|
24-08-2011, 17:45
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
בסופה ובסערה - כתבה ישנה מבמחנה על הסופה 3
http://dover.idf.il/IDF/News_Channe...na/09/41/13.htm
בימים אלה מבצעים במפעל "תעשיות רכב" את נסיעות המבחן בסופה 3 שצפויה להיות הצמודה החדשה של מפקדי צה"ל. האחות הצעירה של הסופה 2, פותחה במיוחד לצרכים הצבאיים והשאירה גם כמה יודעי דבר פעורי פה. "בשטח היא אוכלת את הכל", אומר מנהל הייצור, "אין לה שום בעיה"
ביציאה ממפעל "תעשיות רכב" (תע"ר) בנצרת עילית, דוהרת הסופה 3 במעלה הכביש המוביל לשטחי הניסוי באזור. מנהל הייצור במפעל, אהרון וינרב, חי ונושם את הסופה כבר שנים. הוא מכיר כל חלק בג'יפ. אף על פי שצלח עמו עשרות נסיעות, ניכר בו שהוא מתפעל בכל פעם מחדש מהדגם שרק יצא מן הניילונים לפני כחצי שנה. "יש לו עוצמה", הוא מרוצה. "הוא ממש ממריא".
מראה הסופה הדור השלישי, ג'יי–8 בשמו הבין–לאומי, תוצרת חברת "קרייזלר" האמריקאית, הפך לשכיח בנצרת וסביבותיה. בעיר הצפונית כבר לא מתרגשים ממנו. עם זאת, נהגי הג'יפים השרופים והכבדים מתקשים להישאר אדישים. כך הוא למשל דרור ברלי, כתב רכב ובוחן מכוניות ורכבי שטח ב"ידיעות אחרונות", "הגה בשטח" ו"ג'יפולוג" שנסע בסופה 3 חמישה ימים רצופים לאורכה ולרוחבה של הארץ. "לדעתי, זה אחד הרכבים הטובים שנהגתי בהם", הוא פוסק. "נסעתי בו 1,400 קילומטר ברחבי הארץ. אני לא יודע איזה נסיעות מבחן עושים בצבא, אבל מה שעשינו לו, לא עשו בארץ לשום כלי רכב".
אנשי המחלקה לניסויי איכות (נס"א) בחטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה מגחכים. שני רכבי סופה 3 שהגיעו לידיהם בשטח הניסויים הסמוך לראשון לציון, עברו בחודשים האחרונים מסכת התעללויות קשה. הניסויים הסתיימו בשבועות האחרונים, וכיום שלושה כלי רכב זהים נמצאים בצה"ל, ועד דצמבר יעברו על–ידי נהגים צבאיים מבחנים משלהם. בין היתר, עברו רכבי הסופה עד כה מבחני "התנהגות בשטח", ניסויי סיבולת, עבירות, בדיקות מיזוג וקירור מנוע, בהם ניסו להגיע אל קצה גבול היכולת שלהם.
בתע"ר מחכים לתוצאות ותולים בהן את יהבם בתקופה זו. רק בשנה האחרונה פוטרו 40 עובדים במפעל היחיד בארץ שמייצר כלי רכב. 40 נוספים הוצאו לחופשה ללא תשלום ו–60 אחרים נמצאים בסכנת פיטורים. "אם פעם היינו עובדים בשלוש משמרות, היום אין לנו מספיק עבודה במשמרת אחת", אומרים במפעל שעד לא מכבר היה מקור פרנסתם של מאות עובדים. "ההזמנה של הסופה 3 ממשרד הביטחון תחזיר אותנו לימים יפים יותר".
ב–43 שנות קיומו, הרכיב המפעל, שנוסד כחברת–בת של "מכשירי תנועה בע"מ", מעל 90 אלף כלי רכב מסוגים שונים, החל ממשאיות, קומנדקרים, ג'יפים וגם מכוניות נוסעים אזרחיות. בין 2005 ל–2008 סיפקה החברה לצה"ל מאות כלי רכב למפקדים מסוג סופה 2 הנמצאים כיום ברוב היחידות הלוחמות. לצד זאת, ההערכות הרווחות בשוק הן שצה"ל צפוי להחליף בין 300 ל–400 כלי רכב למפקדים שנמצאים ברשותו. חלקם המוחלט כבר שחוק.
