|
08-09-2011, 22:42
|
|
|
חבר מתאריך: 31.01.07
הודעות: 1,048
|
|
השם ירחם. במחילה מכבודכם - אשכול שלם הוקדש לדיון למי יש יותר גדול ונפח ביצים גדול יות
ואף לא מילה אחת על האסטרטגיה הטורקית?
אף לא מילה על היעדים שהם רוצים להשיג? ואיך הם מתכוונים להשיג אותם?
אף מילה על האסטרטגיה רצויה לישראל? אף מילה על היסטוריה רלוונטית?
אז תרשו לי.
אני לא אתעסק בשאלה למי יש יותר גדול.
לעניות דעתי, לכל בר בי רב ברור שטורקיה משחקת את משחק השפן/chicken , הליכה על הסף, שיטת הסלאמי - תבחרו.
והטעות הכי גדולה היא לייחס לארדואן וממשלתו נאיביות או אימפולסיביות.
יש להם יעדים אסטרטגיים, והם פועלים -לדעתי ברשות ובסמכות של ארה"ב ואולי בריטניה - להשגתם.
נתחיל בזה שארדואן אינו בריון שכונתי מטומטם, אלא מנהיג מדינה גדולה, שחושב אחרת מאיתנו ויש לו שאיפות אחרות, ודרכים למימושן.
נמשיך בזה שלטורקים - בניגוד למה שמצטייר מהעמדה הישראלית עד כה- יש אסטרטגיה ומשנה סדורה.
בגדול : מה שהטורקים עושים הוא "הליכה על סף"/שיטת סלאמי/brinkmanship.
בשביל להמשיך את הדיון אני מציע לעולם לגשת לויקי - למי שעוד לא מכיר את המונחים- ולהעשיר את הידע.
לא יזיק גם לקרוא ספר טוב על תורת המשחקים, ועל יישומיה בתחומי האסטרטגיה והניהול.
משחק ה"שפן" מוכר מתורת המשחקים ותואר בהרחבה בספרות.
שיטת הסלאמי גם היא מוכרת מסכסוכים קודמים.
brinkmanship או הליכה על הסף ידועים גם הם.
איך זה קשור לענייננו? קשור.
הנה מה שאני חושב שקרה/קורה/עתיד לקרות:
1. טורקיה קיבלה החלטה אסטרטגית לשפר את מעמדה כמעצמה באיזור.
2. טורקיה מרגישה פגועה מאי קבלתה לאיחוד האירופי. היא נכנסה לעמדה בה לא איכפת לה מתגובת אירופה. טורקיה החליטה לעשות קצת בעיות ולהגביר את הדופק אצל מדינות אירופה מתוך מחשבה שאם יעשו מספיק בלגן או יאיימו מספיק - מדינות אירופה אולי תקבלנה אותה לאיחוד.
3. טורקיה הצהירה על מדיניות של אפס בעיות עם השכנים. בינתיים...יש לה המון בעיות עם שכנים ורחוקים, מה שתורם ללחץ אצלם ולרצון להגיע להישג אסטראטגי כלשהו שאפשר יהיה למנף למטרות שונות. ישראל היא הקורבן האידאלי - קל לשנוא אותה ולאחד את העם סביב השנאה לישראל, וקל לתרץ כל דבר, כל שגיאה וכישלון ולהטיל אותו על ישראל.
4. תרמו לכך נפילתה של מצרים, לוב, סוריה ועיראק, והידרדרות צפויה באיראן . נוצר ואקום - וטורקיה נכנסת אליו בשמחה.
5. ארה"ב החליטה מסיבותיה שלה - ככל הנראה - להרשות לטורקיה להשתולל קצת, על מנת להלחיץ את ישראל, ולגרום לה לרוץ לארה"ב לבקש הגנה/מחסה/סיוע כזה או אחר. וכידוע, ארה"ב לא נותנת שום דבר בחינם. היא תדרוש ויתור מדיני כזה או אחר. לא הייתי פוסל תיאום אסטרטגי בין טורקיה לארה"ב.
יכול להיות שארה"ב החליטה להסתמך על טורקיה כמשענת אסטרטגית באזור, ופחות על ישראל שהיא תופסת כמובנת מאליה. אם אכן יש הבנות בין שתי המדינות - טורקיה מן הסתם דרשה תמורה: מעמד מול הפלשתינים, ענייני גז, הרתעת ישראל, אי התערבות ארה"ב וכו'. תיאוריה זאת מתחזקת לנוכח השתיקה למעשה של ארה"ב, שתיקה רועמת בשעה שארדואן משתולל ומשמעי איומי מלחמה גלויים נגד ישראל. דבר שעד לפני שנה לא היה אפשר לדמיין.
