|
01-10-2011, 00:03
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
סטיקס
תהייתך הנכונה לגבי כניסת טילי הסטיקס לזירה הויאטנמית עוררה בי עניין ועל כן נברתי בארכיוני חיל הים וה CIA הזמינים באינטרנט אחר חומרים רלוונטיים שפורסמו בשנים ההם ולהלן מסקנותיי ובסופם תשובה שלילית. ככלל ברה"מ נהגה לצייד את אותן בעלות בריתה הנמצאות בעימות מתמיד עם המערב (לדוגמא קובה, צפון ויאטנם ומצרים) במיטב הנשק והציוד, לעתים אפילו לפני מועד כניסתו לשימוש בקרב צבאות ברית ורשה ו/או במקביל לכניסתו לשימוש בצבא הסובייטי עצמו. אספקת הנשק לוותה לרוב בהגעת יועצים סובייטים שעסקו בהכשרת כ"א מקומי ולעתים אף בתפעול הנשק בתקופת הביניים.
על פי הדוקומנטציה ניתן לחלק את תהליך אספקת הנשק הסובייטי והסיני לצפון ויאטנם ל 3 פרקי זמן שונים:
א. מפרוץ המלחמה ב 1965 ועד לתום ההפצצות על צפון ויאטנם באוקטובר 1968 – חשש קינן בקרב גורמי המודיעין האמריקניים מהגעת סטי"לים וטילי חוף-ים שעלולים לסכן את נושאות המטוסים במפרץ טונקין. מאידך מידע מודיעיני על כך שהכלים לא סופקו (ראו בהמשך).
ב. מאוקטובר 1968 ועד סוף המלחמה הרשמי בינואר 1973. כזכור בשלהי 1971 נעשה שימוש מוצלח נוסף בטילי סטיקס על ידי ההודים במהלך מלחמת הבזק שלהם עם פקיסטן.
ג. מסוף המלחמה ועד כיבוש הדרום בידי הצפון באביב 1975 – תקופה פחות רלוונטית לאשכול זה.
אספקת הנשק מברה"מ לצפון ויאטנם בוצעה ב 3 דרכים עיקריות
א. בדרך היבשה, באמצעות רכבות שעברו מסיביר דרך מונגוליה וסין ומשם אל ויאטנם. פעילות זו הופסקה ברובה בסוף 1968 עקב מאבקים פוליטיים בין ברה"מ וסין.
ב. בדרך האוויר, באמצעות מטוסי תובלה כבדים, שטסו מעל מרכז אסיה וסין. פעילות זו הופסקה אף היא בסביבות יוני 1967 עקב מאבקים פוליטיים בין ברה"מ וסין.
ג. בדרך הים, באמצעות ספינות תובלה, שהפליגו מנמלי המזרח הרחוק ונמלי הים השחור, בתחילה דרך נמלי ביניים בסין ואח"כ ישירות מברה"מ להייפונג.
אספקת הנשק בדרך היבשה והאוויר הוסדרה בהסכם בין ברה"מ לסין כבר במרץ 1965 קרי ממש בראשיתה של מלחמת ויאטנם אולם בפועל שמשה את הסינים ככלי שרת במאבקים האידיאולוגיים והפוליטיים המתמשכים בין שתי המעצמות הקומניסטיות. לעתים הם אפשרו את משלוחי הנשק ללא הפרעה, לעתים עכבו אותם בתואנות שונות (למשל כאשר החלו דיבורים על מו"מ להפסקת אש, דבר שאליו התנגדו הסינים נחרצות), לעתים החרימו פריטים שונים מתוך המשלוח ולעתים אפילו בזזו משלוחים שלמים (למשל בשיאה של "מהפכת התרבות" ב 1967-1968, כאשר קבוצות שונות בסין אגרו נשק והמדינה למעשה הייתה על סף מלחמת אזרחים). מאבקים אלו בין המעצמות הקומניסטיות החלו למעשה כבר אחרי מותו של סטאלין והחריפו לאורך העשור הבא עד שהגיעו להתנגחות ישירה ומילולית של המנהיגים ופיצוץ היחסים ב 1962-1963 סביב מגוון נושאים ובהם מלחמת סין-הודו (ברה"מ ספקה נשק להודים), התקפלות הסובייטים בפני המערב במשבר קובה ופרישת אלבניה מברית ורשה. הסינים ראו בגישת הדו-הקיום שנקט חרושצ'וב בגידה באידיאולוגיה הקומניסטית ההדוקה, הדוגלת לשיטתם במלחמה בלתי מתפשרת במערב האימפריאליסטי והרקוב.
