רק שהשיר הזה היה הימנון ההונאה-העצמית, ובניית האשליות לציבור ולצבא כאילו המעוזים והתעוזים יכולים למנוע את "התוכנית האידיוטית של המצרים לחצות את התעלה" ( הגשש החיוור, יום במדינה ).
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי מיקיטל שמתחילה ב "ובין הלחלוחיות - זיהוי מקומות"
כבר אמרתי לפני 5 שנים שאני לא מזהה. כיום אני יכול להסתמך על האשכול הישן. אני מעדיף להתרגש משתי הסולניות ברייני וינשטוק וישראלה קריבושה שנעלמו מהנוף מאז התוכנית ההיא שנקראה "נשרים בערבה"
שבחי מעוז
ביצוע: להקת פיקוד דרום
מילים ולחן: נעמי שמר
מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
צופה בי מבקש נפשי
מעוז צור ישועתי, מבצר עיקש וקישח
עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
מביט בי מבקש נפשי
מעוז צור ישועתי, בקרב אין קץ ינצח
אלי איילת אחותי חיוך עייף תשלח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
אורב לי מבקש נפשי
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי roli_bark שמתחילה ב "מתי צולם הקליפ לדעתכם ?
אני..."
מעוז צור ישועתי..
"קודקוד כאן מקס ממן,
המצרים במוצב, תפגיזו אותי,תפגיזו אותי.."
הרחק הרחק ליד ביתי, הפרדסים נתנו ריח,
"24 שים לב צריך ארטילריה,ואת השער לאבטח.."
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות,
"אני מקבל כדורים מעל הראש, תשלחו מיד תגבורות.."
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי,
מקס ממן דורך את הנשק האישי..
מעוז צור ישועתי, מבצר עיקש וקישח,
אבל את מקס ממן וחבריו ,להציל איש לא הצליח..
ועצי השקד ליד ביתי,עדיין עומדים בלובן פורח!
"תשלחו מיד מיד תגבורת עבור.."
"כאן 24,מיד נשלח לך מטוסים לדפוק את הטנקים עבור.."
מעוז צור ישועתי, בקרב אין קץ ינצח..
אורקל, לחצנית,מצמד ומפצח..
קבל "ליטוף" מקס ממן,
מצא "פורקן" למכאוביך..
קצרה ידינו אז לעזור
אבל תמיד תמיד אותך ואת חבריך נזכור.....
יהי זכר נופלי המעוזים והתעוזים חקוק בליבנו..
_____________________________________
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000
קולו השקט של קצין המבצעים של הגזרה המרכזית בתעלת סואץ, זה המכונה המכונה בקשר "24", בוקע מטייפ הסלילים הגדול: "כאן עשרים וארבע רות עבור."
מקס ממן (הקשר של מוצב חיזיון) צועק לעזרה בקול ניחר ורועד מהתרגשות: "אני רוצה אש מטוסים על כל הסוללה הזאת של הטנקים, מדרום לצומת שיחריבו אותם. שיחריבו אותם. עבור."
"כאן 24. תתאזר עוד כמה דקות בסבלנות. מטוסים יהיו מעליך מייד לדפוק את כל הטנקים. עבור."
ממן: "עשרים וארבע שים לב. נכנסים עלי דרך השער. אני מבקש ארטילריה דרך השער ולאבטח לי את השער. עבור.... אני מקבל כדורים מעל הראש. לא יכול להיות שיהיה עוד שעה. תשלחו מיד מיד תגבורת עבור. אחרת אנו ניפול, מוקפים מכל עבר גם דופקים אותנו מכיוון השער. עבור."
"כאן עשרים וארבע. מייד אתה מקבל ארטילריה ומטוסים צריכים ...."
ממן: "עשרים וארבע אני לא יכול להרים את הראש לראות מה נעשה. תזרז את המטוסים. עבור."
"כאן עשרים וארבע. התאזרו בסבלנות. שבו בבונקרים. עוד מעט חיל האויר יתקוף."
גם היום, שלושים שנה אחרי, מתרתח אבי יפה, הקשר של מעוז פורקן, למשמע קולו השקט, המדוד, הרדיופוני של קצין המבצעים של הגזרה, זה המכונה בקשר בשם הקוד 24: "הוא עבד עלינו כל הזמן, הבטיח לנו סיוע אווירי, הבטיח לנו ארטילריה וכלום לא בא. נותרנו לבד. התייחסו אלינו כמו חולים גוססים, שמנסים להנעים את רגעיהם האחרונים על ערש דווי, ושיקרו לנו כל הזמן".
בהקלטות נשמע אחד מלוחמי המעוזים קורא לעזרה ומתחנן לסיוע אווירי או אש ארטילרית על המוצב. "הם הורגים אותנו, הם הורגים אותנו". איש לא בא לעזרתו. הקשר צועק "הם הורגים אותנו אחד אחד", ומתכוון לחלק מחבריו שנכנעו והוצאו להורג מחוץ לבונקר לאחר שנכנעו. המצרים חודרים לבונקר בו הוא שוהה עם להביורים והלוחם צועק "אני נשרף". כאן הפסיק יפה את ההקלטה: "לא הייתי מסוגל להמשיך. אחרי זה הוא עוד הספיק לומר "אני הולך למות. בגדתם בנו. אלוהים ישלם לכם" משחזר אבי יפה, "והקשר עימו נותק לעולמים". http://www.aviyaffe.com/studio1/main/heb_kippur.aspx
_____________________________________
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)
התגובה הראשונה שלי הייתה 'איום ונורא', אבל לא בגלל הרמה, בגלל המשמעות.
ובאשר ללקיחה משירים - פול צלאן כתב יצירה שלמה שמורכבת משירים של אחרים, אבל התוצאה הסופית הייתה שלו בלבד.
בכל מקרה, זה ממש טוב.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)
אהבתי את הלילות הבהירים במעוזים בתקופה שלאחר ההתשה . בשמירות בלילה היינו יושבים על הסוללה תוך חילופי מילים וצעקות עם החיילים המצריים ממול , זה היה כל כך קרוב שעם משקפת גדולה יכולת לראות אם המצרי מגולח . קינאתי בהם בגלל שבצד שלהם היתה הרבה צמחיה והכל היה ירוק ופסטורלי .
בכלל החיים במעוזים לאחר ההתשה היו סבבה .אנחנו שרק עסקנו בשמירות וסיורים בניגוד להנדסה ואחרים שעבדו קשה פשוט התחלנו לגדל כרסים . אוכל ומנוחה היו בשפע והמוצבים שקקו חיים מכל מיני קבלנים ומהנדסים שהסתובבו שם . הרבה צעירים אחרי השחרור עבדו שם כדי לחסוך כסף ומי חשב ומי פילל שהכל יפול לנו על הראש שנתיים מאוחר יותר .
באמצע 1968 אז היו רק תקריות בודדות. ישבתי מספר שבועות בתור מ.ט. עוזר לקת"ק, במוצב הלשון, ליד איסמעליה, המוצב היה קרוב מאוד למים. כך שלמרות האיסור, באחד הלילות החלטתי שאני חייב קצת להרטיב את עצמי. באחד הימים פרצה תקרית שהתחילה ביריה בודדת אל המוצב שלידינו, המשיכה בירי טנקים ומשם אל ירי ארטילרי משני הצדדים. הקת"ק טיווח את האש שלנו (סוללת 155 מ"מ של 402 ) הוא צעק לי את נתוני הטיווח ואני העברתי בקשר. הבערנו בצד השני כמה מדורות. בנוסף מ"כ החרמ"ש הפעיל מספר זאבים. אנחנו לעומת זאת חטפנו תערובת של פצצות 82 מ"מ ו 160 מ"מ. אז הבונקרים היו ממש לא רציניים. הכיסוי היה מקשתות ברזל ומעליהם שקי חול. האדמה מסביב רעדה, אך לא הייתה אף פגיעה ישירה.
תודה לך על תמונות המבט החוזר לאתרים הללו. היכן מצאת את תמונת בית החולים כפי שהוא נראה היום?
וכאן מתבקשת תהייה מסוימת - בתמונה האחרונה שהעלית, תמונת הלווין, סימנת את מיקום שרידי "מעוז פורקן". לי עצמי זכור היטב כי ישב על גדות התעלה ממש, חזיתו - לא יותר מ- 30-50 מטר לערך מקו המים. המיקום שסימנת כ- 450 מטר מהתעלה נראה לי שגוי - מזרחי מידי. ראה את האיור שהוספתי ואם למישהו כאן יש תצ"א המראה את מעוזי קו בר-לב מלפני המלחמה - אנא העלה אותה כאן.
על לא דבר. התמונות הן מגוגל מפות. אם תגרור שם את סמל האיש הצהבהב (STREET LEVEL VIEW) מהזום אל המפה עצמה, או אם תבחר PHOTOS מהתפריט בפינה הימנית עליונה של המפה יופיע לך על המפה עצמה מבחר תמונות שניתנות להגדלה.
השטח שסימנתי הוא האזור היחידי שנראה כשרידי מעוז עם מתארים של תעלות לחימה. מסביב רק חול וחול.
מצד שני, אולי אתה צודק והזמן, החולות, והמצרים כיסו כל סימן נראה לעין.
נערך לאחרונה ע"י dsho בתאריך 28-12-2011 בשעה 05:28.
בוודאות כמעט מוחלטת אני אומר כי ה"גינה" הזאת איננה מיקומו של מעוז פורקן.
מבחינה מדוקדקת יותר של התצלום נראה לי כי בצידה המערבי של ה"גינה" הזאת שלולית מים די גדולה (מעין מאגר מים) וממנה יוצאות תעלות מים לשיחים ולעצים שסביב. כעין נווה מדבר מלאכותי קטן. מה תפקידו ומה הצורך בו דוקא שם - אינני יודע. ייתכן והדבר קשור למטעים הנראים קרוב יותר לתעלה במקום.
על כל פנים, המעוז לא ישב במרחק כזה מהתעלה. זאת אני זוכר בברור.
התייחסנו אז לשני מבנים הגדולים שמולנו, האחד שסימנת והאחר כמה מאות מטר צפונית לו (נראה שאיננו שם יותר), ביה"ח הישן (הדרומי) וביה"ח החדש (הצפוני).
בדיעבד, אינני בטוח כי היו אלה בתי חולים. ייתכן ושימשו לכך לפני 1967.
המעניין הוא כי חיפוש מדוקדק שערכתי היום ברשת, אינו מניב תוצאות זיהוי המבנה כבית חולים כיום. למעשה אין שום התייחסות למבנה הזה במפות ובאתרים הרולונטים מבחינת ייעודו.
אנו קראנו גם ל"חווה הסינית" בשם זה, למרות שלא היתה "סינית" כלל - אבל זה סיפור אחר.
האם ידוע למישהו מה שוכן כיום בבניין שנותר ? (חברים מצריים המציצים כאן, נא עזרתכם....)
ה"זאב" אותו הזכרתי, פגע ב"בית החולים החדש" שהיה ממוקם כמה מאות מטרים צפונית לביה"ח הישן. על גגו ישבו דרך קבע תצפיתנים וקת"קים מצריים שהסבו לנו כאבי ראש לא קטנים. גם אחרי הפגיעה במבנה, הוסיפו המצרים להשתמשמ בגגו ההרוס להסואת תצפיות ו"מתרידים" אחרים.
מבחינת Google Map נראה שהרסו את ביה"ח החדש הזה והוא נעלם מהאזור לגמרי.
באשר למיקום מוצב "פורקן" הרי שאם התעלה הורחבה באזור הזה המוצב המקורי יכול היה להעלם אבל לבטח לא היינו מקבלים את מיקומו ב"גן" שסומן ע"י dsho במרחק של כ- 480 מטרים משפת התעלה.
חיפשתי בבוידם ולא מצאתי תצ"א של קו בר לב בזמן ההתשה.
מערכות מודיעין חוזי (IMINT), מערכות חישה גילוי והתרעה - חלל, אויר, ים ויבשה. התנהלות ביטחונית, תעשייתית וחוזית בינלאומית
חבר מתאריך: 08.03.05
הודעות: 2,997
נכון
בתגובה להודעה מספר 45 שנכתבה על ידי dsho שמתחילה ב "והנה מציאה בקובץ תמונות מלחמת..."
התמונה הראשונה שהעלית אכן מראה את ביה"ח "החדש". הפגיעה בגגו הינה פגיעת "זאב" שלנו. למרות הפגיעה הזאת ולאחריה עדיין ישבו קתק"ים (קציני תצפית קידמית) ותצפיתנים מצריים על גגו ההרוס ועקבו אחר תנועותנו יום ולילה (לילה - כשהלילות היו בהירים כמובן).
אגב - שים לב למרחק המוצב מקו המים בתמונה הראשונה ולהערתי האחרת באשכול הזה בנוגע למיקומו של המוצב.
נערך לאחרונה ע"י מיקיטל בתאריך 31-12-2011 בשעה 20:07.
צודק. טריאנגולציה של שלוש זויות הצילום ממעוז פורקן...
("בית חולים חדש")
("בית חולים ישן")
(מסגד וכנסיה)
...מצביעה על האזור הזה כמקומו של המעוז:
היות ואין שינוי בגדה המערבית והמבנים הם באותו מקום על קו המים, נראה שעבודות הרחבה אם בוצעו בקטע זה היו בגדה המזרחית שנראית היום יותר גבוהה מהמערבית.
סביר להניח ששרידי המעוז קבורים עמוק בחול.
נערך לאחרונה ע"י dsho בתאריך 02-01-2012 בשעה 00:36.
ואם כבר עסקינן ב"שבחי מעוז", הרי מכתבו של חברי בקשר למעוז המזח:
"תמונה פסטורלית של מוצב המזח אשר צילמתי מהיכטה באפריל 2007 בשעת היציאה מהתעלה לכיוון ערדקה .כפי שניתן להבחין הזמן הוא שעת אחה''צ כשהשמש נוטה לערוב. בתמונה מצד ימין ניתן להבחין בארובה של תחנת כוח אשר נבנתה מעבר ללגונה הצמודה לחלקו הדרומי של המזח."
השרשור הזה הוא מעין קטרזיס.
משהו שבין נוסטלגיה מתוקה, לבין "געגועים" למקומות ואירועים [שבעצם אף אחד לא רוצה שיחזרו]. מומחשים שיני הזמן, המציאות שעושה את שלה, החולות [גם עצמם, וגם מטפורית "שעון-חול-הזמן"] שמכסים על התעלות, על המבנים, על הביצורים, על השכפ"צים, ועל חצרות המעוזים - הכל נטרף בשעון השנים שעברו, גם זכרון אותה מלחמה ארורה.
בתגובה להודעה מספר 50 שנכתבה על ידי roli_bark שמתחילה ב "השרשור הזה הוא מעין קטרזיס...."
הרי לך עוד טיפ- טיפה ממכתבי חברי:
"כשחזרנו מההפלגה במפרץ ,עגנו במועדון היכטות בעיר סואץ.מול המועדון ראיתי את מוצב הכפר. יצאנו לטייל בטיילת של פורט תאופיק וחזינו במוצב המזח. על הטיילת ישנם שלטים האוסרים לצלם את מוצב המזח. התחכמתי וצילמתי את שני אנשי הצוות מהיכטה אשר התלוו אלי לסיור כאשר ברקע ניתן להבחין במזח.
בתמונה רואים גם את השלט האוסר לצלם. אנשי בטחון הסתובבו על הטיילת בבגדים אזרחיים בין היתר כדי לשמור על בטחוננו. הבחור המצולם מצד ימין,xxxxשלא אזכיר את שמו, היה אחד מאנשי מחלקת הטנקים שהותקפה על המזח בזמן מלחמת ההתשה והיה אחד מהבודדים ששרד את ההתקפה.יש ודאי משתתפים בפורום המכירים את הארוע טוב ממני."
אני הייתי בתעלה אחרי הפסקת האש של ההתשה , הותיקים יותר שעברו את זה על בשרם היו רגישים ביותר . מכסים של ארגזי קרח שנסגרו בחזקה נשמעו כמו רעשי יציאות דבר שגרם למספר אנשים לשכב על הקרקע .
גם אני הייתי קופץ כשהמקרר בחדר האוכל בקיבוץ היה נכנס לעבודה
בתגובה להודעה מספר 60 שנכתבה על ידי חירניק שמתחילה ב "אני הייתי בתעלה אחרי הפסקת..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי חירניק
אני הייתי בתעלה אחרי הפסקת האש של ההתשה , הותיקים יותר שעברו את זה על בשרם היו רגישים ביותר . מכסים של ארגזי קרח שנסגרו בחזקה נשמעו כמו רעשי יציאות דבר שגרם למספר אנשים לשכב על הקרקע .
בתגובה להודעה מספר 60 שנכתבה על ידי חירניק שמתחילה ב "אני הייתי בתעלה אחרי הפסקת..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי חירניק
אני הייתי בתעלה אחרי הפסקת האש של ההתשה , הותיקים יותר שעברו את זה על בשרם היו רגישים ביותר . מכסים של ארגזי קרח שנסגרו בחזקה נשמעו כמו רעשי יציאות דבר שגרם למספר אנשים לשכב על הקרקע .
ביום כיפור כשהחברה כבר היו באיסמעלייה, היה אחד כל כך רגיש לרעשים שהחברה היו בכוונה רוקעים על הרצפה בחדר האוכל כדי לראות איך הוא נשכב על הריצפה כמו טיל.
בתגובה להודעה מספר 60 שנכתבה על ידי חירניק שמתחילה ב "אני הייתי בתעלה אחרי הפסקת..."
אצלנו (בדואר סואר או בשמו עלקת ב') מי שהפיל את מכסה ארגז הקרח נקנס ב 3 לירות, די מהר הפסיקו להפחיד את יושבי המעוז עם "יציאות שווא". מאידך שריקה של שוטרת במשרוקית בתל אביב הביא כמה מאיתנו לחיפוש רגעי של מחסה, עד שקלטנו שאנחנו בחופשה בת"א.
בתגובה להודעה מספר 63 שנכתבה על ידי dhauser שמתחילה ב "אצלנו (בדואר סואר או בשמו..."
אמנם בתקופה אחרת אבל...
ב2004, אחרי שחזרנו מעזה לבסיס, הלכנו בלילה מהבסיס לכיוון נס ציונה ברגל כדי לאכול ופתאום שמענו סדרה של פיצוצים. יש נכנסנו למצב עם הנשקים, כאשר אזרחים שעשו ג'וגינג מסתכלים עלינו כאילו נפלנו מהירח.
הרמנו את הראש וראינו שמדובר בזיקוקים מאחד מגני האירועים בסביבה.
_____________________________________
"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)
בתגובה להודעה מספר 67 שנכתבה על ידי b.a שמתחילה ב "כדאי שתשימו לב כיצד אחינו המצרים מעבירים את החומר לאתר שלהם"
כל זמן שזה נעשה מתוך התעניינות כנה בהיסטוריה, שיבושם להם. עם התרגום המשובש של BING קשה לדעת אם זה כך, או אם הם עושים בזה שימוש לגוזמאות וסיפורי בדים. מה שבטוח, קרדיטים כנראה לא נהוג לתת במצרים.
תמונות נוספות של מעוז המזח מתוך "קשרי מעוז" החדש של גיורא שנר
בתגובה להודעה מספר 65 שנכתבה על ידי מיקיטל שמתחילה ב "תמונה יפה מאד של האזור - תודה !!"
מצילומי גוגל מפס / ארת למיניהם ניתן לראות שאחרי המלחמה המצרים מילאו (מה שנקרא LANDFILL) את הלגונה שהקיפה את המעוז והפרידה אותו מסיני (ובכך ביטלו את לשון היבשה שהובילה אליו) ואפילו מעבר לכך כנראה כהכנה לבנייה מסיבית כלשהי שתוכננה באזור אולם בפועל לא עשו שם דבר.
מערכות מודיעין חוזי (IMINT), מערכות חישה גילוי והתרעה - חלל, אויר, ים ויבשה. התנהלות ביטחונית, תעשייתית וחוזית בינלאומית
חבר מתאריך: 08.03.05
הודעות: 2,997
הערת הבהרה לתרשימי מעוז המזח
בתגובה להודעה מספר 69 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות נוספות של מעוז המזח מתוך "קשרי מעוז" החדש של גיורא שנר"
כדי לא לטעות ולהטעות שלא במתכוון, יש להעיר כי התרשים של המעוז שהעלת כאן הינו תרשים סכמתי של מעוז בקו-ברלב. במקרה הספציפי של מעוז ה"מזח" - התרשים הנכון הוא זה שהעלה dsho לעיל. תרשים הלקוח מהאתר של חטיבה 14 ברשת.
מעוז המזח היה אכן חצוי לשני "סהרונים" ודרך העפר עברה ביניהם לכל אורכו של המעוז.
על כל פנים - תודה על העלעת החומר היוזואלי המעניין הזה.
זכרונותיו של קת"ק ממעוז המזח. האי גרין, נברונים ועוד.
בתגובה להודעה מספר 69 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות נוספות של מעוז המזח מתוך "קשרי מעוז" החדש של גיורא שנר"
חברי, ראודור רויכמן, המבקר מעת לעת בפורום, שירת בגדוד 403 בתעלה משך כל מלחמת ההתשה. במסגרת שיחותינו, גיליתי אצלו אוצר שלם של מור"ק מתקופת מלחמת ההתשה ויוה"כ (את חלקה עברנו יחד בגדודים אחים).
הכתיבה בפורום אודות המעוזים, ומעוז המזח בפרט, וכן האי גרין עוררה בו זכרונות, אשר שכנעתי אותו לספרם כאן בפורום. כיוון שהבחור הינו צנוע, נטלתי על עצמי את המשימה.
סיפורו מתמקד בתקופה בה שימש כקת"ק במעוז המזח. בעתיד אולי אשכנעו לספר סיפורים נוספים ותאמינו לי, יש לו כאלה שאוזן אדם טרם שמעה.
כידוע, מעוז המזח שכן אל מול האי גרין:
(הצילום באדיבות עפר דרורי- אתר הגבורה)
מעוז המזח בתקופה בה ראודור "טיווח" אותו:
לוחמי מעוז המזח בעת ההתשה:
(הצילומים באדיבות ראודור).
סיפורו של ראודור
התקופה, חורף 70-69.המקום מוצב המזח.המזח הינו לשון יבשה מלאכותית שבסיסה בגדה המזרחית.הוא נועד לתחם את הכניסה הדרומית לתעלת סואץ ולחצוץ בינה לבין הלגונה הרדודה הנמצאת מדרומה.
בגדה הצפונית,בכניסהלתעלה,נמצאת פורט תאופיק,רובע של העיר סואץ.לאורכהשל גדה זו, משתרעת הטיילת.בגלל מלחמת ההתשה,העיר סואץ ננטשה כמעט לחלוטין.המבנים לאורכה של הטיילת,נהרסו כתוצאה מחילופי האש ההדדיים. לאורכה של הטיילת נחפרו תעלות קשר שמהן נורתה אש צלפים ואש מרגמות. קתקי''ם מצרים כיוונו אש ארטילרית כבדה יותר.לא היה ניתן לשמוע תמיד את היציאות של הארטילריה שנורתה ובמיוחד את קול יציאתן של המרגמות הקלות.היינו חשופים לנפילות של פצצות ופגזים שגרמו לנפגעים לא מעטים.נהגנו לענוד על הצואר משרוקית שנועדה להתריע בעת ששומעים יציאה. תפקידי כ-קת''ק היה לאתר את גורמי הירי בגזרה ולהנחית עליהם אש ארטילרית.האמצעים שעמדו לרשותי כללו מרגמה 81 מ''משהיתה במוצב, סוללת הנברונים בעין מוסה וסוללה 155 מ''מ באזור ציר המיתלה.גזרת הפעולה שלי היתה מוגבלת לגדה הצפונית,קרי,הטיילת של פורט תאופיק ולאי גרין. מגבלה זו היתה לרועץ לכוח המצרי שהחזיק באי.אל האי הפעלתי לעתים מזומנות אש ארטילרית מסוללת הנברונים .באותה תקופה היא היתהמצויידת בקני שלל מסוג 122 מ''מ ארוך קנה.מימדיו ומבנהו של האי וכן הפיזור הטבעי שהיה לקנים,היקשו עלי להשיג תוצאות טובות במיוחד.למיטב זכרוני ,כל פגז שני או שלישי שנורה מקנה מסויים, היה פוגע באי.לעומת זאת הירי היה יעיל מאד כשהיה מדובר בהטרדה.ברגע שהתקרבה ספינת אספקה אל האי, היו מספיקים מספר פגזים שנורו מקנה בודד על מנת לגרום לספינה לשוב על עקבותיה.אל העיר סואץ הפעלתי את סוללת ה-155 מ''מ. בעיקר על אזור הטיילת של פורט תאופיק.באחת מן הפעמים,סטה אחד הקנים והפגז פגע על גג הבונקר במוצב, שמאחוריו היתה עמדת התצפית שלי.מעוצמתהפגיעה,הזדקר אחד מן ה''רלסים'' שהיו על גג הבונקר.(ראה תמונה מצורפת). למזלי, הייתי מוגן בצורה טובה, ולמעט ההלם בו הייתי שרוי זמן מה, לא נגרמו לי פגיעות כלשהן.אחת המשימות שהוטלו עלי בהיותי במוצב היתה לסייע בהצבת ''זאבים''. עד כמה שזכור לי, אלה הוצבו על הציר שהוביל אל הכניסה למוצב המזח. הטילים כוונו לכוון פורט תאופיק.נדמה לי שלקצין ההנדסה אשר סייעתי לו בהצבת הטילים קראו משה מזרחי.שני מפקדים היו למוצב המזח בזמן ששהיתי בו. הראשון,נחמיה תמרי ז''ל.הוא קיבל הצבה להיות מדריך בבה''ד 1 .למרות התנגדותו הנמרצת לעזיבת המוצב הוא נאלץ לפנות את מקומו לחיים אורן ,''איוון'' ז''ל. ''איוון'' ניסה ללמד אותי את רזי הטיווח שהוקנו לו בקורס קציני חי''ר.רק אחרי שראה תוצאות הירי שלי בשטח, הוא התרצה והניח לי לפעול כרצוני. זמן מה אחרי שעזבתי את המוצב שמעתי כי הוא נפצע.
בתגובה להודעה מספר 71 שנכתבה על ידי b.a שמתחילה ב "זכרונותיו של קת"ק ממעוז המזח. האי גרין, נברונים ועוד."
בי איי שתי שאלות ברשותך..
עושה רושם שהאי גרין קטן מימדים, אז למה ברגע שאש ארטילרית מאופסת עליו לא כתשו אותו לגמרי? ושאלה שניה, האם האי גרין הוא אי מלאכותי והאם הוא עדיין משמש את הצבא המצרי?
_____________________________________
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000
עוד במלחמת העולם השנייה שימש האי מעוז נ''מ בריטי שהגן על הכניסה הדרומית לתעלת סואץ ועל האינטרסים הכלכליים והצבאיים בעיר. האי מבוצר בצורה מאד מסיבית ורק פגיעות ישירות בתוך עמדות יכולות להזיק. למיטב זכרוני השימוש שעשו המצרים באי היה בעיקר למטרות התרעה והיה בו מכ''מ. לאנשי האויר בפורום יש בודאי מה להוסיף.
ואני ( b.a) אוסיף:
האי קטן מאוד. התותחים שטיווחו אותו היו 122 מ"מ ארוך- תותחים מאוד לא מדוייקים, עם תחמושת לא כל כך יעילה (עובדה, אני כאן היום).
השאלה ששאלת טובה. אני סומך על הסברו של חברנו b.a, הנוגע לדיוק פגיעת הארטילריה. זה היה מיקצועו וזה היה מקומו.
יחד עם זאת אני חייב לומר שאני לפחות אינני מודע לבעייה הזאת בהיבט הדיוק הארטילרי שלנו עצמו. בזווית הראייה שלי, האי לא היווה מטרת נקודה שלא ניתן היה לפגוע בה בדיוק מספיק באמצעות ירי מקני ארטילריה צהל"ית. הן הנברונים והן הקנים שהיו מוצבים באיזור המיתלה, היו לעניות דעתי מדויקים כדי לפגוע במטרות קטנות בהרבה בשטח המצרי באותה העת. אותם קנים שימשו גם לכיסוי שטח בתירגולות ירי "מתקרב" והולך למעוזים במסגרת הגנת המעוזים בפני פשיטות קרקעיות עליהם. וכאן מדובר בדיוק של עשרות מטרים בודדים עד גדרות המוצבים...
יתרה מכך, ניתן היה ל"כתוש" את האי הזה באמצעות הפצצה מהאויר גם כן.
עד היום קיימת מחלוקת בנושא הזה, וחלקה בא לידי ביטוי בדברים המובאים אף במספר ספרים העוסקים בתקופה ובנושא עצמו. מקור הפולמוס הינו בצורך או באי-הצורך שהיה או לא היה לפשוט בכוחות קומדו ואחרים על האי הזה. נושא מעניין לכשעצמו.
נערך לאחרונה ע"י מיקיטל בתאריך 16-02-2012 בשעה 16:57.
תודה על ההסבר מיקיטל, אני חושב שהפשיטה שבוצעה אז לא היתה מתבצעת היום.. בגלל התנהלות ואוירה שונה היום מאשר אז..הרי אפשר לאמר זאת על הרבה קרבות, זה כבר לא משנה אם אפשר היה להטביע את האי מהאויר או עדיף היה לפשוט..הרי כמו שכתבת גם אז היתה ארטילריה יותר מדויקת מאשר התותחים שפיספסו את בי-איי, או מטוסים..
_____________________________________
מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000
מערכות מודיעין חוזי (IMINT), מערכות חישה גילוי והתרעה - חלל, אויר, ים ויבשה. התנהלות ביטחונית, תעשייתית וחוזית בינלאומית
חבר מתאריך: 08.03.05
הודעות: 2,997
מעט קוסמטיקה להבהרה...
בתגובה להודעה מספר 71 שנכתבה על ידי b.a שמתחילה ב "זכרונותיו של קת"ק ממעוז המזח. האי גרין, נברונים ועוד."
תודה לך על הבאת הסיפור של חברך.
אני חייב רק להעיר כאן כדי שנוסח הסיפור לא יתפרש באופן שגוי - כשחברנו מדבר על ה"גדה הצפונית" כוונתו לחלק הצפוני שבגדה המצרית של התעלה באזור הזה. אין כמובן מדובר ב"גיזרה הצפונית" - מרחק של 140 - 163 ק"מ צפונה מהמזח.
חברנו קורא לגיזרתו "גדה צפונית" משום שבמקום הזה מוצב המזח אכן שכן מדרום, דרום מזרחלפורט תאופיק, אליו הוא מתייחס.
בסיפור המורשת ההיסטורית שלנו - המצרים ישבו בגדה המערבית ואנו בגדה המזרחית של התעלה. "צפון" ו"דרום" ככיוונים משוייכים באותה מורשת לגזרות התעלה - צפונית - מרכזית - דרומית. כך שהרגשתי צורך להאיר את הנושא כדי למנוע אי הבנה לצעירים יותר....
כהערת אגב הנוגעת ל"גדות התעלה וכיוונים" - ראוי לציין כי בפיתחת התעלה הצפונית באזור פורט-פואד שמול פורט-סעיד בואכה הים התיכון, ישבו המצרים בשטח די נרחב גם בגדה המיזרחית שם !! רבים כך אני נוכח מדי פעם, אינם מודעים לכך...
נערך לאחרונה ע"י מיקיטל בתאריך 16-02-2012 בשעה 16:13.
טוב, כיוון שאני יוצא את גבולות המדינה, לגולה , אציין כי בעל הסרבל הוא דווקא ידידנו הקת"ק. מולו יושב איוון. והמבוגר קצת מאחור הוא "נמר". הצעיר בעל הרימון על חזהו, הוא מיודענו רון בן ישי. נא להתבונן בתמונה, ראו את הצפיפות הנוראה בבונקר, נסו לשער מה ההרגשה כאשר על הרלסים למעלה מתפוצצים פגזים, והאבק והחול מתחילים לזרום ליושבים בבונקר אל תוך הנשמה.
בתגובה להודעה מספר 92 שנכתבה על ידי hayal pashot שמתחילה ב "עוד אנקדוטה היסטורית קטנה..."
אני מפנה אתכם לסרטון ששודר ביום כיפור אחרון (6.6.2011) בהקשר למעוז פורקן.
אני השריונר מהסרטון.
מעוז פורקן אינו קיים עוד עקב הרחבת התעלה (סיירתי שם ב 2008).
ניתן לראות בסרטון גם את מאירקה ויזל.
לנהגי המג"ח באותה תקופה היה מכשיר ראית לילה אינפרא אדום בשם קרנף שהורכב בתוך פתח מיוחד במכסה פתח תא הנהג, שנקרא בית קרנף. התמונה דרך המכשיר ניראתה בצבע ירקרק.
ראיתי את הסרט בזמנו.
ממש ילד , מדהים איך שורד כך לבד ילד בן 19.
הייתי גם בסביבה הלא כל כך רחוקה משם, וכמו שכתבו בפורום על סרטי ויטנאם האבודים, כל אחד והגהינום שלו. שלך לפחות נראה רע ממש רע ומדהים.
