היי

אנא וודאו כי לפני העלאת התמונה נרשמתם באשכול ההרשמה. גולש לא רשום יפסל מהשתתפות בתחרות.


הפרס בתחרות- שובר בסך 500 ש"ח מתנת תותח בשיווק למטייל ולחייל- חנות לציוד טיולים ומחנאות!!!

נושא התחרות- אוכל. אוכל מסורתי מהטיול בו הייתם, מנגל מושקע, בישול שטח- כל מה שקשור באוכל ובטיול שלכם.

להלן חוקי התחרות:

1. כל גולש רשאי להעלות תמונה אחת בלבד.
2. לצד התמונה יש לכתוב היכן ומתי צולמה. (יהיה נחמד אם תספרו את הסיפור מאחוריה...)
3. רק גולשים רשומים לפרש יכולים להשתתף בתחרות- אורחים מוזמנים להגיב באשכול אך לא יוכלו להרשם. אם אתה אורח ובא לך להשתתף- בצע הרשמה מהירה לפורום!
4. רק גולשים שנרשמו לתחרות מראש יוכלו להשתתף בה. קישור לאשכול ההרשמה לתחרות
5. יוכלו להצביע בתחרות רק גולשים עם 10 הודעות לפחות במערכת
6. בתום התחרות תערך הצבעה בין הגולשים על התמונה הטובה ביותר, הגולש שיזכה ברוב הקולות יקבל את הפרס. במצב של שוויון יערך סקר נוסף בין המתמודדים שתוצאתם שווה.

אשכול העלאת התמונות ישאר פתוח עד לתאריך 30.9.2011

יתקבלו סיפורים מכל טיול בארץ ובעולם

בתום העלאת התמונות יעלה אשכול הצבעה


נשמח אם תשתפו אותנו

מקום התמונה - plitice שבקוראטיה

נסעתי לצרכי עבודה לקרואטיה שבוע אחרי הגיע יום ראשון שהיה יום חופשי, נסעתי ל- plitvice מרחק כשעתיים מזגרב.
כשהגעתי לשם התחוור לי כי אני כמעט בודדה באתר , השבילים שהיו מסומנים היו מכוסים בשלג.
לקחתי מהפקידה את ה"מפה" שהיתה דף ועליו פס שחור ללא נקודות ציון.
בהתחלה לא מצאתי אפילו את נקודת ההתחלה ונבהלתי שאם את נק' ההתחלה לא מצאתי מה יהיה בהמשך....
התחלתי את המסלול, בגלל שהייתי לא מתוכננת נעלתי נעלי ספורט שלא ממש הולכים טוב עם שלג, ברור שהחלקתי... ואז קלטתי שכדאי לי לשים טוב טוב לב לאן אני מחליקה כי עם כל הגובה אין מעקה בטיחות.
כך שאת כל תחילת המסלול עשיתי עם הרבה פחד.
בהמשך הבטחון עלה וכשהגעתי לאזור המפל נתקלתי בכ-5 תיירים נוספים.
המפל - חוויה שמימית, חלקו קפוא וחלקו עדיין זורם גובה של 636 מטרים מדהים!!
מקום שהוא מנפלאות הבריאה כשחזרתי ראיתי תמונות של המקום בקיץ, פשוט מהמם.
מדריך טיולים אמר לי שמעט מאוד אנשים זוכים לראות את פליטוויצה בשלג כי מן הסתם לרוב נוסעים כיעד תיירותי בקיץ, שמחה שזכיתי.

התמונה צולמה מהחלק העליון ביותר ממנו ירדתי אל עבר המפל הגדול.

"עץ הסוכריות"



בתי תמר (אז בת פחות מארבע) ופירות האשחר הארצישראלי, בשפלת יהודה.
הבנות שלי מאוד אוהבות אשחר (שעכשיו מניב, דרך אגב) והן הדביקו לו את הכינוי "עץ הסוכריות", בגלל צורת הפרי וטעמו.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הפנינה שבצדף


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i1225.photobucket.com/albums/ee381/MS_Rogue/P2270059.jpg]


בתמונה: נזיד צדפות (Clam Chowder) בקערת לחם שאור (in Sourdough Bowl), צולם במונטריי, קליפורניה, פברואר 2009.

