09-03-2011, 22:31
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 10,376
|
|
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "הפיתרון- צפלין שנועד להעביר הספקה לכוח הגרמני הנצור במזרח אפריקה"
מתנצל על עיכוב בפיתרון.
צפלין ארוך במיוחד שנבנה באוקטובר 1917 לטיסת אספקה לכוח הגרמני המבודד במזרח אפריקה.
באותו זמן הכוח הגרמני בפיקוד פאול וון לטוב-וורבק, שנלחם מזה יותר מ-3 שנים נגד כוחות בריטיים גדולים ממנו בהרבה, נמצא בנסיגה דרומה לכיוון מוזמביק. הכוח זכה לתמיכה רבה בציבור הגרמני, הן בגלל הישגיו האובייקטיביים בריתוק כוח בריטי גדול שיכול היה להילחם בחזית המערבית והן ביחס למצב בחזיתות האחרות. משרד המושבות רצה לשלוח לו אספקה: באותו זמן כבר לא היו לכוח תחבושות וחומרי הרדמה, היה מחסור חמור בנעליים, והתחמושת היתה מועטה ולא מתאימה: בשלב מסויים הגרמנים נהגו להציב בחזית רובאים עם רובים מיושנים (שהתחמושת להם היתה רבה יחסית), ובעתודה את רוב הרובאים, עם רובי שלל חדישים (ו-20 כדור לאיש). הגרמנים סחבו בג'ונגלים, בביצות ובהרים תותחים עם פגזים בודדים המתאימים להם. היישובים עם אוכלוסיה לבנה (גרמנית) כבר נפלו בידי הבריטים, וקשה היה לצפות לתמיכה מהאוכלוסיה הילידית.
אבל איך להעביר אספקה? המושבה היתה מבודדת בין מושבות של מדינות הסכמה; בשלב זה, אספקה מהים כבר לא היתה אפשרית בגלל כיבוש ערי הנמל ע"י הבריטים. הגרמנים החליטו, לכן, על אספקה בדרך האוויר. הצי הגרמני (שלא תרם במיוחד למלחמה והיה זקוק להישג תעמולתי) נרתם למשימה.
ספינת האויר L.57 שהיתה בשלבי בניה הוארכה ב-2 מקטעים כדי להאריך את השהות שלה באוויר, מה שהפך אותה לגדולה בעולם עד אז; היא תוכננה לשאת 16 טונות מטען (11 טון נשק ותחמושת, כולל 30 מכונות יריה, ו-5 טונות ציוד רפואי). היות ולא ניתן היה למלא את הספינה מחדש במימן באפריקה, הטיסה תוכננה להיות חד-כיוונית: הצוות (כולו מתנדבים) היה אמור להצטרף ללחימה הקרקעית, המעטה היה אמור לשמש לאוהלים ולמדים, השלד- לבניה וכו'. טיסת הבכורה שלה היתה ב- 26/9/17. ב-7/10 היא ערכה טיסת ניסוי במטען מלא, המריאה ברוחות עזות שסחפו אותה לגדר הבסיס, היא התלקחה ונהרסה. הספינה האחות L.59 הוארכה במהירות באופן דומה והמריאה לטיסת ניסוי ב-25/10. תשעה ימים אח"כ היא המריאה לבסיס קדמי בג'מבולי, בולגריה כדי לקצר את הטווח לאפריקה. ב-21/11 היא המריאה לכיוון אפריקה.
הכוונה היתה ליצור קשר אלחוט עם פון לטוב-וורבק ולתאם את מקום הנחיתה; בפועל, L.59 הגיעה ללוב ומשם לסודן. בגלל תקלת מנוע, היא לא יכלה לשדר; היא המשיכה דרומה לאורך הנילוס, אך ב-23/11, בערך 200 ק"מ מערבית לחרטום, היא קיבלה פקודה לשוב. ללא משדר רדיו, ובלי לקבל אות מהכוח הגרמני, ברור שאי אפשר היה להשלים את המשימה, והצוות סובב את הספינה באירצון. בבוקר ה-25/11 היא חזרה לבולגריה, לאחר שעברה 6,800 ק"מ ב-96 שעות- שיא עולמי.
L.59 הוסבה להפצצה, ובערב ה- 7/4/18 התפוצצה עקב תקלה בדרך לתקיפה במלטה.
מראה כללי של הספינה
איש צוות ה- L.59 פרידריך אנגלקה בבולגריה, במדי הכוח הקולוניאלי במזרח אפריקה (חלק מהמטען), בדצמבר 17'
הצוות בבולגריה לאחר הנחיתה
מסלול הצפלין. גרמניה, בולגריה והמושבה במז' אפריקה מודגשות
לטוב-וורבק עצמו כבר החליט, באותו זמן, להורות לחלק מכוחו להיכנע ולהמשיך את הנסיגה דרומה עם כוח מצומצם וקל יותר שיתאים ללחימת גרילה; משדר הרדיו האחרון שלו יכול היה רק לקלוט והוא נסוג מהשטח האחרון שהיה מתאים להנחתת ספינת אויר, כך שה- L.59 ממילא לא יכלה לעזור לו. לגבי פקודת הנסיגה שהצפלין קיבל ישנן 2 גרסאות:
- המטה הגרמני שמע על "כניעת כוחות גרמניים" (החלק שלטוב-וורבק השאיר מאחור), הסיק שכל הכוח הגרמני נכנע ושממילא המשימה לא רלוונטית, שידר הוראה לנסיגה שנקלטה ע"י הספינה.
- מפקד הביון הבריטי בזירה, ריצ'רד מיינרצהאגן (דמות צבעונית שלקחה אח"כ חלק בכיבוש עזה) טוען שהוא שלח פקודת נסיגה מפוברקת.
בכל מיקרה, בזמן שהצפלין נחת הכוח של לטוב- וורבק חצה את נהר הרוומה למוזמביק. הפורטוגלים התגלו כאויבים נוחים בהרבה מהבריטים, ותוך זמן קצר הגרמנים תפסו תחמושת וציוד שעלו פי כמה על המשלוח שלא קיבלו בדרך האוויר. הם המשיכו להילחם עד סוף המלחמה, שנה אח"כ.
מקור
נערך לאחרונה ע"י קרן-אור בתאריך 09-03-2011 בשעה 22:37.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
