התעלומה הגדולה של הזיכרון היא כיצד הוא נשמר. החלבון העצבי הרגיל מחזיק מעמד למשך כמה שבועות בלבד. קליפת המוח נמצאת בתהליך מתמיד של תחייה מחדש. כיצד, אם כן, משתמרים הזיכרונות? הרי מבחינה מסוימת העבר שאנו זוכרים יכול להחזיק מעמד יותר מאשר מוחנו עצמו.


http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1636883


מרתק.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי גולדה מאיר יהיה לנו שלום עם הערבים רק כשהם יאהבו את חתוליהם יותר משהם שונאים אותנו.

בהחלט מרתק. בזמן הלימודים נגעו בפריונים רק על קצה-קצהו של מזלג...
עם זאת - ההגדרה שהוא מביא (חלבון בעל שני מצבי פעולה כשלאחרים רק אחד) נראה לי מוזר. גם לאינסולין או פפסין יש שני מצבי פעולה, וכאשר הם עוברים אינטראקציה עם אנזים חיתוך - הם הופכים פעילים....

בכל מקרה, למה שמעוניין - זה הקישור למאמר עצמו (לי אין גישה, אבל גם למי שאין - יש תקציר לא רע ותמונות מתוך המאמר):
http://www.sciencedirect.com/scienc...092867412000050

המאמר הקודם שלו על מחקר דומה בחלזונות ים (המאמר המלא):
https://2012-uploaded.fresh.co.il/2...11/37043669.pdf

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

זה ממש מעניין!
תודה

זה הנושא אולי הכי מסקרן בחקר המוח,

בזמנו אני זוכר הרצאה של פרופ עידן שגב בעברית, שייחס אפשרות לקידוד הזיכרון, במה שנקרא

הפוטנציאל החשמלי של הנויירון, ז"א שכל אוסף נוירונים(החל מ-1 ועד מיליון) מייצגים תמונה,סצינה

ריח או מושג מסויים, כמו ביטים במחשב , זה גם הגיוני בכך שלפעמיים זיכרונות מתקשרים לנו

עם ריחות (או להפך) , כנראה קשר חשמלי\כימי בין קבוצת נויירונים המבטאת מושג (בית,צבא)

לקבוצת נויירונים באונה פחות אפיזודית ויותר "טכנית" שמאוכסן בה ריח.

ה"השמרות" היא כנראה בגלל המבנה שהתעצב בשלוחות הדנדריטים (מכיוון שזהו ה"קבוע" היחיד

להבדיל מהכימיה והחשמל שמשתנים) ,בנוסף למה שהועלה פה

אכן.. הנושא היחידי שאני חושב עליו שמעניין יותר מזה, זה החיבור בין הפיזי לרוחני, איך בעצם אני מרגיש\רואה\מריח וכו'...