והסיפור: מי שהיה אי פעם במונטריי, קליפורניה, בוודאי ביקר ברציף הדייגים (The Fisherman's Wharf), על שלל מסעדות הדגים שלו. לאורך הרציף לפחות עשר מסעדות דגים והתחרות היא עזה. על מנת למשוך את התיירים, כל מסעדה מציעה טעימות מנזיד הצדפות שלה (ורובן עושות נזיד מעולה, ד"א). קערה (רגילה, לא מלחם) של נזיד צדפות היא יופי של מנה ראשונה לרעבים, בייחוד בהתחשב בכך שהרוח מקררת את הגוף מאוד, אפילו בשיא הקיץ ונזיד חם זו בדיוק התרופה לקור. בביקורנו הראשון במונטריי, עברנו את כל עמדות הטעימה, אחת אחת ובחרנו במסעדה שהציעה את הנזיד שהכי ערב לחיכנו.

הנזיד עצמו: נזיד צדפות לבן מורכב מצדפות מטוגנות מעט, מיץ צדפות, שמנת, קוביות תפו"א, בצל מטוגן ותבלינים. במרבית המסעדות, אפשר להזמין אותו בקערת מרק או להזמין אותו בקערה עשויה מלחם שאור (Sourdough bread). קערת הלחם סופגת חלק מהנזיד ולאחר שאוכלים את הנזיד עצמו אפשר לבצוע את הקערה ולאכול אותה, תענוג לילדים ולצעירים ברוחם . גודל הקערה הופך אותה בקלות לארוחה שלמה. למבקרים בחוף המערבי של ארה"ב או במדינות ניו-אינגלנד במזרח ארה"ב - מומלץ בחום.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

עשית אותי רעב עכשיו. מעניין אם המחיר בהתאם למראה

6-8 דולר לקערת שאור, 3-5 לקערת מרק רגילה. שווה כל סנט

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

יואו. אני דוגמת צ'אודרים ידועה וזה פשוט נראה מדהים.

לא כשר חחחח

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

תאמין לי, צ'אודר טוב שווה ויתור על תחיית המתים

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

"בדד ומשופד"



בתמונה: דג בודד וכמה עופות על הגריל.
המקום: מפל Koung Si, סמוך לעיר לואנג פרבאנג שבלאוס. התמונה צולמה ביוני 2011.
הסיפור: טסתי לטייל במשך כחודשיים בלאוס, קמבודיה ותאילנד. בלאוס טיילתי בין השאר בעיר לואנג פרבאנג, ובאחד הימים שמתי פעמיי למפל הסמוך לעיר. ביציאה מהמשמורה ישנם מספר דוכני אוכל עם גריל שעליו כמה חיות מסוגים ומינים שונים. החברים שבתמונה צולמו כאשר חיפשנו מקום לאכול בו ארוחת צהריים.
שימו לב לפרצוף של הדג. הוא לא נראה כל כך מרוצה... האם זה משום שהוא במיעוט מול קבוצת העופות? האם זה משום שכולם בחרו בסופו של דבר לאכול עוף והשאירו אותו לבד, שוב?

לעולם אשא דגלך בגאווה

אחרי הלהיט Anrgy Birds, בא להיט ההמשך: "דג רותח!"

תמונה מעולה

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אי שם במרוקו הרחוקה, שוכנת לה עיר ידועה בשם מרקש.
עיר זו חובה בתוכה מראות צבעוניים וריחות בישול מכל פינה.
במרכז העיר שוכן אחד השווקים הגדולים במרוקו - ג'אמע אל פנה.
בסמטאות השוק ניתן להשיג כל מאכל שרק ניתן לחפוץ, מהמשובח ביותר ועד לבסיסי ביותר.
בין כל הבלאגן של דוכנים עשירים המשוויצים במרכולתם, הבחנתי במוכר ביצים פשוט וביישן...

אני וכמה מחבריי יצאנו באמצע מאי השנה לקמפינג של יומיים באזור בית שאן. בבוקר היום השני חברי הטוב עמית החליט להפתיע אותנו עם שקשוקה מושקעת ומלאה בכל טוב.
ללא ספק אחת הטובות שאכלתי. יש עתיד לשף המדופלם.

