קשר הדוק מאד, שתיהן באו מאותו מקור שמי.
המילה חדרה לאנגלית ככל הנראה מערבית, או משפה אחרת ששאלה מערבית.

הדיעה הרווחת היא שמקור השם קשור לשורש ח.ר.ב, שמשמעותו בין היתר היא יובש (לדוגמא: פת חרבה = פת יבשה).


עריכה: "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב" (משלי י"ז א')

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

גשש בלש שי.
תודה.

אין בעד מה

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

ואשר למקור השם; הסבר אחר מקשר לדמיון של הפרי השחור והבשרני לחרב קמורה.

חז"ל פירשו, כדרכם, בדרך עממית: החרובים נקראים כך משום "שמחריבים את השיניים".

בכל מקרה, המילה עברה לארצות הים התיכון באמצעות כיבושי המוסלמים (בערבית: חַ'רּוּבַּה – خُرْنُوبَة):
לספרדית (Algarrobo), לאיטלקית, לגרמנית, ליוונית, לצרפתית ולאנגלית.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן