03-03-2011, 20:11
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 11.08.04
הודעות: 5,005
|
|
{רצוי להגדיל את גודל הגופן ע"י Ctrl+גלגלת העכבר}
כדאי להתחיל בהקדמה קצרה על תופעות של אותיות גרוניות:
כפי שאתה אומר: "שׁוֹלֵט", היית אמור להגיד: "שׁוֹלֵחְ". מדוע אתה מבטא: "שׁוֹלֵחַ" ומשנה את הצליל ל־A?
למעשה, התופעה מתרחשת רק כשאות השורש האחרונה היא ח, ע (או ה), ורק בשני תנאים: כשהאותיות נמצאות
בסוף המילה וכשלפניהן תנועה ארוכה (שורוק, חיריק מלא, צירי חסר ומלא וחולם חסר ומלא) חוץ מקמץ (נִשְׁבָּע).
הפתח נכנס כדי להקל את השמעת התנועה, והוא נקרא "פתח גנובה" (כלומר: "פתח של אות גנובה"; על כך כתב אבשלום קור).
המילה "נִפֵּחַ" היא בבניין פִּעֵל, והיא נבנתה, "לפי התקן", כמו פעלים רגילים אחרים: שִׁדֵּר, חִדֵּד וּפִזֵּר.
האותיות הגרוניות נוטות להנמיך את התנועה שלפניהן (E) לתנועה שמקום החיתוך שלה קרוב יותר
למקום החיתוך (המקורי) של עי"ן ושל חי"ת. בדוגמה זו, של אות גרונית, הונמכה התנועה E ל־A.
A היא באמת תנועה אחורית נמוכה.
שתי הצורות תַּקּינות – ושתיהן מאפשרות (בעיקר: אפשרו) לדובר להשמיע את האות הגרונית (כגרונית) מבלי להיחנק:
יְאָרֵחַ = יְאָרַח, הַבֵּעַ = הַבַּע, נַפֵּחַ! = נַפַּח!.
אם תקשיב היטב תוכל לשמוע שהוא אמר: "נִפַּח" או "נִפֵּח", אך לחלוטין לא ייתכן שאמר: "נַפָּח" (= מקצוע, כמו נַגָּר).
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
