בין פגישת עבודה אחת לשנייה ניצלתי בשבוע שעבר את חלון הזמן לביקור חוזר במוזיאון ההעפלה וחיל הים שבכניסה הדרומית לחיפה (מצד ימין של הכביש).
מוזיאון חיל הים צמוד למוזיאון מעניין נוסף אשר עוסק בימאות בכלל עם דגש על ימאות הים התיכון עוד מימי קדם כשדמי הכניסה הנגבים לכל אחד מהמוזיאונים כוללת זכות כניסה למוזיאון השני.
סיור ממצה בשני המוזיאונים עשוי להערך כ 3 שעות ומומלץ לכל מי שמתעניין בתחום.
למי שלא מכיר \ ביקר במקום הנה אוסף של צילומים אשר צולמו על ידי בשבוע שעבר.
תהנו.

בסמוך לכניסה הראשית למוזיאון חיל הים הוצב לפני כשנתיים חלק מגשר הצוללת אח"י "דקר" אשר שולב עם חלק משוחזר נוסף להשלמת המבנה הכללי.
הגשר משמש כמעין אתר הנצחה מקומי לזכר צוות הצוללת ובמקום מוצב שילוט המתאר את תהליך משייתו מהים ושיחזורו:





בתחום המוזיאון עצמו מוצבים דגמים יפהיפיים ומפורטים של מרבית כלי השייט אשר היו ועודם משרתים בחיל הים (הדגש הוא על כלי השייט הותיקים יותר שרובם כבר הוצאו משירות).
הנה מדגם מייצג של דגמים אשר ברובם עסקנו בעבר בפורום:

דגם של אחת מספינות הטורפדו ששירתו בחיל הים עד שלהי שנות השישים כשהספינה שבתמונה הנה כמדומני אחת מהסטר"ים האיטלקיות "אופיר" "שבא" ו "תרשיש" (במקרה הנ"ל ייתכן ומדובר דוקא בדגם דומה אחר...) :


בפינה המוקדשת ללוחמי הקומנדו הימי מוצבים מס' כלי שייט תת מימיים "אישיים" אשר שימשו את לוחמי השייטת בשעתו כפי שמופיעים בצילום העליון וכן בובה שמציגה לוחם שייטת על ציודו הייעודי (ניתן כמובן להתוכח על האותנטיות של הפרטים המוצגים על הבובה אך צריך לקחת בחשבון כי הרעיון הוא לתת מושג כללי לגבי הציוד ותו לא):




בתמונה הבאה מוצג דגם יפה של אחת מצוללותיו הראשונות של חיל הים (אח"י "תנין") אשר נרכשו מבריטנייה לאחר מקצה שיפוצים.
הצוללות הנן צוללות מדגם S אשר פרט לצינורות הטורפדו שבחרטומן כלל חימושן גם תותח בקוטר של כ 50 מ"מ אשר הוצב על סיפונן כנהוג בלא מעט צוללות משנות הארבעים:



בצילומים הבאים נראה דגם של הנחתת אח"י "אכזיב" בתצורה של נשיאה משולבת הן של מסוקי "אנפה" והן של כח טנקים הפורק לחוף.
הכיתוב שמוצב בסמוך לדגם מתאר את פעילות הנת"ק הספציפי והנחתות האחרות במבבצע של"ג:




אח"י "דקר":

בשנת 1968 נמצא על ידי דייג מצוף הסימון של הצוללת דקר וזאת לאחר כשנתיים לאחר העלמותה.
מצוף זה אשר דוגמתו מותקנים בצוללות גם היום משתחרר כשהצוללת נמצאת במצוקה \ בעומק מסויים ונועד לשדר באמצעות משואה אותות מצוקה מוסכמים לאויר.
פרט לכך קיימים דגמים של מצופים אשר מכילים מטען עשן או תאורה לצורך זיהוי מהאויר וצבעם הוא כתום מאותה הסיבה.
המצוף הועבר לצרכי בדיקה כשבמהלכה ניסו להתחקות אחר מיקומה האפשרי של הצוללת באמצעות דגימות של אצות שנדבקו אליו אך ללא הצלחה:



פריט נוסף המוקדש לצוללת דקר הנו פריט מרגש במיוחד:
בסמוך למקום טביעת ה"דקר" נמצאה לפני מס' שנים ע"י הרובוט הימי שקית ניילון אשר הועלתה לסיפון אניית החיפושים, כשנפתחה השקית נדהמו אנשי צוות החיפוש למצא זוג מדי ייצוג של חיל הים הישראלי כשהם מגוהצים ומקופלים ולמעשה מוכנים ללבישה בשעת הטכס שלעולם לא התקיים עם כניסת הצוללת לנמל חיפה !
על המדים עוד התנוסס אות הצוללן אשר היה שייך לבעליהם וכן מס' מטבעות כסף ישראלי.
המדים נתרמו על ידי משפחתו של איש הצוות למוזיאון.
עצוב מרגש ומצמרר:





התצוגה החיצונית:
התמונות הבאות צולמו בחצר המוזיאון בה מוצבים כלי שייט שונים אמל"ח ועוד...

משגר משולש לטילי "גבריאל", דגם זה של משגרים הוצב בשעתו על ספינות הטילים מדגם "סער 2" ו - 3 .
המשגר הנו בעל אפשרות לצידוד מלא כשהפעלתו הנה חשמלית:



טיל ה "גבריאל"
רש"ק נפיץ בעל מרעום מכאני הקשה הפועל לאחר השהייה קצרה אשר נועדה להשיג פיצוץ ואפקט מירבי לאחר שהטיל חדר אל תוך גוף המטרה:



ואם כבר בגבריאל עסקינן בל נשכח את המקור - טיל ה"לוז" אשר פותח ברפא"ל אי שם בשנות החמישים המאוחרות ונועד בכלל לשימוש כטק"ק ע"י חיל התותחנים !
ומישהו בכלל זוכר ששיגורי הנסוי בוצעו ממטוסי דקוטה של חיל האויר????.....