במהלך 1968, לאור התרופפות השלטון המרכזי בסין במהפכת התרבות, החלו עימותים והתגרויות באזורי הספר הנידחים לאורך גבול בין המדינות במזרח הרחוק. בתחילת 1969 כבר הפכו העימותים במפגש נהרות האמור והאוסורי למלחמה זוטא של ממש שנמשכה כחצי שנה וקטלה מאות חיילים משני הצדדים בקרבות טנקים, הפגזות ארטילריה ופשיטות חי"ר. מפגש שרי החוץ בהלוויית הו צ'י מין (מנהיגה הקומניסטי הנוקשה של צפון ויאטנם) בספטמבר אותה השנה שם אמנם קץ לאסקלציה הצבאית אך היחסים הדיפלומטים המלאים בין המעצמות חזרו למסלולם רק מקץ 20 שנה, בעקבות התרופפות האידיאולוגיות הנוקשות וסוף המלחמה הקרה. הפיצוץ (תרתי משמע) בין סין וברה"מ בשנת 1968 סתם סופית את הגולל על אספקת הנשק היבשתית והאווירית והפך את התובלה הימית לציר האספקה העיקרי של הסובייטים לצפון ויאטנם (וככזה גם פגיע לסגר הימי שהוכרז בסופו של דבר באפריל 1972 ואכן המהלך האמריקני היה אפקטיבי וטרם משמעותית לקיצור המלחמה). במקביל סין עצמה הפכה בהדרגה לספקית נשק של הצפון, במטרה לנתק את התלות המוחלטת של שכנתה מדרום בסובייטים ולזכות בכך באתנן פוליטי (זאת עד פרוץ "מלחמת העונשין" בין המדינות בשנת 1979, בעקבות פלישת ויאטנם לקמבודיה ומיגור שלטון הקמר רוג' הרצחני).
כללית הסובייטים סיפקו נשק וציוד הגנתיים מתקדמים לצפון ויאטנם ובזאת כמויות גדולות של מיירטים (קצרי טווח), טילי ותותחי נ"מ ומתקני מכ"מ, במטרה לאזן את יתרונה הכמותי והאיכותי העצום של האמריקנים ובעלי בריתם ולהקיז את דמם. כמו כן ספקו להם משאיות, נשק ארטילרי ונשק קל בכמויות עצומות (בשיאה של המלחמה היה צבא הצפון לאחד מחמשת הצבאות הגדולים בעולם מבחינה מספרית). הסינים לעומת זאת ספקו להם כמויות גדולות של רק"ם מתקדם יחסית לזמנו, כפי שהיה ניתן לראות בפלישות הקרקעיות באפריל 1972 ושוב במרץ 1975. רמת המיכון הגבוהה בדרג המסתער והמסייע (לצד מפקדים אגרסיביים ומנוסים, תכנון קפדני וביצוע נחוש) אפשרה לקומניסטים לשטוף, לעקוף ולמוטט את מערכי ההגנה של הדרום בפרק זמן קצר בהרבה ממה שצפו האמריקנים.
בה בעת סרבו הסובייטים להעביר לצפון ויאטנם נשק התקפי מובהק דוגמת טק"ק סקאד B, רק"ק כבד פרוג, מפציצי סוחוי 7 (מעבר למפציצי אליושין 28 מיושנים וקצרי טווח שכבר היו בידי הצפון), ספינות טילים מדגם קומאר או אוסה עם טילי ים ים סטיקס ואפילו טילי חוף-ים מדגם סמלט, שהם לכאורה נשק הגנתי קלאסי. בהקשר של הסטי"לים הדבר עורר את חמתם של הויאטנמים מאחר וברה"מ סיפקה במקביל כלים דומים לתריסר מדינות ברחבי העולם, ובהן בעלות ברית סוג ב', שבוודאי לא נמצאו בקו העימות הישיר עם המערב. ואכן ברשימות המצאי שבנה ה CIA מופיעים אמנם סט"רים מסוגים שונים אולם לא סטי"לים. כנ"ל לגבי טילי חוף-ים. החשש הסובייטי היה שהויאטנמים, שהיו מתכננים צבאיים אגרסיבים ומקוריים, יפעילו את הסטי"לים כדי לפגוע בנושאות המטוסים האמריקניות המשייטות במפרץ טונקין והדבר יביא לאסקלציה צבאית חמורה ואולי אף לעימות ישיר בין המעצמות. עימות שכזה לא תאם את אג'נדת ההתפשטות הסובייטית בעת ההיא (בעיקר בעידן ברז'נייב) מאחר ותשומת הלב של ברה"מ הייתה נתונה גם למוקדים רבים ברחבי העולם ובהם המזרח התיכון, התמיכה בקומניזם במלחמות הרבות באפריקה (משתחררת מחבלי הקולוניאליזם), המזרח רחוק (שלטון סוקארנו באינדונזיה) ודרום אמריקה ואפילו לסכסוכים הפנימיים בעולם הקומניסטי (כמו הפלישה לצ'כוסלובקיה והסכסוך עם סין). חלק מהדו"חות טוענים שגישה זו עלולה להשתנות במידה וארה"ב תיזום אסקלציה צבאית חריפה, לדוגמא פלישה לצפון או מיקוש נמליו. הסבר נוסף פחות יותר היה חשש סובייטי שהנשק המתקדם "יפול" דווקא בידי הסינים ועלול עוד להיות מופנה כלפי ברה"מ ביום מן הימים.
חיזוק לכך ניתן למצוא בדו"חות המודיעין, שם מסופר על מפל"ג סט"רים צפון ויאטנמי שנפל בשבי האמריקני אחרי שספינתו טובעה במהלך קרב ימי במפרץ טונקין בקיץ 1966 (שלישית סט"רים ניסו לתקוף צמד משחתות אמריקניות במרחק 50 ימים מהחוף הויאטנמי אך טובעו מהאוויר). בחקירותיו סיפר הקצין הקומניסטי על כך שהסובייטים הבטיחו סטי"לים לצפון ויאטנם אחרי התקרית הימית הראשונה במפרץ טונקין בקיץ 1964 אולם לאחר מכן מסמסו רשמית את העניין בגלל המתיחות בינם ובין הסינים (שהיו כאמור תווך האספקה העיקרי). המקור גרס שבניגוד לגרסא הרשמית הזו למעשה הסובייטים חששו מאסקלציה צבאית בינם ובין ארה"ב. סגירת התווך הקרקעי בעקבות הסכסוך בין ברה"מ לסין סתמה למעשה את הגולל על אפשרות אספקת סטי"לים לצפון ויאטנם מאחר והאפשרות האחרת הייתה הובלת הסט"ילים עצמם על גבי ספינות תובלה סובייטיות, מעשה אובדני תחת עינו הפקוחה של הצי השביעי השולט ללא מיצרין במפרץ טונקין (זאת בניגוד לטילים אותם קל יותר להחביא).
מעניין שגם הסינים עצמם, שקיבלו סטי"לי קומאר וטילי טרמיט מוקדמים מהרוסים כבר ב 1959 (בעקבות סדרת התקריות האלימות באיי קומוי בשנה שלפני כן והחשש שהתעורר בעקבות זאת ממלחמה עם ארה"ב וסין הלאומנית דאז) ואף החלו לייצר העתקים מקומיים מוצלחים שלהם מאמצע שנות ה-60 והילך, לא מהרו לייצא אותם לצפון ויאטנם למרות שהייתה ברשותם אפשרות לוגיסטית לעשות כן בקלות יחסית בזכות גבול ימי ויבשתי משותף. הסברה היא שהמספרים שברשותם היו עדיין קטנים יחסית והם נדרשו לכל הסד"כ לטובת הגנת תעלת פורמוזה והאי הינאן הסמוכים לאזורי הפעילות של הצי השביעי. עם זאת, בדו"חות המודיעין נכתב שמדובר בהחלטה שעלולה להשתנות בכל רגע, למשל לאור אסקלציה צבאית חמורה או רצונם של הסינים להחליף את ברה"מ כספק הנשק המשמעותי של צפון ויאטנם ולמעשה כפטרונה של המדינה, ושצריך לראות באפשרות זו כריאלית, הן באספקט של סטי"לים והן של טילי חוף-ים.
בכל מקרה, האמריקנים (חיל האוויר, חיל הים וה CIA כאחד) השקיעו משאבי ביון אדירים בניסיון לאתר כלי נשק מפירי איזון שכאלו במשך שנים ארוכות אך בדרך כלל העלו בגדול חרס בידם. בקיץ 1967 זוהו מספר ארגזים גדולים החשודים כמכילים טילי סטיקס או סמלט על סיפון אוניית תובלה סובייטית שעגנה בנמל הייפונג. מספר חודשים לאחר מכן בשלהי 1967 זוהו לאורך החוף הויאטנמי שני אתרים החשודים כמתקני שיגור לטילי חוף ים. צירוף הידיעות הדאיג את האמריקנים והם מיהרו להפציץ ולהשמיד את המטרות מהאוויר אולם מעבר לכך לא התקבלה שום אינדקציה או אישור שאכן מדובר באתרים חיים או שבוצעה כלל העברת טילים שכאלו.
למעשה לאורך המלחמה כולה הייתה רק אינדקציה בודדת לשימוש בטילי טרמיט וזה סיפור המעשה. כאמור בתחילת אפריל 1972 חודשו ההפצצות האמריקניות על צפון ויאטנם והוטל עליה סגר ימי מלא. במקביל חודשו גם ההרעשות הימיות על חופי המדינה הקומניסטית ומדי שבוע נשלחו ספינות הצי השביעי להפגיז יעדים שונים במטרה לבלום את מתקפת הפתע של הקומניסטים, לפגוע בתשתיות חיוניות ולהסב להם אבדות כבדות ככל אפשר. ב 19 לאפריל התחולל יום קרב אופייני במפרץ דונג-הוי שבצפון ויאנטם. שייטת ימית אמריקנית ובה ספינת הדגל של הצי השביעי הסיירת הקלה OKALHOMA CITY (תותחי 6 ו 5 אינטש), שתי משחתות ליווי מיושנות, ה HIGBEE וה LLOYD THOMAS (תותחי 5 אינטש) וסיירת הטילים ה STERETT (גם כן תותח 5 אינטש) הפליגה צפונה בצהרי היום במטרה "לגהץ" בפגזים את אזור המפרץ (שמצפון ל DMZ ראו מפה), כאשר מצפון לה פעלה שייטת נוספת במשימה דומה. הקומניסטים מצדם השיבו מלחמה שערה, בירי נגד של תותחי חוף, בשיגור רביעיית סט"רים ובגולת הכותרת שיגור צמד מטוסי מיג-17 חמושים בפצצות, בפעם הראשונה בתולדות המלחמה.
חיש מהר התפתח קרב ימי אינטנסיבי, שבו שני הצדדים רשמו הצלחות מבצעיות מעניינות. האמריקנים מצדם הצליחו לפגוע במטרות החוף (נעשה שימוש תקדימי במסוק של ה STERETT לטובת תצפית ותיקון האש הארטילרית), לטבע חלק מהסט"רים הקומניסטים באש תותחים וה STERETT אף הפילה את אחד ממטוסי המיג-17 במטח טילי טרייר, הפלה מלחמתית ראשונה של מטוס אויב בטיל נ"מ עבור הצי האמריקני (כמו לרוב סיירות הטילים, לSTERETT שני מכ"מי הנחייה המאפשרים לה להעסיק שתי מטרות במקביל או לשגר שני טילים לעבר אותה המטרה). הויאטנמים מצדם הצליחו לפגוע קל מאד בOKALHOMA CITY (לא שזה מנע מהסיירת האמריקנית לשגר כמעט 4K פגזי 6 אינטש לעבר מטרות חוף וים במהלך חודש אפריל 1972 לבדו) וגולת הכותרת אחד מטייסי המיג-17 הנועזים חמק בגובה נמוך והצליח לשתול פצצת 100 ק"ג בסיפון האחורי של ה HIGBEE וגרם לצריח ה 5 אינטש האחורי שלה נזק כבד. הייתה זו הפעם הראשונה והאחרונה בה נפגעה ספינה אמריקנית בהתקפה אווירית מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד לפגיעת האקסוסט העירקי ב STARK במפרץ הפרסי ב 1987. הצריח אמנם נפגע קשות אבל למרבה המזל היה ריק מאדם מאחר ודקות קודם לכן נתקע פגז חי באחד הקנים והצוות בן תריסר הנפשות התפנה עד לפתרון הבעיה.
לאחר הפגיעה ב HIGBEE, לאור עוצמת ותעוזת ההתנגדות הויאטנמית ולאור השלמת משימותיו, החליט המפקד האמריקני לסיים את הפעולה ולנוע בחזרה לעומק הים, כאשר ה STERETT ממסכת אותה מאיומים מהחוף או מספינות המשייטות לאורכו. בעת נסיגת השייטת האמריקנית ממפרץ דונג-הוי כלפי צפון מזרח, קרי לעבר תוככי מפרץ טונקין, זוהו כלי שיט ויאטנמים נוספים החשודים כסטי"לים ואף זוהה שיגור החשוד כטיל טרמיט מאחד מהם. ה STERETT הגיבה במהירות ושיגרה מטח נוסף של טילי טרייר אל עבר המטרה החדשה. אולם השיגורים בוצעו על בסיס נעילת מכ"ם בלבד ומעבר לטווח ראיה ועל כן לא היה לפגיעה אישור ויזואלי ו "ההפלה" לא התקבלה כלשונה. תחקירני הצי האמריקני דחו את טענת צוות הספינה על כך ששוגר לעברם טיל ים-ים בטענה שמטוסי המיג-17 שהשתתפו בתקיפה היו מדגם P המתקדם יחסית ובעל מכ"ם Scan Odd, שלו מאפיינים דומים למכ"ם הביות של הטרמיט. כמו כן פרופיל הטיסה ומימדי המטרה היו דומים ועל כן הסיקו שצוות הספינה בסה"כ טעה בזיהוי המטרה. העדר אינדקציה איסופית, מחקרית או מבצעית נוספת מחזק את ההערכה שככל הנראה לא היו ברשות הויאטנמים טילים כאלו עד לתום המלחמה. אגב חודשיים קודם לכן רשמה ה STERETT הישג מבצעי חסר תקדים נוסף, עת הנחה בקר המכ"ם שלה צמד מטוסי קורנס מכנף 432 של חהא"א להפלת מטוס מיג-21 צפון ויאטנמי מעל לאוס. היה זה היירוט הראשון שבוצע על ידי חהא"א בהכוונת בקר ימי והיירוט הלילי הראשון שבוצע על ידי חהא"א בכלל במהלך מלחמת ויאטנם.
דו"חות מודיעין
http://www.foia.cia.gov/CPE/ESAU/esau-38.pdf
http://www.foia.cia.gov/docs/DOC_00..._0000381439.pdf
http://www.foia.cia.gov/docs/DOC_00..._0000415086.pdf
http://www.foia.cia.gov/docs/DOC_00..._0000496347.pdf
http://www.foia.cia.gov/docs/DOC_00..._0000892347.pdf
http://www.foia.cia.gov/docs/DOC_00..._0000886761.pdf
http://www.foia.cia.gov/docs/DOC_00..._0001166481.pdf
http://www.foia.cia.gov/docs/DOC_00..._0001166497.pdf
מקורות אינטרנטיים לתמונות ובכלל
http://en.wikipedia.org/wiki/USS_Higbee_(DD-806)
http://www.qmcsrice.com/okycity/vietnam/vietnam.html
http://cdrsalamander.blogspot.com/2...-friday_13.html
http://www.navweaps.com/index_tech/tech-025.htm
http://sterett.net/Public/31shiphistory/1972.pdf
http://www.eaglespeak.us/2005/03/us...battle-off.html
http://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Dong_Hoi
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 01-10-2011 בשעה 00:18.
|
|