אני אהיה זה ששולח לתחרות תמונה "אחרת". בטיול משפחתי לגן החיות התנכי צילמתי דוב אוכל מלון. (ושומר לקינוח גם אבטיח)

ט'נקס.

סין - 2005 - במזרח הרחוק (סין , לאוס , תאילאנד וכו) מכניסים נחשים ארסיים לתוך המשקאות האלכוהולים בשביל להוסיף ארומה יחודית. לא טעמתי - אך לפי מבט פניו של המדריך - נראה כי רמת האלכוהול הגבוהה טישטשה את העובדה שהוא שותה משקה אלכוהולי עם נחשי קוברה מושרים.

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

ועל זה נאמר- אללי.

כוכב הצפון - טיולים וירטואלים

דווקא התמונה הזו יותר מעניינת מהקודמת. תן לה כותרת כמו "מי הסועד ומי הסעודה?"

טיילנו בבלגיה ואיך אפשר בלי השוקולדים הצבעוניים בכל פינה כמעט אז רק מעט על קצה הצלחת

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

עין תחת עין
אנפת לילה מנסה לאכול דג שנזרק על ידי דייג מקומי
כמובן שללא הצלחה, כי כמו לנו, גם לה יש עיניים גדולות
התמונה צולמה באיזור 7 טחנות, לפני כשנתיים שלוש

קוראים לי ניר ... ואין לי חתימה...

אנחנו אוהבים אותך!

www.nirgeiger.com

בפעם האחרונה בארה"ב יצאנו לציד פטריות באזור אורגון.

זה השלל (וגם התמונה לתחרות)



וזו התוצאה- מה שהפך מאוחר יותר לתבשיל מדהים מלווה בבשר בקר.

מרץ 2007 - מפרץ ההלונג (HaLong Bay) ויטנאם.

במפרץ המכיל אלפי איים קטנים ומצוקים המזדקרים בתלילות מהמים חיות קהילות של דייגים ומשפחות אשר חיות על "חוות דגים" צפות. בין אותם בתים צפים, ולא פחות בין ספינות התיירים הרבות אשר משייטות בין האיים נעות סירות קטנות המשמשות "כמכולת על המים".
סוג אחד מאותן מכולות הינה חנות פירות וירקות, אשר על סיפונה העליון הרוכלים הצעירים מציגים את הסחורה.

ועל טיב הפירות האקזוטים יותר ופחות בדרום מזרח אסיה, לא אפרט, היות ומילים לא יעשו להן צדק..
כאשר זכורים לטובה במיוחד הן אותן האננסים והפרי הקוצני (מופיע בתמונה ואת זמו לא זוכר כרגע) המזכיר מאוד את הליצי הנפוץ בארץ.

יש 99% שכל מה שרשמתי הוא טעות.

ראמבוטן

השתחררתי

ניסיתי לחפש תמונות מעניינות על אוכל- אבל כל מה שמצאתי זה פרצופים מחייכים ליד מנגלים.
ככה שלא כ"כ אטרקציה..
אבל אז נזכרתי שיש לי תמונה של אוכל- גם אוכל לבני אדם, וגם תמונה של חיה אוכלת, שצולם סתם בטיול בארצינו היפה.

ותודה ל POM על החתימה

שוק האוכל, בייג'ינג, סין.

טיילתי במזרח, ובין השאר בסין, אי שם ב2007.
תמיד נמשכתי למקומות הפחות מתויירים, אולי כדי להתחבר יותר לאווירה והתרבות המקומית, ולא כפי שהמקומיים אולי היו רוצים שהתיירים יזכרו אותם.
שמעתי על שוק אוכל באחד הפרברים של סין, להבנתי היה מדובר באירוע מועדף על המקומיים שמעטים התיירים ששמעו עליו. החלטתי להגיע למקום ואולי לטעום מהריחות...

כשהגעתי למקום, הבנתי למה מדובר באירוע מקומי. הריח היה מזוויע, ואכן, מעט מאוד תיירים היו.
בכל הספרות שקראתי, נכתבו אזהרות חוזרות ונשנות להמנע מלאכול (ואף להריח) את האוכל ברחוב. הקיבה המערבית לא מחוסנת כנגד אותם מרכיבים עליהם גדלו הסינים במשך מאות שנים...
הרחוב אפוף עשן וריחות לא נעימים, כשמעטי התיירים באתר מכסים כל פתח בגוף שמא חס וחלילה ייכנס "הרעל" שבאויר למחזור הדם שלהם.

אחת התיירות, גרמניה, התקרבה לדוכן המעושן ביותר ברחוב. כמות אדירה של מקומיים רוקדים, שרים ואוכלים סביב השולחן במה שנראה כמחול שדים, והתיירת רק רצתה לתפוס תמונה טובה בעדשת המצלמה.
מסתבר ששאיפתה לפריים מיוחד התחלפה בשאיפת יתר של עשן הבישול הלא כל כך מוכר לנו - והתעלפה כנגד עיני.

תמיד ברגעים כאלו אתה מתלבט מה עליך לעשות, להגיש עזרה מצד אחד (על אף שיש לא מעט כאלו שיוכלו לסייע, ואתה בכלל לא מקומי...) או לנצל את המצלמה שכבר נמצאת ביידיך ולתעד את האירוע.

בחרתי לסייע, במה שניתן.
לכן, מהאירוע הנ"ל, כל שנשאר בזכרון המצלמה הוא העשן...



בדיעבד, אולי היה עדיף לצלם את האירוע...

שנה טובה!

מה המאכל? סוג של דאמפלינג?

הגענו לצ'יאנג ראי (צפון תאילנד) והתאכסנו במלון בשם Aka Hill guest house. הפלוס שלהם הוא איסוף מAka river house בעיר.
התכנית היתה לטייל סביב איזור הגבעה, ללמוד קצת על הג'ונגל ולהתנסות בהפקת כלים ואוכל ממנו.
המדריך שלנו, אמאה, אמר שהג'ונגל הוא בשבילו כמו Seven Eleven והוא נותן לו כל מה שהוא צריך.
תוך שהוא אומר זאת הוא חותך חתיכות במבוק ויוצר מהן בזריזות מקלות אכילה ו-6 כוסות.










כל התמונות היו רק ע"מ להסביר. התמונה האחרונה היא התמונה לתחרות.

טוב נתחיל מסיפור הארוע

יש אי שם מדינה קטנה שבין שלל המיוחדות שלה יש אחד מסוים שרלונטי לענינינו

"בניו זילנד יש יותר כבשים מבני אדם"

עד כאן הכל טוב לחובב בשר כמוני
אין כמעט פינה אחת במיחד באי הדרומי שאין שם מאות מהיצורים הפרוותים
אבל מה אין אפשרות להשיג בשר כשר!!
אי אפשר לתאר את ההרגשה שיש את כל האוכל הזה מסביב ואני לא יכול להנות!
אז כאשר החבר שטילתי איתו שמע ששליח החבד של כרייסטרץ צריך עזרה בביצוע שחיטה לקהילה המקומית מיד קפצנו על הנושא
תוך שאנחנו רומזים לו אל איזה סוג תשלום אנחנו דורשים בשביל העזרה
רק שתבינו אין באי הדורמי שוחטים מוסמכים
אז מאיפה מביאים שוחט?
מסנגרים שוחטים שעובדים באוסטרליה שבמקרה צריכים לצאת משם לכמה שעות כדי לחדש ויזה

אזהרה תמונה קשה לצפיה- שחיטה

קישור

בתמונה התרנגול לא כל כך נראה כאילו מסכים אם החברה שסביבו אל מה שיקרה לו בעתיד הקרוב


מחשבותיו האחרונות (זה לא היה בתוכניה שיט עוד פעם לא קראתי את הכוכביות)

התמונה צולמה בסניף האגן דאז שנמצא בויקטוריה פיק באי בהונג קונג.
שיעשע אותי לראות איך כל המשפחה המורחבת מתענגת על גלידה, וכמובן שהייתי חייב לצלם...
בתיאבון

התמונה צולמה על פסגת הר תמנע במהלך שביל ישראל. אני וחבר קיבלנו את האבטיח המדובר מהחברה שמפעילים את החנות במתחם. הם שמעו לגמרי במקרה שיחה בינינו בה כל אחד אמר מה הוא הכי רוצה לאכול אחרי השביל. השותף שלי אמר שהוא ממש רוצה אבטיח קר.
לא חלפו דקותיים והם פשוט ניגשו אלינו עם אבטיח נחמד.
אחרי טיפוס לפסגה הגשמנו חלום ואכלנו אבטיח קר (והכי טעים שאכלתי בחיים שלי). כפי שאתם רואים לא השארנו ממנו כלום.
ארוחת השביל האופטימלית.