והנההאוייב הותיק - טיל ה"סטיקס" !
טיל ים ים מיושן מתוצרת ברה"מ אשר במשך שנים רבות הווה את עיקר האיום מצד ציי מדינות ערב ובעיקר מצריים וסוריה בה הטיל נמצא בשימוש עד היום כחלק מחימושן של ספינות הטילים מדגם "אוסה".
הטיל הנו גדול מימדים, איטי ומונע בדלק נוזלי (מה שמסבך את תנאי האחסנה והשימוש בו) .
רש"ק הטיל הנו נפיץ ושוקל למעלה ממאה ק"ג !
ראוי לציין כי מס' טילים מדגם זה הביאו להטבעתה של אח"י אילת בשלהי שנות השישים.



סירת נפץ - אמל"ח אשר היה בשימוש לוחמי הפלי"ם (הכח הימי של הפלמ"ח).
מדובר על רעיון איטלקי במקור המבוסס על סירת מנוע מהירה שבחרטומה מטען של מאות ק"ג חנ"מ הנהוגה ע"י חייל בודד שמשיט אותה במהירות רבה לעבר המטרה ובשלב מסויים פשוט מזנק למים ומותיר את הסירה לנוע עצמאית לעבר המטרה עד הפגיעה:



פח"ע:
בתחום המוזיאון כמה מוצגים מעניינים הקשורים ללחימה בפח"ע ולהלן מס' דוגמאות:
אחת מסירות המחבלים שהגיעו אל חופי הארץ במהלך חג השבועות של 1990.
אניית אם אשר יצאה מלוב הורידה לים מס' סירות מדגם זה כשעליהן למעלה משלושים מחבלים החמושים באמל"ח רב שכלל טילי "סטרלה" נגד מטוסים וכן אמל"ח כבד שהותקן על הסירות עצמן .
סירה אחת שאותרה ע"י מטוס "עגור" של חיל האויר הגיעה לחוף ניצנים שם התפתחה לחימה בין מסקר"ים (קוברות) וכוחות יבשה ובין המחבלים כשבמהלך הלחימה נורו מס' טילי "עורב" לעברם !
סירה נוספת נעצרה בסמוך לחוף געש ואילו סירה שלישית הגיעה כנראה בטעות לחוף עזה.
על גבי הסירות עצמן הורכבו משגרי רקטות 107 מ"מ ותותח 23 מ"מ כפי שמוצג בתמונה:



ולתמונה הבאה מצורף הסבר מצולם...




הסט"ר המצרי:







מדובר בכלי שייט יפה אך כשמתקרבים ניתן להבחין כי מצבו לא הכי טוב....
בעבר התדיינו לגבי המטל"ר שמותקן עליו.... לדעתי התשובה ניתנה כאן (למרות שלמיטב זכרוני טענתי גם אז כי מדובר ב 122 מ"מ...).

והנה ה"בונבוניירה"........
בתחום המוזיאון מוצבת מזה מס' שנים אח"י "מבטח" (עליה זכיתי עוד להפליג בשעתו) ...
סטי"ל מדגם סער 2 אשר שש כמותה נבנו בשלהי שנות השישים בצרפת במקור כסת"ח (ספינות תותחים) עליהן הותקנו שלושה תותחי 40 מ"מ .
עם כניסת טילי הגבריאל לשימוש בחיל הים הפכו ספינות אלו לסטילים הראשונים של חיל הים !
סערי ה 2 שהיו בשימוש חיל הים הן - אח"י אילת, אח"י משגב, אח"י חיפה, אח"י עכו, אח"י מבטח ו אח"י מזנק (לה תמיד תהיה שמורה בליבי פינה חמה...)

מתחילת שנות השמונים במהלכן ועד תחילת שנות התשעים עברו ספינות אלו מס' שינויים ושיפורים כשבשלב מסויים הפך ייעודן העיקרי לספינות נצ"ל אשר עיקר תפקידן היה איתור ותקיפת צוללות כשיכולת ההתמודדות עם כלי שטח עדיין נשמרה בדמות טילי הגבריאל שהותקנו עליהן וכן תותח ה 40 מ"מ חשמלי מהיר ירי אשר הוצב בחרטומן ונועד לירי נגד מטרות שטח או נ"מ וכן אמל"ח נוסף.
כאמור בתחילת שנות התשעים הוצאו סערי ה 2 משימוש מבצעי בחיל הים כשחלקן הוטבעו באופן יזום ע"מ להפכן לאתרי צלילה וחלקן הוטבעו במהלך אימוני ירי.
אם יורשה לי להוסיף דבר מה בנימה אישית: עם כל הכבוד לספינות המודרניות, המתקדמות והיפות של חיל הים אני חושב שנכון יהיה לציין ולקבוע כי לסערי ה 2 היה את הנסיון המבצעי הגדול והמפואר ביותר לאורך שנות שירותן החל מתקופת מלחמת ההתשה, יום כיפור מבצע שלום הגליל מבצעים מיוחדים הטבעת כלי שייט של האוייב תקיפות של מטרות חוף ועד תקופת המלחמה בפח"ע של שלהי שנות השמונים !!!
השכיל חיל הים לשמור ספינה אחת מדגם זה (אח"י מבטח") ולהציבה במוזיאון חיל הים לטובת קהל המבקרים.
בשלב זה ניתן להתקרב לסטי"ל אך לא לעלות עליו או להכנס לתוכו אך בבירור נאמר לי כי הכוונה היא לשחזר את הספינה ולאפשר כניסת קהל לתוכה כבר בעתיד הקרוב !
כרגע הספינה "ערומה" למדי כשחלק ניכר מההתקנות שהיו עליה בשעתו חסרות לדוגמא - אנטנות מסויימות, מוצב משולש לטילי גבריאל מערכות הלחימה בצוללות אמצעי ה ל"א ועוד... אך בסה"כ מצבה טוב וניתן לשמרה.
הנה מס' תמונות שצולמו מחוץ לספינה, ובהמשך....... הפתעה !

