתי מייחס ליומן אובייקטיביות רבה מידי בשל קרבת הכותב לאירוע. מצד שני - לא הייתי מוציא מכלל אפשרות שהמצרים ברחו "לכל רוח" בשל ההתקפה ובמהלכה - כמהלך טבעי של אדם שמותקף על ידי מטוסים ומחפש מחסה.

לצערי לא הצלחתי לאתר שוב את המקור לנושא הקונסול הבריטי ועידוד המצרים להתקפה. ולכן אבקש לסייג זאת עד ש"אם וכאשר" אמצא את המקור.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק