צה"ל מקים מפקדת "מבצעים רחוקים בעומק" בראשות אלוף\ מאת אנשיל פפר

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1592834
הקמת המפקדה הממונה על מבצעים "ביעדים רחוקים מגבולות המדינה" דרשה עבודת מטה ממושכת ובראשה יעמוד שי אביטל, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל

האלוף במיל' שי אביטל
אתר "הארץ" 15.12.2011

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

(בדימוס, ויש לזה יתרון)... בעל רקע עשיר בתחום ואדם מוערך מאוד.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

http://www.idf.il/1133-14176-HE/Dover.aspx

ציטוט:

פיקוד חדש בצה"ל: מפקדת עומק למבצעים רב-זרועיים בעומק האסטרטגי בראש הפיקוד החדש, שהוקם בהחלטת הרמטכ"ל, יעמוד האלוף שי אביטל. כמו כן ימונה תא"ל ניצן אלון למפקד פיקוד המרכז. לתפקיד ראש גיס בפיקוד הצפון יתמנה תא"ל נעם תיבון

הכומתות הוורודות עדיין פנויות

משלי י"א י"ד

את נושא הצורך בהקמת מפקדה שתטפל בנושא "מבצעים ביעדים רחוקים מגבולות המדינה" יש לחלק לשני נושא משנה. מבצעים מיוחדים בעת רגיעה ומבצעים מיוחדים בעת מלחמה. באשר למבצעים מיוחדים הנערכים בעתות רגיעה אזי צה"ל ביצע, מאז הקמתו, עשרות רבות (אם לא מאות) של מבצעים מוצלחים. לאור ההצלחה המתמשכת אני לא רואה כל צורך בהקמת מפקדה.

הבעיה, שעד עתה לא נמצא לה פיתרון מערכתי, היא הפעלת כוחות מיוחדים בעומק שטח האויב בעת מלחמה כוללת, על מנת לסייע, בהשגת הכרעה (להבדיל ממבצעים שעיקרם השגת מודיעין). יחידות העילית של צה"ל – כמעט בכל מלחמות ישראל – היו חסרות מעש או שביצעו פעולות שתועלתן מועטה (ראה את המבצע בבעל בק במלחמת לבנון השניה). הסיבות העיקרית לכך היא שמבצעים בעומק שטח האויב הם מבצעים מורכבים הדורשים:

• הכרה טובה של מערכות התשתית של האויב על מנת לבחור בצורה מושכלת את היעדים שפגיעה בהם אכן תכאיב לאויב.
• מודיעין עדכני ופרטני של היעד.
• תכנון פרטני.

במלחמה כוללת יש אמנם יחידות מיומנות הפנויות לביצוע מבצעים כגון זה, אך לא קיימת כל מפקדה שתכין מראש יעדים שכאלה ותפקד על ביצועם. מאז מלחמת יום הכיפורים נעשו בצה"ל כמה ניסיונות להקים גוף אג"מי שיבחן ויכין בעת רגיעה יעדים לתקיפה על־ידי כוחות מיוחדים בעומק שטח האיוב – יעדים ה"טיפול" בהם על־ידי תקיפות אויר אינו יעיל או שאינו אפשרי. למיטב ידיעתי גופים אלה חדלו לפעול בסוף המאה הקודמת.

הרעיון החדש/ישן להקים מין פיקוד למבצעים מיוחדים הכפוף ישירות לרמטכ"ל הוא תיאורטית רעיון הראוי לבחינה. המכשלה העיקרית שאיתה גוף זה יצטרך להתמודד הוא עניין המודיעין. מאז מלחמת ששת הימים הולכים ומתרבים הגופים שבידם מצוי המודיעין המאפשר ביצוע מושכל ומוצלח. גופים אלה, - המחזיקים כל אחד חלק מהתמונה - ממודרים זה מזה, לעיתים קרובות מסוכסכים זה עם זה, וספק רב מאוד עם ישתפו פעולה עם מפקדה "שתיגזול" מהם את פרי עמלם ותקצור את התהילה בבוא היום. לכן אני מסופק מאוד אם חטיבת המחקר באמ"ן ויתר גופי המודיעין (למד"ן אויר, מספ"ן ים, מוסד, וכו' וכו') - במבנה הקיים כיום – ישתפו פעולה עם הגוף החדש ויביאו להצלחתו. אבל ההחלטה נפלה ואין לנו אלה לאחל הצלחה.

מסכים עם הניתוח שלך, אבל -
א. הגופים עליהם אתה מדבר לא נעלמו בסוף המאה הקודמת. יש גוף אחד עיקרי שנולד מקצח"ר, כשל ב"כחול וחום", התנפח אחרי מלחמת המפרץ הראשונה ועבר עליות ומורדות שונות ומשונות. הוא ממש לא נעלם והיה אחראי במשך שנים רבות לתכניות עומק אג"מיות בעת מלחמה.
ב. לא זכורה לי שום בעייה בשיתוף מידע של קהיליית המודיעין עם אותו גוף. נהפוך הוא.

השינוי העיקרי שאני רואה הוא שהוחלט שהנושא יהיה תחת פיקוד אלוף ולא כפי שהיה, אולי כתוצאה מהעבודה של טל רוסו כפרוייקטור עומק במלחמת לבנון השנייה.

האם המודל הוא SOCOM?ולמה בעצם צריך מפקדה כזאת?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

פתרון הקסמים הרגיל - הקמת עוד מפקדה ובראשה עוד אלוף... עוד גוף מטה סטייל זרוע היבשה שאינה אחראית לבניית והפעלת הכוחות עצמם... ובמהרה בימינו יגיע גם הרל"ש והפקידות והמשרדים נאים וחניה לפג'רו ואח"כ יגיעו גם הרמ"חים והרע"נים ובסוף בסוף איך אפשר בלי הדיונים והניגוחים מול האלופים האחרים בזרועות ובאגפים כמיטב המסורת הצה"לית על ענייני כבוד כמו מי אחראי על איזה יחידה ועל איזה תכנון לאיזה מבצע וכו'... וכל זאת יום אחד בלבד אחרי שתפקיד מפקד המכללות פוצל מתפקיד מפקד הגיס הצפוני ויום לפני שמקימים מחדש את הגיס הדרומי והנה לכם אלוף שלישי חדש נוסף (ניחוש מלומד שלי)... ואם כבר מקימים מפקדת מבצעים רחוקים בעומק אז מציבים בראשה אלוף מחיל האויר עם סגן ממערך הכוחות המיוחדים ולא ההפך...

מזכיר לי את הסיפור המפורסם והמיותר של "המחלקה לתכנון המערכה" פרי מוחו הקודר של חלוץ (שהתקנא במחלקה לעיצוב המערכה שבאמ"ץ, עליו פיקד) שקרמה עור וגידים בימי יורשו שעניינה "לוחמי ידע ולחימת תודעה" ותוצריה בעיקר ראיונות מיותרים לתקשורת ואינסוף מאבקי כוח וכבוד מול מחלקות מבצעים ותוא"ר...

אתה לא מגזים קצת?

עזוב לרגע את השאלה מה דרגתו של האחראי. לא נשמע לך רעיון טוב שיהיה גוף אחד שיוכל לנהל את כל היחידות המיוחדות והמבצעים המיוחדים של צה"ל, על אגפיו וזרועותיו?

לעניין דרגת האחראי: מפקד סיירת מטכ"ל הוא סא"ל. מפקד שייטת 13 הוא אל"מ. לכאורה יש בסיס לכך שהמפקד של כולם צריך להיות לפחות תא"ל.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

מקימים את זרוע היבשה אבל גם היום 30 שנה אחרי הקמת המפח"ש ו 12 שנה אחרי הפיכתה לזרוע היבשה אין באמת מפקד לצבא היבשה זולת ראש המטה הכללי ותחת זאת צמח גוף בזבזני ובירוקרטי ובו עשרות תתי-אלופים ואלופי משנה שלא היה קיים כלל (!!!) לפני 30 שנה ושהפלא ופלא נראה שצה"ל הסתדר מצוין גם בלעדיו בעזרת גוף (מה"ד) שהיה קטן, משימתי ויעיל ממנו סדרי מונים. עכשיו לך תמצא רמטכ"ל שיודה ששבעת קודמיו פספסו ושצריך להקטין את המפלצת הזו בחזרה למימדיה הטבעיים ועל הדרך לשלוח הביתה כמה אלפי אנשי קבע. היחיד אגב שניסה הוא חלוץ שאיש לא הצליח להסביר לו מה בדיוק זרוע היבשה עושה בזמן שלום (מה"ד +) ועל מה היא אחראית בזמן מלחמה (כלום).

פיקוד הכוחות המיוחדים או העומק או איך שלא תקרא לו זה כפי שהוא נבנה כיום הוא אותה גברת בשינוי אדרת. הרי האגפים והזרועות לעולם לא יסכימו לוותר על ה OWNERSHIP של היחידות המיוחדות שלהן ועוד לא נולד הרמטכ"ל שיכפה זאת עליהן (בדיוק כפי שהפיקודים ממשיכים לפקד על הגייסות בזמן מלחמה כמו במלחמת העצמאות ואין באמת מפקדת צבא היבשה בצה"ל למעט מה"ד+). וכך תיווצר עוד מפקדה שלא בונה את הכוח ולא באמת אחראית עליו. ומאחר ויש מלחמה רק פעם ב 10-15 שנים בינתיים היא תעסוק בעיקר בניפוח עצמי (כמו כל ארגון חדש צבאי או אזרחי המשווע למשאבים וחיים). עכשיו בין כה וכה מי שיקבל את הפיקוד על מבצע באירן הוא מפקד חיל האוויר, שתחתיו כבר יש מפקדה מסודרת להפעלת כוחות מיוחדים מזה 20 שנה ויותר, והמפקדה החדשה הזו של שי אביטל, שעד אז תתנפח למימדי מיני תפלץ כמו אחותה הבכירה זרוע היבשה, תהפוך לקבלן משימות קטן מאד עבורו.

עכשיו אשאל אותך שאלה - נגיד החליטו שצריך מפקדה/מסגרת לרכז את פעילות הכוחות המיוחדים, במקביל ובשיתוף עם חיל האויר. אוקיי, לשם מה יש בצה"ל מפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשית? כן כן זו שב 40 השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל הייתה אחראית על הפעלת היחידות המיוחדות בשלום ובלחימה? האם קצח"ר ואנשיו אמורים לעסוק בבחירת כוונות לרוס"רים (סליחה גם זה לא באמת באחריותם אלא באחריות מחלקת אמל"ח בזרוע היבשה) ובכתיבת תיקי מטווח (סליחה גם זה לא באמת באחריותם אלא באחריות מחלקת הדרכה בזרוע היבשה)? אז מה בעצם קצח"ר עושה? משבץ מ"מים (סליחה גם זה כבר לא באחריותו אלא באחריות מחלקת הקצינים של זרוע היבשה)? ומה הוא עושה במלחמה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי strong1 פתרון הקסמים הרגיל - הקמת עוד מפקדה ובראשה עוד אלוף... עוד גוף מטה סטייל זרוע היבשה שאינה אחראית לבניית והפעלת הכוחות עצמם... ובמהרה בימינו יגיע גם הרל"ש והפקידות והמשרדים נאים וחניה לפג'רו ואח"כ יגיעו גם הרמ"חים והרע"נים ובסוף בסוף איך אפשר בלי הדיונים והניגוחים מול האלופים האחרים בזרועות ובאגפים כמיטב המסורת הצה"לית על ענייני כבוד כמו מי אחראי על איזה יחידה ועל איזה תכנון לאיזה מבצע וכו'... וכל זאת יום אחד בלבד אחרי שתפקיד מפקד המכללות פוצל מתפקיד מפקד הגיס הצפוני ויום לפני שמקימים מחדש את הגיס הדרומי והנה לכם אלוף שלישי חדש נוסף (ניחוש מלומד שלי)... ואם כבר מקימים מפקדת מבצעים רחוקים בעומק אז מציבים בראשה אלוף מחיל האויר עם סגן ממערך הכוחות המיוחדים ולא ההפך... מזכיר לי את הסיפור המפורסם והמיותר של "המחלקה לתכנון המערכה" פרי מוחו הקודר של חלוץ (שהתקנא במחלקה לעיצוב המערכה שבאמ"ץ, עליו פיקד) שקרמה עור וגידים בימי יורשו שעניינה "לוחמי ידע ולחימת תודעה" ותוצריה בעיקר ראיונות מיותרים לתקשורת ואינסוף מאבקי כוח וכבוד מול מחלקות מבצעים ותוא"ר...

לא מסכים איתך כלל, נתחיל מתכנון המערכה..ראשית אני משוכנע שאתה לא יודע מה היא עושה, שנית היא קטנה מדי גם כיום וצריכה להיות הרבה יותר גדולה. ובכלל בחיל האויר חסר לפחות תא"ל אחד (כן כן , עם לשכה ופקידה וחיילים והכל)...עצוב שביטחון עולה כסף וזמן והשקעה אבל זה המצב..
כנ"ל לגבי הערתך על לגבי המפקדה הנ"ל..שיגיע הרל"ש והפקידות והכל..בהחלט, יש היום עוד מעגל להתייחס עליו שלא היה בעבר וצריך התייחסות רציננית ביותר לעניין עם אלוף, עבודת מטה והכלללל!!!
עכשיו, אני לא אתווכח איתך על זה שיש אגף כזה או אחר בצה"ל שאינו יעיל וצריך לסגור ואולי להעביר...אני לא מבין בזה כלום וזה בהחלט יכול להיות נכון...אין תגובתי מתייחסת לכן ליעול או לא יעול בצה"ל. היא רק מתייחסת לגופה של בעיה, את בעית המעגל הרחוק נכון בהחלט להתייחס עם מפקדה אלוף ומטה, תכנון המערכה היא כאמור אפילו לא חזקה מספיק וצריכה להיות יותר גדולה..ועבודתה מאוד חשובה.

!Ya Gotta Believe

אם אתה טוען שאתה מכיר את העניין מקרוב ושיש בה צורך מבצעי שאינו מקבל מענה במחלקות קיימות, אז אני מקבל זאת, למרות שאני יודע שהיו ויש בתוך החיל יש לא מעט ויכוחים לגבי נחיצותה ושמח"א הנוכחי שקל ברצינות לסגור אותה, לך תדע אולי בגלל שחיל האויר הסתדר מצוין כמה עשרות שנים בלעדיה.

לגבי הפיקוד החדש, מקומו בחיל האויר ובראשו צריך לעמוד קצין מחיל האויר, אולי אותו תא"ל שחסר בו לדבריך או אולי אפילו נחושתן עצמו אחרי שיסיים תפקיד מח"א. להעמיד בראשו איש סיירת מטכ"ל, מוכשר ככל שיהיה, זו החלטה פוליטית של רמטכ"ל איש צבא היבשה שמשתעשע ברעיון האווילי שמישהו באמת יאשר לו לשלוח את סיירת מטכ"ל ושייטת 13 לאירן (עוד לא נולד ראש הממשלה שיקח סיכון כזה, אחרי ששר הבטחון הנוכחי כרמטכ"ל לפני 20 שנה החליט על דבר דומה וגמר עם 5 הרוגים עוד בשלב האימון) ושטות גמורה שתגזור על הפיקוד החדש הזה תפקיד משנה שולי במלחמה שתבוא חלילה. הנוסחה שמפקד חיל האויר אחראי על מבצע אווירי-יבשתי הרי נוסתה בהצלחה במלחמת לבנון השנייה אז לשם מה הנסיגה הזאת.

אם כבר היה צריך ללכת על מהלך מהפכני ומקיף בהרבה, כמו התיחום שבוצע במערך ההגנה האווירי - להקים פיקוד התקפי (ובו כל הנכסים ההתקפיים - יבשתיים, קרקעיים, ימיים ומודיעיניים) ופיקוד הגנתי (ובו בין היתר ההגנה האווירית, פיקוד העורף וכו').

אין לך מושג (וגם לי, זה בסדר) מתי ואיפה פועלות יחידות כמו מטכ"ל ושייטת - תהיה בטוח שהן לא פועלות רק בשטחים ובמעגל הקרוב כמו לבנון וסוריה. באותה מידה אפשר לטעון שמפקד שמגיע מהתחום האווירי לא מבין דבר וחצי דבר בשילוב כוחות ימיים כולל יח' מיוחדות +צוללות +ספינות +צוללות במבצע גדול ומורכב. האמת העצובה היא שהנסיון האחרון שבאמת נגמר רע הוא זה שהעמיד רמטכ"ל כחול ("לא צריך להיות עז כדי להיות רועה", וגו'), למרות שהטענה הרווחת היא שהבעיה היתה לגופו של האיש ולא לגופו של החיל ממנו בא.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד "לא צריך להיות עז כדי להיות רועה"

כבשה סרפד, כבשה. אני זוכר שהוא אמר כבשה.
למען האמת, משפט מצוין שאני משתמש בו מדי פעם.

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

כן, יש ויכוחים על כל עניין, גם בתוך חיל האויר..
לגבי האיוש הנכון- שים לב שלא התייחסתי לעניין.

!Ya Gotta Believe

קודם כל לגבי מבצעים מחוץ לגבולות המדינה ,אין לנו יכולת לדעת מה התבצע ומה לא התבצע , בדרך כלל נדע אם המבצע נכשל או במידה ומטרת המבצע מפרוסמת למדי (כמו למשל בהבאת דיראני לישראל).
לגבי התקן- לאורך שנים רבות מדברים על כך שאין שימוש מושכל ביחדות המיוחדות בשעת מלחמה מסיבות רבות.
ייצרת גוף (כן וזה לא זול) שיוכל להכין מתארים שינצלו את היכולות המיוחדות יכול רק לתרום , יהיה גוף שיהיה מודע ליכולות ולכשירויות של כל יחידה(כולל חיל האוויר) ולפי הנתונים האלו להכין תוכניות למטה הכללי.
אולי זה יצמצם במקצת את הצורך של מפקדי יחדות מסויימות לשבת בדיוניים עם הרמטכ"ל ויפנה להם זמן רב יותר לתפקידם ביחידה)
אולי זה גם יצמצם את המריבות על מי עושה מה.
לגבי הפיקוד המטריציוניי (שאותו גוף אחראי לא מפקד ישירות על הכוחות) זה הרי גם קרה בעבר וגם היום כנראה.
הרי על מבצע אנטבה לא פיקד מפקד סיירת מטכ"ל אלה קצח"ר אאל"ט , כנ"ל באותו מבצע שנעצר עקב האסון בתרגיל , עליו פיקד עמירם לוין ויש עוד הרבה דוגמאות.

לרוב ימונה מפקד אחראי על מבצעים כאלו.
לגבי

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

חסר..לא מעוניין לפרט כאן.
רק להבהיר, יתכן ויש תא"ל יותר מדי במקום אחר בחיל האויר (האם מפקד כוחות הנ"מ צריך להיות תא"ל? רלמ"ס? מפקד בח"א 28?)..לכל אלה אין לי תשובה.
אבל במבנה המרכזי של חיל האויר חסר תא"ל.

!Ya Gotta Believe

ציטוט:

במקור נכתב על ידי emile-a (האם מפקד כוחות הנ"מ צריך להיות תא"ל?

אמיל,
לא מתווכח לגבי חוסר או עודף בתא"ל, אבל הדוגמה הספציפית הזאת אולי לא מתאימה. במבנה הנ"מ זה מה שמתבקש (אבל אני מודע לכך שהנטיה ההיסטורית של ח"א להמעיט בחשיבות המערך).

רן

ציטוט:

במקור נכתב על ידי kick_the_reverb אמיל, לא מתווכח לגבי חוסר או עודף בתא"ל, אבל הדוגמה הספציפית הזאת אולי לא מתאימה. במבנה הנ"מ זה מה שמתבקש (אבל אני מודע לכך שהנטיה ההיסטורית של ח"א להמעיט בחשיבות המערך). רן

לא לא..לא הובנתי נכון!! אני לא טוען שזה צריך או לא להיות תא"ל..כתבתי והתכוונתי שאין לי מושג...ואין לי דעה...לא ממעיט בחשיבות המערך, אם מי שמבין חושב שזה צריך להיות תא"ל אני בוודאי לא מתנגד.

!Ya Gotta Believe

או קיי, ברור. תודה.
רן

בעבר מכהנ"מ אכן היה מפקדו הישיר של מערך הנ"מ (ולפרק זמן אף מפקדו מערך ההגנה הקרקעית, שאם הנ"מ הוא הבן חורג בחה"א הרי שמערך ההגנ"ק הוא לא פחות מאשר הנכד המאומץ, החיגר והעילג ) ועל כן כתא"ל פיקד על אל"מים אבל בשנים האחרונות התפקיד עובר טרנספורמציה למשהו בסגנון של קצח"ר/קשנ"ר קרי כקודקוד על מקצועי ולא עוד מפקד ישיר ועל כן גם המטה שלו עבר "ניוון" מסוים הן מבחינת כמות, דרגת ואיכות הקודקודים הכפופים אליו והן מבחינת האחריות הישירה על יחידות המשנה - כנפות ההגנה האווירית שונות לגמרי והולכות ומתקרבות בצעדי ענק לכנפות ובסיסי הטיסה של חה"א, תפישתית, תהליכית ואפילו פיזית. מכהנ"מ ישרוד כתא"ל בגלל היסטוריה וכו' ובגלל שאף אחד לא מוותר על תקן אבל אני בספק אם יש עדיין צורך בתא"ל במשרה מלאה. לדעתי גם לא רחוק היום בו מערך ההגנה האווירית ימוזג עם מערך הבקרה והגילוי ויהפוך באמת ובתמים לחלק אינטגרלי מלא בחיל האוויר.

נקודות מענינות.

!Ya Gotta Believe

מדברים על כך כבר שנים:


http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=31524

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

את תורת הפשיטה מהים ואף השתתף איתם בתרגיל הסיום אני מברך על המינוי

במקום לנצל תקציבים לכוחות המילואים מקימים עוד מפקדה שבטח לא תעשה כלום ואחר כך מתפלאים למה צה"ל הוא צבא חלול וכל מה שהאלופים אומרים צ'קים בלי כיסוי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי mrpapa2 במקום לנצל תקציבים לכוחות המילואים מקימים עוד מפקדה שבטח לא תעשה כלום ואחר כך מתפלאים למה צה"ל הוא צבא חלול וכל מה שהאלופים אומרים צ'קים בלי כיסוי

את התגובה הנ"ל היית צריך לכתוב פה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4162444,00.html

יש משהו בדברי הכותב, אפילו אם הם מנוסחים כטוקבק.
מצד אחד רוצים לקצץ אלפי קצינים ונגדים מ-"רצפת הייצור" של צה"ל ומצד שני מקימים מפקדות נוספות.
מתחת לאלוף ישבו, מן הסתם, תא"ל אחד לפחות, עשרה אל"מים ו-20 סא"לים
האם לא היה ניתן למצוא מענה לצורך בתוך המבנה הארגוני הקיים?

למה 20 סגני אלופים , אלפיים לפחות.
נו באמת , החלטת שאתה כבר יודע את המבנה החדש ?
לפי הפרסום יהיו 100 תקנים בגוף הזה.
ב 100 תקנים לא יהיו 20 סגני אלופים ובספק אם 10 , זה גוף שיעבוד מטריציונית.

יש לך משהו חכם להגיד?
קרא את השורה הנעה שאומרת לא לטקבק אצלנו, קבל זאת כאזהרה כי בפעם הבאה תיחסם!

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אני לא מוצא שום סיבה שיהיה אגף חדש במטכ"ל לדבר. גם חטיבה חדשה בתוך אמ"ץ יכלה לטפל בנושא ביעילות.
אבל ממתי לצה"ל אכפת, אותו צה"ל שתקני אלוף מחולקים בסיטונאות ויש מז"י הגוף הכי מיותר בתפקידו בצבא

גוף כזה צריך כוח וסמכות מול החיילות שתחת פיקודם אותם יחידות מיוחדות.
אתה רואה אל"מ הולך ומתווכח על קבלת שלדג לפעולה מסויימת מול מפקד חיל האוויר או ש13 מול מח"י
נעשתה עבודת מטה שבסופה הוחלט על בניית הגוף החדש ואלוף נדרש לצורך כך, אגב לא סתם החליטו בסוף לשים את האלוף הזה ספצפית שחוץ מכישוריו בתחום גם לא מהווה תחרות לאף אחד מהאלופים האחרים (בגיל 60 הוא לא יתמודד על הרמטכלות).

אם רמ"ח מבצעים באמ"ץ לא ימצא יותר מדי בעיות אין סיבה שרמ"ח שכזה בפיקוד החדש עם הסמכויות שיוענקו לי ע"י המטכ"ל לתכלל כל פעילות שכזאת ימצא בעיות.

"הרמטכ"ל היה חייב להביא מפקד בעל עבר משמעותי בתחום הפעולות המיוחדות שיצליח לקדם את התכנון וההפעלה של יחידות כמו שייטת 13, שלדג, סיירת מטכ"ל ויחידות שקופות שאי אפשר לדבר עליהן", הסביר גורם המצוי בפרטי המינוי. הגורם הצדיק את אופי המינוי וציין כי "למנות קצין בדרגת תת אלוף לעמוד בראש מפקדת העומק, שיועלה לדרגת אלוף ולאחר מכן ינסה לתת פקודות לאלופים כמו מפקד חיל הים, מפקד חיל האוויר או ראש אמ"ן סביב ויכוחים רציניים וענייני אגו זה יהיה מיועד לכישלון".

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

כדי להוציא אל הפועל את המבצעים של "פיקוד העומק" על חיל האוויר להצטייד בכמה פלטפורמות אוויריות, שעדיין אין בדת"קים שלו

http://www.israeldefense.co.il/?Cat...&ArticleID=1501

איזה כלים נראה לכם שצריך לרכוש לחיל האוויר וחיל הים

הכותרת של האייטם הזה הייתה צריכה להיות "אמרו לי לכתוב 200 מילה, מצאתי חומר רק ל-160" מאת: אריה אגוזי.
מה יש באייטם הזה? כלום. ח"א בחן את ה V-22. ח"א רכש כמה הרקולס J ויצטרך "פלטפורמות אווירית עם טווח ארוך וכושר טיסה נמוך" (עילגות במקור) שכולי תקווה שיהיו בעלות כושר טיסה מצויין אבל בגובה נמוך.

האם המומחים המסתוריים של אגוזי יודעים מה הן משימות פיקוד העומק ומכאן מניחים שצי הקרנפים והיסעורים לא יספיק כדי למלא אותם? אני לא בטוח שפיקוד העומק יודע כיום מה, איך וכמה הוא צריך יותר משפג יודע לאיזה אוניברסיטה להירשם כדי להשיג את הקריירה שהוא מתכנן.

אבל צריך לקנות איזה כלי, נניח מחזיק לספר 'תורת הקרב' ול'על המלחמה' כדי שיזכיר לאנשים שהדבר החשוב איננו רק אילו כלים מתוחכמים יש לך אלא בשביל מה ומדוע.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YGH אבל צריך לקנות איזה כלי, נניח מחזיק לספר 'תורת הקרב' ול'על המלחמה' כדי שיזכיר לאנשים שהדבר החשוב איננו רק אילו כלים מתוחכמים יש לך אלא בשביל מה ומדוע.

ולפשוטי העם, על מה הביקורת כאן? באמת שאני לא בטוח שאני מבין..

!Ya Gotta Believe

לכאורה, התועלת האפשרית בגוף כזה עשויה להיות פיתוח אסטרטגיות/טקטיקות/טכניקות/תו"לים יעילות יותר שמגיעות מניסיון רב יותר ומגוון יותר (של מספר יחידות), אינטגרציה על כל הקשור אליה, יעילות רבה יותר במבצעים משותפים, פו"ש, ועוד ועוד ועוד.

שינוי חריף באופי המשימות איננו דווקא משהו שצפוי בהכרח מהקמת גוף מטה חדש שינהל מבצעים מיוחדים בזירות רחוקות. מילת המפתח היא ינהל.

מכאן עולה ההשערה שהשינוי באמל"ח ובנגזרות אמור להיות קטן למדי.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

בשלב הראשוני הוחלט כי העיסוק המרכזי של מפקדת זירת העומק לא יעסוק בזירה האירנית אלא במבצעים מיוחדים בעומק שטח לבנון ועזה. על פי פרסומים זרים, בשנה החולפת פעלו יחידות מיוחדות של צה"ל בחלקה הצפוני של לבנון במאבק מול ארגון חיזבאללה. כמו כן פעלו בסודן במאבק נגד ארגוני הטרור ונגד כוונות להוביל שיירות נשק מלוב לרצועת עזה, דרך חצי האי סיני.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ה"מפקדה" הזאת הפכה לקוריוז מהר מדי...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רועי AZ בשלב הראשוני הוחלט כי העיסוק המרכזי של מפקדת זירת העומק לא יעסוק בזירה האירנית אלא במבצעים מיוחדים בעומק שטח לבנון ועזה.

עזה זה עומק? גיאוגרפית, עזה כולה נמצאת בטווח עבודה של אוגדה, קל וחומר של פד"מ.
לבנון, אם מדובר בבקאע, ניחא.
בכל מקרה - אם אלו משימות פיקוד ה"עומק" אז זו ירידה רצינית ממה שהתיימרו לעשות גלגוליו הקודמים ודבר כזה יעיד שאפילו המבצעים המיוחדים המערכתיים התנוונו למה שרואים דרך הפריזמה הצרה של בט"ש ועימות בעצימות נמוכה.

לא חייבים להיות שליליים.

אולי הכוונה היא להתחיל מעזה, לעבור ללבנון ולהתרחק באופן הדרגתי מגבולות הארץ כדי להשיג שני דברים במקביל: מצד אחד לתת לסגל חדש להתמקצע במשימה חדשה עם משימות קלות ופשוטות יותר לפני שעוברים לקשות ולמורכבות יותר ומצד שני להשתמש בזה כפיילוט כדי לוודא שהם לא עושים יותר מדי נזק.

קודם כל, אני מקווה שלא מדובר בסגל חדש. הגוף הזה הוא לא הראשון מסוגו ואני מקווה שהוא נבנה על קודמיו שנושאים בחובם נסיון עוד מאנטבה (עד בערך אמצע העשור האחרון עוד שירתו במערכת אנשים שהשתתפו בתכנון אנטבה), נסיון שהושחז בתרגילים במשך שנים רבות.
בנוסף, אני לא חושב שמבצע "עומק" בעזה דומה במשהו למבצע עומק אמיתי. למעשה הוא שונה כמעט לגמרי. הסוגיות הלוגיסטיות הן עולם אחר, התקשורת אחרת, הכלים והכשירויות הנדרשים אחרים (אלא אם כן התכנית האסטרטגית היא לפשוט רגלית על מחרטה בלב דמשק), אלמנט ההפתעה והיערכות האוייב שונה לגמרי, החתימה שלך בשטח שונה וכל המקרים ותגובות לא ממש דומים.

למעשה, אני חושב שפעולה בעזה היא לא רק שלא מתרגלת כלום אלא מנצלת לא נכון כח שבנית לתפקידים אחרים ולא מספקת לו נסיון רלוונטי למעט נסיון בעמידה תחת אש וברובאות פרט.
תרגול של פיקוד עומק צריך להיות בתרגילים רלוונטיים שבהם הכוחות שלו באמת בקצה השני של הארץ ומתמודדים עם מתווה תרגילי המדמה את הפעילות לה הם מיועדים ובעוד הרבה תרגילי מפקדה מול גוף מאמן קצת יותר מאתגר ממרא"מ.

סלחו לי, אבל מבצע בעזה זה לא פיקוד עומק, אפילו לא מבצע בבעל בק. לדעתי האישית בשביל זה מספיק להקים מחלקת מבצעים מיוחדים בפיקוד או חבירה לפיקודים, שיש לה חפ"ק משימתי מתאים ולתרגל אותה בשליטה בכוחות מיוחדים שיהיו חבירים אליה בחירום. ובשביל זה לא צריך להוציא מהנפתלין אלוף, מספיק אל"מ (או אפילו סא"ל!) במילואים (!) עם סגל מילואים רלוונטי וסגל סדיר קטן שיתחזק וירענן כמה מגירות מלאות בתכניות ויתרגל חבירה ופעילות פעם פעמיים בשנה.

"כח שבנית"? מקימים יחידות מבצעיות חדשות?

אני רואה את המטרה של גוף כזה כדי שיהיה מישהו אחד שינהל את כל המבצעים המשותפים, במקום שכל פעם שיש מבצע משותף, יקבעו אד-הוק שהוא מנוהל על-ידי השייטת ומטכ"ל הם הנגררים או להפך, ושבחירת הכוחות תיעשה על-ידי מישהו שמכיר את כולם, במקום שמפקד הגיס (לדוגמה) שאחראי למערכה ירים טלפון למי שהוא מכיר טוב יותר ויסנג'ר אותו.

לא העומק הוא האלמנט החשוב מבחינתי, אלא השימוש ביחידות המיוחדות. לכן, זה שזה קורה מטרה מהגבול לא מפחיד אותי.

בנוסף, כפי שאמרת למעלה:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן לעניין דרגת האחראי: מפקד סיירת מטכ"ל הוא סא"ל. מפקד שייטת 13 הוא אל"מ. לכאורה יש בסיס לכך שהמפקד של כולם צריך להיות לפחות תא"ל.

בצבא טוב שאם פלוני מפקד על אלמוני דרגתו של פלוני תהיה גבוהה מזו של אלמוני.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן "כח שבנית"? מקימים יחידות מבצעיות חדשות?

לא שידוע לי, הטיעון שלי הוא שלקחת את היחידות הקיימות שיש להן כשירות ללחימה בעומק, בצירוף מפקדה ייעודית לפעולה משולבת שלהן בעומק ולשלוח אותן לאלמנות קש או פשיטה על מחרטה בעזה לא מספק להן אימון רלוונטי ולא מצדיק הקמת פיקוד חדש בצה"ל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן אני רואה את המטרה של גוף כזה כדי שיהיה מישהו אחד שינהל את כל המבצעים המשותפים, במקום שכל פעם שיש מבצע משותף, יקבעו אד-הוק שהוא מנוהל על-ידי השייטת ומטכ"ל הם הנגררים או להפך, ושבחירת הכוחות תיעשה על-ידי מישהו שמכיר את כולם, במקום שמפקד הגיס (לדוגמה) שאחראי למערכה ירים טלפון למי שהוא מכיר טוב יותר ויסנג'ר אותו.

מסכים איתך וכנראה שגם צה"ל חושב כך מזה שנים. פעם זה היה התפקיד של קצח"ר ואחר כך של גופים אחרים והיום פשוט שידרגו את זה לפיקוד. ההסתייגות שלי היא שכך זה צריך להיות כשמדובר במבצע עומק עם כל המורכבות הכרוכה בו. לפשיטה בעזה לא צריך פיקוד אלא מספיק שהגוף הזה יהיה קטן הרבה יותר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן לא העומק הוא האלמנט החשוב מבחינתי, אלא השימוש ביחידות המיוחדות. לכן, זה שזה קורה מטרה מהגבול לא מפחיד אותי.

ומבחינתי לא משנה אם פד"מ ואוגדת עזה מפעילים את פלחו"ד צבר של גבעתי או את פלגת הספצנאצ של המוסד לצורך פעילות במחנה פליטים שאטי, אלא משנה עומק השימוש והסיבוכיות הנגזרת ממנו. ולדעתי העומק הוא האלמנט החשוב גם מבחינת פיקוד העומק. זה חצי מהשם שלו, זו הצדקת קיומו.
בלי לדבר על צה"ל - לפי תורת מערכה לכל מסגרת יש את עומק האחריות שלה (וגם את עומק ההתעניינות אבל נעזוב את זה לרגע). נניח שמ"פ אחראי על לחימה עד שני רכסים קדימה בכל "טקט", מג"ד אחראי על עוד כמה ק"מ עמוק יותר מהמ"פ ומפעיל לצורך כך אמצעי אש שיש לו ואין למ"פ וכו'. לצורך כך לפיקוד טריטוריאלי יש עומק אחריות מסויים מעבר לעומק האוגדות שברשותו ובו הוא מפעיל אמצעי אש שמוקצים לרמת הפיקוד לטובת משימת הפיקוד. מעבר לקו האחריות של הפיקוד נמצא העומק.
אם נחזור לצה"ל - פיקוד צפון לא אחראי על הלחימה מגבולנו הצפוני ועד הקוטב. יש קו מסויים שמעבר לו האחריות היא של המטה הכללי שמפעיל את זרוע האוויר לצורך לחימה במרחב הזה, מרחב העומק.
בראייה שלי, גוף שאחראי על לחימה קרקעית בעומק בהיקף שגדול ממבצעון מיוחד יקבל לאחריותו "בועה" בעומק שבה הוא יקבל את האחריות ולא ח"א (שיקצה לו כוחות כמו שמקצה לכל פיקוד). מה שנדרש מפעילות כזו שונה לחלוטין ממה שנדרש מפעילות בתוך עזה או בינת ג'בל שנמצאות מעבר לכביש.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן בנוסף, כפי שאמרת למעלה:בצבא טוב שאם פלוני מפקד על אלמוני דרגתו של פלוני תהיה גבוהה מזו של אלמוני.

ולדעתי בצבא יש גם מבנה היררכי הגיוני. לא צריך אלוף כדי לפקד על מבצע בשטח האחריות של פיקוד שבראשו אלוף אחר, לא צריך אלוף כדי להפעיל סד"כ פלוגתי עד גדודי סמוך לגבול. כן צריך תא"ל או אלוף כדי לפקד על כח משולב בעומק אמיתי בסד"כ חטיבתי ומעלה שכולל לוגיסטיקה, מודיעין, אוויר ואש בהיקפים וסיבוכיות שעזה ובינת ג'בל לעולם לא יראו.
מצד שני אם סא"ל או אל"מ בפיקוד יהיו אחראיים למבצעים המיוחדים בפיקוד הם לעולם לא יפקדו על מפקד סיירת מטכ"ל או השייטת כי לא הם ולא אלוף פיקוד העומק יקבלו בשום מתאר את כל הסד"כ של אותן יחידות על פלגות האימונים והגופים הייעודיים (רכב, לוגיסטיקה, מודיעין ייעודי ואללה יודע מה עוד). אני שם את הביצים שלי שמה שיתקבל זה סד"כ פלוגתי בפיקוד רס"ן או סא"ל.
ואגב, סיירת\שייטת הן לא העיקר במבצעים שמצדיקים פיקוד עומק בראשות אלוף. בשביל פיקוד עומק אמיתי יש מבחר חובשי כומתות אדומות בסדיר ומילואים בסד"כים רלוונטיים יותר מסד"כ משולב של כמה פלגות (שבטח תשתתפנה בחגיגה אבל לא ככח עיקרי למאמץ פיקודי).

הגוף המיוחד בצה"ל שהקים הרמטכ"ל החלה בתהליכי ההקמה, והוא צפוי לבצע מבצעים מיוחדים בעומק שטחי לבנון ועזה ולסכל הברחות נשק. ראש האגף ביצע סבב שיחות עם אלופים בכירים.
http://news.walla.co.il/?w=/2689/1890391

פוליטיקאי (אמנם כושל) שהתמודד ברשימה לכנסת והיה חבר בשתי מפלגות מאז שחרורו, לא צריך להיות אלוף בשירות פעיל בצבא, ודאי לא בתפקיד שעל פניו נשמע רגיש ואסטרטגי. זה לא נראה טוב וזה כנראה גם לא טוב.

היות שהמינוי, סבירות גבוהה מאוד, הוא לא של גנץ אלא של ברק - אדם שלא מבין הרבה במערכה וכל כולו יחידות מיוחדות ומבצעים מיוחדים, אדם של מיקרו ולא של מקרו - אין פלא שהוא מינה לתפקיד איש כוחות מיוחדים ולא אדם שגדל בצבא הרגיל (אם כי, בהשוואה לאלופים אחרים, לפחות יש ברזומה שלו פיקוד משמעותי על יחידות רגילות גדולות).

עכשיו מעניין לשמוע - לא שמישהו יספר לנו - מה הכוונה "עומק". האם טילים בליסטיים, שבעתיד הלא רחוק יחליפו חלק משמעותי ממטוסי הקרב במשימות אסטרטגיות, הם לא חלק מרכזי ב"עומק"? האם אין כבר יחידות שמתעסקות, תחת פיקוד בכיר, בתחום זה? האם נכון להנחית על ראשן מישהו חיצוני וזר לעניין?

ואם מדובר בגוף שנועד לתכלל את פעילות היחידות המיוחדות, הרי מה שיקרה (וממילא כבר קורה במידה רבה) זה ששוב משימות שבעבר היו מטילים על יחידות רגילות מאומנות היטב, יהפכו נחלתן הבלעדית של יחידות אלה, שעכשיו יש להן אבא יותר גדול וחזק אפילו ממה שהיה להן פעם, ואז ברגע האמת (למשל, מלחמת לבנון 2) אף אחד לא יבין למה חיילים מעולים לא יודעים להלחם (תשובה - כי למפקדים שלהם אין מושג איך להפעיל אותם בקרב. החיילים עצמם תמיד מעולים ומלאי הקרבה, אבל הרעיון הוא להרוג את הצד השני, לא למות בעצמך).

לגבי תורת המערכה, נ"מ ודברים אחרים שעלו כאן - לדעתי יכול להיות לכל אלה פתרון קיים במסגרות שכבר מתפקדות. אין סיבה שתורת המערכה תהיה גוף נפרד מההדרכה (בדגש על המכללות), אלא אם כן כבר לא סוכמים על ההדרכה ובמקום לתקן הולכים לפתרון הקל - להקים משהו חדש מאפס. לגבי הנ"מ - לעניות דעתי אין מקום להושיב "סמכות על מקצועית" בדרגת תא"ל לצדו של המערך, אלא צריך להיות תא"ל ביצועי, מפקד להק קרקע או בדומה לזה, שמפקד בפועל על הגדודים או כפי שמישהו כינה אותם כאן באופן שמוצא חן בעיני "כנפות נ"מ". בברית המועצות ונדמה לי שגם בצבאות של קרובי משפחתנו מעבר לגבולות, יש או היו חילות טילים עצמאיים שאם אינני טועה היו כפופים ישירות לפיקוד הצבאי העליון (בזה איני בטוח, אבל זו נראית לי שיטה נכונה, במיוחד ביחס לטילי קרקע קרקע).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אליהר . האם טילים בליסטיים, שבעתיד הלא רחוק יחליפו חלק משמעותי ממטוסי הקרב במשימות אסטרטגיות, הם לא חלק מרכזי ב"עומק"? את זה מוכרים לנו כבר 50 שנה..ויש סיבה שזה לא קורה...בסוף השילוב בין הטילים לבין המטוסים הוא מה שקיים היום ומה שימשיך לקרות אני מעריך בטווח הלא רחוק..בטווח הרחוק כמובן שהשילוב בין כטב"מ לבין טילים הוא הרלוונטי, אבל זה עניין של 20 שנה לפחות אם לא 40 (אני לא מדבר על צה"ל כמובן כי אני לא יודע מה הארסנל הרלוונטי, אני מדבר על מגמה כללית בעולם המערבי)

!Ya Gotta Believe

בספר של יפתח ספקטור הוא מספר על ה"נמ"רים" פרי רוחו (נמ"ר - נהוג מרחוק) שבשנות ה-70 בהיותו רמ"ח מבצעים חשב שיש ביכולתם להחליף רבות מהמשימות המאויישות. הרבה אנשים לא הבינו על מה הוא מדבר בכלל ועוד פחות הבינו איך טייס קרב מחפש דרכים להוריד משימות מהקרב והלעביר אותן לאחרים (שעוד לא ברור מה הם).

היום כבר ברור שלא מעט משימות עברו למערך הלא מאוייש (הנמ"רים של היום הם לא אחרים מהכטב"מים). כך שנכון, מוכרים את זה הרבה שנים ובינתיים לא רואים באופק (ולעניות דעתי זה גם לא יקרה כלל, באופן מוחלט) מצב בו אין בכלל משימות קרב אוויריות מאויישות - אבל אין ספק שהתהליך מזדחל וקורה יותר ויותר.

שאלה, לא לצרכי התנצחות, אלא כנקודה למחדה (ולמי שיש תשובות, שיענה): למה לסכן טייסים ומטוסים במשימות שטילי שיוט יכולים לבצע בעצמם, אם ישוגרו בכמות מספקת?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אליהר שאלה, לא לצרכי התנצחות, אלא כנקודה למחדה (ולמי שיש תשובות, שיענה): למה לסכן טייסים ומטוסים במשימות שטילי שיוט יכולים לבצע בעצמם, אם ישוגרו בכמות מספקת?

זאת שאלה רצינית? אין שום סיבה, ברגע שיהיו אמצעים כאלה אז אין סיבה לסכן.
כל תחום שאפשר לקחת ממטוסים לכטב"מ או לטילים- לוקחים. בעיה היא שיש דברים שלא מצליחים לקחת. זה הכל.

!Ya Gotta Believe

בצה”ל החליטו להקים “פיקוד עומק”, אבל ניסיון מלחמת לבנון השנייה ומבצע “עופרת יצוקה” מוכיח כי לא תמיד ברור ההבדל בין פשיטה שמשמעויותיה טקטיות ובין פשיטה בעלת ערך אסטרטגי

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ציטוט:

ברמה האסטרטגית, ראוי לציין את מעבר תעלת סואץ של אוגדת אריק שרון במלחמת יום הכיפורים שלבסוף הובילה למצב בו כוחות צה"ל נעצרו כמאה ק"מ מקהיר, תוך כדי כך שהארמיות השנייה והשלישית, עיקר סד"כ הלחימה המצרי, נותרו מכותרות מאחור. למצרים לא נותרה ברירה אז אלא להפסיק את הלחימה ולסכם את תנאי הפסקת האש. דווקא הדוגמה האחרונה של חציית התעלה לא זכתה להיקרא פשיטה, אלא ה"מעבר למתקפה" או "קרבות צליחת התעלה", אך למעשה ניתוח תורתי מצביע כי מרכיבים רבים בה תואמים את צורת הקרב הנקראת פשיטה. אין ספק כי לפשיטה זו היה ערך אסטרטגי.

בספרים של הקק"צ הבסיסי שלי היה הבדל בין צורת לחימה פשיטה (התקפה שמטרתה השמדת כוח, שלאחריו מתבצעת נסיגה לשטחנו) לצורת קרב התקפה, שעשויה לכלול איגוף. דומני שהכותב מערבב בין שני המונחים. אך מי אני שאחלוק על

ציטוט:

אל”מ (מיל&#8217 רונן כהן, ביצע שורת תפקידים באמ”ן: ראש הזירה הדרומית, ראש זירת טרור וסגן ראש החטיבה

או שאולי התורה השתנתה בעשור האחרון?

מהותית, הוא פותח בהילול "הפשיטה האסטרטגית", ממשיך בשיבוח יכולות צה"ל בתחום, עומד על הצורך בניסיון בהפעלת כוחות מיוחדים ברמת המטכ"ל/ממשלה - ואז נתקע בדוגמת "עופרת יצוקה". שם הכל היה במקום, ובכ"ז לא היתה שום "פשיטה אסטרטגית". ההסבר שלו:

ציטוט:

יתכן וברקע לכך עמדה ההבנה שאין צורך לממש את ההזדמנויות במהלך המבצע, שכן הרצון להצלחה בכל מחיר היה אולי חשוב יותר מהרצון לשנות את המציאות באופן מהותי, ובהתאם גם נוסחו מטרות המבצע באופן מצומצם וצנוע כך שלא יכוונו אל הישג אסטרטגי כלשהו, כמו הפלת ממשלת החמאס או החזרתו של גלעד שליט.

נו, אז אם הבעיה היא רצון ולא יכולת- מה הטעם להקים "פיקוד עומק"?

לא ברור לי איך הוא קבע שצליחת התעלה ביום הכיפורים היתה פשיטה. במיוחד לאור הרקע שלו כאל"מ. כבר בקורס מ"כים למדתי שבפשיטה לא כובשים שטח ומתוכננת אסטרטגית החילוץ והשיבה לקוויך שלך. כל אלו לא בוצעו בקרב לצליחת תעלת סואץ כי צה"ל תכנן לכתר שם ארמייה ולהישאר ככל שנחוץ בכדי להכריע את המלחמה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

Israel’s Long Reach Exploits Unmanned Aircraft
http://www.aviationweek.com/Article..._p51-481846.xml

קוריוזים מעניינים

similar, long-range reconnaissance mission was being conducted by a stealthy, U.S.-operated, Lockheed Martin RQ-170 Sentinel flying out of Afghanistan when it crashed in Iran. Israel is flying both larger and smaller UAVs on Depth Command missions. They include Heron 1s operated by 200 Sqdn. from Palmachim AB south of Tel Aviv. Its tasks include monitoring disputed gas fields and ship traffic in the Mediterranean. Pinpointing missile and rocket launch sites in Gaza, Lebanon and the Sinai is another task.


The seven-month-old Depth Command was set up to coordinate long-range operations deep in enemy territory and to take advantage of highly trained special forces and new technologies such as long-range UAVs equipped with multifunction sensors and weapons. Boeing's MV-22 was considered for the Depth Command mission but was abandoned for being too costly.


The organization's leader—Maj. Gen. Shai Avital, the former chief of the Sayeret Matkal special force—was brought out of retirement for the post. Interdiction of supplies being shipped to Arab militants is a key goal. Missions that destroyed arms convoys in Sudan that were being smuggled from Iran to militants in Egypt's Sinai have been linked to the large Heron TP, which is flown by a different squadron. The Persian Gulf and Iran are both within range of the 20-hr.-endurance fleet of Heron TPs


“We realized we needed real-time intelligence of what was going on behind enemy lines,” says Maj. G, an executive officer of the 200 Sqdn. “Today we fly the Hermes 450, Heron 1 Shoval and Heron TP in several squadrons.”

The 200 Sqdn.'s missions include daytime reconnaissance during battles, sea patrol with the navy, and hunting rocket launchers and mortars on almost a daily basis. The Shoval carries multiple types of payloads in two sensor compartments. The mission is interchangeable with those flown from an air base in Tel Aviv by the manned reconnaissance aircraft of 100 Sqdn. “But,” G notes, “they have very large payloads that are too heavy [for the UAVs]. We use smaller but more advanced cameras so the performance is not too bad. Depending on the areas we are working, the manned aircraft may have to stand off at long range.” A favorite surveillance method is to use a wide-field-of-view staring mode. When a launch is detected, the sensor is zoomed in very fast to find the source of the launch and track whoever may be fleeing the site. The location is transferred to other aircraft to perform the attack.

“We work with helicopters on almost a daily basis to transfer targets,” says G. “We look from overhead and they look from the side. They make noise so they stay farther away. That's one of our techniques.” During the urban fighting in Jenin several years ago, armed helicopters masked themselves behind terrain and fired on coordinates provided by UAVs.

“It's different from the U.S., where one group [handles takeoff of the aircraft] in Afghanistan and then transfers control to UAV units in [Creech AFB, Nev.], and the images are analyzed in the Pentagon,” says G. “Here, everything is inside the ground-control station [GCS]. Where we are different from [manned] squadrons is that over 80 percent of our flights are operational. Most are[surveillance and reconnaissance], but we also give close [intelligence] support and bomb damage assessment.”

רעיון עומק\ מאת יואב לימור

http://www.israelhayom.co.il/article/80051

רבים בצה"ל לא משתגעים על מפקדת העומק, אבל הם יצטרכו להתרגל · כי הפעולות הקריטיות במלחמה הבאה יהיו בעומק שטח האויב

"2 באוגוסט 2006, עמוק בתוך מלחמת לבנון השנייה, מבצע 'חד וחלק'. כוחות משולבים של סיירת מטכ"ל ושלדג נוחתים ממסוקים בבקעת הלבנון ופושטים על מעוזי חיזבאללה באזור בעל־בק. בסיומו של ליל קרב הם מחסלים 19 אנשי חיזבאללה ומביאים עימם לארץ חמישה שבויים. שר הביטחון, עמיר פרץ, מצהיר כי זה היה 'מבצע שישנה את פני המלחמה'. האמת, כמובן, היתה קצת שונה. המבצע הזה לא שינה דבר, לא בתוצאות המלחמה וגם לא נקודתית בבקעת הלבנון. הוא נולד מתוך תסכול עמוק על כישלונו של צה"ל לייצר הישגים, מתוך רצון להפתיע את חיזבאללה בעומק שלו, במקום שבו נדמה לו שהוא חסין ומוגן, וגם מטפטופי מודיעין, שהעלו השערה כי החיילים החטופים אודי גולדווסר ואלדד רגב נמצאו בשלב כלשהו בבית החולים 'דאר אל חיכמה' בבעל־בק. בפועל, אנשי החיזבאללה שנהרגו במהלך המבצע היו זוטרים, השבויים שנלקחו היו חסרי ערך ושוחררו בתוך שבועות, המודיעין שנאסף היה חסר ערך, וגולדווסר ורגב לא נמצאו (וגם לא שום מידע אחר על גורלם או מצבם). אפילו מפקד המבצע, ניצן אלון - אז אלוף משנה שנשלף בחטף לטובת המבצע מחטיבת בית לחם והיום אלוף פיקוד המרכז - הודה שזה היה מבצע מיותר, שסיכן חיי לוחמים ללא צורך. קצין בכיר יותר אמר בפשטות שזה היה לא יותר מ'סיבוב דאווין בשכונה'. ובכל זאת, משהו טוב צמח מהמבצע המיותר ההוא: התובנה שהעומק הוא בעיה שדורשת מחשבה ופתרון. שאי אפשר לקחת מח"ט ושני צוותים מיחידות שונות, לאלתר להם נוהל קרב, לזרוק אותם בקצה המזרח התיכון ולצפות 'לנצח את המלחמה'. שמדובר בתחום, שכדי לפעול בו צריך קודם לחשוב עליו ולתכנן בו. מה שלא יתורגל בשיגרה, לא יקרה בחירום.

לדכא כיסי התנגדות

לא מעט מאמצים (ושכנועים) נדרשו כדי לאפשר את ההצצה התקדימית הזאת אל מפקדת העומק. המתנגדים היו רבים, חלקם בשם עקרונות החשאיות וההפתעה, וחלקם משום אופיים. בכל זאת, בעומק משרתים בעיקר יוצאי המערכים הכי מסווגים בצבא - אנשי היחידות המיוחדות, המודיעין וחיל האוויר - מי שעבורם מפגש עם אל־קאעידה נעים בהרבה ממגע עם התקשורת. מבחינתם, מה שנכתב עלול לחשוף, לפגוע, לסכן. לא פחות. בסופו של דבר התקבלה החלטה פיקודית להכניס את 'ישראל היום' למרכז העצבים הרגיש הזה, במטרה כפולה, פנימית וחיצונית: להסביר בתוך צה"ל למה נועדה מפקדת העומק כדי לדכא כיסי התנגדות טורדניים, ולהרתיע אויבים מפני הדבר החדש הזה שמתגבש בחשאי וזומם להפוך לגורם שבאמת יכריע את המלחמה הבאה. עד כמה שהמטרה הזאת נשמעת יומרנית, הלוגיקה שלה פשוטה למדי. האויב הבין שהוא יתקשה לתפקד מול צה"ל בקו המגע והעביר את עיקר פעילותו לעומק, מאות קילומטרים מהגבול. אמצעי הלחימה החדשים - בעיקר רקטות וטילים מדויקים - מאפשרים לו להיות אפקטיבי בטווחים גדולים, לאיים בלי להיות מאוים. אם במלחמה הקודמת ירה חיזבאללה בעיקר מדרום לבנון, במלחמה הבאה הוא ישגר את מרבית החימוש הכבד שלו מעומק לבנון; ואם במלחמת יום הכיפורים נלחמה סוריה ברמת הגולן, בפעם הבאה היא תשגר אלינו סקאדים מצפון המדינה וממזרחה. הדרך לנטרל את האיום הזה היא להיות נוכח במקומות שבהם נמצא האיום. נוכח בצורה מאסיבית, כבדת משקל ועתירת כוח אדם ואמצעים, כזאת שתוציא את האויב משיווי משקל, תשבש את תוכנית הלחימה שלו ותקטין משמעותית את האיום על העורף. במילים אחרות, תשכחו את כל מה שידעתם על שדה הקרב הישן, הוא כבר לא רלוונטי. צה"ל המקורי נבנה לקרבות שי"ן בשי"ן ברמת הגולן, לחציית שדות מוקשים ולפיצוח מתחמים גדודיים וחטיבתיים. האויב החדש שונה: הוא לא לובש מדים, וגם לא נמצא בבסיסים. ברובו המכריע הוא אזרחי, ובשעות הפנאי, צבאי; זה יכול להיות חקלאי או פועל שמעבד את השדה ביום, והופך בלילה לחייל עם קטיושה. בשדה הקרב הזה כבר לא מספיקה עמדה שולטת ומשקפת: האתגר הגדול הוא קודם כל לאתר את האויב, אזרח בין המון אזרחים שדומים לו, לדעת איפה הוא מסתתר ואיפה הוא מחביא את הנשק, ולהצליח להגיע אליו בלי למוטט בדרך את כל הכפר. וזה עוד החלק הקל, הטקטי, זה האויב שנמצא ברובו במקום שבו גולני וצנחנים מתאמנים לפעול ולטנקים עוד יש אפקטיביות מסוימת. האיום האמיתי, האסטרטגי, נמצא הרחק משם, בעומק האויב, במקום שבו מחזיק האויב את הנכסים (ואת האיומים) כבדי המשקל. מקום שבו לפיקוד המרחבי אין שום אפקטיביות, ולחילות האוויר והים אין יכולת לנהל מבצע משולב. בלבנון, למשל - האיום התמידי ותרחיש הייחוס המיידי של כל תרגיל מטכ"לי - מדובר בביירות, שבה נמצאות המפקדות, בבקעת הלבנון, שבה נמצא העומק הלוגיסטי, ובעתיד הלא רחוק - אולי גם בצפון המדינה, באזור טריפולי, לא רק משום שטווח הרקטות הגדל מאפשר נסיגה לאחור, למרחבים שנתפסים מבחינת חיזבאללה 'חסינים', אלא משום שהמיעוט העלאווי עלול להיות מודח מהשלטון בדמשק, לקחת איתו את אמצעי הלחימה האסטרטגיים שברשותו ולהתכנס לאזור מבוצר בהר ובחוף הים.
עכשיו שוו בנפשכם את מלחמת לבנון השלישית. ביומה החמישי, נניח, מתעורר חיזבאללה כשכוח צבאי משתלט על שדה התעופה בביירות, או תופס את המעברים עם סוריה. נשמע מופרך? מהלכים כאלה, על פי שלל פרסומים זרים, תיכנן צה"ל לבצע במערב עיראק ב־1991, מייד לאחר שיגור הסקאדים לתל אביב. יחידות צבאיות כבר אומנו, אחת מהן היא יחידת שלדג. עד כאן, פרסומים גלויים. מי שפיקד אז על שלדג היה סגן אלוף ושמו בני גנץ, שהירבה להשתעשע עם פקודיו בריקודי 'פולקה' ו'מחולקה' חסרי תוחלת. סביר שאת התובנות על מה שצה"ל יכול (ובעיקר לא יכול) לעשות מול אויב רחוק ומאיים הוא לקח איתו מאז, ובתוספת מה שלמד מכשלי לבנון 2006 הבין שמה שיש לצה"ל להציע מול איומים כאלה רחוק מלהיות מענה אמיתי.

הבייבי של בני גנץ

עוד נחזור לעומק ולרציונל של המלחמה הבאה, אבל בינתיים המערכה של ישראל מתנהלת בצללים, בשטח האפור שבו דברים קורים בחשאי, במפתיע, בלי לקיחת אחריות. מב"מ, בעגה הצה"לית. המערכה שבין המערכות, שכוללת, למשל, תקיפת מחסני אמל"ח בסודאן או שיירת טילי 17SA (על פי פרסומים זרים, כמובן), ועוד שלל מבצעי מודיעין, סיכול ופגיעה, שתדירותם עולה ביחס הפוך לחשיפתם לציבור. בעבר הלא מאוד רחוק, מבצעים כאלה נולדו בעיקרם מלמטה, מקציני מודיעין חקרנים, שהפכו ידיעה למבצע. קצין איסוף, למשל, שראה בהלוויה שאמורה לכנס המון אבלים הזדמנות לפגוע במישהו, או, לחלופין - לגייס מישהו. היתרון היה בהתמקדות, במקצועיות, בהיכרות האינטימית של העוסקים במלאכה עם המָטריה; החיסרון הבולט היה בהסתכלות הנקודתית, שהיתה לעיתים קרובות נטולת הקשר או היגיון. לא רק שכל קצין מודיעין עסק רק במה שנגע לו, אלא שכל יחידה מבצעת היתה מנותקת מהאחרת. כל כך גדול המרחק, ששייטת 13 או סיירת מטכ"ל, למשל, מדברות, פיזית, באמצעי קשר שונים, וכך גם היחידות של חיל האוויר. על הפער הזה באה מפקדת העומק לגשר. לראות לצד המלחמה 'הגדולה' את המערכה היום־יומית, האפורה, באופן רחב ונטול הקשר גזרתי, חילי או יחידתי. דוגמה טובה לכך היתה במבצע 'עמוד ענן'; מי שהוביל את המבצע היה פיקוד הדרום, אבל אלוף הפיקוד טל רוסו וקציניו הסתכלו רק על זירת הלחימה שלהם - בעזה. לא רק שאף אחד אחר לא השקיע מחשבה סדורה במה שקורה מחוץ לרצועה (בסודאן, למשל, או בלוב, ולחלופין - בסוריה ובלבנון, ובהקשר הכולל שלהם למה שקורה בעזה), אלא שגם בעזה עצמה, למרות שעברנו את מלחמת לבנון השנייה, מצא צה"ל את עצמו עם כמעט אפס תוכניות מבצעיות ליחידות המיוחדות שלו. נשמע לא הגיוני? עובדה. מייד אחרי שחוסל אחמד ג'עברי, רמטכ"ל חמאס, הגיעו בכירי העומק למפקדה בקריה והתחילו לחשוב. איש לא ביקש מהם או הורה להם, אבל עבורם זאת היתה הזדמנות להכניס יד פנימה. 'באו לכאן נציגים של שב"כ והמוסד ואנשי חיל האוויר ואמ"ן והתחלנו לזרוק הצעות ורעיונות', מספר תא"ל מוני כץ, ראש מטה העומק (ובמקביל גם מפקד אוגדת מילואים). 'מכל זה נבטו כמה דברים, שלפחות במקרה אחד גם הביאו תוצאות'. את האלתור הזה אמורה מפקדת העומק להפוך לדרך חיים. לא ליפול שוב למבצע או למלחמה עם מאה אחוז רצון טוב ואפס תוכניות, אלא להגיע מוכנים, ולא משנה באיזו זירה - עם רציונל סדור ותוכניות מגירה, שיישבו בכל פיקוד ובכל יחידה מבצעת, ורק ידרשו אישור והוראות הפעלה. זה אומר לא רק חשיבה מוקדמת והכנה ותרגול, אלא גם בניין כוח ייעודי בכל היחידות המיוחדות ולפחות באוגדה אחת; צה"ל יידרש להקצות גם משאבים להצטיידות, שתאפשר את ביצוע התוכניות. למשל להצטייד במסוקים חדשים (על הפרק 22V של בואינג), שיאפשרו להטיס כוחות גדולים למרחקים גדולים בפרק זמן קצר. אלא שכאן בדיוק נתקלת מפקדת העומק בבעיה. המסוקים יושבים במשבצת של חיל האוויר, ושם מעדיפים דברים אחרים. מטוסי קרב, למשל, או שלל אמצעים שיאפשרו לחיל האוויר לבצע את המשימות 'שלו', ולא את אלו של מישהו אחר. מי שחושב שזאת קטנוניות לא היה במטה הכללי בשנה החולפת: הקמת מפקדת העומק - מהרעיון ועד לכל שלב בביצוע - נתקלה בכתף קרה, ברגליים בועטות ובאינספור קללות מתחת לשפם. הקצינים המנומסים טוענים שזה נובע מעודף משימות: נוסף על אלו שהיו לחיל האוויר או לאגף המודיעין, והיו בשפע, נוספו עכשיו עוד משימות מטעמה של מפקדת העומק. הקצינים הפחות מנומסים מדברים בעברית בהירה יותר: מדובר במאבק על דומיננטיות ועל שליטה. מפקדת העומק משנה סדרי עולם, דרכי חשיבה, תפיסות יסוד. בתרגיל המטכ"לי האחרון היא קרעה מפיקוד הצפון את אחת היחידות הלוחמות המרכזיות שלו לטובת פעילות בעומק. קדמו לכך צעקות, לא פחות, בין האלופים יאיר גולן (מהצפון) ושי אביטל (מהעומק), שהסתיימו בהכרעה ברורה של הרמטכ"ל גנץ, אביה־מולידה של המפקדה החדשה. 'עד היום כל גורם הסתכל על הדברים מהזווית הצרה שלו', אומר תא"ל כץ. 'חיל האוויר, חיל הים, אגף המודיעין, הפיקודים - כל אחד ראה את המשימה שלו והתכונן לקראתה. מי מסתכל על מה שמדינת ישראל צריכה בעומק, על איך נכון לה למצות את כלל המשאבים כדי להשיג את המשימה הרחבה יותר, הלאומית?' התרגיל האחרון, הוא אומר, היה הוכחה טובה לכך, ולא רק בגלל המשימה שהוטלה על העומק. 'בפעם הראשונה היה כאן משהו שנתן לרמטכ"ל לבחור בין חלופות. לא עוד תוכנית אחת שצריך לדבוק בה, ה'קדיחה' המוכרת והידועה דרך הגבול, אלא אפשרות לשחק אחרת בקלפים ולהביא תוצאה מוצלחת יותר'.

החלום: פיקוד במקום מפקדה

כץ גדל בשלדג, ואף פיקד עליה. בדרך הוא דילג הלוך וחזור לצבא 'הגדול', היה מח"ט גבעתי, ובקיץ יתמנה למפקד אוגדה 91 - האחראי הישיר 'לקדוח' בגבול הצפון. גם קצין האג"מ של המפקדה החדשה, אל"מ ק', גדל בשלדג, שבין מפקדיה בעבר היה גם תא"ל (מיל') גל הירש, סגנו של העומד בראש מפקדת העומק, שי אביטל. גם מינוים של השניים, אביטל והירש, לא עבר חלק. על אביטל (61) נטען שהוא מבוגר מדי, ושעולמו נטוע עמוק בשנות ה־90 שבהן שירת במטכ"ל ורחוק מאוד מהעולם העכשווי, הטכנולוגי, שבו מפעיל צה"ל את יכולותיו המיוחדות. אמרו עליו שהוא מינוי של שר הביטחון היוצא אהוד ברק, שכפה על הרמטכ"ל את ידידו מימי סיירת מטכ"ל. הביקורת פגעה בגנץ פעמיים: גם בגלל טענתו שהוא זה שבחר באביטל, שאותו החליף בעבר בפיקוד על הגיס הצפוני, ובעיקר משום שהיא הציגה אותו כשפוט של ברק, שמנהל את צה"ל מעל ראשו. שנה לתוך המינוי, מאזן ביניים: אביטל עובד קשה, וכמו מושבניק טוב - עובד בידיים. כשנדרש לו מידע מהמוסד או מחיל האוויר הוא לא מזמן אליו את ראש המדור הרלוונטי, כמו שהיה עושה כל אלוף אחר, אלא נכנס לאוטו ונוסע למשרד של ההוא. הוא מטריף את האלופים, מתערב בתוכניות, מגיע לחפ"קים, מציק ומעיר. את חלקם זה מעצבן, אחרים - בעיקר הצעירים והפחות מנוסים - דווקא מודים לעצות של האלוף המנוסה, שהלך ברגליים בעומק שטחי האויב כשהם עוד היו בבית ספר יסודי. בצד השלילה, טוענים מקטרגיו, הוא אכן מאותגר טכנולוגית ולעיתים גם מקובע מחשבתית, ומכיוון שהגיע מעולמות המבצעים המיוחדים, הוא גם לא מצטיין במיוחד בניהול גופים גדולים. המבחן המשמעותי העיקרי ידרוש ממנו לרתום את כלל צה"ל לרעיון שבבסיס הקמת המפקדה: לגבש תוכניות, להביא תקציבים, לקדם הצטיידות, ולהפוך את כל זה לתוכנית שלמה, כזאת שתעשה את ההבדל במלחמה הבאה. בחלומו רואה אביטל את העומק לא כמפקדה אלא כפיקוד. לכאורה הבדל סמנטי, אבל בעולם הצה"לי - עולם ומלואו שכולל עוצמות אדירות באמצעים ובאנשים - אנשי העומק מקפידים להשתמש במונח השגוי 'פיקוד' ומספרים שהם 'המפקדה התשיעית' בצה"ל (לצד ארבעת הפיקודים ואגפי הלוגיסטיקה, התקשוב, כוח האדם והמודיעין). בלשכת הרמטכ"ל מתקנים ומבהירים שמדובר במפקדה, מעין יצור כלאיים חדש ולא מוכר, שיתפוס בעתיד צורה וצבע מובהקים יותר, ואולי באמת יהפוך בסופו של יום לפיקוד החמישי. מי שעסוק בהסדרה הזאת, בחשיבה, במתודולוגיה, הוא הירש, מגיבוריה הטרגיים של מלחמת לבנון השנייה, שהתפטר אחריה ועזב את צה"ל בזעם. גנץ והירש מכרים ותיקים, שניהם פיקדו על שלדג ושירתו בצנחנים, ולפני התפטרותו אף נועץ הירש בידידו־מפקדו גנץ (שהמליץ לו שלא לפעול בחופזה ולהישאר במדים). עכשיו חזר הירש, לבקשת גנץ, כדי לסייע באתגר העומק. בניגוד לדעה הרווחת בצבא, גנץ לא עשה את זה משום שסבר כי להירש נעשה עוול - כאמור, הירש התפטר בניגוד לעצתו - אלא מהטעם הפשוט שהוא מעריך את האיש ואת יכולותיו. לאחר שהצד המבצעי־פיקודי הופקד בידיו של אביטל, הראייה והניהול האסטרטגיים הונחו בידי הירש. אביטל בונה את המבצעים, ואילו הירש - את התפיסה הרחבה שעומדת ביסודם. ועוד מילה על הירש: ביצועי העומק יצבעו גם את המשך דרכו בצבא. כרגע הוא ספּק חיצוני־פנימי, איש מילואים, שחולק את זמנו בין העבודה והבית לבין צה"ל. סביר שהסידור הזה לא מספק אותו, ובעיקר לא מסייע להגלדה מלאה של הצלקת שנותרה בו מ־2006. לא יהיה יומרני מדי להמר שהירש ישמח לרשת את אביטל ולחזור לצה"ל באופן מלא, ובדלת הראשית. המפתחות לכך בידי שניים שמכירים (ומוקירים) אותו: גנץ ושר הביטחון החדש, משה (בוגי) יעלון." ("ישראל היום", 21.03.2013)

המשך הכתבה בקישור המופיע למעלה

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תודה רבה על הבאת הכתבה.

"One day the war will end and i will get back to my poetry"

כאילו לא הייתה בצה"ל עד לפני 5 שנים מפקדת זרוע היבשה ולפני כן מפקדת חילות השדה במשך רבע מאה... וכאילו לא הייתה עוד לפני כן מה"ד... וכאילו שראש מה"ד האחרון האלוף דורון רובין לא כיהן במקביל כראש מפקדת העומק הצה"לית הראשונה שנבנתה על בסיס שלד מה"ד... ב 1988 נכשלה (יחסית) מפקדה זו בשליטה במבצע "כחול-חום" המורכב ועל כן כעבור שנתיים הוחלט שיהיה זה סגן הרמטכ"ל דאז ברק שירכז את הפעילות המקבילה לקראת התערבות ישראלית אפשרית במלחמת המפרץ ולא מפקדת העומק הנ"ל... אחרי המלחמה התמנה הסגן לרמטכ"ל ומיד ביצע 3 החלטות הקשורות זו בזו - האלוף רובין נשלח לפרישה מוקדמת, מה"ד פורקה, שונמכה ונבלעה בתוך מפח"ש וכל פעילות העומק תרוכז במקום זאת תחת הרמטכ"ל עצמו בעזרת פרויקטורים בכירים שימונו (ועל כך ראו תחת ערך "שיח אטד")... המפקדה עצמה שונמכה ונוונה תחת ראשי תיבות כאלו או אחרים לתא מילואים כלשהו בגיס המטכ"לי ולבסוף נסגרה בקול ענות חלושה אי שם באמצע שנות ה-90 עד ש "הומצאה מחדש" אחרי 20 שנה בדיוק. וכך נע לו צה"ל במעגלים קוסמיים

ציטוט:

האויב הבין שהוא יתקשה לתפקד מול צה"ל בקו המגע והעביר את עיקר פעילותו לעומק, מאות קילומטרים מהגבול. אמצעי הלחימה החדשים - בעיקר רקטות וטילים מדויקים - מאפשרים לו להיות אפקטיבי בטווחים גדולים, לאיים בלי להיות מאוים. אם במלחמה הקודמת ירה חיזבאללה בעיקר מדרום לבנון, במלחמה הבאה הוא ישגר את מרבית החימוש הכבד שלו מעומק לבנון; ואם במלחמת יום הכיפורים נלחמה סוריה ברמת הגולן, בפעם הבאה היא תשגר אלינו סקאדים מצפון המדינה וממזרחה. הדרך לנטרל את האיום הזה היא להיות נוכח במקומות שבהם נמצא האיום. נוכח בצורה מאסיבית, כבדת משקל ועתירת כוח אדם ואמצעים, כזאת שתוציא את האויב משיווי משקל, תשבש את תוכנית הלחימה שלו ותקטין משמעותית את האיום על העורף. במילים אחרות, תשכחו את כל מה שידעתם על שדה הקרב הישן, הוא כבר לא רלוונטי.

ב-"שדה הקרב הישן", של 56', חטיבת הצנחנים הצניחה גדוד במיתלה, ~150 ק"מ מגבול ישראל, וחברה אליו. ב-67' היו תוכניות לאיגוף ימי/מוצנח עם חטיבה 55, והיה איגוף מוסק טקטי של 2 גדודי צנחנים בקרב אום-כתף.
למה אלוף פיקוד בצה"ל צה"ל של 2013, עם כל הניסיון הארגוני שנצבר מאז, עם אמצעי שו"ב שאז יכלו רק לחלום עליהם עם מפקדות מיוחדות קיימות, ובלי הצורך להבקיע מערך הגנה משוריין רב-אוגדתי באותו זמן*, לא יכול לתכנן ולבצע מבצע שגדול במקצת ממה שקודמיו ביצעו בזמנו? הרי נשמע שמה שמתוכנן זה איגוף אנכי, עם פעילות יח' מיוחדות לפני ובמקביל.

* ואם נרד לפסים אישיים: עם תואר ראשון ושני, פו"ם ולעיתים מב"ל, שכר של כ-50K ש"ח לחודש, שכבה חדשה של תא"לים מתחתם, ואלופים חדשים בצידם שלוקחים חלק מהאחריות (תקשוב, עורף, מבצעים, מפקדי גייסות).

כתבה מ-Israel Defense שמנתחת את הכתבה מ-"ישראל היום" בנוגע למפקדת העומק.
ישראל היום: http://www.israelhayom.co.il/article/80051
ישראל דיפנס:
http://www.israeldefense.co.il/he/c...%9C%D7%97%D7%94


בנוסף.
כאמור למפקדת העומק נכנסו 76 (סיירת מטכ"ל), 51 (שלדג),ש13 ו-217 (יחידת דובדבן).
ציינתי את זה כל לא בטוח שכולם ערים לכך, ל-217 אני מתכוון.
ניתן לראות כאן שלושה כתבות על דובדבן, שמתמקדות בעיקר בפריצת גבול הגזרה שלהם:
(מהישן יותר לחדש. כולם מ-2013)
http://www.mako.co.il/pzm-soldiers/...74db9d31006.htm
http://www.mako.co.il/pzm-units/spe...b0f6ef31006.htm
http://www.israelhayom.co.il/article/136871

כתבות מעניינות.
בנוסף, אני זוכר שקראתי כתבה אחרת שבה יריב בן-עזרא (כשפיקד על-217 כסא"ל) ציין שאם צריך לפשוט על כפר או מחסני אמל"ח הוא [217] יכול לעשות את זה יותר טוב מאחרים.
אני משער שהוא התייחס למגלן, והימ"מ; שגם אותם רצו להכניס למפקדה.

עברו שנתיים מאז הכתבות האלו, ומאז החכמנו ולמדנו שדובדבן (עם אגוז, מגלן ורימון) אוחדה לתוך חטיבת הקומנדו שבתורה צורפה לאוגדה 98, שלהבנתי לא שייכת לפיקוד העומק.

נצל"ש: איכשהוא הדעה הרווחת באשכול הזה היא שמפקדת העומק מיועדת למלחמה; אולי, כמו "פיקוד המבצעים המשולבים" הבריטי של מלחמת העולם השניה, הי מיועדת דוקא לתקופה שבין המערכות הגדולות?

לפי מיטב הבנתי, מכל הכתבות שפורסמו עד כה, מפקדת העומק אחראית על המשימות החשובות והמסובכות ביותר, בלבד.
מה זאת אומרת?
ש-ששייטת 13, לצורך העניין, מקבל את משימות "ביום-יום" מחיל הים.
אך משימות חשובות תטיל על היחידה מפקדת העומק, ותיקח חלק מפקדת העומק.
המפקדה עובדת גם בזמני מלחמה וגם בשלום, אך היא רק אחראית על המשימות החשובות יותר.

עכשיו, למה התמקדתי ב-217?
כי זה באמת מעניין ומסקרן, היא הצטרפה גם למפקדת העומק

("היחידה נכנסה סופית למפקדת העומק לעבודה משותפת עם מטכל שייטת ושלדג,כרגע לעבודה במלחמה,בתקופה הקרובה קבלת משימות גם בשגרה.")
ההודעה המצוטטת היא מ-2013.
ועבודה בשגרה הם מקבלים מ-2014.
והם נכנסו לגם מחטיבת הקומנדו.
(בנוסף קיבלו תקן יחידת השתלטות ממש לא מזמן)
ככה שזה נורא מעניין לאן שהיחידה הזאת מתקדמת.

אבל בכל מקרה, תן לי להבהיר לך לפי מה שאני מבין.
חטיבת הקומנדו תהיה אחראית על ארבעת היחידות (מגלן אגוז דובדבן רימון) במלחמה.
ומפקדת העומק תהיה אחראית על ארבעת היחידות (ש13, שלדג, סיירת מטכ"ל ודובדבן), אך ורק למבצעים מיוחדים מחוץ לישראל.
הבנת? זה לא סוטר אחד את השני ש-217 היא תחת שני אלו.

ציטוט מהכתבה שפורסמה ב"ישראל היום":

"אנשי העומק מקפידים להשתמש במונח השגוי 'פיקוד' ומספרים שהם 'המפקדה התשיעית' בצה"ל (לצד ארבעת הפיקודים ואגפי הלוגיסטיקה, התקשוב, כוח האדם והמודיעין). בלשכת הרמטכ"ל מתקנים ומבהירים שמדובר במפקדה, מעין יצור כלאיים חדש ולא מוכר, שיתפוס בעתיד צורה וצבע מובהקים יותר, ואולי באמת יהפוך בסופו של יום לפיקוד החמישי".

(האימרה בכותרת מיוחסת פעמים רבות - בטעות - ליוזף גבלס. המקור הוא לנין).

כנראה שזה מה שהנחה את עיצוב התג של המפקדה. (צבעי שחור ולבן - המאפיינים את הפיקודים הצה"ליים לדורותיהם):

מפקדת העומק" בצה"ל, שהוקמה לפני כשנה וחצי על ידי שר הביטחון דאז אהוד ברק, עומדת כיום במרכזה של מחלוקת עזה בין אלופי צה"ל לרמטכ"ל בני גנץ ולסגנו גדי אייזנקוט. בעוד השניים האחרונים תומכים בהמשך פעילותה של המפקדה, מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, אלוף פיקוד צפון יאיר גולן ואגףה מודיעין מתנגדים לה נחרצות.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

הכתבות הן על חטיבת הקומנדו החדשה, אך הם עוסקים גם במפקדת העומק, לכן אני מפרסם כאן:
http://www.defensenews.com/story/de...igade/29796065/

http://www.defensenews.com/story/de...elite/71064490/

לא ידעתי בדיוק איפה לשים את זה, אבל מתפרסם פרט מאוד מעניין על גדחה"ן של חטיבה 551, שהוא במקרה גדחה"ן העומק היחיד בצה"ל.

כתבה של ישראל דיפנס אז האיכות לא גבוהה, אבל עדיין יש ציפיות למשהו. בהחלט נתנו משהו.
https://www.israeldefense.co.il/node/48481

בכותרת, שלא מובן מאיפה נלקחה, מצוטט "צאו לאיראן".
תוך לא יותר מרבע דקת קריאה אפשר לראות ציטוט שאומר כי את יכולות העומק של הגדוד ניתן לסכם ביכולת ללכת למרחק רב ולשאת הרבה משקל על הגב.
כלומר, לא באמת ישלחו את אותם חיילים לאיראן. אבל אם הם יגיעו לעומק, הקורא אמור להבין שהם יגיעו לחזית ומעבר לה, ברגל משטח הכינוס, ועם הרבה משקל?

אני אישית חושב שלהגיד ללוחם "אוקיי אתה אולי תלך פי 2 אבל גם תסחב פי 2" לא הופך אותו ללוחם המוכן ל"עומק האסטרטגי במדינות האויב". זה הופך אותו ללוחם מאוד עייף, עם סבירות מאוד גבוהה לסיים שירות סדיר עם דרגת נכות לא אפסית.

מי שמבין דבר יכול להגיד אם מדובר בסאטירה?

זה כתבה לעיתון כמה נתונים את באמת מצפה שיתנו לגבי יחידה כזו?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא ציפיתי שיפרסמו פה את האמצעים והמטרות של גדחה"ן בעומק אסטרטגי.
אבל בטוח אתה יכול להסכים איתי כי המשפט "את יכולות העומק ניתן לסכם ביכולות ללכת למרחק רב עם ציוד רב על הגב" הוא איפשהו בין אבסורד לעוד יותר אבסורד.
להבנתי לאוגדה 98 צריכה להיות יכולת ניוד גבוהה מאוד, במיוחד בשטח אויב. עוד להבנתי, גדחה"ן, או כל אלמנט של הנדסה לא משנה מה גודלו, צריך להיות לפחות עם אותה יכולת ניוד כמו כל אחד אחר במסגרת בה הוא תומך.
אם גדחה"ן 551 הוא צוואר הבקבוק של האוגדה כי הוא צריך להיות בו זמנית מקדימה וגם צועד עם אקסטרה עומס על כתפי כל חייל, אז למה להשקיע בניוד כוחות אחרים בכלי רכב?

כלומר זוהי הצהרה אבסורדית וזהו.
נכון שזה עיתון אבל אפשר היה פשוט למחוק אותה.

אמירה מוזרה מאוד של דובדבני שלא ברור לי אם נאמרה בחצי חיוך יעני שושואיסטי שמסתיר את היכולות של הגדוד, או לא. הכותרת "צאו לאיראן" בכלל מוזרה בעיני. אבל כמו שכבר אמרת במילים קצת אחרות - israeldefence בסופו של דבר...
בעניין נשיאת המשקלים למרחקים ארוכים, שני הסנט שלי הם שכסמל צוות בגדוד אני יכול לומר שהיכולת הזו היא אמנם יכולת שמשמרים בגדוד, אבל היא לא האופציה (האידאלית) הראשונה או השנייה בה יעשה שימוש בכדי להגיע ליעד בעומק.

תודה על התגובה העניינית.

אני לא מצפה להיכנס פה לדיון על העניינים האלה אבל גם למונח "עומק" אמור להיות ספקטרום, לא? שוב, לא מתיימר לדעת ולא רוצה לדעת אם אני צודק או לא אבל תמיד כשחשבתי על הייעוד של 98 כמו שאני מכיר אותו, מעולם לא חשבתי על איראן ודוגרי אני בספק אם מישהו בעולם הזה מאמין שלצה"ל יש יכולת או כוונה להפעיל כוחות רגליים כאלה גדולים כל כך רחוק. את הדיוויזיות ה-101 וה-82 הצניחו בנורמנדי, לא ישר בברלין.

נראה כמו כתבת תדמית ממוצעת לא צריך לקחת את כל הנאמר ברצינות.
תמונה אחת שווה אלף מילים - התקציב לאימון אפשר רק תמונה של כמה חברה על סנדלי חבלה.. מענין כמה זמן יקח להם לדדות עד איראן..
יש הרבה ציניות בתגובה שלי - אבל זאת האמת מערך המילואים בצהל הינו מערך שמן כושל ויקר, ששואב משאבים מרובים ללא הצדקה.
הלוחמים והמפקדים לפחות באוגדה 98 הינם לעילא ולעילא , רובם מותחים את עצמם מעבר לקצה אבל יש דברים מעבר ליכולתם. מחסור כרוני בציוד, שעות אימון בדגש על אימון איכותי והקצאת משאבים טכנולוגיים, שלא לדבר על שתפ עם זרוע האוויר שלא קיים כמעט חוץ מתרגילים שלדיים. תגמול ירוד למשרתים וכו - גורמים לכך שעם השנים נוצרו פערים אדירים בלתי ניתנים לגישור לטעמי בין הצבא הסדיר למערך המילואים. חידלון מתמשך של כל הרמטכלים למינהם שמעדיפים לקדם תרשים למינהם עם שמות מפוצצים, או להקים יחידות עם שמות של חלליות מאשר להפשיל שרוולים ולטפל בבעיה.