..."השיר על ארץ סיני,
הוא שיר על פגישה עם אנשי המדבר,
אהיה נא שופר לאנשי המשמר,
היושבים לאורכה של גבעת העפר,
השיר על ארץ סיני,
אבק המדבר מתערב בשערם,
נדבק בבגדם ומזהיב את עורם
וידיהם בקיאות בכלי נשקם, אני גדלתי בבית קטון,
על כן שירי מלא תימהון,
אני גדלתי בבית קטון,
על כן שירי מלא תימהון,
כה אדירים הביצורים בקצה הארץ החמה,
כאלה לא ראיתי מעודי,
המשכנות החפורים במעבה האדמה,
כאלה לא ראיתי מעודי,
אני בגרתי בארץ הזאת ועצב בשיר הלום המראות,
אני בגרתי בארץ הזאת ועצב בשיר הלום המראות,
כי מלחמתה כה ארוכה,
כי מלחמתה כה ארוכה,
ועל חרבה תחייה ועל חרבה,
כי מלחמתה כה ארוכה,
כי מלחמתה כה ארוכה,
על כן השיר מהול גם בתוגה. "
מהתקופה בה עוד שלמה ארצי שר וגם ניתן היה להבין על מה....
_____________________________________
V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!
בתגובה להודעה מספר 101 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "אני קורא את האשכול הבהחלט מרגש הזה ולא יכל שלא להעלות לכאן מילים/קטע מתוך שיר אחר"
האשכול כמובן מתייחס למעוזים בתעלה . בתקופה שאני הייתי שם אחרי ההתשה הם היו יותר אתרי בנייה מאשר עמדה צבאית . כל העולם הסתובב שם והיו יותר אזרחים מחיילים .
לעומת זאת המוצבים ברמה היו קומפקטיים , במרחק קצר מישובים של ישראלים או דרוזים עם שמירה רצינית כי האזור אף פעם לא היה שקט לחלוטין .
בשונה מאלה בתעלה חלק גדול מהשמירה שלנו היתה לכיוון פנימה , כלומר ,הפחד ממפקדים שיפתיעו אותנו גרמה למה שנקראה אז "כוננות אנטנות ". הכי כף היה מוצב 103 שהיה והינו פרבר של מג'דל שאמס וזה אומר אספקה טריה וקבועה של כל מה שרצית
במוצב זה יצא לי להיות מספר ימים וכשיצאתי הביתה פשוט הלכתי ברגל למרכז הישוב ועליתי על אוטובוס "אגד " לקירית שמונה . איפה זה ואיפה המעוזים בסיני .
האשכול כמובן מתייחס למעוזים בתעלה . בתקופה שאני הייתי שם אחרי ההתשה הם היו יותר אתרי בנייה מאשר עמדה צבאית . כל העולם הסתובב שם והיו יותר אזרחים מחיילים .
לעומת זאת המוצבים ברמה היו קומפקטיים , במרחק קצר מישובים של ישראלים או דרוזים עם שמירה רצינית כי האזור אף פעם לא היה שקט לחלוטין .
בשונה מאלה בתעלה חלק גדול מהשמירה שלנו היתה לכיוון פנימה , כלומר ,הפחד ממפקדים שיפתיעו אותנו גרמה למה שנקראה אז "כוננות אנטנות ". הכי כף היה מוצב 103 שהיה והינו פרבר של מג'דל שאמס וזה אומר אספקה טריה וקבועה של כל מה שרצית
במוצב זה יצא לי להיות מספר ימים וכשיצאתי הביתה פשוט הלכתי ברגל למרכז הישוב ועליתי על אוטובוס "אגד " לקירית שמונה . איפה זה ואיפה המעוזים בסיני .
גם בתעלה היתה כוננות אנטנות, אנחנו בוגרי 50 די שמנו קצוץ והיינו חייבים לשמור על הישבן בתעלה יותר מהאנטנות מאשר מהמצרים.
ומה לא תפשו אותי, בטח שכן, מסתובב במכנסים קצרים במוצב , ציונה לפני כן פח ובסוף אני חושב לקקן.
הפחד הגדול שלנו היה מהמג"ד שעם הכניסה למוצבים נתן לנו שבוע להכיר את כל הגיזרה מולינו על בוריה . אחרי כן אבוי לחייל שלא ידע לדקלם את "המיוערת " ו"המסולעת " למיניהם . לי לא היה איכפת לשבת שעות בתצפית עם עיתונים ורדיו כך שאחרי זמן קצר שלטתי בחומר . ברגע שנראו האנטנות גם אם לא הייתי בתצפית מהר זינקתי לשם .
עד שהוא קלט שלא יתכן שכל פעם מדובר באותו חייל , ואפילו שאל אותי אם במקרה אני גר שם .
יצאה ממנו הוראה שיותר הוא לא רוצה לראות אותי בתצפית כשהוא מגיע .
בגיזרת טסה השיריון החזיקו את הגיזרה והחי"ר ישבו במוצבים כך שהמג"ד היה שיריונאי. אם אני לא טועה קרן היה אז המג"ד,
היה לו מנהג כל סוף שבוע היה עובר בכל המוצבים הוא היה נוסע בג'יפ ואחריו זחל"ם. אני מניח שהזחל"ם היה כסיוע אבל בפועל הוא היה חוזר לטסה מלא חברה מהמוצבים שעלו למשפטים אצל המג"ד. לא היה מצב שהזחל"ם חזר ריק לטסה.
גם לי היה את הכבוד ללוות את המג"ד רכוב בזחל"ם אבל הצלחתי להתחמק בכבוד ממאסר וחטפתי אצלו רק 28 על תנאי.
וזה מזל גדול בודדים יצאו מהמשפטים אצלו עם נעלים שרוכות. ובמיוחד חירניקים חסרי משמעת ורסן כמונו.
להלן מספר תמונות שהורדתי מהסירטון ועליהן סימנתי מספר שמות מקומות.
המעוז בו הן שרות, במפת הקוד של אז - "יופיטר", נקרא "נחלה א". במפת הקוד "סריוס" המאוחרת יותר משנת 1973,המעוז קיבל את שם הקוד "פורקן א".
המעוז היה ממוקם מול העיר איסמעליה בפיתחה הצפונית של "אגם תמסח" ממזרח ומצפון-מזרח לעיר בצמוד לתעלה.