צילום של חרטום הספינה - בו ניתן להבחין בתותח ה 40 מ"מ כשבצידיו ארגזי תחמושת נוספת וכן באחד מתוך שני משגרי טילי הגבריאל שמוצבים משני צידי החרטום, על מבנה הגשר ניתן להבחין במיקום שנועד לחיבור של אמצעי ל"א שונים ואם תביטו על התורן תוכלו להבחין בשתי אנטנות מכ"מ,
האחת ממוקמת בראש התורן והיא אנטנת מכ"מ החיפוש שנועד לאיתור מטרות במרחב ובטווחים של עשרות ק"מ ואילו האנטנה העגולה שנמצאת במרכז התורן הנה אנטנת מכ"מ בקרת האש שנועדה לנעילה ועקיבה אחר מטרות לצורך שיגור טילים או ירי תותח לעברה.
על גבי התורן חסרות אנטנות נוספות וכן אמצעים שונים אשר הוסרו מסיבות מובנות.



בצילום הבא ניראים ירכתי הספינה - שימו לב לארבעת המדחפים הגדולים שכל אחד מהם מונע באמצעות מנוע עצמאי ועצמתי מסוג "מאייבאך" באמצעות ארבעת המנועים השיגו ספינות אלו מהירות מרשימה שנעה סביב ה 35 קשר (כ 70 קמ"ש ) שזו מהירות "מכובדת" מאוד במונחים של כלי שייט בסדר גודל שכזה , כמו כן ספינות אלו הצטיינו בכשר תמרון מצויין כששילוב בין מהירות גבוהה לכשר תמרון טוב נחוצים בין השאר לתמרוני התחמקות שונים ופעילות רדיפה ותקיפה כנגד מטרות פח"ע !



המשך - בקרוב........

קבל ח"ח ותודה על כל העבודה וההשקעה.

"אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך."

על כן אני אמשיכו בקרוב.

אדון לבני , אני לא מבין הרבה במצלמות דיגיטליות , אך לדעתי המצלמה שלך על רמת רזולוציה בינונית , וכדי לשפר את איכות התמונות אתה יכול להעלות את הרמה .

בלי הקשר , תודה רבה על התמונות .

למרות שברשותי מצלמה חדשה אני מעדיף להשתמש במצלמה ישנה של סוני 1.3 מגה פיקסל !!!!!!!
אשר בה התמונות מועברות ישירות לדיסקט 1.44 ומשם ישירות.....לפורום.
בכל אופן - תודה על התגובה וההצעה !
חג שמח וכשר - לבני.

למה לא אמרת שאתה הולך למוזאון ? זה באזור שלי והייתי קופץ . הייתי מביא מצלמה יותר טובה ואף הייתי מזמין אותך לבגט במסעדה ליד (לא הייתי תורם לך אבל ידע כלשהו בקשר למוזאון) .
עכשיו גם אני וגם זעמן בעצבים .

קמצן !
אבל העניין הוא שזה ממש לא היה מתוכנן ! היה לי שעה וחצי של זמן פנוי לצורך העניין...

אמנם אח"י "מבטח" אינה פתוחה לקהל ולא ניתן לעלות לסיפונה ולהכנס למדוריה פניתי לראש עמותת חיל הים אשר משרדיה ממוקמים בחצר המוזיאון ולאחר שהזדהיתי (הנ"ל היה מפקדי בשלב מסויים ) וסיפרתי לו כי למרות ששרתתי על הספינה ה"אחות" יצא לי גם לא פעם להפליג גם על המבטח , לאחר שביקשתי התאפשר לי לעלות ולבקר בספינה המוצגת במוזיאון והנה חלק מהתמונות הבלעדיות (על כל המשתמע מכך) ! שצולמו על ידי להנאתכם:

נגשנו לסולם המוביל אל הסיפון והתחלנו לעלות בו כשבכל צעד וצעד הרגשתי כיצד ההתרגשות הולכת וגוברת !
התרגשות למה??? במשך כל שנות שירותי שימשה לי הספינה (האחות) כבית לכל דבר!
אתה חי בה, שומר עליה , מפליג עליה ימים ולילות בים שקט ובים גועש והביחד המיוחד הזה יוצר חברויות מיוחדות וחוויות מיוחדות שאתה לוקח אתך לכל החיים !
החברים, החברות, הצחוקים, המתח וכן...גם האלכוהול ............... עושים את שלהם עם ריח הים.
לי זו היתה מעין פגישה מחודשת עם חברה טובה וותיקה לאחר כ 18 שנות ניתוק...
מסימים לטפס והנה אני עומד על הסיפון האפור, אך איזה אויר !!!!
אני מתחיל ללכת לכוון מבנה הגשר (אשר מופיע בתמונה הראשונה) ונעמד מול הדלת השמאלית ...
הידית מורדת למטה בצליל המתכתי המוכר והדלת נפתחת, אני פוסע צעד אחד פנימה והעיניים עוד לא מתרגלות לחשיכה אבל הריח...... או הריח.....מי היה מאמין שאתגעגע לריח של סטי"ל???...
זה ריח שאי אפשר לתאר במילים ורק מי שגר בסטי"ל או צוללת ידע במה מדובר !
מה שמדהים הוא שלמרות שהספינה הזו כבר כ 10 שנים לא פעילה היא עדיין שומרת על הריח הזה בבטנה.
לאחר שהודלק האור הפתח הראשון שנמצא מולי הוא הפתח של המדור (אם אפשר בכלל לקרא לו כך...) הנורא ביותר שקיים בים סוער פרט לחדר המנועים ואני מתכוון ל..... מטבח הסטי"ל !



בצד שמאל נראות פלטות הבישול ואפילו ברכת המזון עוד תלוייה שם.
אי אפשר לתאר איך זה לבשל ארוחה חמה לכ 30 איש בים סוער כשריח הבישול מתערבב עם ריח של סולר וקיא והכל בחום בלתי נסבל !
זוועה!

אני מביט שמאלה ולמטה וברצפה פעור בפני פתח הירידה למי"ק (מרכז ידיעות קרב) המי"ק הנו מרכז העצבים של הסטי"ל ובו ממוקמות מערכות הגילוי הנווט הקשר הל"א ועוד (התמונה יצאה לי לרוחב במקום לאורך)...


התאורה בו היא תמיד בגוון אדום והטמפרטורה הקבועה בו (גם בנמל וגם בחורף) היא סביב ה 14 מעלות עקב הקירור הנחוץ למערכות האלקטרוניות.
למפקד הסטי"ל יש מושב מוגבה מיוחד עליו הוא יושב כשכל איש צוות יושב מול השידה עליה הוא אחראי ומעביר דווחים בהתאם.
בשעת תרגול של מצבי קרב ולחימה נראה המי"ק כבליל של אורות מרצדים מהבהבים וקבועים בשלל צבעים .
לצורך ההמחשה צילמתי את עמדת המענ"ש (מערכת הנשק) עליה מופקד מי שמתפעל את מכ"מ בקרת האש (האנטנה העגולה זוכרים...) ותפקידו הוא לנעול, לעקוב, ולשגר לעבר המטרה את החימוש הנבחר כגון טילים או ירי תותח וכו...


מהמי"ק המשכנו לכוון ה"סלון" - מגורי\מדור החרטום.
במגורי החרטום ישנים על גבי דרגשים מתקפלים (לא נמצאים בתמונה) החיילים ה"צעירים" שמגיעים לספינה ובדכ' עד קבלת דרגת הסמל.
ישנים בשיטת הדרגש החם, וגם אוכלים נחים וכו...
בקיצור - זה הבית שלהם.
במרכז ניתן להבחין בשולחן האוכל ששתי ה"כנפיים" שלו מתקפלות כשהוא לא בשימוש לצורך חיסכון במקום ובל נשכח את הכיור היחיד שמותקן במדור שבשעת הפלגה בים סוער היה מפיק צלילים שלא דומים לשום דבר מוכר על גבי כדור הארץ.....



על אחד מקירות הספינה עדיין תלוי פלקט המתאר את מיקומן של מערכות בקרת הנזקים והציוד הייעודי לטיפול בהצפות \ דליקות וכו... אשר על כל איש צוות לדעת ולשנן היטב:



מצבם של שאר מדורי הספינה עדיין לא מאפשר כניסה בטוחה אליהם ולכן הם לא צולמו.
כשעליתי חזרה עוד הספקתי לקחת הסנפה אחרונה מאותו ריח מוכר.... עד לפעם הבאה !

ו"על הדרך" עוד צילום של הסט"ר המצרי הפעם מזוית לא שגרתית...



ולסיום - הנה סמלה של המלכה האמיתית !
המלכה שאמנם לקראת סוף ימיה היא כבר היתה עייפה ...
המלכה שלקראת פרישתה כבר לא התחשק לה...
אבל את ההסטוריה המפוארת שלה כתבה בפלדה !!!
בהצדעה - לבני.

[

לבני אתה מפתיע אותי מרגע לדוד לי!
מגיע לך שני כוכבים לא אחד! כל הכבוד על ההשקעה והידע!

לפחות לפי מבט ראשון זה נראה אותנטי למדי,משקפת בושט,כפפות 3 אצבעות,סרבל(נראה כמו של צוות טנק),מד עומק/מצפן פריזמטי(רק חבל שזה ביד הלא נכונה).

א. מה קרה - מישהו קנה סטוק של דגמי אנפה? אני חושב שאפשר להסתפק במסוק אחד - גם זה נראה צפוף...
ב. למה להעליב? טיל הלוז נוסה כדגם אויר קרקע בשיגור ממטוס דקוטה. (ראה ע"מ 261 בספר של מוניה מרדור על רפא"ל) - אגב - דקוטות שיגרו גם כלי שייט.... (מישהו מרים את הכפפה?)
ג. עוד כפפה - על איזה כלי טייס בדקו את מכ"ם הגבריאל?

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אגב בקשר לטילי הלוז קוריוז בקשר לפגיעה הראשונה שלו.. שאחד האנשים(בזמנו סגן ק) שהיה אמור לכוון את הטיל חטף מחלת ים ולקח גלולות טרבמין נגד מחלת ים שטשטשו אותו לגמרי.בדיעבד זו הייתה הפגיעה הראשונה של הלוז

לכל צוללן יש מספר צוללן וסיכת צוללן כשבצד הפנימי שלה חרוט מספר צוללן.
בנוסף, המדים נשמרו בתוך נרתיק מבד משולב ניילון, מה שהביא לשימור המדים במצב מעולה.
כמה אנשים אתה מכיר ששומרים ככה מדים? :] זה עוד סימן זיהוי.

מי יודע מיהו בעל מספר צוללן מס' 1? :]
(זה לא כל כך קשה)..

בתור יוצא ספינות חיל הים
אשר יצא לי לא פעם להיות גם באונית האחות אח"י משגב
עולים לי זכרונות פתאום
"סער 2 שכונה על המים"

פעם הגעתי לחיפה בשעה 05:00 במקום ב-05:30 - אז הלכתי לשרוף חצי שעה בבת-גלים. זו התוצאה...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

זו לא אנפה..... זה בל 205 - הדגם שקדם לאנפה.

נא לשים לב שהנ"ל חד-מנועי בעוד האנפה היא דו מנועית.

אם הנ"ל מתייחס לנחיתת מסוקים בשל"ג... הרי שיש כאן עיוות הסטורי - מסוקי הבל-205יצאו משרות זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים....

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

הקדמת אותי עם התגובה לגבי האנפה/בל 205, ראיתי זאת קודם אבל היתה לי בעיה להוסיף תגובות. כמובן שאתה צודק, רק שאם מדובר היה באנפות, הרי שגם סכימת הצביעה שגויה - במלחמת לבנון האנפות היו צבועות כבר בסכימה החומה החלקה (והוי הצהוב התווסף תוך כדי המלחמה).

בשנות השמונים החלו בהסבת המסוקים לסכימה חומה אחידה, אך בפרוש זכורות לי תמונות של מסוקים ג'ינג'ים (שלא נדבר על מראה עיניים - להזכירך - גרתי אז בנקודה שלטת הצופה על מנחת המסוקים בהדסה עין כרם...).

בכל אופן, אם שרתו בסכימה ג'ינג'ית - זה היה לתקופה מאד קצרה - שכן זה הקשה על זיהוי המסוקים.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

טילי סטיקס ושאר אמל"ח קיימים גם מול בית החובל בבסיס ההדרכה (הלוואי והייתי יכול לצלם=\).
בכל מקרה בקשר למצוף של הדקר אז לא רק שהוא לא עזר הוא גם הטעה וזרק אותם לכיוון מצרים כי במהלך הבדיקות שלו הם טילטלו בג'יפ
שטפו אותו כדי ש"יראה יפה" אותו ובקיצור "זיהמו" את הדגימות

במיוחד ליד השטח אש ורחבת המסדרים.

על זה לא שמעתי עדיין.......
הטיפול של המצרים במצוף עד הגעתו לחוקרים הישראליים זה מה שגרם לחוקרים הישראלים להגיע למסקנה שהמצוף היה מחובר במשך השנה שחלפה עד גילוי המצוף לאח"י דקר???? כשבעצם הוא ניתק בזמן התאונה.
המסקנה המוטעית הזאת גרמה לכך שבמשך 31 שנים ההנחה היתה שהצוללת נמצאית בעומק של 150 - 300 מטרים ואף שהיא סטטתה מנתיבה ב- 50 - 70 מייל.. והכלללללל בגלל שהמצרים שפכו על המצוף מים...???????!!!!

זה נכון?
אני עדיין חושבת שזאת היתה פשוט טעות של החוקרים הישראלים.

על פי דגימות של אצות אשר דבקו בו התקבלה אינדיקציה מוטעית לגבי מיקום הצוללת ואף לחלק מהסיבות שהביאו לטביעתה.
אגב - ברוכה הבאה ולכבוד לי שההודעות הראשונות נכתבו באשכול זה ...
אבל התג....

הישראלים הרסו את הדגימות לא המצרים באותם ימים סיני הייתה בידינו גם..
וברגע שאתה "מנקה" את המצוף כדי שיראה יפה יותר ושוטף אצות שגדלות בעומקים מסויימים וחיות ים אתה נותן את הרושם שהמצוף שהה בעומק אחר

אחת הטענות (המופרכות והרשעיות) הייתה כי יעקב רענן ז"ל (מפקד הדקר, שנודע כאדם אחראי ואמין מאוד כמו גם מקצועי מאוד בתחום הצוללות) סטה מנתיבו לעבר מצריים (לכיוון נמל פורט סעיד על מנת לאסוף מודיעין או לבצע פעולה) מכיוון שהקדים את מועד ההגעה המתוכנן לנמל חיפה.

לכן מרבית החיפושים התרכזו לאורך שנים מול חופי מצריים, באחד ממסעות החיפושים זוההתה תלולית חול מאורכת בטעות כדמותה של הדקר, אם אינני טועה, בשנות ה 80' לערך. (86 ? 89 ? יתקנו אותי הוותיקים)

סיפורים נוספים טענו כי הדקר הגיעה לנמל חיפה ונצטוותה לשוב על עקבותיה ולהגיע בדיוק בזמן על מנת שלא ייווצר מצב בו הצוללת הגיעה טרם הזמן (וטרם הגעת המכובדים שהוזמנו להשקתה בארץ)

כשחיל הים הלך וחיפש במצרים וריכז מאמץ שם זה אומר שזה מה שהם חשבו ואנשים פתאום אמרו כמה רענן לא היה אחראי וכמה הוא היה הרפתקן והיו המון שמועות על הדקר משמועה שהיא טובעה ע"י הסובייטים דרך טיבוע ע"י המצרים היו שטענו אפילו שחיזרים חטפו אותם (ברצינות) חילהים הלך לכל מני בעלי מקצוע חלקם תמהונים חלקם מתקשרים עם ישויות הדבר שהכי כאב לי זה שעד לא מזמן אף אחת מהמשפחות לא שותפה במה עשו ובמה לא עשו מעולם לא נפתחה וועדת חקירה ממלכתית בקשר לטביעת הדקר והכל טוייח

כל עוד לא נמצאו שרידי הדקר באזור האיים היווניים, אפשר היה לטעון כל מיני טענות לגבי שיטות החיפוש והמקום הנכון לחפש. בפועל - הטענה לגבי טיוח, מעבר להיותה טענה ישראלית רגילה שעולה בכל מקרה של אסון, אין לה על מה להסתמך. חקירת אבדן צוללת זה לא חקירה של אסון מסוקים. אי אפשר לתחקר קופסאות שחורות או להרכיב את הגוף מהשרידים. אין כמעט מה לתחקר. גם לאמריקאים ולצרפתים אבדו צוללות בשנות ה- 60 וגם אצלם סיבת הטביעה נשארה די לא ברורה.
היתה ועדת חקירה בראשות האלוף טל שהוקמה מיד לאחר ההכרזה על אובדן הצוללת. בהיעדר ממצאים מוחשיים היה קשה לועדה לקבוע משהו והיא אכן, למיטב זכרוני, לא קבעה דברים מהותיים.
צריך לזכור שצה"ל בכלל וחיל הים בפרט לא היו אז מה שאנחנו מכירים היום. צה"ל הגדול לא ידע בכלל איך להכיל את חיל הים (הימים כמובן טרום ההצלחה של מלחמת יום כיפור) ואיך להתמודד עם החומר הסופר מקצועי שכרוך בחקירת אסון צוללת. אז הלכו ועשו פרופיל פסיכולוגי של מפקד הצוללת. זה נכון. דיברתי עם פסיכולוגית בחיל הים שהשתתפה בעריכת הפרופיל ולכן אני מאמין לטענה הזו. מעבר לכך וליצירת קשר עם ציים זרים שאולי שמעו משהו על התנגשות בלילה או על סימני שמן על המים - באמת שלא היה הרבה מה לעשות.
בהעדר מידע החלו השמועות לפרוח. היה אדמירל מצרי שהתרברב שטיבע את הדקר. היו "מומחים" שידעו לספר על מגנט סובייטי עצום שלכד את הצוללת. בהיעדר כל מידע אמיתי, פנו המשפחות ההמומות והשבורות אל התחום שמעבר לעולם המוחשי - פרה-פסיכולוגיה, אסטרולוגים, מדיומים למיניהם וקוראים בקפה. בספר של מייק אלדר על הדקר יש פירוט של התשובות שהתקבלו מהמקורות הללו.
אבל מאז נמצאה הדקר, לא באזור החוף המצרי אלא צפונה ממנו וגם לאחר מציאתה התעלומה שלה לא נפתרה.

ציטוט:

מדוע היטעה המצוף את החוקרים? כשנה לאחר שהדקר נעלמה נתגלה מצוף החרום האחורי שלה על חופי חאן יונס. מומחים מהטכניון והמכון הלאומי לחקר ימים ואגמים בדקו את המצוף, את הצמחיה שעליו ,את המים שבתוכו והגיעו למסקנות הבאות: א. המצוף היה קשור לצוללת במשך רב הזמן שחלף מאז שטבעה ועד שהגיע לחוף. ב. הצוללת מצויה במים יחסית רדודים בעומק שבין 150 ל- 350 מטר. ג. הצוללת סטתה מנתיבה. מסקנות אלו הוליכו את המחפשים אחר הדקר במשך 30 שנה, לחפש באזורים רחוקים מאוד מהמקום שבו נמצאה לבסוף. במשך שנים חיפשו ליד חופי מצרים, סיני, יוון ועוד. לאחר מציאת הדקר ב-1999 "הואשמו" חוקרי 1968 בהסקת מסקנות לא נכונות מהממצאים. לאחר סקירת שברי הצוללת התגבשו מסקנות חדשות. ממסקנות אלו עולה כי חוקרי 1968 לא טעו בקריאת הממצאים אלא שהמצוף עצמו "הטעה" את החוקרים. ממה שידוע היום: א. המצוף ניתק מן הצוללת בעת הקריסה פנימה או ברגע שפגעה בקרקעית. (בית המצוף מצוי בדיוק מעל השבר בין הירכתיים לשאר הצוללת) ב. בעת שניתק משך אחריו המצוף כבל מתכת באורך של 200 מטר ואת הגלגלת הכבדה אליה קשור הכבל. ג. משקל הכבל והגלגלת מנעו מהמצוף לעלות לגמרי אל פני המים ולכן לא התגלה "קו מים" על גוף המצוף. ד. המצוף נסחף לאיטו לכיוון החוף עד שהגלגלת פגעה בחוף או בסלע ושם נתקעה. לפיכך המצוף למעשה שהה בעומק שבין 150 ל-350 מטר. ה. הכבל היה פגום קרוב מאוד לחיבור למצוף. פגם זה יכול היה להיווצר בעת התאונה או כפי שיש אומרים כי הצוללת עזבה את אנגליה עם כבל פגום. ה. במשך רב השנה נע המצוף קדימה ואחורה ע"פ תנועת הגלים. תנועת הגלים גרמה לשחיקה במקום הפגם עד שהכבל ניתק. ו. לאחר שהכבל ניתק עלה המצוף אל פני המים ותוך זמן קצר הגיע לחוף חאן יונס.

מתוך אתר הדקר: http://www.dolphin.org.il/dakarh/search/

מספר תמונות שצלמתי בדרך חזרה מארוע אזכרה שערך חיל הים למשפחות חללי ה"דקר" ביולי 2004 בבסיס חיל הים בחיפה., מקווה שלא איכפת לך.

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

ולגבי האמל"ח שבבה"ד.....הנושא בטיפול........ גם יומו יגיע.

ישר כוח.

כילד שליוה את אובדן הצוללת דקר, גם הפרטים שהועלו ממצולות ריגשו אותי במיוחד.
יהי זכרם ברוך.

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

משום מה לצערי השמטתי את שמו של יוסף סויסה ז"ל איש צוות אח"י "דקר" אשר מדיו מוצגים במוזיאון !
ולהלן תמונתו:

חבר ששירת כחובל על אחת מספינות סער 2 בשנות השמונים סיפר לי שחיל שלו גירד את הסיפון בשפכטל כהכנה לצבע חדש ועשה חור בסיפון. התברר שהספינה מורכבת בעיקר מצבע וחלודה, פלדה כבר לא הייתה שם.

טל

אני אפילו סקרן לדעת מי זה החבר שלך?????

הרש"ק של טיל הסטיקס לא מכיל 100 ק"ג חנ"מ אלא כמעט חצי טון (454 ק"ג!!). אח"י אילת הוטבעה לאחר פגיעה של 3 טילים, הרביעי פגע במים וגרם לרוב הפגיעות בצוות שנגרמו מההדף שמוגבר במים.
לגבי האופנוע ים- למרות שהמוזיאון מציג אותו בגאווה מדובר בפוקס- הפגז 20 מ"מ הראשון שנורה מן הדבורה פגע בראשו של המחבל, האופנוע המשיך כמה שניות ואז התהפך. מיד לאחר מכן קרתה תקלה במנוע והדבורה נעצרה. תותח 20 מ"מ הוא נשק שמאוד קשה לכוון איתו, אם הפגז הראשון לא היה פוגע יכול להיות שהמחבל היה מצליח במשימתו. כל הארוע תועד במכשיר התרמי של תחנת חוף ואפשר לראות את זה בסרטי הרעל של חיל הים.
עוד פרט מעניין במוזיאון שלא מופיע בתמונות הוא תותח של המשחתת המצרית "אל אמיר פארוק" שהוטבעה ע"י יוחאי בן נון ולוחמי השייטת בעזרת סירות נפץ כמו בתמונה (פצחנים). התותח נמשה ע"י חיל הים כנקמה על כך שהמצרים קבעו את יום חיל הים שלהם בתאריך ההטבעה של האילת.

אבל המטרה העקרית של הנסיעה שלי לחיפה באותו יום היתה להביא את הסרט הספציפי שמתעד את פיצוח ראשו של המחבל !!!!!!!!
(וגם סרטים "מבצעיים נוספים).
לצורך העניין - הסרט המקורי נמצא אצלי כרגע !
מצחיק לא???.....

בחודשים האחרונים בשירות שלי צ'ופרתי בסיפוח לביתן חיל הים בבקו"ם כדי להדריך מלשבי"ם על חילות צה"ל, סרט האופנוע תמיד היה האייטם המרכזי ותמיד כלל דרישות ל"שידור חוזר" מהתלמידים הנלהבים.
דרך אגב- השמועה אומרת ששני תותחני הדבורה מתווכחים ביניהם עד היום מי מהם ירה את הפגז שגרם למחבל לאבד את הראש...

http://sirpad.staff.fresh.co.il/downloads/Seabike.wmv - נא לא לפרסם את הקישור מחוץ לפורום

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אני נהנה מאוד מהידע שאתם חולקים איתנו כאן - אם אני יכול לתרום, אני לא שומר כלום לעצמי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אהלן
בדרך כלל אני נכנס לקרוא את הנאמר בפורום הזה .
אני חייב לציין שזה הפורום הכי נעים והכי מעניין בכל האתר הזה .
ואילו אתה , מר ליבני . מגלה ידע אדיר שאינני מבין מאיפה יש לך אותו , להערכתי אתה האלוף !!!

ממש נהנתי לקרוא את סקירתך באשכול הזה למרות שאינני "בוגר" חיל הים .

כל הכבוד . מעניין מה "מסתתר" אחרי כל שם כאן .

אני שמח שכך אתה מרגיש \ חושב !
ולגבי ה"אליפות" - מבלי להשמע "דביק" מדי אני חושב שעם הזמן התקבצו בפורום לא מעט "אלופים" איש איש בתחום התעניינותו ועיסוקו וזה מה שמיחד אותו מלא מעט פורומים דומים אחרים.......
לבני.

אהלן

מסכים עם כל מילה שלך . זה ממש כך . פורום זה באמת הוא הכי רציני .
מר ליבני, אני באמת חושב שהידע שלך , ההתנסחות שלך ויחסך לכל התגובות שאני קורא אותן כבר מספר שבועות, מעידות על רמתך ורצינותך. קבל זאת . מגיע לך . הנכון הוא שאינך לבד . יש כאן עוד כמוך וזה מה שיפה כאן וטוב.
אני התלהבתי במיוחד מהאשכול שפתחת על חיל הים שלי אישית לא היה הרבה בנושא וזה ממש הרשים אותי.
כאשר שמעתי את כל מה שנאמר על עיזר ויצמן ז"ל לאחר פטירתו חשבתי לרגע שהערכים שויצמן חי עליהם נעלמו ואינם והנה אחד כמוך וחבריך לפורום , שלפי הבנתי נחשבים לדור הצעיר של המדינה, מעודד אותי שיש תקווה לעמנו במדינה .

המשך בדרכך זו אתה וחברך לפורום זה .

בברכה

חלקן כבר עלו פה בקישורים אחרים:
סמל אח"י מבטח


הכנסת המנוע הראשי במבטח במס' שרבורג (התמונה הועלתה, ללא רשות, לעיתון במחנה. אם מישהו מעוניין להשתמש בתמונות, נא לפנות אלי).


הדקר כפי שצולמה מסיפון המבטח


המבטח שלבני צילם במוזיאון בפיעולת, עדיין בתצורת סת"ח לפני הפיכתה לסטי"ל.


בשביל לבני, תמונה של מזנק


והמי"ק של מזנק



וחדר המכונות של מזנק

לבני, הזכרת מנועים של מייבאך (מייבאך-מרצדס-דיימלר-בנץ)?
הנה אנשי החימוש שהלכו ללמוד בגרמניה, 1969, כיצד לטפל ולתפעל מנועים אלו:



ציוד לצוללים?

אין כמו תמונה אוטנטית... (למרות שנראה לי שאלו צוללי יב"ן ולא שייטת).

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

גם ה"מזנק" שמופיעה בתמונה מס 5 היא עדיין בתצורת ביניים בין שלב הסת"ח לשלב הסופי של ההפיכה לסטי"ל לכל דבר.
מצחיק לראות את הספינות הללו כשהן "ערומות" ללא התוספות שהיו עליהן לקראת סוף השירות.....
אגב - על חלקן ( אח"י "חיפה" ו אח"י "מבטח") הותקנו בשלב מסויים גם משגרים לטילי "הארפון" פרט ל"גבריאלים" מה שהעניק להן יכולת התמודדות עם מטרות בטווחים הקרובים ל 100 ק"מ.
ללא ספק היו אלו ספינות חמושות בחימוש כבד ומגוון ביחס לגדלן ולספינות מקבילות בעולם !!!
לגבי תמונה מס' 7 שתחתיה מופיע הכיתוב - "חדר המכונות של המזנק" - לא מדובר בחדר מכונות של המזנק או כל סטי"ל אחר אלא בכיתת לימוד כל שהיא !
שים לב לפלורסנט ולחלונות מה גם שכל ה"תפאורה" שמסביב לא מתאימה לחדר מכונות של סטי"ל...
בברכה - לבני.

אלא חדר הדרכה על מנועים. המנוע פתוח\מנוסר בחתכים.

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

ליבני בטח חלפת מולי בהליכות ובנסיעות על הברק בב"ח... הזכרת לי נשכחות. גם אני שרתתי שם- הייתי רוב הזמן בכלים למטה.
זוכר שחיפשתם אותנו בתרגילים כל הזמן והיינו צריכים למסור לכם בקשר את מיקומנו... שירתתי גם בסטי"ל איזה חצי שנה (היום היו אומרים המתגייסים: אח"י סופה -כבוד!!)...
הצלחת להזכיר לי את הריח של השובר, הרציפים הכלים מבפנים.. תודה על שעוררת לי את אחוות לוחמי חיל הים ואהבת הכלים ששירתנו בהם.

ואם האשכול הזה הביא אותך לאחר תקופת העדרות כה ארוכה שוב לכתוב בפורום....... אז הרווח הוא כפול !

לבני.

התמונה היא מההפלגה החגיגית לציון 20 שנה לאח"י מבטח (1986). האזרח הוא למיטב זכרוני הסמן ראשי הראשון של הספינה. בחזית ניתן לראות את שולחן המי"ק, שהוא פלטה מוארת עליה היתה מונחת מפה של אזור ההפלגה. מנגנון מכני היה מניע שושנה מכנית מוארת מתחת לשולחן, על פי נתונים שמגיעים ממד המהירות ("הלוג") וממצפן הספינה ("הג'ירו"). על שולחן המי"ק, שהוא שריד של תקופת המשחתות, היתה מתבצעת פעולת הגילוי של הספינה. הסימון היה נעשה באמצעות עפרונות, טושים וסרגל מקביל, אותם ניתן לראות על השולחן.

"הסמן הראשי הראשון של הספינה"... מה זה "סמן ראשי" ?
יכול להיות שהגדרת התפקיד שונתה בשלב מאוחר יותר ל"נגד מי"ק" ???
לא זכור לי תפקיד שכזה בתקופתי...
בכל מקרה שלא תחשבו שבחיל הים נהוג להפליג על מדי א'.... מדי ה א' שבצילום הם לכבוד ההפלגה הספציפית הזו.
אגב - שימו לב לשעון הקיר המוזהב שבתמונה.... שנים "זממתי" על שעון שכזה (מצאתי אפילו חנות בת"א שמוכרת אותם) מדובר בשעון "מסורתי" של\עבור כלי שייט בלבד !
עד כדי כך מסורתי שגם היום במקביל \ ליד שעונים מתקדמים ודיגיטליים עדיין נמצא שעון שכזה.... מסורת ימית לא שוברים !!!.....
יש לך אולי צילום של מי"ק בשעת הפלגה מבצעית כדי להמחיש את האוירה שבו ???
לבני.

פעם לפני עידן הצגים הדיגיטליים והכסאות הנוחים, עמדו משני צידי שולחן המי"ק שני חיילים. האחד, הזוטר יותר, סמן השטח כמדומני, היה הסמן הזוטר. הוא היה מסמן את הסימונים על השולחן על פי הנתונים מהמכ"ם וממקורות אחרים. מולו עמד הסמן הראשי, שגם היה בעל זכות דיבור במע"ד, ברשת המי"ק. הוא היה עושה את החישובים המסובכים של נתוני תנועה, חיתוכים, ובכלל היה אחראי כלפי קצין הגנ"ק על בניית התמונה. סמן ראשי היה בדרך כלל מוכ"ם ותיק. בספינות הנצ"ל לעתים היה מתמנה לתפקיד בקר גל"צ מוכשר במיוחד. לסמן ראשי היתה אחריות גדולה על בניית התמונה ולהנחיה של כל גורמי הגילוי שעבדו מולו (מכ"ם, מענ"ש ועוד) וגם היה מוציא דיווחים, הן ברשת הפנימית והן ברשת החיצונית, בעיקר מול תחנות חוף.
חוץ מזה היה נגד מיק, שלרוב היה גם הסמן הראשי ולעתים לא. הוא היה אחראי על כל מדור המי"ק שבאחריות מחלקת גנ"ק - הכנת המי"ק ליציאה לים, מסדר נקיון בסוף ובין לבין אחריות כללית על המדור.
לגבי תמונות נוספות במי"ק - 'צטער. בזמני המצלמות לא היו נשלפות כל כך מהר, בטח לא במי"ק, שם המון דברים היו מסווגים. גם את זו השגתי רק בזכות שהיתה הפלגה חגיגית.

אך לא מהותם.
ולגבי צילומי מי"ק למיניהם - גם היום אני מאמין שהם נדירים ולו מן הסיבה העקרית שציינת והיא הסווג.
תודה - לבני.