6. מטרת ארה"ב היא להביא לויתורים ישראליים באמצעות הפעלת לחץ חיצוני (ספטמבר באו"ם, משטים, טורקיה וכו') ולחץ פנימי (מחאת האוהלים שממונת על ידי האמריקנים דרך קרנות המזרימות תרומות ל- NIF ). הלחץ יביא לויתורים - או יגרום לנפילת הממשלה.
עד כאן הרקע, בגדול.
כעת, מה עושה טורקיה?
היא משחקת במשחק השפן. בדיוק כמו ששיחקו כרושצ'וב וקובה בזמנו נגד קנדי וארה"ב.
במקרה משבר הטילים, הסובייטים שיחקו שפן ונכשלו לנוכח התגובה האגריסיבית והבלתי מתפשרת של ארה"ב. הם אלו שעשו אחורה פנה.
זה בדיוק המשחק הטורקי.
המשט של המרמרה היה פרובוקציה מתוכננת היטב שגרם לישראל להיכנס למלכודת אסטרטגית:
אם היינו מאשרים לו לעבור - המצור היה נשבר. ומעמדה של טורקיה היה עולה מעלה מעלה. היא כמובן לא היתה מסתפקת בזה - אלא מתערבת או מאיימת להתערב צבאית בכל מה שקורה כאן. כולל סיכולים ממוקדים. "מי שנדפק פעם אחת -כבר לא יכול להיגמל מזה" אמר המשורר.
כידוע המשט נעצר, נהרגו טורקים - וזה מה שיצר את המשבר הגדול שארדואן ייחל לו. משבר שיש בו הכל מבחינתו: דם, אזרחים, המון רוח ואויר חם שאפשר להוציא.
משבר מסוג זה הוא הזדמנות כי הוא מאפשר לטורקים ליצור דעת קהל אוהדת, ולהמשיך בתכנית האסטראטגית להביא "סיוע" לעזה. הוא מכניס את ישראל למגננה הסברתית ותודעתית.
והתנצלו אגב לא היתה מועילה - היא במקרה הטוב רק היתה דוחה את הההסלמה. ולא בהרבה. כי הטורקים דרשו התנצלות, פיצויים, והסרת המצור על עזה...
דהיינו: כניעה מוחלטת וללא תנאים של ישראל. הם עשו זאת בכוונה בפומבי מתוך רצון וידיעה שישראל לא תוכל גם אם מאד תרצה להיות מושפלת בצורה כזאת.
במילים אחרות: הם הציבו דרישות שאי אפשר היה עם כלהרצון הטוב להענות להן. ובכוונת מכוון - כדי להסלים וליצור עילה מוצדקת מבחינת דעת הקהל שלהם ובעולם למהלך הבא שלהם: המשטים החמושים.
כזכור, בהליכה על הסף/שיטת הסלאמי, הצד המגלה חולשה ומציע ויתור, מגלה להפתעתו שהויתור לא פתר את הבעיה - אלא רק גרם להופעת דרישות נוספות. ויתור רודף ויתור, סחיטה רודפת סחיטה, עד שאחרי פררק זמן מסוין הצד הנסחט מתעורר ומגלה שלא נותר דבר מהקווים האדומים שלו. שהוא מותש, סחוט, ומסובך מעל לראש. חלש ופגיע.
זה בדיוק מה שארדואן מנסה לעשות כעת.
וזה לדעתי הצנועה ההסבר להתפטרות ראשי הצבא שלו. מהלך כזה לא מניעים ברגע, ודרושה הסכמת הצבא. לדעתי, הגנרלים שהתפטרו לא הסכימו לשתף פעולה עם ארדואן במהלך המסוכן הזה - ולכן הלכו הביתה.
לארדואן זה כמובן לא מפריע. הגנרלים הם רק פיונים בתכנית הגדולה.
כעת, מול האיום במשט מלווה בספינות קרב, אם אכן יתממש, ישראל ניצבת על קרני הדילמה:
1. אם תנסה לעצור אותו בכוח - תסתכן במלחמה מול טורקיה. מהלך הזוי אבל אפשרי. לפחות לפי הנחישות וההצהרות שלהם עד כה.
2. אם תיכנע - המצור על עזה יישבר. עם כל המשמעויות התודעתיות, הרתעתיות, אסטרטגיות שיש למהלך כזה. וגם כניעה לא תבטיח כידוע שקט - כי מה יפריע לטורקים לדרוש למשל שצה":ל יפסיק לבצע סיכולים ממוקדים, או יבקש את רשות ממשלת טורקיה לפני כל תקיפה בעזה אחרת הטורקים יפציצו יעדים בישראל או יעצרו ספינות סוחר או יהרסו את מתקני הגז וכו' ...?
מהשפכת יעד לסחיטה ואתה מפגין חולשה- אין שום דבר למעט כח גדול יותר מטורקיה שיכול לעצור את המשך הסחיטה.
גם המשט של מרמרמה היה מלווה בדילמה כזאת: כניעה שפירושה הסרת המצור והשד יודע אילו השלכות זה היה גורר, או התנגדות - שנבחרה לבסוף עם תוצאות כמו שאנו רואים.
אבל אני טוען שגם אם ישראל היתה נכנעת ולא משתלטת על מרמה - הטורקים היו מוצאים עילה אחרת.
ארדואן דיבר למשל על התערבות צבאית במקרה של עופרת יצוקה 2.
דהיינו- הוא החליט בכל מקרה להסלים את המצב, וחיפש עילה. ועילות כידוע יש הרבה כך שאין לנו מה להאשים את עצמנו.
דהיינו, המשט היה פרובוקציה מתכוננת היטב ומתאומת על ידי הממשלה הטורקית.
וכנ"ל גם כל ההתבטאויות האחרונות שאנו שומעים מטורקיה. כולל האיומים.
הסלמה מילולית שגוררת הסלמה בתגובה, ואז איומים שמלויים בצעדים מעשיים כאלו ואחרים, רק בשביל לגלות שההסלמה המילולית החריפה ומעגל ההסלמה לא נעצר.
שאלת מיליארד הדולר היא:
האם הטורקים ילכו עד הסוף?
והאם הישראלים ילכו עד הסוף?
לדעתי, לטורקים יש הרבה יותר להפסיד - בחישוב קר לחלוטין - מעימות מזוין עם ישראל, מוגבל אפילו, מאשר להרוויח.
מעבר לעובדה שהצי שלהם יוטבע וכוחות האוויר שלהם יושמדו, הם יואשמו בתוקפנות על ידי אירופה וארה"ב והעולם שפוי / מערבי. לא יכולה להיות שום הצדקה למשט חמוש שמנסה לפרוץ בכוח לעזה ותוקף מדינה ידידותית לאירופה וארה"ב.
עזה גם לא חשובה עד כדי כך, וגם ההישג שבהשפלת ישראל וההשיג התעמולתי לא חשוב עד כדי כך שטורקיה תספוג בגינו השפלה לאומית צבאית, וסנקציות מצד מועצת הבטחון, אירופה וארה"ב. (יש למישהו ספק שגרמניה למשל עלולה / עשויה לשלוח את הצי שלה להגן על ישראל מפני התוקפנות הטורקית?! שלא לדבר על ארה"ב שנשיאיה צריכים להיבחר שוב. נשיא שלא יעצור תוקפנות כזאת בעודה באיבה- ייזכר לדראון עולם ).
לדעתי, ארה"ב תעצור אותם לפני הסלמה מסוכנת. אבל תיתן להם לשחק את משחק השפן בתקווה שבישראל המנהיגות תישבר קודם.
אם כך, זה הניתוח שלי ומסקנותי:
א. טורקיה משחקת איתנו במשחק השפן.
ב. ארה"ב תומכת בטורקיה על מנת ללחוץ על ישראל להתגמש בנושאים אחרים.
ג. טורקיה לא תעזה להפעיל כוח או אפילו לאיים בהפעלת כוח משום הסיכון הצבאי שבתקיפת מעצמה כמו ישראל, סכנת ההפסד במערכה, והסכנה המדינית שתוביל לבידודה ולהחרמתה.
ד. כניעה ישראלית לא באה בחשבון כי היא תוביל לדרישות נוספות עד למצב בו יציאה של ספינה ישראלית תזדקק לאישור מהצי הטורקי. היא תוביל לאובדן הריבונות בים וביבשה, ולהתמוטטות הריבונות הישראלית בטווח הארוך.
ה. גם פתיחה באש ישראלית לא באה בחשבון - מוטב לתת להם להגיע ממש עד למרחק יריקה מהחוף, ורק אז לתקוף אותם. הפרובוקציה שלהם צריכה להיות ברורה לכל העולם.
מהי האסטרטגיה הישראלית הראויה?
לדעתי, צריך לשחק את משחק השפן עד סופו. "לעקור את ההגה ולזרוק אותו בהפגניות מעבר לחלון".
משמע: לא להתרגש. להצהיר שהסגר חוקי, וייאכף.
לא להצהיר שום דבר מעבר לזה.
לתת לארדואן לתלות את עצמו על הלשון שלו. שידבר את עצמו לדעת. לא להגיב לאיומים שלו. ולתת לדעת הקהל שלו לפנות נגדו. אם יש משהו שהציבור הטורקי באמת ישנא זה לוחמנות טורקית נגד מדינות מערביות , וישראל. ועוד מבטרה מוצהרת לעזור לפלשתינים - שלא עשו שום דבר בעד טורקיה ואין להם שום אינטרס מי יודע מה להקריב עבורם את הכלכלה, הצבא והחברה הטורקיים.
חשוב להפנים שהאיומים הטורקיים ריקים מתוכן.
הם לא יעזו להפעיל אש. ואם יפעילו אש- יושמדו מהר. הם יודעים את זה היטב.
אבל הם בכל זאת משחקים במשחק השפן - בתקווה לשבור את כושר העמידה של החברה הישראלית, ושל המנהיגות הישראלית.
אוי לנו אם ניכנע לסחיטה ההיטלריסטית הזאת. אין לנו תקומה ועתיד באוזר הזה.
ההיפך: רוצים שפן? תקבלו.
ישראל יכולה להבהיר בערוצים חשאיים למדינות העולם שבמקרה שתותקף, תגובתה לא תהיה סטרילית ונקיה, אלא יכולה להתפשט למדינות נוספות המאיימות עליה. העולם יהיה כמרקחה.
שרון אמר פעם :
"לערבים יש נפט - אבל לנו יש גפרורים".
כוונתו היתה: ישראל יכולה להבעיר את האזור אם ינסו לכפות עליה כניעה או ויתורים שאינם לרוחה.
והסרת המצור על עזה כמוה כסגירת מיצרי טיראן והכנסת כוחות משוריינים לסיני: עילה למלחמה. בלי חוכמות ובלי התיפיפות.
מי שפותח את המצור על עזה תחת חמאס- בעצם נותן אישור להכנסת אמל":ח שיכול להביא להרס הכלכלה הישראלית, למשל בתסריט של טפטוף יומיומי של טילים על תל אביב וב"ש, ואיום טורקי שאם ישראל תעשה עופרת יצוקה 2 - הצבא הטורקי יתערב.
כדי שזה לא יקרה - ישראל חייבת להבהיר לקהילה הבינלאומית שהיא לא תשחק את המשחק הטורקי. שהיא לא תיכנע, לא תסיר את המצור החוקי, ותעצור כל ניסיון לשובור אותו.
ושאם העולם רוצה שקט ושלווה - מוטב שיתערב וילחץ על טורקיה עכשיו, לפני הפתיחה באש.
ועוד דבר: ישראל היא מעצמה גרעינית, לפני פרסומים זרים.
לא מוכר תסריט שבו מדינה - טורקיה או אחרת - מאיימת בתוקפנות צבאית על מעצמה גרעינית, ובהסלמה, מבלי להביא בחשבון מצבי קיצון.
לפי התקדים הצפון קוריאני, לא מאיימים על מדינה גרעינית.
צפ"ק הראתה לעולם שעם קצת נחישות וטירוף - אף אחד לא מעז להתעסק אתם.
והארסנל שלה הרבה פחות מגוון ומתקדם מזה של ישראל. ומולה עומדת מעצמה עולמית אדירה.
לסיכום:
1. אני חושב שטורקיה תיסוג ברגע האחרון אם תגלה מולה נחישות.
2. אסור לישראל להסלים - צבאית או מילולית - אלא רק להגיב לפרובוקציות ברורות.
3. אסור לישראל לוותר על כלום. אבל ...וזה אבל גדול: חובה על ישראל לגלות פתיחות מחשבתית, ולהיות מוכנה לויתורים והסכמים בתחומים אחרים, על מנת לתת לטורקים סולם לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפסו. בדיוק כמו שמבשבר הטילים בקובה, שם כידוע כרושצ'וב נסוג רק אחרי שהוסכם לפרק את הטילים שהציבה ארה"ב ב...טורקיה. ההשיג היה חסר משמעות אסטרטגית אמיתית - אבל איפשר לסובייטים לשמור על כבודם, ולהציג הישג.
חובה לחשוב על הישג כזה מול הטורקים, על סולם.
|
|