צבעים לא משהו, פוקוס בקושי עובד, האובייקט נראה כמו תחת - אבל הסיפור, אוי הסיפור:
טרק אראונד אנאפורנה, יומיים לפני שיא הגובה (ושיא הטרק). סיימנו יום הליכה די קצר ונכנסו לגסט האוס בכפר קטן, באיזור שומם למדי. אחרי שהתארגנו בחדרים יצאנו להסתובב בכפר, ומטייל אוסטרי מעט תמהוני סיפר לנו שבמרחק 5 דקות הליכה מחוץ לכפר יש גסט האוס ממש טוב עם אוכל מצויין "אחד הטובים בכל הטרק". כשחזרנו לחדרים כדי לארוז ולעזוב, בעל המקום התפוצץ מכעס וצרח עלינו שאנחנו הורסים לו את העסק. הוא הלך אחרינו ברחובות הכפר וכמעט זרק עלינו אבנים, זאת היתה הפעם היחידה בכל הטיולים שעשיתי ברחבי העולם בה מישהו קרא לי "Fucking israeli" - לא נעים בכלל. הגענו אל הגסט האוס השני, ומאחר וגם ככה שומם ומשעמם ישבנו בחדר האוכל/אורחים/לובי/בטוח-היו-עוד-שימושים והעברנו את הזמן. בשעה 16:00 בעלת המקום שאלה אם נרצה משהו לארוחת צהריים מאוחרת - אחד הזמין חביתה, השני מוסלי, השלישית תה ועבדכם הנאמן עשה את טעות חייו והזמין פנקייק בננה. כמעט מייד יצא התה, ואחרי זמן לא רב יוצא המוסלי. אחרי 20 דקות גם שותפי השלישי קיבל את החביתה, ואני מחכה. אחרי קרוב לשעה של המתנה, קפצתי למטבח ומצאתי אותו שומם. חזרתי לשבת עם החבר'ה. אחרי עוד 20 דקות נכנסתי שוב, והגברת מעמיסה את התנור בעצי הסקה. לשאלתי, אמרה שזה ייקח עוד לפחות חצי שעה. מבואס קלות ומעט רעב חזרתי לשבת ולקשקש עם החברים. בשעה המיועדת נכנסתי למטבח, והגברת אומרת שהיא היתה חייבת לטפות לחם למשפחתה וזה ייקח "עוד קצת". שוב חזרתי לחבר'ה, מתמרמר בשקט על הטעות. בשלב מסויים כבר הרגשתי את הבטן מקרקרת ונכנסתי למטבח המעפן, והדודה אומרת שהיא שלחה את הבן לכפר להביא קמח לבצק. שוב חזרתי ונזרקתי על הספה, מתבכיין לחברי לדרך איך דפקו אותי. הרחמים וההשתתפות בצער לא ממש עזרו, ורק המחשבה על פאנקייק חם עם ערימת בננות ושלולית של סירופ מייפל החזיקה אותי רגוע - מה, קצת קשה אז נשברים?! שוב עבר זמן, ולבסוף נמאס לי אז קמתי בדרמטיות, צעדתי לתוך המטבח המחורבן של הגסט האוס הדפוק ואמרתי לגיברת מנהלת שאם אני לא מקבל תוך דקה את הפאנקייק המזויין שלי, אני וכל החבר'ה יוצאים החוצה ומגרשים כל מטייל שאפילו מתקרב אל המקום. היא גיחכה על האיום עלוב שלי והחלה לעבוד על האוכל - דקותיים לאחר מכן היא יצאה עם הפאנקייק הכי יבשושי ועלוב שראיתי בחיים! אפילו לא שמתי לב מי לקח את המצלמה וצילם אותי... השעה, אגב, הייתה קצת לפני 20:00.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

האשכול ננעל, תודה למשתתפים, במהלך היום יעלה אשכול הצבעה.

המשך סופ"ש נעים!