ברקע הקליפ נראים יפה שני בתי חולים פגועים מאש כוחותנו. הדרומי יותר נקרא: "בית החולים הישן" והצפוני (כמה מאות מטרים צפונה מה"ישן") נקרא בפינו: "בית החולים החדש".
ה"חדש" נפגע מטיל "זאב" שלנו לפני הפסקת האש, וחלקו העליון נהרס מהפגיעה. למרות זאת הצליחו המצרים למקם שם בין הריסות הגג תצפיתנים ומטווחים ולזכרוני גם צלפים.
ה"ישן" נפגע מספר פעמים מירי כוחותנו אולם לא נהרס לגמרי. סימנתי בתמונות כאן היכן ישבו תצפיתנים מצריים שאת מקומם זיהינו.
למרות הכינוי "בית החולים החדש", בדיעבד אינני בטוח יותר שזה היה יעודו כשהוקם, אולם כך כינינו אותו. כיום אינני מוצא אותו יותר בתצלומי לווין או בצילומי קרקע. ייתכן והמצרים הסירו אותו לגמרי.
לעומת זאת "בית החולים הישן", שופץ והוא שייך כיום לרשות התעלה. כל האזור הזה בצד המערבי של התעלה קיבל "תפאורה" חדשה ויפה בשנים שלאחר 1973.
בית החולים הישן והמשופץ כפי שהוא נראה בשנת 2017:
נערך לאחרונה ע"י מיקיטל בתאריך 29-12-2019 בשעה 21:55.
השיר הזה נכנס לאתוס הלאומי כאשר הוכנס לתוכניתה של להקת פיקוד הדרום "נשרים בערבה" בשנת 1971. מלחמת ההתשה תמה באוגוסט 70, כך שהלהקה יכלה לזמר בשקט על הסוללה בסיני אם חפצה בכך, מבלי שיהיה לה כל איום. לפי האמור באתרי אינטרנט שונים השיר נכתב בהשראת ביקורה של נעמי שמר ז"ל בחנוכה במעוז וראתה חיילים מדליקים חנוכיה עשויה מתרמילי פגזים.
לי יש בעיה עם השיר. אם נצא תוך הנחה כי השיר מתייחס לחג חנוכה ולשיר החג "מעוז צור ישועתי", הכיצד זה, באותה עונה הפרדסים שליד ביתה נתנו ריח- שעה שהפרדסים פורחים בכלל באביב. ואם בכך לא די הרי הרחק ליד ביתה עצי שקד בלובן פורח. ידוע לכל דרדק כי השקד פורח בשבט. ואולי המשוררת לא כיוונה כלל לחג החנוכה,אלא לגעגועי החיילים שבמעוזים לביתם בכל ימות השנה?
ולמרות הכל זה שיר מקסים, אשר אהבתי להאזין לו, עת הייתי הרחק מהבית באותם ימים.
אין הרבה דברים מרגשים כמו לגלות ששיר כזה אהוב, בעצם נכתב על מישהו מוכר - בן קיבוץ במקרה זה. "מיכאל" המוזכר בטקסט הוא מיכאל רכס ז"ל - נכה צה"ל, גיבור מלחמת יוה"כ ואב שכול לנווט שגיא רכס ז"ל. את הטקסט הבא קיבלתי מאמא שלי, שהיתה חברה טובה שלו בימי חייו ותועד ע"י דורון פיליפס (החותן) ועמית רכס (הבן).
ב-1969 היה מיכאל קצין מילואים שהתנדב לתגבר מעוז מול תעלת סואץ. היו אלה ימיה הקשים של מלחמת ההתשה, והכוחות שלנו ושלהם כתשו אלה את אלה מידי יום. בצה"ל ביקש מקציני מילואים שמוכנים להתנדב לשירות במעוזים. כמפקדי מעוזים וותיקים שיינסכו ביטחון בחיילי הצבא הסדיר. הקצינים שהתנדבו כונו "נמרים" ומי שפיקד עליהם בין היתר היה אלוף שלמה (צ'יץ') לַהַט.
מיכאל אהב לעשות דווקא, מעט להציק. הוא סיפר לבית שבכוונתו בחנוכה לעשות דווקא למצרים ולהדליק נרות חנוכה מול הפרצוף שלהם (דבר שהיה יותר מטופש ומסוכן מאמיץ). ברור היה שכאשר ידליק את הנרות, אש תיפתח עליהם מהגדה המצרית. אבל מיכאל היה נמר ו"דוואקאי" ומי יעצור? אז הוא הכין חנוכייה מתרמילים של פגזים, והציב אותה ממש על גדת התעלה.
כאן הסיפור מקבל שדרוג...
באחד מימי החנוכה הגיעה למעוז המשוררת נעמי שמר. מיכאל היה מפקד המעוז, וכמנהגו, ולנגד עיניה של המשוררת הדליק את תרמילי הפגזים לחנוכה. נעמי שמר התרגשה מאד, ולימים סיפרה שכשחזרה לביתה כתבה את השיר "שבחי מעוז" (מעוז של חנוכה ומעוז בתעלה). שמענו את הסיפור הזה לראשונה לאחר שאריאל הורביץ -בנה של נעמי שמר - הופיע בכפר עזה בימי "צוק איתן" (הקיבוץ ממנו באה המשפחה), וסיפר איך נולד השיר. החיבור בין סיפור השיר לבין מיכאל נעשה על ידי אחד מוותיקי הקיבוץ שקם ואמר שהקצין היה חבר הקיבוץ, ולאחר מכן התקשר לספר לאילנה.
אז זה הסיפור, מעניין ומרגש ביותר.
החנוכייה דולקת על גדות תעלת סואץ, מול האויב המצרי במלחמת ההתשה ב-1969.