 |

10-03-2025, 13:03
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,334
|
|
זכרונות אלוף נמרוד אלוני מלבנון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שפני שמתחילה ב "אות מלחמה יוענק ללוחמים בדרום לבנון בין השנים 1985-2000"
https://2025-uploaded.fresh.co.il/2...10/39959054.pdf
רוח המפקד - תת־אלוף נמרוד אלוני, מפקד אוגדת עזה
• 1994 - מפקד צוות, פלנ"ט צנחנים (מוצב ריחן)
• 1996 - מפקד פלוגה, גדוד 101, חטיבת הצנחנים (מוצב עולש, מוצב בופור)
• 1998-99 - מפקד פלנ"ט צנחנים (מוצב עישייה, מוצב ריחן)
עמ׳ 106
אז מה היא לבנון בשבילי? היא להיות הלוחם הכי טוב שאפשר, להתאמן על התפקיד שלך עד לשליטה מוחלטת, לרדת לפרטים הכי קטנים, כי אתה יודע שמולך ניצב אויב רציני, לשבור את כל המחיצות עם חייליך בתוך שיח במשך חמישה ימים רצופים. ולבנון זו גם היוזמה שניתנה בידי מפקדים צעירים בני 24-25 להעז ולנסות וגם כשכשלנו לא להפסיק ליזום ולחתור למגע.
עמ׳ 107
יוסי מתקרב ולפי הליכתו ופניו אני כבר יודע, יהיה מודל נוסף. "היה בסדר" הוא פותח כדי לעדן את הבשורה, "אבל חייבים לשפר את עבודת המקל"ר". אני מכיר אותו כבר כמה שנים מאז שבילינו חודשים ארוכים בהכנות למבצע "פנתר ורוד" ובעשרות נהלי קרב למבצעים שבהם הוא חנך אותי באופן אישי, חשבתי שאנחנו מוכנים אבל כל מי שהכיר אז את יוסי בכר, המג"ד של גדוד 101, ידע שאין גבול להכנות ואם הוא אומר אז, כנראה שעוד 24 שעות של צעדה בסבך צפוף, גיזום ענפים להסוואה ותרגול אין-ספור תרחישי פתיחה באש, לא יזיקו לי וללוחמי פלוגת המסלול מרץ 96׳.
התקופה, קיץ 1997. סיימנו ורשמית את המסלול נמצא במקום לנסוע כמו כולם ל"טיול סוף מסלול" באילת ביקשתי מיוסי שהפלוגה תסיים מסלול במבצע חוצה קו אדום, "טיול" מסוג אחר. יוסי לא התלבט ונרתם לרעיון וכשבאוגדה 91 סירבו שפלוגת מסלול תחצה קו, הוא פנה למפקד החטיבה המזרחית, אל"ם יאיר גולן וביקש את רשותו לפעול בגזרה. הפלוגה צברה עד אותו שלב ניסיון רב במארבי היטמעות במרחב הסלוקי וחשנו ביטחון, אבל זה היה אתגר בסדר גודל חדש. הפעם זו פתחת את "הפלמריה" הידועה לשמצה. מדובר בנקודה מרוחקת, בתוואי שטח קשה, כשהכוח נדרש לסחוב משקלים גדולים ולהתפצל ל-7 כוחות משנה.
ולאורך כל הדרך בהכנות יוסי המג"ד מלווה, חונך ולוקח חלק באימונים. יום הביצוע הגיע. סיימנו שורת מסדרים מפרכים, תחקירים שארכו שעות על תפקידו של כל לוחם ועל כל תרחיש אפשרי ועלינו למוצב ריחן להתארגן ליציאה. לפני התדריך האחרון נכנסתי למשרד של נדב מילוא (ז"ל) מ"פ הפלחה"ן ויחד שמענו שהפלנ"ט של גיא חזות פגעו ברכב של מחבלים בירי טיל "עורב". צחקנו על כך שאין טעם שנצא למבצע, כי בימים הקרובים אף מחבל לא יתקרב לגזרה.
זהו מתחילים תנועה. פרק מהרכבים, התרגלנו לשקט ולעלטה שעטפה אותנו. אני מעביר ניגוב אחרון בעדשות החד-עיני, צקצוק קשר בלשון וטור ארוך וכבד מתחיל לגלוש מאחורי לוואדי. יידרשו עוד יום שלם ולילה נוסף עד שנגיע מותשים לעמדות הסופיות שלנו, ואחרי מספר שעות של עבודה קשה אני מרוצה מאיכות ההסוואה ומאשר לכוחות להתמקם. המארב חולף לו, מעבירים שעות בלחישות סיפורים מהמסלול ומחליטים להאריך את המארב ביום נוסף. כשהיום החמישי והאחרון חולף מתחילים בקיפול, ודווקא אז במעבר המסוכן מיום ללילה הם מגיעים.
3 מחבלים בטור עורפי. אנחנו מתארגנים בזריזות, אני לוקח איתי שני לוחמים ואנחנו יוצאים מתוך השיח. עמדת המתריע
עמ׳ 108
מעדכנת על מיקומם. אני נותן את הפקודה שתרגלנו מאות פעמים, "היכון!" והלוחמים בתורם מדווחים "על". אני גאה בהם, עשרות מארבים והכנות מפרכות והם קרי-רוח ומתפקדים בדיוק כמו בשטח האימונים באליקים. רק מחבל אחד יוצא קדימה, השאר ממתינים לו מאחור. אני רוצה למצות את ההזדמנות, שכולם ייכנסו לשטח השמדה, אבל הוא קרוב. "היכון, היכון!", עכשיו רק אני פורץ לרשת הקשר, אבל אני יודע שכולם כבר פתחו ניצרה והאצבעות על ההדקים. זהו חיכיתי מספיק, כשהמחבל נמצא כ-20 מ׳ ממני אני סופר לאחור "4,3,2,1" - פתיחה באש ולאחריה זריקת רימונים לשניים שפותחים במנוסה מזרחה.
מאחורינו נפילת מרגמות של חיזבאללה, אבל אנחנו כבר נמצאים בתנועה חוזרת. הרגליים כבדות מעוצמת ההתרגשות אבל הטור הארוך חוזר בשלום. מגיעים למפקדת היק"ל במטולה ונותנים טפיחות על השכם. ואני מחפש אותו. מהמבט בעיניו אני מקבל את האישור "עשיתם את זה, כל הכבוד".
אז מה היא לבנון בשבילי? היא להיות הלוחם הכי טוב שאפשר, להתאמן על התפקיד שלך עד לשליטה מוחלטת, לרדת לפרטים הכי קטנים, כי אתה יודע שמולך ניצב אויב רציני, לשבור את כל המחיצות עם חייליך בתוך שיח במשך חמישה ימים רצופים. ולבנון זו גם היוזמה שניתנה בידי מפקדים צעירים בני 25-24 להעז ולנסות וגם כשכשלנו לא להפסיק ליזום ולחתור למגע.
היוזמה הזו שמפקדיו עודדו אותי ובני דורי המ”פים של לבנון, היא שאיפשרה לנו להשתפר והיא שבנתה אותנו כמפקדים קרביים לקראת האתגר הבא שחיכה ממש מעבר לפינה, לחימה בטרור בתקופת "גאות ושפל" ובשיאה מבצע "חומת מגן".
מוקדש ללוחמי מרץ 96׳ גדוד 101 ומפקדי "איש הלבנון" האלוף (מיל׳ ) יוסי בכר.
עמ׳ 109
(נמרוד אלוני, "רוח המפקד", בתוך: אל מול הלבנון, הוצאת חיל החינוך והנוער, 2021, עמ׳ 109-106).
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|
|