מערכת הביטחון, הרוכשת את הג'יפים בכספי הסיוע האמריקאי, תצטרך להחליט בחודשים הקרובים מה יהיה רכב המפקדים הבא. המתחרה העיקרי של הסופה 3 הוא ה"דיפנדר" הוותיק. "מדינת ישראל מפגרת מבחינה מוטורית", מציין ברלי. "אנחנו לא יודעים לנהוג, אין לנו תרבות מוטורית, אנחנו לא מייצרים מכוניות, אבל כולם אוהבים את זה כי זה סמל סטטוס. מפעל 'תעשיות רכב' הוא יחיד וחשוב מאוד. צבי נטע, מנכ"ל 'מכשירי תנועה', מחזיק אותו מתוך ציונות, למרות שהוא כבר לא רווחי כמה שנים. משנת 2000 העלו את מס הקנייה שהוא היום הכי גבוה בעולם. אם הצבא ייקח את הסופה 3, זה ייתן עוד זריקת עידוד למפעל בשנה–שנתיים הקרובות. גם לנו הג'יפאים יש אינטרס. רבים מהג'יפים נפלטים כך לשוק האזרחי דרך מכרזי משרד הביטחון, ונוסעים בכבישים ובשטח".
המהלך האוטומטי
תחילתו של סיפור האהבה בין הסופה לבין צה"ל החל עוד בשנות ה–90 ומקורו בצרכים של משרד הביטחון ובכספי הסיוע. הסופה מבוססת על הג'יפ "רנגלר וי–ג'יי" של חברת "קרייזלר". הרכב הראשון מדגם זה נכנס לשימוש בצה"ל בשנת 1997. אחותה הצעירה יותר של הסופה, שזכתה לשם המקורי הסופה 2 ומבוססת על ה"רנגלר טי–ג'יי", סופקה לצה"ל בשנים האחרונות.
הסופה והסופה 2, יש לציין, הוסבו לגרסה צבאית, רק אחרי שפותחו ככלי רכב למגזר האזרחי. לעומתם, רכב הסופה 3, שנמכר אך ורק כערכה להרכבה, ומורכב, נכון להיום, בשני מפעלים בעולם, במצרים ובתע"ר, נקרא ג'יי–8 ופותח מיסודו כגרסה צבאית.
חלקי הערכה מהווים 70 אחוז מהמוצר המוגמר. את 30 האחוזים הנותרים מייצרים במפעל, בהתאם להוראות שנשלחות מארה"ב.
"בולט מאוד שהסופה 3 הוא לא רכב אזרחי ש'אנסו' אותו להיות צבאי", טוען ברלי. "הכל בו מחוזק. רכב שממש בפיתוחו חשבו על נהג צבאי ממוצע - ילדון, לא מבין גדול בנהיגת שטח, שצריך להגיע לכל מקום במינימום של בעיות ובלי להפגין מומחיות".
לדברי גדעון הדרי, המהנדס הראשי של תע"ר, הסופה 3 שוקלת כמו הסופה 2, אך יכולה לשאת בין 800 ל–900 קילוגרם יותר מאחותה הצעירה. השינויים הבולטים בה: שלדה מחוזקת, סרנים כבדים יותר, דנה 60 (לעומת דנה 44), מתלים מחוזקים, קפיצי עלה אחוריים, מנוע דיזל במקום בנזין, גיר אוטומטי ומסנן אוויר משופר. העובדה שהג'יפ אינו ידני מעלה סוגיה מעניינת על טיבו. "בשטח הוא אוכל את הכל", אומר וינרב, "אין לו שום בעיה".
"רוב הג'יפאים השרופים כמוני מעדיפים גיר ידני", מגיב ברלי. "הסופה 3 אמורה להיות רכב מפקדים. קצין צעיר בן 20–22 יגיע איתו לכל פינה שצריך, ללא קורסים. הבעיה שרוב הנהגים הצבאיים לא מגיעים עם ניסיון. מקסימום עם רישיון נהיגה של שנתיים, והגיר הידני ייהרס עם הזמן. גיר אוטומטי הוא אמנם מגבלה, לא אמין וצורך יותר דלק, אבל על הנהג הלא מנוסה הוא מקל את הנסיעה. בסופה 3 הגיר חזק, הושקעה בו מחשבה והוא עובד יפה. הוא הג'יפ היחיד שפועל על גיר אוטומטי שהייתי מוכן שיהיה לי".
בכניסה לשטחים ההרריים בנצרת עילית עוצר וינרב את הג'יפ וממתין מספר שניות. משמאלו מתחיל כביש עפר, שהפך לשלולית בוץ גדולה, ומולו תלולית בגובה חצי מטר. המנהל הוותיק מעדיף את הגבעה, והסופה 3 מטפסת עליה בלי בעיות. "לא משנה לה אבנים או סלעים. כשאתה נוסע עם רכב כזה, זה לא כמו לנסוע בפרייבט. אסור לך לרחם עליו"
|
|